ביום זה לא צריך לפרש חטאיו בפני אחר כי כמה עדים לוקחים הדבור ומעלים
תצוה · ובעשור לחדש השביעי - סוד יום הכפורים העולה למאה ולשבעים · מאמר 14 · פיסקה 6 · דף קפו ע"א
לשון הזוהר
בְּיוֹמָא דָּא לָא אִצְטְרִיךְ בַּר נָשׁ (ויקרא רל"א ע"א) ׳לְפָרְשָׁא חֲטָאוֹי קָמֵי אַחֲרָא, בְּגִין דְּכַמָּה אִינּוּן דְּנַטְלֵי הַהִיא מִלָּה, וְסַלְקֵי לָהּ לְעֵילָּא, וְאִית סָהֲדִין בְּהַהִיא מִלָּה׳. וּמַה ׳מִשֹּׁכֶבֶת חֵיקֶךָ שְׁמֹר פִּתְחֵי פִּיךָ׳ (מיכה ז, ה), כָּל שֶׁכֵּן אִינּוּן דְּאַזְלֵי וְעַיְּינֵי לְקַטְרְגָא לוֹן, וְסָהֲדֵי עָלֵיהּ. וְכָל שֶׁכֵּן דְּחָצִיפוּ אִיהוּ לְקָמֵי כֹּלָּא, וְחִלוּל שְׁמָא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. וְעַל דָּא כְּתִיב, ׳אֶל תִּתֵּן אֶת פִּיךָ לַחֲטִיא אֶת בְּשָׂרֶךָ׳ (קהלת ה, ה). (מכאן והלאה רזא בגוון) פָּתַח וְאָמַר, ׳הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים וְגוֹ'׳ (שמות יב, ב), וְכִי כֻּלְּהוּ זִמְנִין וְחֳדָשִׁין לָאו אִינּוּן דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. (אלא חדשיכם לא כתיב) אֶלָּא ׳הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם׳, דִּילִי אִיהוּ, אֲבָל אֲנָא מָסְרִית לֵיהּ לְכוֹן, דִּלְכוֹן אִיהוּ בְּאִתְגַּלְּיָא, אֲבָל שְׁבִיעָאָה דִּילִי אִיהוּ, וְעַל דָּא אִיהוּ בַּכֶּסֶה, וְלָא בְּאִתְגַּלְּיָא. יַרְחָא דִּלְכוֹן, אִיהוּ בְּסִדּוּרָא, כְּסֵדֶר דְּאַתְוָון אָבִיב, דְּאִיהוּ אב"ג. י"ב אִיהוּ רָזָא דְּג'. (ס"א ואיהו אב"ג כסדרא דאתוון) אֲבָל יַרְחָא שְׁבִיעָאָה דִּילִי אִיהוּ מִסּוֹפָא דְּאַתְוָון. (ס"א תשרי) מַאי טַעֲמָא. אָתּוּן מִתַּתָּא לְעֵילָּא, וַאֲנָא מֵעֵילָּא לְתַתָּא.
תרגום
בְּיוֹם זֶה לֹא צָרִיךְ בֶּן אָדָם לְפָרֵשׁ חֲטָאָיו בִּפְנֵי אַחֵר, מִשּׁוּם שֶׁכַּמָּה הֵם שֶׁלּוֹקְחִים הַדִּבּוּר הַהוּא וּמַעֲלִים אוֹתוֹ לְמַעְלָה, וְיֵשׁ עֵדִים בַּדִּבּוּר הַהוּא. וּמָה (מיכה ז) ׳מִשֹּׁכֶבֶת חֵיקֶךְ שְׁמֹר פִּתְחֵי פִיךְ (מיכה ז, ה)׳ - כָּל שֶׁכֵּן אֵלּוּ שֶׁהוֹלְכִים וּמִסְתַּכְּלִים לְקַטְרֵג עֲלֵיהֶם וּמְעִידִים עֲלֵיהֶם, וְכָל שֶׁכֵּן שֶׁעַזּוּת הוּא לִפְנֵי הַכֹּל וְחִלּוּל שְׁמוֹ שֶׁל הקב"ה. וְעַל זֶה כָּתוּב, (קהלת ה) ׳אַל תִּתֵּן אֶת פִּיךְ לַחֲטִיא אֶת בְּשָׂרֶךְ (קהלת ה, ה)׳ - (מִכָּאן וָהָלְאָה סוֹד באופן אחר) פָּתַח וְאָמַר, (שמות יב) ׳הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים וְגוֹ'׳ (שמות יב, ב). וְכִי כָל הַזְּמַנִּים וְהֶחֳדָשִׁים אֵינָם שֶׁל הקב"ה? (אֶלָּא חָדְשֵׁיכֶם לֹא כָתוּב) אֶלָּא ׳הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם׳ - שֶׁלִּי הוּא, אֲבָל אֲנִי מָסַרְתִּי אוֹתוֹ לָכֶם. שֶׁלָּכֶם הוּא בְנִגְלֶה, אֲבָל שְׁבִיעִי שֶׁלִּי הוּא, וְעַל זֶה הוּא בַּכֶּסֶה וְלֹא בְגִלּוּי. חֹדֶשׁ שֶׁלָּכֶם הוּא מְסֻדָּר כְּסֵדֶר אוֹתִיּוֹת אָבִיב, שֶׁהוּא א' ב' ג'. י"ב הוּא סוֹד אוֹת ג' (וְהוּא א' ב' ג' כְּסֵדֶר הָאוֹתִיּוֹת). אֲבָל הַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי, שֶׁלִּי הוּא מִסּוֹף הָאוֹתִיּוֹת (תִּשְׁרֵי). מָה הַטַּעַם? אַתֶּם מִמַּטָּה לְמַעְלָה, וַאֲנִי מִמַּעְלָה לְמַטָּה.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: ביומא דא לא אצטריך בר נש (ויקרא רל"א ע"א) ׳לפרשא חטאוי קמי אחרא, בגין דכמה אינון דנטלי ההיא מלה, וסלקי לה לעילא, ואית סהדין בההיא מלה׳. ומה ׳משכבת חיקך שמר פתחי פיך׳ (מיכה ז, ה), כל שכן אינון דאזלי ועייני לקטרגא לון, וסהדי עליה. וכל שכן דחציפו איהו לקמי כלא, וחלול שמא דקודשא בריך הוא. ועל דא כתיב, ׳אל תתן את פיך לחטיא את בשרך׳ (קהלת ה, ה). (מכאן והלאה רזא בגוון) פתח ואמר, ׳החדש הזה לכם ראש חדשים וגו'׳ (שמות יב, ב), וכי כלהו זמנין וחדשין לאו אינון דקודשא בריך הוא. (אלא חדשיכם לא כתיב) אלא ׳החדש הזה לכם׳, דילי איהו, אבל אנא מסרית ליה לכון, דלכון איהו באתגליא, אבל שביעאה דילי איהו, ועל דא איהו בכסה, ולא באתגליא. ירחא דלכון, איהו בסדורא, כסדר דאתוון אביב, דאיהו אב"ג. י"ב איהו רזא דג'. (ס"א ואיהו אב"ג כסדרא דאתוון) אבל ירחא שביעאה דילי איהו מסופא דאתוון. (ס"א תשרי) מאי טעמא. אתון מתתא לעילא, ואנא מעילא לתתא.
התרגום: ביום זה לא צריך בן אדם לפרש חטאיו בפני אחר, משום שכמה הם שלוקחים הדבור ההוא ומעלים אותו למעלה, ויש עדים בדבור ההוא. ומה (מיכה ז) ׳משכבת חיקך שמר פתחי פיך (מיכה ז, ה)׳ - כל שכן אלו שהולכים ומסתכלים לקטרג עליהם ומעידים עליהם, וכל שכן שעזות הוא לפני הכל וחלול שמו של הקב"ה. ועל זה כתוב, (קהלת ה) ׳אל תתן את פיך לחטיא את בשרך (קהלת ה, ה)׳ - (מכאן והלאה סוד באופן אחר) פתח ואמר, (שמות יב) ׳החדש הזה לכם ראש חדשים וגו'׳ (שמות יב, ב). וכי כל הזמנים והחדשים אינם של הקב"ה? (אלא חדשיכם לא כתוב) אלא ׳החדש הזה לכם׳ - שלי הוא, אבל אני מסרתי אותו לכם. שלכם הוא בנגלה, אבל שביעי שלי הוא, ועל זה הוא בכסה ולא בגלוי. חדש שלכם הוא מסדר כסדר אותיות אביב, שהוא א' ב' ג'. י"ב הוא סוד אות ג' (והוא א' ב' ג' כסדר האותיות). אבל החדש השביעי, שלי הוא מסוף האותיות (תשרי). מה הטעם? אתם ממטה למעלה, ואני ממעלה למטה.
מן המפרשים
מקדש מלך: לפרשא חטאוי ז"ל הרב בס"הכ בפ' תצוה בדף קפ"ו ונראה שאסור להתודות בר"ה ובפ' פנחס דרל"א אמר דבעי לפרשא חטאוי. והנה הכא שאוסר הוא בקול רם. ומקום המתיר הוא בלחש בעת תקיעת שופר. וקשה דהכא ביו"הך מדבר. ונראה שהרב ז"ל מפרש מ"ש ביומא…
אור החמה: והרה"ו זלה"ה כתב. ביומא דא לא אצטריך בר נש לפרשא וגו' אין זה מדבר ביום כפור רק ביום ר"ה כי הוא היום אשר היה בא האי סבא מן המדבר אל הישוב כנז' בריש דבריו וכן אח"כ מדבר בו במ"ש פתח ואמר וגו' ירחא דילי שביעאה איהו תשרי וגו' והנה…
הסולם: פתח ואמר החדש וכו': פתח ואמר , החדש הזה לכם ראש חדשים וגו', שואל, וכי כל הזמנים והחדשים אינם של הקב"ה, ולמה אומר החדש הזה לכם. ומשיב, אלא החדש הזה לכם, פירושו, שלי הוא, אבל אני מסרתי אותו לכם, שלכם פירושו שהוא בגילוי. כלומר,…
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: