ממלכת הזוהר › זוהר › תצוה › מאמר 16: בסכת תשבו שבעת ימים - סוד המשכן העליון ושמיני עצרת › פיסקה 7 (קפז ע"א)

כשיורדת השכינה לוקחת ברכות וקדשות ומתקרבת לבניה ביום השמיני עצרת כנוס

תצוה · בסכת תשבו שבעת ימים - סוד המשכן העליון ושמיני עצרת · מאמר 16 · פיסקה 7 · דף קפז ע"א

לשון הזוהר

וּשְׁאַר חֵיוָון רַבְרְבָן מְמָנָן דְּעַמִּין, אָכְלָן וּמַדְקָן וְרַפְסָן וְאִתְּזָנוּ. וְאִיהִי נַקְטָא נַפְשָׁאן בְּעִנּוּגִין לְעֵילָּא, כְּמָה דְּאִתְּמַר. כֵּיוָן דְּנַחְתָּא, וְהָא נַקְטָא כָּל בִּרְכָּאן וְכָל קִדּוּשִׁין וְכָל עִנּוּגִין, וְיִשְׂרָאֵל כָּל הָנֵי שִׁבְעָה יוֹמִין הֲווֹ (ויקרא רצ"ד ע"ב) ׳מַשְׁכִין לָהּ בְּאִינּוּן עוֹבָדִין דְּקָא עַבְדִּין וּמְקָרְבִין בַּהֲדָהּ, כְּדֵין נַחְתָּא לְקָרְבָא בִּבְנָהָא, וּלְמֵחדֵי לוֹן יוֹמָא חַד, וְהַהוּא יוֹמָא אִיהוּ יוֹמָא תְּמִינָאָה, בְּגִין דְּכָל ז' יוֹמִין אַחֲרָנִין בַּהֲדָהּ׳. וְעַל דָּא אִיהוּ תְּמִינָאָה, וּתְמַנְיָא יוֹמִין כַּחֲדָא. וּבְגִין כַּךְ אִקְרֵי עֲצֶרֶת: כְּנִישִׁין. כְּנִישִׁין כֻּלְּהוּ בְּהַאי יוֹמָא. וְאִקְרֵי שְׁמִינִי, וְלֵית שְׁמִינִי אֶלָּא מִגּוֹ שִׁבְעָה.

תרגום

וּשְׁאָר חַיּוֹת גְּדוֹלוֹת מְמֻנּוֹת הָעַמִּים, אוֹכְלוֹת וְשׁוֹחֲקוֹת וְרוֹמְסוֹת וְנִזּוֹנוֹת. וְהִיא נוֹטֶלֶת נְפָשׁוֹת בְּעֹנֶג לְמַעְלָה, כְּמוֹ שֶׁאָמַרְנוּ. כֵּיוָן שֶׁיּוֹרֶדֶת, וְהִיא לוֹקַחַת כָּל הַבְּרָכוֹת וְכָל הַקְּדֻשּׁוֹת וְכָל הָעִנּוּגִים, וְיִשְׂרָאֵל כָּל אֵלּוּ הַשִּׁבְעָה יָמִים הָיוּ מוֹשְׁכִים אוֹתָהּ בְּאֵלּוּ הַמַּעֲשִׂים שֶׁהֵם עוֹשִׂים וּמַקְרִיבִים לָהּ, אָז יוֹרֶדֶת לְהִתְקָרֵב בְּבָנֶיהָ וּלְשַׂמֵּחַ אוֹתָם יוֹם אֶחָד. וְהַיּוֹם הַהוּא הוּא יוֹם שְׁמִינִי, מִשּׁוּם שֶׁכָּל שִׁבְעָה יָמִים אֲחֵרִים אִתָּהּ. וְעַל זֶה הוּא שְׁמִינִי, וּשְׁמוֹנָה יָמִים כְּאֶחָד. וּמִפְּנֵי זֶה נִקְרָא עֲצֶרֶת - כִּנּוּס. מִתְכַּנְּסִים כֻּלָּם בְּיוֹם זֶה. וְנִקְרָא שְׁמִינִי, וְאֵין שְׁמִינִי אֶלָּא מִתּוֹךְ שִׁבְעָה.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: ושאר חיוון רברבן ממנן דעמין, אכלן ומדקן ורפסן ואתזנו. ואיהי נקטא נפשאן בענוגין לעילא, כמה דאתמר. כיון דנחתא, והא נקטא כל ברכאן וכל קדושין וכל ענוגין, וישראל כל הני שבעה יומין הוו (ויקרא רצ"ד ע"ב) ׳משכין לה באינון עובדין דקא עבדין ומקרבין בהדה, כדין נחתא לקרבא בבנהא, ולמחדי לון יומא חד, וההוא יומא איהו יומא תמינאה, בגין דכל ז' יומין אחרנין בהדה׳. ועל דא איהו תמינאה, ותמניא יומין כחדא. ובגין כך אקרי עצרת: כנישין. כנישין כלהו בהאי יומא. ואקרי שמיני, ולית שמיני אלא מגו שבעה.

התרגום: ושאר חיות גדולות ממנות העמים, אוכלות ושוחקות ורומסות ונזונות. והיא נוטלת נפשות בענג למעלה, כמו שאמרנו. כיון שיורדת, והיא לוקחת כל הברכות וכל הקדשות וכל הענוגים, וישראל כל אלו השבעה ימים היו מושכים אותה באלו המעשים שהם עושים ומקריבים לה, אז יורדת להתקרב בבניה ולשמח אותם יום אחד. והיום ההוא הוא יום שמיני, משום שכל שבעה ימים אחרים אתה. ועל זה הוא שמיני, ושמונה ימים כאחד. ומפני זה נקרא עצרת - כנוס. מתכנסים כלם ביום זה. ונקרא שמיני, ואין שמיני אלא מתוך שבעה.

מן המפרשים

אור החמה: כדין נחתא לקרבא בבנהא ואינם יודעים השרים במתנות קדושות שהם נשמות שיחלק לכל איש ישראל שזה עיקר להם לישראל כנזכר: וההוא יומא איהו יומא תמינא' שהיא מתייחדת בז' ימים ולזה נק' שמיני שאינה בפרוד אנא כולם נקשרות עמה. וז"ש ותמניא…

הסולם: ושאר חיוון רברבין וכו': ושאר החיות שהם ע' שרים הממונים על העמים, אוכלים ולועסים הדק והנשאר מאכילתם דרכו ברגליהם, וניזונו. (דהיינו כמ"ש בחיה הד', בספר דניאל ז') דהיינו מע' פרים כנ"ל. והיא, המלכות, לוקחת הנפשות ומעלה אותן לתענוג…

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר