ממלכת הזוהר › זוהר › תצוה › מאמר 13: השעיר לעזאזל נותן חלק לסטרא אחרא - סוד המטרוניתא והמלך ביום כפור › פיסקה 9 (קפה ע"א)

והמן נבעת מלפני המלך והמטרוניתא - אור הפנים ושמחה וישראל יוצאים לחרות

תצוה · השעיר לעזאזל נותן חלק לסטרא אחרא - סוד המטרוניתא והמלך ביום כפור · מאמר 13 · פיסקה 9 · דף קפה ע"א

לשון הזוהר

תָּא חֲזֵי, מָה הוּא רָזָא דְּקָרְבְּנָא, לְקָרְבָא שָׂעִיר, (לקבל ׳שעיר) וְלָא מִלָּה׳ אַחֲרָא. וַאֲמַאי שָׂעִיר בְּרֹאשׁ חֹדֶשׁ, וְהָכָא נָמֵי שָׂעִיר. אֶלָּא אִי תֵּימָא בְּגִין דְּאִיהוּ סִטְרָא דִּילֵיהּ יֵאוֹת. אֲמַאי לָא הֲוִי עֵז. אֶלָּא מִלָּה דָּא אִצְטְרִיךְ, וְאִיהִי אִשְׁתְּכָחַת לְמָארֵיהוֹן דְּחָרָשִׁין, דְּכָל עוֹבָדַיְיהוּ בְּמָה דְּלָא (אתחבר) יְהֵא בְּנוּקְבָּא. וְעַל דָּא שָׂעִיר לָא אִתְחַבָּר בְּנוּקְבָּא, בְּסִטְרִין דִּילֵיהּ כֻּלְּהוּ. עֵז כַּד אִתְחַבָּר בְּנוּקְבָּא. וּבְגִין דְּאִיהוּ מַלְכָּא, יַהֲבִין לֵיהּ בְּגִין יְקָרָא דִּילֵיהּ, הַאי דְּלָא אִתְחַבָּר בְּנוּקְבָּא, וְלָא יָהִיב חֵילֵיהּ לְאַחֲרָא. וְדָא אִשְׁתְּמוֹדָע לְאִינּוּן חָרָשִׁין, דְּמִשְׁתַּמְּשִׁין בְּהָנֵי עוֹבָדֵי. וּבְגִינֵי כַּךְ, שַׁרְיָין עַל הַהוּא שָׂעִיר, כָּל אִינּוּן חֲטָאֵיהוֹן.

תרגום

בֹּא וּרְאֵה, מַה הוּא סוֹד הַקָּרְבָּן לְהַקְרִיב שָׂעִיר (כְּנֶגֶד שעיר) וְלֹא דָבָר אַחֵר? וּמַדּוּעַ שָׂעִיר בְּרֹאשׁ חֹדֶשׁ, וְכָאן גַּם כֵּן שָׂעִיר? אֶלָּא, אִם תֹּאמַר מִשּׁוּם שֶׁהוּא צַד שֶׁלּוֹ - טוֹב. מַדּוּעַ לֹא הָיָה עֵז? אֶלָּא דָּבָר זֶה צָרִיךְ, וְהוּא נִמְצָא לְבַעֲלֵי כִשּׁוּפִים, שֶׁכָּל מַעֲשֵׂיהֶם בְּמַה שֶּׁלֹּא (מִתְחַבֵּר) יִהְיֶה בַּנּוּקְבָּא. וְעַל זֶה שָׂעִיר, שֶׁלֹּא הִתְחַבֵּר בַּנּוּקְבָּא בְּכָל הַצְּדָדִים שֶׁלּוֹ. עֵז, כַּאֲשֶׁר הִתְחַבֵּר בַּנּוּקְבָּא. וּמִשּׁוּם שֶׁהוּא מֶלֶךְ, נוֹתְנִים לוֹ מִשּׁוּם הַכָּבוֹד שֶׁלּוֹ, זֶה שֶׁלֹּא הִתְחַבֵּר בַּנּוּקְבָּא וְלֹא נָתַן כֹּחוֹ לְאַחֵר. וְזֶה יָדוּעַ לְאוֹתָם הַמְכַשְּׁפִים שֶׁמִּשְׁתַּמְּשִׁים בְּמַעֲשִׂים אֵלֶּה. וּמִפְּנֵי כָּךְ שׁוֹרִים עַל הַשָּׂעִיר הַהוּא כָּל אוֹתָם חַטֹּאתֵיהֶם.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: תא חזי, מה הוא רזא דקרבנא, לקרבא שעיר, (לקבל ׳שעיר) ולא מלה׳ אחרא. ואמאי שעיר בראש חדש, והכא נמי שעיר. אלא אי תימא בגין דאיהו סטרא דיליה יאות. אמאי לא הוי עז. אלא מלה דא אצטריך, ואיהי אשתכחת למאריהון דחרשין, דכל עובדייהו במה דלא (אתחבר) יהא בנוקבא. ועל דא שעיר לא אתחבר בנוקבא, בסטרין דיליה כלהו. עז כד אתחבר בנוקבא. ובגין דאיהו מלכא, יהבין ליה בגין יקרא דיליה, האי דלא אתחבר בנוקבא, ולא יהיב חיליה לאחרא. ודא אשתמודע לאינון חרשין, דמשתמשין בהני עובדי. ובגיני כך, שריין על ההוא שעיר, כל אינון חטאיהון.

התרגום: בא וראה, מה הוא סוד הקרבן להקריב שעיר (כנגד שעיר) ולא דבר אחר? ומדוע שעיר בראש חדש, וכאן גם כן שעיר? אלא, אם תאמר משום שהוא צד שלו - טוב. מדוע לא היה עז? אלא דבר זה צריך, והוא נמצא לבעלי כשופים, שכל מעשיהם במה שלא (מתחבר) יהיה בנוקבא. ועל זה שעיר, שלא התחבר בנוקבא בכל הצדדים שלו. עז, כאשר התחבר בנוקבא. ומשום שהוא מלך, נותנים לו משום הכבוד שלו, זה שלא התחבר בנוקבא ולא נתן כחו לאחר. וזה ידוע לאותם המכשפים שמשתמשים במעשים אלה. ומפני כך שורים על השעיר ההוא כל אותם חטאתיהם.

מן המפרשים

הסולם: תא חזי מה וכו' : בוא וראה, מהו סוד הקרבן להקריב שעיר ולא דבר אחר. ולמה בראש חדש מקריבים שעיר וכאן ביוה"כ גם כן שעיר. אלא אם תאמר שזה הוא משום שהשעיר הוא צד שלו, יפה הוא, אבל למה לא היה עז, שהוא גדול ורק שעיר שהוא קטן.

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר