עושים חשבון בעמידה על הרגלים כי אלו ימים עליונים כזכר העומד בכחו
תצוה · את חג המצות תשמר - סוד ספירת העמר וחג השבועות · מאמר 7 · פיסקה 3 · דף קפג ע"א
לשון הזוהר
וְעַל דָּא אֲנָן עַבְדִּין חוּשְׁבָּנָא, בְּקִיּוּמָא עַל קַיְימִין, בְּגִין דְּאִינּוּן יוֹמִין, יוֹמִין עִלָּאִין אִינּוּן, וְכֵן בְּכָל זִמְנָא דְּעָאל בַּר נָשׁ לְאִינּוּן יוֹמִין עִלָּאִין, בֵּין בִּצְלוֹתָא, בֵּין בִּשְׁבָחָא, אִצְטְרִיךְ לְקַיְּימָא עַל רַגְלוֹי, יַרְכִּין וְגוּפָא כַּחֲדָא תַּמָּן. יַרְכִּין וְגוּפָא לְקַיְּימָא, כִּדְכוּרָא דְּקַיְּימָא בְּחֵילֵיהּ, וְלָא כְּנוּקְבָא דְּאָרְחָהָא לְמֵיתַב. וְעוֹד בְּגִין שְׁבָחָא דְּעָלְמָא עִלָּאָה.
תרגום
וְעַל זֶה אָנוּ עוֹשִׂים חֶשְׁבּוֹן בַּעֲמִידָה עַל הָרַגְלַיִם, לְפִי שֶׁאֵלּוּ הַיָּמִים, יָמִים עֶלְיוֹנִים הֵם. וְכֵן בְּכָל זְמַן שֶׁנִּכְנָס אָדָם לְאֵלּוּ הַיָּמִים הָעֶלְיוֹנִים, בֵּין בִּתְפִלָּה בֵּין בְּשֶׁבַח, צָרִיךְ לַעֲמֹד עַל רַגְלָיו, הַיְרֵכַיִם וְהַגּוּף כְּאֶחָד שָׁם. יְרֵכַיִם וְגוּף לַעֲמִידָה כְּזָכָר שֶׁעוֹמֵד בְּכֹחוֹ, וְלֹא כִנְקֵבָה שֶׁדַּרְכָּהּ לָשֶׁבֶת. וְעוֹד, מִשּׁוּם שֶׁבַח שֶׁל הָעוֹלָם הָעֶלְיוֹן.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: ועל דא אנן עבדין חושבנא, בקיומא על קיימין, בגין דאינון יומין, יומין עלאין אינון, וכן בכל זמנא דעאל בר נש לאינון יומין עלאין, בין בצלותא, בין בשבחא, אצטריך לקיימא על רגלוי, ירכין וגופא כחדא תמן. ירכין וגופא לקיימא, כדכורא דקיימא בחיליה, ולא כנוקבא דארחהא למיתב. ועוד בגין שבחא דעלמא עלאה.
התרגום: ועל זה אנו עושים חשבון בעמידה על הרגלים, לפי שאלו הימים, ימים עליונים הם. וכן בכל זמן שנכנס אדם לאלו הימים העליונים, בין בתפלה בין בשבח, צריך לעמד על רגליו, הירכים והגוף כאחד שם. ירכים וגוף לעמידה כזכר שעומד בכחו, ולא כנקבה שדרכה לשבת. ועוד, משום שבח של העולם העליון.
מן המפרשים
אור החמה: אנן עבדין חושבנא בקיומא הענין שכל ענייני עלמא דדכורא הוא מעומד והטעם כדפירש כי העמידה הוא מקשר הגוף עם הירכים דהיינו הת"ת על הנצח והוד על קיומו אמנם מיושב יורד למטה והוא משפיל הגוף והוא בנקבה והעד לא אוכל לעמוד מפניך כי דרך…
הסולם: ועל דא אנן וכו': ועל זה אנו עושים חשבון דהיינו שסופרים ספירת העומר, בעמידה על רגלים, משום שאלו הימים שאנו סופרים, הם ימים העליונים. דהיינו הספירות של ז"א, שהוא דכר. וכן בכל זמן שאדם נכנס באלו ימים עליונים של ז"א, בין בתפילה…
אור יקר: ועוד בגין שבחא כלומר בזולת מה שירמוז מציאות העמידה אל הזכר בדמיון ורמז הגוף על ירכיו, וירמוז הישיבה אל הנקבה, יש סתם טעם נאות.