ממלכת הזוהר › זוהר › תצוה › מאמר 14: ובעשור לחדש השביעי - סוד יום הכפורים העולה למאה ולשבעים › פיסקה 9 (קפו ע"א)

מיום העליון היו הימים הראשונים סוד העולם העליון מי דן דין העולם

תצוה · ובעשור לחדש השביעי - סוד יום הכפורים העולה למאה ולשבעים · מאמר 14 · פיסקה 9 · דף קפו ע"א

לשון הזוהר

תָּא חֲזֵי, מִיּוֹמָא עִלָּאָה הֲווֹ אִלֵּין יוֹמִין קַדְמָאִין, רָזָא דְּעָלְמָא עִלָּאָה, מַאן דָּאִין דִּינָא דְּעָלְמָא, דְּהָא דִּינָא לָא אִשְׁתְּכַח בְּהַאי עָלְמָא, אֶלָּא מִדִּינָא תַּתָּאָה, (ס"א רזא) דְּדָא ׳אֱלֹהֵי כָל הָאָרֶץ יִקָּרֵא׳ (ישעיהו נד, ה). דְּאִי תֵּימָא דִּינָא דְּעָלְמָא דָּאִין לְעֵילָּא, אִי הָכִי לָא אִתְקְרֵי עָלְמָא דְּחִירוּ, עָלְמָא דִּנְהִירוּ דְּכָל עָלְמִין. עָלְמָא דְּכָל חַיִּין, עָלְמָא דְּכָל חִירוּ. וְאִי תֵּימָא מִדִּינָא דְּיִצְחָק. אִי אִיהוּ אִתְּעַר דִּינָא לְגַבֵּי הַאי עָלְמָא, לָא יַכְלִין כָּל עָלְמָא לְמִסְבַּל, דְּהַהוּא אֶשָּׁא תַּקִּיפָא עִלָּאָה, לָא אִית מַאן דְּסָבִיל לֵיהּ, אֶלָּא אֶשָּׁא דִּלְתַתָּא, דְּאִיהוּ אֶשָּׁא דְּסָבִיל אֶשָּׁא.

תרגום

בֹּא וּרְאֵה, מִיּוֹם הָעֶלְיוֹן הָיוּ יָמִים אֵלּוּ הָרִאשׁוֹנִים, סוֹד שֶׁל הָעוֹלָם הָעֶלְיוֹן, מִי דָן דִּין שֶׁל הָעוֹלָם, שֶׁהֲרֵי דִּין לֹא נִמְצָא בְזֶה הָעוֹלָם אֶלָּא מִדִּין הַתַּחְתּוֹן? (סוֹד) שֶׁזֶּה - ׳אֱלֹהֵי כָל הָאָרֶץ יִקָּרֵא׳ (ישעיה נד, ה) - שֶׁאִם תֹּאמַר דִּין הָעוֹלָם דָּן לְמַעְלָה, אִם כֵּן לֹא הָיָה נִקְרָא עוֹלַם הַחֵרוּת, עוֹלָם שֶׁהוּא אוֹר שֶׁל כָּל הָעוֹלָמוֹת, עוֹלָם שֶׁל כָּל הַחַיִּים, עוֹלָם שֶׁל כָּל הַחֵרוּת. וְאִם תֹּאמַר מִדִּין שֶׁל יִצְחָק - אִם הוּא מְעוֹרֵר דִּין לְגַבֵּי הָעוֹלָם הַזֶּה, לֹא יְכוֹלִים כָּל הָעוֹלָם לִסְבֹּל, שֶׁהָאֵשׁ הָעֶלְיוֹן הַתַּקִּיף הַהוּא, אֵין מִי שֶׁסּוֹבֵל אוֹתוֹ, אֶלָּא אֵשׁ שֶׁלְּמַטָּה, שֶׁהוּא אֵשׁ שֶׁסּוֹבֵל אֵשׁ.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: תא חזי, מיומא עלאה הוו אלין יומין קדמאין, רזא דעלמא עלאה, מאן דאין דינא דעלמא, דהא דינא לא אשתכח בהאי עלמא, אלא מדינא תתאה, (ס"א רזא) דדא ׳אלהי כל הארץ יקרא׳ (ישעיהו נד, ה). דאי תימא דינא דעלמא דאין לעילא, אי הכי לא אתקרי עלמא דחירו, עלמא דנהירו דכל עלמין. עלמא דכל חיין, עלמא דכל חירו. ואי תימא מדינא דיצחק. אי איהו אתער דינא לגבי האי עלמא, לא יכלין כל עלמא למסבל, דההוא אשא תקיפא עלאה, לא אית מאן דסביל ליה, אלא אשא דלתתא, דאיהו אשא דסביל אשא.

התרגום: בא וראה, מיום העליון היו ימים אלו הראשונים, סוד של העולם העליון, מי דן דין של העולם, שהרי דין לא נמצא בזה העולם אלא מדין התחתון? (סוד) שזה - ׳אלהי כל הארץ יקרא׳ (ישעיה נד, ה) - שאם תאמר דין העולם דן למעלה, אם כן לא היה נקרא עולם החרות, עולם שהוא אור של כל העולמות, עולם של כל החיים, עולם של כל החרות. ואם תאמר מדין של יצחק - אם הוא מעורר דין לגבי העולם הזה, לא יכולים כל העולם לסבל, שהאש העליון התקיף ההוא, אין מי שסובל אותו, אלא אש שלמטה, שהוא אש שסובל אש.

מן המפרשים

מקדש מלך: אתוון מתתא לעילא פי' שישראל הם במלכות שהוא ניסן שרמוז בא"בג והם עולים ממטה למעלה מא' לב' מב' לג' וכו'. אבל בינה היא מסודל תשרי שהם מעילא לתתא. בחמש קדמאי וכו' אבן במ"ש האר"י ז"ל כי בר"ה ננסרים הדינים שהם הגבורות הראשונות…

אור החמה: ת"ח אי מיומא וגו' השתא מקשה למאי דפרישנא דט"ו יום בבינה והם נעלמים אם כן שבבינה אינון אלין יומין קדמאין וגו' א"כ מאן דאין דינא דעלמא שהיא עולם התחתון והיינו דמסיק דהא דינא כלו' עם היות שהדינים מתעוררים מבינה אינם נמצאים לדון…

הסולם: ת"ח מיומא עלאה וכו' : בוא וראה, מיום העליון, דהיינו מבינה, היו אלו ימים הראשונים, שמקודם ט"ו לחדש, שה"ס עולם העליון. בינה, שואל, א"כ, מי דן דין העולם בראש השנה שהרי דין אינו נמצא בעולם הזה אלא מדין עולם התחתון, שזה אלקי כל…

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: