אלה לא עומדים באותיות התורה חוץ מח' וק' וסומכים לשקר בתהלה לדוד חסר ו'
תצוה · סוד האותיות יו"ד ה"א וי"ו - מבנה השם הקדוש והמשכן העליון · מאמר 2 · פיסקה 13 · דף קפ ע"ב
לשון הזוהר
וְאִלֵּין, לָא קַיְימֵי בְּאַתְוָון רְשִׁימִין מִן כ"ב דְּאוֹרַיְיתָא, בַּר תְּרֵין, וְאִלֵּין ח' וק', וְסַמְכִין לוֹן בִּסְמִיכוּ (בראשית ב' ע"א) ׳אַתְוָון דְּשֶׁקֶר׳. אֲבָל אִלֵּין אִינּוּן אִשְׁתְּמוֹדְעָאן לְגַבַּיְיהוּ יַתִּיר. וְעַל דָּא בִּתְּהִלָּה לְדָוִד, בְּכֻלְּהוּ כְּתִיב ו' בְּכָל אָת וְאָת, בַּר מֵאִלֵּין תְּרֵין, דְּלָא כְּתִיב ו', דְּהָא ו' שְׁמָא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אִיהוּ.
תרגום
וְאֵלֶּה לֹא עוֹמְדִים בְּאוֹתִיּוֹת רְשׁוּמוֹת מִן שְׁתַּיִם וְעֶשְׂרִים שֶׁל הַתּוֹרָה, חוּץ מִשְּׁתַּיִם, וְהֵן אוֹת ח' וְאוֹת ק', וְסוֹמְכִים לָהֶם בִּסְמִיכוּת אוֹתִיּוֹת שֶׁל שֶׁקֶר. אֲבָל אֵלּוּ הֵן נוֹדָעוֹת אֶצְלָם יוֹתֵר. וְעַל זֶה בִּתְהִלָּה לְדָוִד, בְּכֻלָּם כָּתוּב אוֹת ו' בְּכָל אוֹת וָאוֹת, חוּץ מֵאֵלּוּ הַשְּׁתַּיִם שֶׁלֹּא כְתוּבָה אוֹת ו', שֶׁהֲרֵי אוֹת ו' הִיא שְׁמוֹ שֶׁל הקב"ה.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: ואלין, לא קיימי באתוון רשימין מן כ"ב דאורייתא, בר תרין, ואלין ח' וק', וסמכין לון בסמיכו (בראשית ב' ע"א) ׳אתוון דשקר׳. אבל אלין אינון אשתמודעאן לגבייהו יתיר. ועל דא בתהלה לדוד, בכלהו כתיב ו' בכל את ואת, בר מאלין תרין, דלא כתיב ו', דהא ו' שמא דקודשא בריך הוא איהו.
התרגום: ואלה לא עומדים באותיות רשומות מן שתים ועשרים של התורה, חוץ משתים, והן אות ח' ואות ק', וסומכים להם בסמיכות אותיות של שקר. אבל אלו הן נודעות אצלם יותר. ועל זה בתהלה לדוד, בכלם כתוב אות ו' בכל אות ואות, חוץ מאלו השתים שלא כתובה אות ו', שהרי אות ו' היא שמו של הקב"ה.
מן המפרשים
מקדש מלך: ואילן ח' וק' פי' משם יונקים החיצונים. וז"ש בסמוך וע"ד בתהלה לדוד וכו' בר מן אלין תרין וכו' שר"ל שבכל פסוק שבתהלה לדוד יש ו' בחצי השני של הפסוק. אבל ח' וק' שהם חנון ורחום ה' קרוב ה' לכל קוראיו אין שם ו' בסמיכו:
יהל אור: ואלין לא קיימו כו'. והענין כי בין בקדושה ובין בסט"א אית ימינא ושמאלא, דו"נ. והן בג' עולמות בי"ע למעלה שניהם טובים. ובעשיה מדור הקליפות שניהם רעים. כי ימינא הוא חנף ומרע שמראה טוב לב"א ושמאלא בעל מחלוקת איש לשון בל כו' והן…
אור יקר: וסמכין לון בסמיכו אתרץ דשקר, הרי שלש אותיות המורות בהם ובמעשיהם ובפחזותם, ועם היות שלא אמר אלא שתי אותיות שהם ר׳ ק׳ והשתא אמר שהם שלש, לזה אמר.