ממלכת הזוהר › זוהר › תצוה › מאמר 14: ובעשור לחדש השביעי - סוד יום הכפורים העולה למאה ולשבעים › פיסקה 3 (קפו ע"א)

שני סודות - הלבנה נקראת חדש השביעי ועשר פעמים עשר מאה ובדרגת שבעים ליום זה

תצוה · ובעשור לחדש השביעי - סוד יום הכפורים העולה למאה ולשבעים · מאמר 14 · פיסקה 3 · דף קפו ע"א

לשון הזוהר

תָּא חֲזֵי, תְּרֵין רָזִין הָכָא, חַד דְּהָא סִיהֲרָא חֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי אִקְרֵי, וּבְּגִין כָּךְ אִקְרֵי חֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי עָשׂוֹר, בְּגִין דְּקָא מְנָהֲרִין לָהּ עֶשֶׂר זִמְנִין, הָא מֵאָה. וְתוּ, הַאי מִלָּה דְּקָאַמְרַת, וַדַּאי לְשִׁבְעִין סְלִיקָא בְּהַאי יוֹמָא, (ובדרגא דשבעין איהו, ובדרגא דמאה איהו. לדרגא דמאה לאשלמא ולאנהרא.) וּבְהַאי דַּרְגָּא דְּשִׁבְעִין, דְּהָא בְּיוֹמָא דָּא נָטִיל לְכָל עַמָּא דְּיִשְׂרָאֵל לְמֵידָן, וְכֻלְּהוּ קַיְימִין בְּנִשְׁמְתָא יַתִּיר מִגּוּפָא, דְּהָא בְּיוֹמָא דָּא עִנּוּיָא דְּנַפְשָׁא אִיהוּ, וְלָא מִגּוּפָא, כְּמָה דְּאַתְּ אָמַר ׳וְעִנִּיתֶם אֶת נַפְשׁוֹתֵיכֶם׳ ׳כִּי כָל הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר לא תְעוּנֶּה׳. וְהַאי יוֹמָא נָטִיל לְכָל נַפְשָׁאן וַהֲווּ בִּרְשׁוּתֵיהּ, וְאִי לָא קַיְּימָא בְּרָזָא (נ"א ברשותא) דְּשִׁבְעִין, לֵית לֵיהּ רְשׁוּ בְּנַפְשָׁאן, (ס"א לקיימא תמן) דְּקִיּוּמָא דְּנַפְשָׁאן בְּרָזָא דְּשִׁבְעִין, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר ׳יְמֵי שְׁנוֹתֵינוּ בָּהֶם שִׁבְעִים שָׁנָה וְגוֹ'׳ (תהילים צ, י).

תרגום

בֹּא וּרְאֵה, שְׁנֵי סוֹדוֹת כָּאן. אֶחָד, שֶׁהֲרֵי הַלְּבָנָה נִקְרֵאת חֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי, וּמִפְּנֵי כֵן נִקְרָא חֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי עָשׂוֹר, מִפְּנֵי שֶׁכְּשֶׁמְּאִירִים לָהּ עֶשֶׂר פְּעָמִים - הֲרֵי מֵאָה. וְעוֹד, דָּבָר זֶה שֶׁאָמַרְתָּ, וַדַּאי לְשִׁבְעִים עוֹלָה בְּיוֹם זֶה (ובמדרגה שֶׁל שִׁבְעִים הִיא, ובמדרגה שֶׁל מֵאָה הִיא, לדרגה שֶׁל מֵאָה לְהַשְׁלִים וּלְהָאִיר). וּבְדַרְגָּה זוֹ שֶׁל שִׁבְעִים, שֶׁהֲרֵי בְּיוֹם זֶה נוֹטֵל לְכָל עַם יִשְׂרָאֵל לָדוּן, וְכֻלָּם עוֹמְדִים בַּנְּשָׁמָה יוֹתֵר מֵהַגּוּף, שֶׁהֲרֵי בְּיוֹם זֶה עִנּוּי שֶׁל הַנֶּפֶשׁ הוּא, וְלֹא שֶׁל הַגּוּף, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ׳וְעִנִּיתֶם אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם׳. ׳כִּי כָל הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר לֹא תְעֻנֶּה (ויקרא כג, כט)׳ - וְיוֹם זֶה לוֹקֵחַ לְכָל הַנְּפָשׁוֹת וְנִמְצָאוֹת בִּרְשׁוּתוֹ. וְאִם לֹא עוֹמֶדֶת בְּסוֹד (ברשות) שֶׁל שִׁבְעִים, אֵין לָהּ רְשׁוּת בַּנְּפָשׁוֹת (לַעֲמֹד שָׁם), שֶׁעֲמִידַת הַנְּפָשׁוֹת בְּסוֹד שֶׁל שִׁבְעִים, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ׳(תהלים צ)׳׳יְמֵי שְׁנוֹתֵינוּ בָהֶם שִׁבְעִים שָׁנָה׳׳ וְגוֹ'׳.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: תא חזי, תרין רזין הכא, חד דהא סיהרא חדש השביעי אקרי, ובגין כך אקרי חדש השביעי עשור, בגין דקא מנהרין לה עשר זמנין, הא מאה. ותו, האי מלה דקאמרת, ודאי לשבעין סליקא בהאי יומא, (ובדרגא דשבעין איהו, ובדרגא דמאה איהו. לדרגא דמאה לאשלמא ולאנהרא.) ובהאי דרגא דשבעין, דהא ביומא דא נטיל לכל עמא דישראל למידן, וכלהו קיימין בנשמתא יתיר מגופא, דהא ביומא דא ענויא דנפשא איהו, ולא מגופא, כמה דאת אמר ׳ועניתם את נפשותיכם׳ ׳כי כל הנפש אשר לא תעונה׳. והאי יומא נטיל לכל נפשאן והוו ברשותיה, ואי לא קיימא ברזא (נ"א ברשותא) דשבעין, לית ליה רשו בנפשאן, (ס"א לקיימא תמן) דקיומא דנפשאן ברזא דשבעין, כמה דאת אמר ׳ימי שנותינו בהם שבעים שנה וגו'׳ (תהילים צ, י).

התרגום: בא וראה, שני סודות כאן. אחד, שהרי הלבנה נקראת חדש השביעי, ומפני כן נקרא חדש השביעי עשור, מפני שכשמאירים לה עשר פעמים - הרי מאה. ועוד, דבר זה שאמרת, ודאי לשבעים עולה ביום זה (ובמדרגה של שבעים היא, ובמדרגה של מאה היא, לדרגה של מאה להשלים ולהאיר). ובדרגה זו של שבעים, שהרי ביום זה נוטל לכל עם ישראל לדון, וכלם עומדים בנשמה יותר מהגוף, שהרי ביום זה ענוי של הנפש הוא, ולא של הגוף, כמו שנאמר ׳ועניתם את נפשתיכם׳. ׳כי כל הנפש אשר לא תענה (ויקרא כג, כט)׳ - ויום זה לוקח לכל הנפשות ונמצאות ברשותו. ואם לא עומדת בסוד (ברשות) של שבעים, אין לה רשות בנפשות (לעמד שם), שעמידת הנפשות בסוד של שבעים, כמו שנאמר ׳(תהלים צ)׳ימי שנותינו בהם שבעים שנה׳ וגו'׳.

מן המפרשים

הסולם: ת"ח תרין רזין וכו' : בוא וראה ב' סודות יש כאן. א' כי הלבנה, שהיא מלכות, נקראת חדש השביעי, ומשום זה נקרא חדש השביעי עשור, שאומר ובעשור לחדש השביעי, משום שמאירים לה עשרה פעמים, דהיינו ע"ס, ועשר פעם עשר הוא מאה. ועוד יש כאן סוד,…

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: