ממלכת הזוהר › זוהר › תרומה › מאמר 16: השמים מספרים כבוד אל - סוד תהלים יט ועטרת הלבנה בשבת › פיסקה 5 (קלו ע"ב)

אמר כלל האותיות מאב ואם ובן בכור - אלף מ' ור' שולט בשבת

תרומה · השמים מספרים כבוד אל - סוד תהלים יט ועטרת הלבנה בשבת · מאמר 16 · פיסקה 5 · דף קלו ע"ב

לשון הזוהר

אֹמֶ"ר: כְּלָלָא דְּאַתְוָון וּשְׁבִילִין דְּנָפְקִין מֵאַבָּא וְאִימָּא, וְהַהוּא רֵישָׁא דְּנָפִיק מִנַּיְיהוּ, דְּאִיהוּ בְּרָא בּוּכְרָא, אָלֶף: אַבָּא. וְכַד אִיהוּ סָלִיק וְנָחִית, אִתְחַבְּרַת מ' בַּהֲדֵי א', וְאִיהוּ אֵם. ר': רֵישָׁא (קע"ח:) בּוּכְרָא. כַּד מִתְחַבְּרָן אַתְוָון כֻּלְּהוּ, אֹמֶר. דָּא נְהִירוּ דְּאַבָּא וְאִימָּא וּבְרָא בּוּכְרָא, וְנָהֲרִין דָּא בְּדָא בְּחִבּוּרָא חֲדָא. שַׁלְטָא בְּיוֹמָא דְּשַׁבַּתָּא. וְעַל דָּא כֹּלָּא אִתְכְּלִיל דָּא בְּדָא, בְּגִין לְמֶהוֵי חַד. וּבְגִין כַּךְ אוֹחוּ דָּא בְּדָא, הַהוּא אֹמֶר שְׁלִיטוּ עִלָּאָה, לְמֶהֱוֵי כֹּלָּא חַד.

תרגום

אֹמֶ"ר - כְּלָל שֶׁל הָאוֹתִיּוֹת וְהַשְּׁבִילִים שֶׁיּוֹצְאִים מֵאָב וָאֵם, וְאוֹתוֹ רֹאשׁ שֶׁיּוֹצֵא מֵהֶם, שֶׁהוּא בֵּן בְּכוֹר. אָלֶף - אַבָּא. וּכְשֶׁהוּא עוֹלֶה וְיוֹרֵד, מִתְחַבֶּרֶת מ' עִם א', וְהִיא אֵם. ר' - רֹאשׁ הַבְּכוֹר. כְּשֶׁמִּתְחַבְּרוֹת כָּל הָאוֹתִיּוֹת - אֹמֶר. זֶה אוֹר שֶׁל אָב וָאֵם וְהַבֵּן הַבְּכוֹר, וּמְאִירִים זֶה בָּזֶה בְּחִבּוּר אֶחָד. שׁוֹלֵט בְּיוֹם הַשַּׁבָּת. וְלָכֵן הַכֹּל נִכְלָל זֶה בָּזֶה, כְּדֵי לִהְיוֹת אֶחָד. וְלָכֵן מְמַהֲרִים זֶה בָּזֶה אוֹתוֹ אֹמֶר, שַׁלִּיט עֶלְיוֹן, לִהְיוֹת הַכֹּל אֶחָד.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: אמ"ר: כללא דאתוון ושבילין דנפקין מאבא ואימא, וההוא רישא דנפיק מנייהו, דאיהו ברא בוכרא, אלף: אבא. וכד איהו סליק ונחית, אתחברת מ' בהדי א', ואיהו אם. ר': רישא (קע"ח:) בוכרא. כד מתחברן אתוון כלהו, אמר. דא נהירו דאבא ואימא וברא בוכרא, ונהרין דא בדא בחבורא חדא. שלטא ביומא דשבתא. ועל דא כלא אתכליל דא בדא, בגין למהוי חד. ובגין כך אוחו דא בדא, ההוא אמר שליטו עלאה, למהוי כלא חד.

התרגום: אמ"ר - כלל של האותיות והשבילים שיוצאים מאב ואם, ואותו ראש שיוצא מהם, שהוא בן בכור. אלף - אבא. וכשהוא עולה ויורד, מתחברת מ' עם א', והיא אם. ר' - ראש הבכור. כשמתחברות כל האותיות - אמר. זה אור של אב ואם והבן הבכור, ומאירים זה בזה בחבור אחד. שולט ביום השבת. ולכן הכל נכלל זה בזה, כדי להיות אחד. ולכן ממהרים זה בזה אותו אמר, שליט עליון, להיות הכל אחד.

מן המפרשים

מקדש מלך: ר' רישא בוכרא נ"ב היינו יסוד אבא שממנו דעת בן בכור עכ"ל ושיעור הכתוב יום ליום כל ספירה וספירה של זעיר ממהרת לקבל הארה מן אמר. ואנהיר לתתא פי' למלכות.

אור החמה: כללא דאתוון ושבילין. מציאות התכללות אותיות מהבינה כי שם כ"ב אותיות וכללות שבילין ל"ב נתיבות מהחכמה כי שם ל"ב נתיבות חכמה,

אור יקר: דאיהו ברא בוכרא בסוד הדעת בני בכורי ישראל העולה במחשבה, ומשם נעשה בן בכור כנודע שבחכמה קדש לי כל בכור, והא כיצד א אבא דהיינו חכמה, והיינו שיש בסוד. א יו״ד בראש ונחית יו״ד בסוף וסליק בסוד אור ישר ואור חוזר כדפי׳ בתיקונים כזה ^,…

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר