מי שנשמתו יוצאת בארץ הקדושה ונקבר באותו יום לא שולט עליו טמאה
תרומה · בארץ הקדושה הקלפה הקשה נשברה - סוד נשמת המתים ומקום קבורתם · מאמר 28 · פיסקה 8 · דף קמא ע"א
לשון הזוהר
מַאן דְּנִשְׁמָתֵיהּ נַפְקַת בְּאַרְעָא קַדִּישָׁא, אִי אִתְקְבַּר בְּהַהוּא יוֹמָא, לָא שַׁלְטָא עָלֵיהּ רוּחָא מְסַאֲבָא כְּלַל. וְעַל דָּא כְּתִיב בִּצְלִיבָא, ׳כִּי קָבוֹר תִּקְבְּרֶנּוּ בַּיוֹם הַהוּא׳ (דברים כא, כג) ׳וְלֹא תְטַמֵּא אֶת אַדְמָתְךָ׳. בְּגִין דִּבְלֵילְיָא אִתְיְהִיב רְשׁוּ לְרוּחַ מְסַאֲבָא לִמְשַׁטְּטָא. וְאַף עַל גַּב דְּאִתְיְהִיב לוֹן רְשׁוּ, לָא עָאלִין בְּאַרְעָא קַדִּישָׁא, בַּר אִי אַשְׁכְּחָן תַּמָּן מָנָא לְאַעֲלָא בֵּיהּ.
תרגום
מִי שֶׁנִּשְׁמָתוֹ יוֹצֵאת בָּאָרֶץ הַקְּדוֹשָׁה - אִם נִקְבַּר בְּאוֹתוֹ יוֹם, לֹא שׁוֹלֵט עָלָיו רוּחַ טֻמְאָה כְּלָל, וְלָכֵן כָּתוּב בַּתָּלוּי, ׳כִּי קָבוֹר תִּקְבְּרֶנּוּ בַּיּוֹם הַהוּא׳ (וגו') ׳וְלֹא תְטַמֵּא אֶת אַדְמָתְךְ׳ (דברים כא, כג) - מִשּׁוּם שֶׁבַּלַּיְלָה נִתְּנָה רְשׁוּת לְרוּחַ טֻמְאָה לְשׁוֹטֵט. וְאַף עַל גַּב שֶׁנִּתְּנָה לָהֶם רְשׁוּת, לֹא נִכְנָסִים לָאָרֶץ הַקְּדוֹשָׁה, פְּרָט אִם מוֹצְאִים שָׁם כְּלִי לְהִכָּנֵס בּוֹ.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: מאן דנשמתיה נפקת בארעא קדישא, אי אתקבר בההוא יומא, לא שלטא עליה רוחא מסאבא כלל. ועל דא כתיב בצליבא, ׳כי קבור תקברנו ביום ההוא׳ (דברים כא, כג) ׳ולא תטמא את אדמתך׳. בגין דבליליא אתיהיב רשו לרוח מסאבא למשטטא. ואף על גב דאתיהיב לון רשו, לא עאלין בארעא קדישא, בר אי אשכחן תמן מנא לאעלא ביה.
התרגום: מי שנשמתו יוצאת בארץ הקדושה - אם נקבר באותו יום, לא שולט עליו רוח טמאה כלל, ולכן כתוב בתלוי, ׳כי קבור תקברנו ביום ההוא׳ (וגו') ׳ולא תטמא את אדמתך׳ (דברים כא, כג) - משום שבלילה נתנה רשות לרוח טמאה לשוטט. ואף על גב שנתנה להם רשות, לא נכנסים לארץ הקדושה, פרט אם מוצאים שם כלי להכנס בו.
מן המפרשים
הסולם: מאן דנשמתיה נפקת וכו': מי שנשמתו יוצאת בארץ הקדושה, אם נקבר ביום ההוא אינו שולט עליו רוח הטומאה כלל. וע"כ כתוב בתלוי, כי קבור תקברנו ביום ההוא ולא תטמא את אדמתך. משום שבלילה ניתנה רשות לרוח הטומאה לשוטט, ואע"פ שניתנה להם רשות…
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: