ותקנא רחל באחתה - קנאת סופרים תרבה חכמה בין ספר לספר
תרומה · ויקחו לי תרומה - כי יעקב בחר לו יה וסוד שני עולמות מחוברים · מאמר 1 · פיסקה 5 · דף קכו ע"ב
לשון הזוהר
וְאִי תֵּימָא ׳וַתְּקַנֵּא רָחֵל בַּאֲחוֹתָהּ׳ (בראשית ל, א). הָכִי הוּא וַדַּאי דְּהָא עָלְמָא תַּתָּאָה, כָּל תִּיאוּבְתֵּהּ לָאו אִיהוּ, אֶלָּא בְּגִין לְמֶיהֱוֵי כְּגַוְונָא דְּעָלְמָא עִלָּאָה, וּלְמֵירַת דּוּכְתָּהָא. בְּדוּכְתָּא אַחֲרָא קִנְאַת סוֹפְרִים אַסְגִיאַת חָכְמְתָא, וְהָכָא קִנְאַת סוֹפְרִין, בְּגִין דְּאִית (קל"ז:) סֵפֶר וְסֵפֶר, אַסְגִּיאוּ מְשִׁיכוּ דְּחָכְמְתָא (עלאה) לְגַבַּיְיהוּ. (נ"א ועל דא יעקב אשלים כו') וְעִם כָּל דָּא, אֲפִילּוּ יַעֲקֹב לָא אַשְׁלִים לְגַבַּיְיהוּ כַּדְקָא חֲזֵי. שְׁאַר בְּנֵי עָלְמָא, גַּרְמִין דְּבָבוּ, וְגַרְמִין פִּרוּדָא, וּמְגַלִּין עֶרְיָין דְּכֹלָּא, עֶרְיָין דְּעֵילָּא וְתַתָּא. וּבְרָזָא דָּא אִית רָזָא דְּעֶרְיָין, עֶרְיָין דְּאִימָא וּבְרָתָא, וְכֹלָּא בְּרָזָא חֲדָא. מִי זֹאת אִתְקְרוּן אֲחְתָן, בְּגִין דְּאִינּוּן בְּאַחְוָה וּבִרְחִימוּ, וּבְחִבּוּרָא דִּרְעוּתָא. וְאִקְרוּן אִמָא וּבְרָתָא. מַאן דְּגַלֵּי עֲרָיַיתְהוֹן, לֵית לֵיהּ חוּלָקָא לְעָלְמָא דְּאָתֵי, וְלֵית לֵיהּ חוּלָקָא בִּמְהֵימָנוּתָא.
תרגום
וְאִם תֹּאמַר, ׳וַתְּקַנֵּא רָחֵל בַּאֲחוֹתָהּ׳ (בראשית ל, א) - כָּךְ הוּא וַדַּאי. שֶׁהֲרֵי כָּל תְּשׁוּקַת הָעוֹלָם הַתַּחְתּוֹן אֵינָהּ אֶלָּא כְּדֵי לִהְיוֹת כְּמוֹ הָעוֹלָם הָעֶלְיוֹן וְלִירַשׁ מְקוֹמוֹ. בְּמָקוֹם אַחֵר קִנְאַת סוֹפְרִים תַּרְבֶּה חָכְמָה, וְכָאן קִנְאַת סוֹפְרִים, מִשּׁוּם שֶׁיֵּשׁ סֵפֶר וְסֵפֶר, מַגְדִּילִים מְשִׁיכַת הַחָכְמָה (הָעֶלְיוֹנָה) אֲלֵיהֶם. (ועלז היעקב הִשְׁלִים כו'). וְעִם כָּל זֶה, אֲפִלּוּ יַעֲקֹב לֹא הִשְׁלִים אֲלֵיהֶם כָּרָאוּי. שְׁאָר בְּנֵי הָעוֹלָם גּוֹרְמִים יְרִיבוּת וְגוֹרְמִים פֵּרוּד וּמְגַלִּים עֲרָיוֹת שֶׁל הַכֹּל, עֲרָיוֹת שֶׁלְּמַעְלָה וּמַטָּה. וּבְסוֹד זֶה יֵשׁ אֶת סוֹד הָעֲרָיוֹת, עֲרָיוֹת שֶׁל אֵם וּבִתָּהּ, וְהַכֹּל בְּסוֹד אֶחָד. מִי זֹאת - נִקְרְאוּ אֲחָיוֹת, מִשּׁוּם שֶׁהֵן בְּאַהֲבָה וְאַחֲוָה וּבְחִבּוּר הָרָצוֹן. וְנִקְרָאוֹת אֵם וּבַת. מִי שֶׁמְּגַלֶּה אֶת עֶרְוָתָן, אֵין לוֹ חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא וְאֵין לוֹ חֵלֶק בַּמְּהֵימְנוּתָא.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: ואי תימא ׳ותקנא רחל באחותה׳ (בראשית ל, א). הכי הוא ודאי דהא עלמא תתאה, כל תיאובתה לאו איהו, אלא בגין למיהוי כגוונא דעלמא עלאה, ולמירת דוכתהא. בדוכתא אחרא קנאת סופרים אסגיאת חכמתא, והכא קנאת סופרין, בגין דאית (קל"ז:) ספר וספר, אסגיאו משיכו דחכמתא (עלאה) לגבייהו. (נ"א ועל דא יעקב אשלים כו') ועם כל דא, אפילו יעקב לא אשלים לגבייהו כדקא חזי. שאר בני עלמא, גרמין דבבו, וגרמין פרודא, ומגלין עריין דכלא, עריין דעילא ותתא. וברזא דא אית רזא דעריין, עריין דאימא וברתא, וכלא ברזא חדא. מי זאת אתקרון אחתן, בגין דאינון באחוה וברחימו, ובחבורא דרעותא. ואקרון אמא וברתא. מאן דגלי ערייתהון, לית ליה חולקא לעלמא דאתי, ולית ליה חולקא במהימנותא.
התרגום: ואם תאמר, ׳ותקנא רחל באחותה׳ (בראשית ל, א) - כך הוא ודאי. שהרי כל תשוקת העולם התחתון אינה אלא כדי להיות כמו העולם העליון ולירש מקומו. במקום אחר קנאת סופרים תרבה חכמה, וכאן קנאת סופרים, משום שיש ספר וספר, מגדילים משיכת החכמה (העליונה) אליהם. (ועלז היעקב השלים כו'). ועם כל זה, אפלו יעקב לא השלים אליהם כראוי. שאר בני העולם גורמים יריבות וגורמים פרוד ומגלים עריות של הכל, עריות שלמעלה ומטה. ובסוד זה יש את סוד העריות, עריות של אם ובתה, והכל בסוד אחד. מי זאת - נקראו אחיות, משום שהן באהבה ואחוה ובחבור הרצון. ונקראות אם ובת. מי שמגלה את ערותן, אין לו חלק לעולם הבא ואין לו חלק במהימנותא.
מן המפרשים
אור החמה: דהא עלמא תתא' כל תיאובתי' וגומר ולא היתה הקנא' הנזכרת הגורם פירוד אלא אדרבא קנא' הגורמת ייחוד ובקשה רחל מ' להדמות אל לאה כל דאפשר וכיוצא בזה קנא' סופרים וגומר דהיינו ספד חיים בינה ספר זכרון מ' וע"י הוא"ו האמצעית נעשים ספרים…
הסולם: ואי תימא ותקנא וגו': ואם תאמר, מהו הפירוש ותקנא רחל באחותה, אם הכתוב מדבר בשני העולמות, לאה ורחל, שהן בחינת בינה ומלכות שנכללו יחד, איזה קנאה יש כאן. ומשיב, כך הוא ודאי, כי עולם התחתון, רחל, כל חשקה אינה יותר אלא להיות כעין…