מקריבים חמץ להשרף על המזבח עם שתי לחם אחרים - ישראל נדבקים ברפואת התורה
תצוה · שני מיני לחם אכלו ישראל - סוד המצה כרפואה והחמץ המקטרג בראש השנה · מאמר 9 · פיסקה 5 · דף קפג ע"ב
לשון הזוהר
וְעַל דָּא מְקָרְבִין חָמֵץ, לְאִתּוֹקְדָא עַל מַדְבְּחָא. וּמְקָרְבִין תְּרֵין נַהֲמִין אַחֲרָנִין כַּחֲדָא. וְחָמֵץ, אִתּוֹקְדָא בְּנוּרָא דְּמַדְבְּחָא וְלָא יָכִיל לְשַׁלְּטָאָה, וּלְנַזְקָּא לוֹן לְיִשְׂרָאֵל. וּבְגִינֵי כַּךְ, יִשְׂרָאֵל קַדִּישִׁין אִתְדָּבָקוּ בֵּיהּ בְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, בְּאַסְוָותָא דְּאוֹרַיְיתָא בְּיוֹמָא דָּא. וְאִלְמָלֵי הֲווֹ נַטְרֵי יִשְׂרָאֵל תְּרֵין סִטְרִין דְּנַהֲמֵי אִלֵּין, לָא הֲווֹ עַיְילִין בְּדִינָא לְעָלְמִין.
תרגום
וְעַל זֶה מַקְרִיבִים חָמֵץ לְהִשָּׂרֵף עַל הַמִּזְבֵּחַ. וּמַקְרִיבִים שְׁתֵּי לֶחֶם אֲחֵרִים כְּאֶחָד. וְחָמֵץ נִשְׂרָף בְּאֵשׁ הַמִּזְבֵּחַ, וְלֹא יָכוֹל לִשְׁלֹט וּלְהַזִּיק לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל. וּמִשּׁוּם זֶה יִשְׂרָאֵל קְדוֹשִׁים נִדְבָּקִים בּוֹ בְּהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, בָּרְפוּאָה שֶׁל הַתּוֹרָה בְּיוֹם זֶה. וְאִם הָיוּ שׁוֹמְרִים יִשְׂרָאֵל שְׁנֵי צְדָדִים שֶׁל לֶחֶם אֵלּוּ, לֹא הָיוּ נִכְנָסִים בְּדִין לְעוֹלָם.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: ועל דא מקרבין חמץ, לאתוקדא על מדבחא. ומקרבין תרין נהמין אחרנין כחדא. וחמץ, אתוקדא בנורא דמדבחא ולא יכיל לשלטאה, ולנזקא לון לישראל. ובגיני כך, ישראל קדישין אתדבקו ביה בקודשא בריך הוא, באסוותא דאורייתא ביומא דא. ואלמלי הוו נטרי ישראל תרין סטרין דנהמי אלין, לא הוו עיילין בדינא לעלמין.
התרגום: ועל זה מקריבים חמץ להשרף על המזבח. ומקריבים שתי לחם אחרים כאחד. וחמץ נשרף באש המזבח, ולא יכול לשלט ולהזיק להם לישראל. ומשום זה ישראל קדושים נדבקים בו בהקדוש ברוך הוא, ברפואה של התורה ביום זה. ואם היו שומרים ישראל שני צדדים של לחם אלו, לא היו נכנסים בדין לעולם.
מן המפרשים
מקדש מלך: מקרבון חמץ לאתוקדא על מדבחא ק' מ"ש הרמ"בם ז"ל שתי הלחם דשבועות אחד נוטלה כ"ג ואחד לשאר הכהנים. וי"ל שמ"ש לאתוקדא על מדבחא הכוונה על יצ"הר הנק' חמץ שע"י הנפת שתי הלחם והקרבת הכבשים ז' שעליו היה נשרף חמץ יצה"ר כ"ח ס"מ ע"ג המזבח…
אור החמה: וחמץ אתוקד' וגו' הענין שע"י ייחוד תורה ומצה שהם תרי לחמים והיינו שתי הלחם יחוד ת"ת ומ' מצה ומן והיו חמץ לומר לך נתבטל חמוצו ומתקרב שישרף ממנו קושיו ויהיה כולו מצה ולא שנשרף ממש שאין קרב על גבי המזבח אלא ברמז רומז ביטולו וכאן…
הסולם: וע"ד מקרבין חמץ וכו': ועל כן מקריבים חמץ, שהוא יצר הרע, (כנ"ל אות ע"ג) שישרף על המזבח, דהיינו ע"י הקרבנות שמקריבים על המזבח, ומקריבים שתי הלחם אחרים, על ידי תנופה עמהם יחד, אחרים פירושו, חוץ מן הקרבנות. והחמץ שהוא היצר הרע…