השעיר לעזאזל נותן חלק לסטרא אחרא
סוד המטרוניתא והמלך ביום כפור
השעיר ששולחים לעזאזל נותן חלק לסטרא אחרא - שני שעירים אחד לה' ואחד לו
בֹּא וּרְאֵה, הַשָּׂעִיר הַהוּא שֶׁשּׁוֹלְחִים יִשְׂרָאֵל לַעֲזָאזֵל לַמִּדְבָּר הַהוּא, כְּדֵי לָתֵת חֵלֶק לַסִּטְרָא אַחֲרָא הַהוּא לְהִתְעַסֵּק אִתּוֹ. וְאִם תֹּאמַר, שְׁנֵי שְׂעִירִים לָמָּה כָּאן? אֶחָד לַיהו"ה, וְאֶחָד לַסִּטְרָא אַחֲרָא הַהוּא. נִיחָא הַשָּׂעִיר הַהוּא שֶׁל הַסִּטְרָא אַחֲרָא. אַךְ לַיהו"ה מַדּוּעַ?
בלשון הזוהר
תָּא חֲזֵי, הַהוּא שָׂעִיר דִּמְשַׁדְּרִין יִשְׂרָאֵל לַעֲזָאזֵל, לְהַהוּא מַדְבְּרָא, בְּגִין לְמֵיהַב חוּלָקָא לְהַהוּא סִטְרָא אַחֲרָא, לְאִתְעַסְּקָא בַּהֲדֵיהּ. וְאִי תֵּימָא, תְּרֵין שְׂעִירִין אֲמַאי הָכָא, חַד לַיהו"ה וְחַד לְהַהוּא סִטְרָא אַחֲרָא. תִּינַח הַהוּא שָׂעִיר דְּסִטְרָא אַחֲרָא. לַיהו"ה אֲמַאי.
משל למלך שקרא לשוטר שידע שכעס עליו ואחר שהתפיס עשה לו סעודה נסתרת
אֶלָּא, לְמֶלֶךְ שֶׁהָיָה כּוֹעֵס עַל בְּנוֹ, קָרָא לַשּׁוֹטֵר, זֶה שֶׁעוֹשֶׂה דִּין בִּבְנֵי אָדָם תָּמִיד, כְּדֵי שֶׁיִּתְכּוֹנֵן לַעֲשׂוֹת דִּין בִּבְנוֹ. הַשּׁוֹטֵר הַהוּא שָׂמַח, וְנִכְנַס לְבֵית הַמֶּלֶךְ לֶאֱכֹל שָׁם. כֵּיוָן שֶׁרָאָה אוֹתוֹ בְנוֹ, אָמַר, וַדַּאי לֹא נִכְנַס הַשּׁוֹטֵר הַזֶּה בְּבֵית אָבִי אֶלָּא מִשּׁוּם שֶׁכָּעַס הַמֶּלֶךְ עָלַי. מֶה עָשָׂה? הָלַךְ וְהִתְפַּיֵּס עִמּוֹ. וּמִשּׁוּם שֶׁהִתְפַּיֵּס עִמּוֹ, צִוָּה הַמֶּלֶךְ לַעֲשׂוֹת סְעוּדָה עֶלְיוֹנָה לוֹ וְלִבְנוֹ, וְצִוָּה שֶׁלֹּא יֵדַע בּוֹ הַשּׁוֹטֵר הַהוּא. לְבַסּוֹף נִכְנַס הַשּׁוֹטֵר הַהוּא. אָמַר הַמֶּלֶךְ, עַתָּה אִם יֵדַע זֶה מֵהַסְּעוּדָה הָעֶלְיוֹנָה שֶׁהֵכַנְתִּי לִי וְלִבְנִי, יִתְבַּלְבֵּל הַשֻּׁלְחָן. מֶה עָשָׂה? קָרָא לַמְמֻנֶּה עַל הַסְּעוּדָה וְאָמַר לוֹ, תָּכִין מַשֶּׁהוּ וְתָשִׂים לְפָנַי, וְתָשִׂים לִפְנֵי הַשּׁוֹטֵר הַהוּא, כְּדֵי שֶׁיַּחְשֹׁב שֶׁסּוֹעֵד לְפָנַי מִשֶּׁלִּי, וְלֹא יֵדַע מֵהַסְּעוּדָה הַחֲשׁוּבָה הַהִיא שֶׁל שִׂמְחָה שֶׁלִּי וְשֶׁל בְּנִי, וְיִקַּח הַחֵלֶק הַהוּא וְיֵלֵךְ לוֹ, וְיִתְרַחֵק מֵהַשִּׂמְחָה שֶׁל הַסְּעוּדָה שֶׁלָּנוּ. וְאִם לֹא שֶׁעָשָׂה הַמֶּלֶךְ כָּךְ, לֹא יִתְרַחֵק הַשּׁוֹטֵר הַהוּא מִבֵּית הַמֶּלֶךְ.
בלשון הזוהר
אֶלָּא לְמַלְכָּא דְּהֲוָה אַרְגִּיז עַל בְּרֵיהּ, קָרָא לְסַנְטִירָא, הַהוּא דְּעָבִיד דִּינָא בִּבְנֵי נָשָׁא תָּדִיר, בְּגִין דְּיִזְדָּמַּן לְמֶעְבַּד דִּינָא בִּבְרֵיהּ. הַהוּא סַנְטִירָא חַדֵּי, וְעָאל בְּבֵי מַלְכָּא לְמֵיכַל תַּמָּן. כֵּיוָן דְּאַשְׁגַּח בֵּיהּ בְּרֵיהּ, אָמַר, וַדַּאי לָא עָאל סַנְטִירָא דָּא בְּבֵי אַבָּא, אֶלָּא בְּגִין דְּאַרְגִּיז מַלְכָּא עָלַי. מָה עָבֵד, אָזַל וְאִתְפְּיָיס בַּהֲדֵיהּ. כֵּיוָן דְּאִתְפָּיַיס בַּהֲדֵיהּ, פָּקִיד מַלְכָּא לְמֶעְבַּד סְעוּדָתָא עִלָּאָה לֵיהּ וְלִבְרִיהּ, וּפָקִיד דְּלָא יָדַע בֵּיהּ הַהוּא סַנְטִירָא. לְבָתַר עָאל הַהוּא סַנְטִירָא. אָמַר מַלְכָּא הַשְׁתָּא אִי יִנְדַּע דָּא, מִסְּעוּדָתָא עִלָּאָה דְּאַתְקִינִית לִי וְלִבְרִי, יִתְעַרְבֵּב פָּתוֹרָא. מָה עֲבַד. קָרָא לַמְּמָנָא עַל סְעוּדָתָא, אָמַר לֵיהּ, אַתְקִין מִדִי, וּתְשָׁוֵי קַמָּאי, וּתְשָׁוֵי קַמֵּיהּ דְּהַהוּא סַנְטִירָא, בְּגִין דְּיַחְשִׁיב דְּסָעִיד קַמָּאי מִדִּילִי, וְלָא יִנְדַּע בְּהַהִיא סְעוּדָתָא יַקִּירָא דְּחֶדְוָה דִּילִי וְדִבְרִי, וְיִטּוֹל הַהוּא חוּלָקָא וְיֵזִיל לֵיהּ, וְיִתְפְּרַשׁ מִחֶדְוָה דִּסְעוּדָתָא דִּילָן. וְאִי לָאו דְּמַלְכָּא עָבִיד הָכִי, לָא יִתְפְּרַשׁ הַהוּא סַנְטִירָא מִבֵּי מַלְכָּא.
הקב"ה אמר לישראל הזמינו שני שעירים שהמקטרג יחשב שאוכל מסעודתי ויתרחק
כָּךָ אָמַר הקב"ה לְיִשְׂרָאֵל, תַּזְמִינוּ שְׁנֵי שְׂעִירִים, אֶחָד לִי וְאֶחָד לַמְקַטְרֵג הַהוּא, כְּדֵי שֶׁיַּחְשֹׁב שֶׁמִּסְּעוּדָה שֶׁלִּי הוּא אוֹכֵל, וְלֹא יֵדַע בִּסְעוּדַת הַשִּׂמְחָה הָאַחֶרֶת שֶׁלָּנוּ, וְיִקַּח הַחֵלֶק הַהוּא וְיֵלֵךְ לְדַרְכּוֹ וְיִתְרַחֵק מִבֵּיתִי. כֵּיוָן שֶׁאִמָּא הָעֶלְיוֹנָה, עוֹלָם הַבָּא, בָּאָה לִשְׁרוֹת תּוֹךְ הַהֵיכָל שֶׁל הָעוֹלָם הַתַּחְתּוֹן לִמְצֹא אוֹר (נ"א: לְהַשְׁגִּיחַ עָלֶיהָ בְּהֶאָרָה) שֶׁל הַפָּנִים, דִּין הוּא שֶׁלֹּא יִמָּצֵא הַמְקַטְרֵג הַהוּא, וְלֹא בַעֲלֵי הַדִּין לְפָנָיו, כַּאֲשֶׁר מוֹצִיא כָל הַבְּרָכוֹת וּמֵאִיר לְכֻלָּם. וְכָל הַחֵרוּת הַהִיא נִמְצֵאת, וְיִשְׂרָאֵל נוֹטְלִים מֵאֵלּוּ הַבְּרָכוֹת.
בלשון הזוהר
כַּךָ אָמַר קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל, אַזְמִינוּ תְּרֵין שְׂעִירִין, חַד לִי וְחַד לְהַהוּא דַּלְטוֹרָא, בְּגִין דְּיַחְשִׁיב דְּמִסְּעוּדָתָא דִּילִי קָאֲכִיל, וְלָא יִנְדַּע בִּסְעוּדָתָא דְּחֶדְוָה אַחֲרָא דִּילָן, וְיִסַּב הַהוּא חוּלָקָא, וְיֵזִיל לְאָרְחֵיהּ, וְיִתְפְּרַשׁ מִבֵּיתִי. כֵּיוָן דְּאִמָא עִלָּאָה, עָלְמָא דְּאָתֵי, אָתֵי לְמִשְׁרֵי גּוֹ הֵיכְלָא דְּעָלְמָא תַּתָּאָה, לְאַשְׁכְּחָא נְהִירוּ (נ"א: לְאַשְׁגָּחָא עֲלָהּ בִּנְהִירוּ) דְּאַנְפִּין, דִּין הוּא דְּלָא יִשְׁתְּכַּח הַהוּא דַּלְטוֹרָא, וְלָא מָארֵי דְּדִינִין לְקַמֵּיהּ, כַּד אַפִּיק כָּל בִּרְכָאן, וְאַנְהִיר לְכֹלָּא. וְכָל הַהוּא חִירוּ יִשְׁתְּכַּח, וְיִשְׂרָאֵל נַטְלֵי מֵאִינּוּן בִּרְכָאן.
כשהאמא העליונה עולם הבא באה להיכל התחתון דין שלא ימצא המקטרג לפניה
שֶׁהֲרֵי כַּאֲשֶׁר הָעוֹלָם הַבָּא נִכְנָס לַהֵיכָל שֶׁל הָעוֹלָם הַתַּחְתּוֹן וּמוֹצֵא שֶׁשָּׂמֵחַ הָעוֹלָם הַתַּחְתּוֹן עִם בָּנָיו בַּסְּעוּדָה הָעֶלְיוֹנָה הַהִיא, אָז הוּא מְבָרֵךְ הַשֻּׁלְחָן, וְהָעוֹלָמוֹת כֻּלָּם מִתְבָּרְכִים, וְכָל שִׂמְחָה וְכָל הֶאָרַת הַפָּנִים נִמְצָאוֹת שָׁם. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳לִפְנֵי יהו"ה תִּטְהָרוּ׳ (ויקרא טז, ל). כָּתוּב ׳וְנָתַן אַהֲרֹן עַל שְׁנֵי הַשְּׂעִירִם גֹּרָלוֹת גּוֹרָל אֶחָד לַיהו"ה וְגוֹרָל אֶחָד לַעֲזָאזֵל׳ (ויקרא טז, ח). זוֹהִי הַשִּׂמְחָה הַהִיא שֶׁל הַמְקַטְרֵג הַהוּא, מִשּׁוּם שהקב"ה יַפִּיל עִמּוֹ גּוֹרָל, וּמַזְמִין אוֹתוֹ, וְלֹא יוֹדֵעַ שֶׁאֵשׁ דּוֹלֶקֶת שָׂם עַל רֹאשׁוֹ וְעַל הָעָם שֶׁלּוֹ, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ׳כִּי גֶחָלִים אַתָּה חֹתֶה עַל רֹאשׁוֹ׳ (משלי כה, כב).
בלשון הזוהר
דְּהָא כַּד עָלְמָא דְּאָתֵי, עָאל לְהֵיכָלָא דְּעָלְמָא תַּתָּאָה, וְאַשְׁכַּח דְּחַדֵּי עָלְמָא תַּתָּאָה עִם בְּנוֹי בְּהַהִיא סְעוּדָתָא עִלָּאָה, כְּדֵין אִיהוּ בָּרִיךְ פַּתוֹרָא, וְעָלְמִין כֻּלְּהוּ מִתְבָּרְכִין, וְכָל חִידוּ וְכָל נְהִירוּ דְּאַנְפִּין אִשְׁתְּכָחוּ תַּמָּן. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, ׳לִפְנֵי יהו"ה תִּטְהָרוּ׳ (ויקרא טז, ל). כְּתִיב ׳וְנָתַן אַהֲרֹן עַל שְׁנֵי הַשְּׂעִירִים גּוֹרָלוֹת גּוֹרָל אֶחָד לַיהו"ה וְגוֹרָל אֶחָד לַעֲזָאזֵל׳ (ויקרא טז, ח). דָּא אִיהוּ הַהוּא חֶדְוָה דְּהַהוּא דַּלְטוֹרָא, בְּגִין דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא יָטִיל עִמֵּיהּ גּוֹרָל, וְזַמִּין לֵיהּ, וְלָא יָדַע דְּנוּר דָּלִיק אַטִּיל עַל רֵישֵׁיהּ, וְעַל עַמָּא דִּילֵיהּ, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר ׳כִּי גֶחָלִים אַתָּה חוֹתֶה עַל רֹאשׁוֹ׳ (משלי כה, כב).
ונתן אהרן על שני השעירם גורלות - שמחת המקטרג בגורל וגחלים על ראשו
וְסִימָנְךָ - ׳אַף לֹא הֵבִיאָה אֶסְתֵּר׳ (אסתר ה, יב) - הַמַּטְרוֹנִיתָא - ׳עִם הַמֶּלֶךְ אֶל הַמִּשְׁתֶּה אֲשֶׁר עָשָׂתָה כִּי אִם אוֹתִי׳. וְכָתוּב, ׳וַיֵּצֵא הָמָן בַּיּוֹם הַהוּא שָׂמֵחַ וְטוֹב לֵב׳ (אסתר ה, ט) - בַּחֵלֶק הַהוּא שֶׁנּוֹטֵל, וְהוֹלֵךְ לוֹ. וּבַסּוֹף, כַּאֲשֶׁר בָּא הַמֶּלֶךְ הָעֶלְיוֹן לְבֵית הַמַּטְרוֹנִיתָא, הַמַּטְרוֹנִיתָא מְבַקֶּשֶׁת עָלֶיהָ וְעַל בָּנֶיהָ וְעַל עַמָּהּ מִן הַמֶּלֶךְ.
בלשון הזוהר
וְסִימָנִךָ, ׳אַף לֹא הֵבִיאָה אֶסְתֵּר הַמַלְכָּה עִם הַמֶּלֶךְ אֶל הַמִשְׁתֶּה אֲשֶׁר עָשָׂתָה כִּי אִם אוֹתִי׳ (אסתר ה, יב). וּכְתִיב, ׳וַיֵּצֵא הָמָן בַּיּוֹם הַהוּא שָׂמֵחַ וְטוֹב לֵב׳ - בְּהַהוּא חוּלָקָא דְּנָטִיל, וְאָזִיל לֵיהּ. וּלְבָתַר כַּד אָתֵי מַלְכָּא עִלָּאָה, לְבֵי מַטְרוֹנִיתָא, מַטְרוֹנִיתָא תַּבְעַת עָלָהָא, וְעַל בְּנָהָא, וְעַל עַמָּא מִן מַלְכָּא.
אף לא הביאה אסתר עם המלך אל המשתה כי אם אותי - ויצא המן שמח וטוב לב
וַאֲפִלּוּ בִּזְמַן שֶׁיִּשְׂרָאֵל בְּגָלוּת וּמִתְפַּלְּלִים תְּפִלּוֹת בְּכָל יוֹם, הִיא עוֹלָה בְּיוֹם זֶה לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ הָעֶלְיוֹן וּמְבַקֶּשֶׁת עַל בָּנֶיהָ. וְאָז נִגְזָרוֹת כָּל אוֹתָן נְקָמוֹת שֶׁעָתִיד הקב"ה לַעֲשׂוֹת עִם אֱדוֹם, וְנִגְזָר אֵיךְ עָתִיד הַמְקַטְרֵג הַזֶּה לַעֲבֹר מִן הָעוֹלָם, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ׳בִּלַּע הַמָּוֶת לָנֶצַח׳ (ישעיהו כה, ח).
בלשון הזוהר
וַאֲפִילּוּ בְּזִמְנָא דְּיִשְׂרָאֵל בְּגָלוּתָא, וְצַלּוּ צְלוֹתִין בְּכָל יוֹמָא, אִיהִי סַלְקַת בְּיוֹמָא דָּא, לְקָמֵי מַלְכָּא עִלָּאָה, וְתַבְעַת עַל בְּנָהָא. וּכְדֵין אִתְגְּזָרוּ, כָּל אִינּוּן נוּקְמִין, דְּזַמִּין קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְמֶעְבַּד עִם אֱדוֹם, וְאִתְגְּזַר הֵיךְ זַמִין דַּלְטוֹרָא דָּא לְאִתְעַבְּרָא מֵעָלְמָא, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר ׳בִּלַּע הַמָּוֶת לָנֶצַח׳ (ישעיהו כה, ח).
אפלו בגלות ישראל מתפללים והמטרוניתא עולה לפני המלך לבקש על בניה
וְסִימָנְךָ - בִּזְמַן הַגָּלוּת ׳כִּי נִמְכַּרְנוּ אֲנִי וְגוֹ'׳ (אסתר ז, ד). ׳כִּי אֵין הַצָּר שֹׁוֶה בְּנֵזֶק הַמֶּלֶךְ׳ - ׳מַה זֶּה׳ ׳בְּנֵזֶק הַמֶּלֶךְ׳? כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ׳וְהִכְרִיתוּ אֶת שְׁמֵנוּ מִן הָאָרֶץ וּמַה תַּעֲשֵׂה לְשִׁמְךָ הַגָּדוֹל׳ (יהושע ז, ט) - שֶׁהֲרֵי הַשֵּׁם הָעֶלְיוֹן לֹא מִתְקַיֵּם בְּקִיּוּמוֹ, וְזֶהוּ ׳בְּנֵזֶק הַמֶּלֶךְ׳.
בלשון הזוהר
וְסִימָנִךָ, בְּזִמְנָא דְּגָלוּתָא ׳כִּי נִמְכַּרְנוּ אֲנִי וְגוֹ'׳ (אסתר ז, ד). ׳כִּי אֵין הַצָּר שֹׁוֶה בְּנֵזֶק הַמֶּלֶךְ׳ - מַאי ׳בְּנֵזֶק הַמֶּלֶךְ׳. כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר, ׳וְהִכְרִיתוּ אֶת שְׁמֵנוּ מִן הָאָרֶץ וּמַה תַּעֲשֵׂה לְשִׁמְךָ הַגָּדוֹל׳ (יהושע ז, ט) - דְּהָא שְׁמָא עִלָּאָה, לָא אִתְקָיָּים בְּקִיּוּמֵיהּ, וְדָא אִיהוּ ׳בְּנֵזֶק הַמֶּלֶךְ׳.
כי נמכרנו אני - אין הצר שוה בנזק המלך שהשם העליון לא מתקים בקיומו
וְאָז, ׳וְהָמָן נִבְעַת מִלִּפְנֵי הַמֶּלֶךְ׳ (אסתר ז, ו) - וְהַמַּטְרוֹנִיתָא - אָז אוֹר הַפָּנִים וְכָל שִׂמְחָה נִמְצֵאת, וְיִשְׂרָאֵל יוֹצְאִים לַחֵרוּת בַּיּוֹם הַהוּא. וְאָז, מֵהַיּוֹם הַהוּא וָהָלְאָה, חֵרוּת וְשִׂמְחָה בְגִלּוּי לִשְׁלֹט עֲלֵיהֶם, וְאָז צָרִיךְ לִשְׂמֹחַ עִמָּהֶם. מִכָּאן וָהָלְאָה, כְּמוֹ שֶׁנָּתְנוּ לוֹ חֵלֶק לְהִתְרַחֵק מֵהֶם, כָּךְ גַּם נוֹתְנִים לִשְׁאָר הָעַמִּים לְהִתְרַחֵק מֵהֶם לְמַטָּה.
בלשון הזוהר
וּכְדֵין ׳וְהָמָן נִבְעָת מִלִּפְנֵי הַמֶּלֶךְ וְהַמַּלְכָּה׳ (אסתר ז, ו) - כְּדֵין, נְהִירוּ דְּאַנְפִּין, וְכָל חִידוּ אִשְׁתְּכַח, וְיִשְׂרָאֵל נַפְקֵי לְחִירוּ, בְּהַהוּא יוֹמָא. כְּדֵין מֵהַהוּא יוֹמָא וּלְהָלְאָה, חִירוּ וְחֶדְוָה בְּאִתְגַּלְּיָא, לְשַׁלְּטָאָה עָלַיְיהוּ, כְּדֵין בָּעֵי לְמֵחדֵי עִמְּהוֹן. מִכָּאן וּלְהָלְאָה, כְּמָה דְּיָהֲבוּ לֵיהּ חוּלָקָא לְאִתְפָּרְשָׁא מִנְהוֹן, הָכִי נָמֵי יַהֲבִין לִשְׁאַר עַמִּין, לְאִתְפָּרְשָׁא מִנְּהוֹן לְתַתָּא.
והמן נבעת מלפני המלך והמטרוניתא - אור הפנים ושמחה וישראל יוצאים לחרות
בֹּא וּרְאֵה, מַה הוּא סוֹד הַקָּרְבָּן לְהַקְרִיב שָׂעִיר (כְּנֶגֶד שעיר) וְלֹא דָבָר אַחֵר? וּמַדּוּעַ שָׂעִיר בְּרֹאשׁ חֹדֶשׁ, וְכָאן גַּם כֵּן שָׂעִיר? אֶלָּא, אִם תֹּאמַר מִשּׁוּם שֶׁהוּא צַד שֶׁלּוֹ - טוֹב. מַדּוּעַ לֹא הָיָה עֵז? אֶלָּא דָּבָר זֶה צָרִיךְ, וְהוּא נִמְצָא לְבַעֲלֵי כִשּׁוּפִים, שֶׁכָּל מַעֲשֵׂיהֶם בְּמַה שֶּׁלֹּא (מִתְחַבֵּר) יִהְיֶה בַּנּוּקְבָּא. וְעַל זֶה שָׂעִיר, שֶׁלֹּא הִתְחַבֵּר בַּנּוּקְבָּא בְּכָל הַצְּדָדִים שֶׁלּוֹ. עֵז, כַּאֲשֶׁר הִתְחַבֵּר בַּנּוּקְבָּא. וּמִשּׁוּם שֶׁהוּא מֶלֶךְ, נוֹתְנִים לוֹ מִשּׁוּם הַכָּבוֹד שֶׁלּוֹ, זֶה שֶׁלֹּא הִתְחַבֵּר בַּנּוּקְבָּא וְלֹא נָתַן כֹּחוֹ לְאַחֵר. וְזֶה יָדוּעַ לְאוֹתָם הַמְכַשְּׁפִים שֶׁמִּשְׁתַּמְּשִׁים בְּמַעֲשִׂים אֵלֶּה. וּמִפְּנֵי כָּךְ שׁוֹרִים עַל הַשָּׂעִיר הַהוּא כָּל אוֹתָם חַטֹּאתֵיהֶם.
בלשון הזוהר
תָּא חֲזֵי, מָה הוּא רָזָא דְּקָרְבְּנָא, לְקָרְבָא שָׂעִיר, (לקבל ׳שעיר) וְלָא מִלָּה׳ אַחֲרָא. וַאֲמַאי שָׂעִיר בְּרֹאשׁ חֹדֶשׁ, וְהָכָא נָמֵי שָׂעִיר. אֶלָּא, אִי תֵּימָא בְּגִין דְּאִיהוּ סִטְרָא דִּילֵיהּ - יֵאוֹת. אֲמַאי לָא הֲוִי עֵז. אֶלָּא מִלָּה דָּא אִצְטְרִיךְ, וְאִיהִי אִשְׁתְּכָחַת לְמָארֵיהוֹן דְּחָרָשִׁין, דְּכָל עוֹבָדַיְיהוּ בְּמָה דְּלָא (אִתְחַבָּר) יְהֵא בְּנוּקְבָּא. וְעַל דָּא שָׂעִיר לָא אִתְחַבָּר בְּנוּקְבָּא, בְּסִטְרִין דִּילֵיהּ כֻּלְּהוּ. עֵז כַּד אִתְחַבָּר בְּנוּקְבָּא. וּבְגִין דְּאִיהוּ מַלְכָּא, יַהֲבִין לֵיהּ בְּגִין יְקָרָא דִּילֵיהּ, הַאי דְּלָא אִתְחַבָּר בְּנוּקְבָּא, וְלָא יָהִיב חֵילֵיהּ לְאַחֲרָא. וְדָא אִשְׁתְּמוֹדָע לְאִינּוּן חָרָשִׁין, דְּמִשְׁתַּמְּשִׁין בְּהָנֵי עוֹבָדֵי. וּבְגִינֵי כַּךְ, שַׁרְיָין עַל הַהוּא שָׂעִיר, כָּל אִינּוּן חֲטָאֵיהוֹן.
שעיר לבעלי כשופים שמעשיהם לא בנוקבא - עז כשהתחבר בנוקבא ולכן לא ניתן
בֹּא וּרְאֵה, אַף עַל גַּב שֶׁהוּא חֵלֶק לַסִּטְרָא אַחֲרָא הַהוּא - סוֹד כָּאן. כָּל אֵלּוּ צְדָדִים אֲחֵרִים שֶׁלְּמַטָּה (שֶׁנִּקְרָאִים מְצוּלוֹת יָם), כֻּלָּם טְמֵאִים יוֹתֵר. וְכָל מַה שֶּׁיּוֹרְדִים דְּרָגוֹת תַּחְתּוֹנוֹת, כָּךְ הַטֻּמְאָה שֶׁלָּהֶם יוֹתֵר. וּמִפְּנֵי כֵן בְּעֵז, חֶלְקָם יוֹתֵר, מִשּׁוּם שֶׁהַשְּׂעָרוֹת שֶׁלּוֹ תְּלוּיוֹת יוֹתֵר מִבְּהֵמָה אַחֶרֶת, כְּמוֹ שֶׁדִּין שֶׁלָּהֶם תָּלוּי לְמַטָּה בַטֻּמְאָה. אֲבָל מַלְכוּת הָרְשָׁעָה הַזּוֹ הָאַחֶרֶת, מֶלֶךְ שֶׁל הַכֹּל בַּצַּד הַהוּא, הַטֻּמְאָה שֶׁלּוֹ הִיא יוֹתֵר מֻבְחֶרֶת, וְלֹא טֻמְאָה שְׁלֵמָה כְּאֵלֶּה הַתַּחְתּוֹנִים. וְעַל זֶה שָׂעִיר, שֶׁהַשֵּׂעָר שֶׁלּוֹ לֹא תָלוּי וְלֹא חָלָק. לֹא חָלָק, מִפְּנֵי הַטֻּמְאָה הַהִיא שֶׁלּוֹ. וְלֹא תָלוּי, כְּדֵי שֶׁלֹּא תִתְחַזֵּק בּוֹ טֻמְאָה כְּאֵלֶּה הַתַּחְתּוֹנִים, וְעַל זֶה וַדַּאי שָׂעִיר, וְלֹא אַחֵר.
בלשון הזוהר
וְתָּא חֲזֵי, אַף עַל גַּב דְּאִיהוּ חוּלָקָא לְהַהוּא סִטְרָא אַחֲרָא, רָזָא הָכָא. כָּל הָנֵי סִטְרִין אַחֲרָנִין דִּלְתַתָּא, (דְּאִקְרוּן מְצוּלוֹת יָם) כֻּלְּהוּ מִסְאֲבִין יַתִּיר. וְכָל מַה דְּנַחְתִּין דַּרְגִּין תַּתָּאִין, הָכִי מִסְאֲבוּ דִּלְהוֹן יַתִּיר. וּבְגִין כַּךְ, בָּעֵז יַתִּיר חוּלָקֵיהוֹן, בְּגִין דְּשַׂעֲרָא דִּילֵיהּ תַּלְיָא יַתִּיר מִבְּעִירָא אַחֲרָא, כְּמָה דְּדִינָא דִּלְהוֹן תָּלֵי לְתַתָּא בִּמְסָאֲבוּ. אֲבָל הַאי מַלְכּוּ חַיָּיבְתָא אַחֲרָא, מַלְכָּא דְּכֹלָּא בְּהַהוּא סִטְרָא, בָּרוּר אִיהוּ יַתִּיר מִסְאֲבוּ דִּילֵיהּ, וְלָא מִסְאֲבוּ שְׁלִים כְּהָנֵי תַּתָּאֵי. וְעַל דָּא שָׂעִיר, דִּשְׂעַר דִּילֵיהּ לָא תַּלְיָא, וְלָא שְׁעִיעַ. לָא שְׁעִיעַ, בְּגִין דְּהַהוּא מִסְאֲבוּ דִּילֵיהּ. וְלָא תַּלְיָא, בְּגִין דְּלָא יִתְתָּקַף בֵּיהּ מִסְאֲבוּ כְּהָנִי תַּתָּאֵי, וְעַל דָּא וַדַּאי שָׂעִיר וְלָא אַחֲרָא.
אף שהוא חלק לסטרא אחרא - כל הצדדים התחתונים מצולות ים טמאים יותר בעז
׳כִּפּוּר׳, מַדּוּעַ נִקְרָא ׳כִּפּוּר׳? אֶלָּא מִפְּנֵי שֶׁמְּנַקֶּה כָּל טֻמְאָה וּמַעֲבִיר אוֹתָהּ מִלְּפָנָיו בַּיּוֹם הַהוּא. וְעַל זֶה יוֹם כִּפּוּר יוֹם שֶׁל נִקָּיוֹן, וְכָךְ קוֹרְאִים לוֹ. שֶׁכָּתוּב ׳כִּי בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם לְטַהֵר אֶתְכֶם׳ (ויקרא טז, ל) - כִּי הַיּוֹם הַזֶּה צָרִיךְ לוֹ לִכְתֹּב! מַה זֶּה ׳כִּי בַיּוֹם הַזֶּה׳? אֶלָּא מִשּׁוּם שֶׁמִּטַּהֵר הַמִּקְדָּשׁ לְמַעְלָה וּמִתְנַקֶּה (נ"א: וּמֵאִיר). כָּתוּב ׳כִּי בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם׳ - יְכַפֵּר וִינַקֶּה בַתְּחִלָּה בַּיּוֹם הַזֶּה, כְּדֵי שֶׁיִּטְהַר, וּלְבַסּוֹף עֲלֵיכֶם.
בלשון הזוהר
׳כִּפּוּר׳, אֲמַאי אִקְרֵי ׳כִּפּוּר׳. אֶלָּא בְּגִין דְּנָקִי כָּל מְסָאֲבוּ, וְאַעְבַּר לֵיהּ מִקַּמֵיהּ, בְּהַהוּא יוֹמָא. וְעַל דָּא, יוֹם כִּפּוּר: יוֹמָא דִּנְקִיוּתָא, וְהָכִי קָרֵינָא לֵיהּ. כְּתִיב ׳כִּי בַיוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם לְטַהֵר אֶתְכֶם׳ (ויקרא טז, ל), כִּי הַיּוֹם הַזֶּה מִבָּעֵי לֵיהּ, מַאי ׳כִּי בַיוֹם הַזֶּה׳. אֶלָּא בְּגִין דְּאִתְדָכֵּי מַקְדְּשָׁא לְעֵילָּא, אִתְנַקֵי (נ"א: וְאִתְנְהִיר). כְּתִיב ׳כִּי בַיוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם׳, יְכַפֵּר וִינָקֵי בְּקַדְמִיתָא בַּיוֹם הַזֶּה, בְּגִין דְּיִתְדָּכֵי, וּלְבָתַר עֲלֵיכֶם.
כפור נקרא כן כי מנקה כל טמאה ומעביר אותה - כי ביום הזה יכפר עליכם
עוֹד, יְכַפֵּר ׳בַּיּוֹם הַזֶּה׳, וִינַקֶּה אוֹתוֹ בַתְּחִלָּה. וְכָל זֶה עֲלֵיכֶם, בְּסִבַּתְכֶם צָרִיךְ לְנַקּוֹת אוֹתוֹ, וּלְטַהֵר אוֹתוֹ תְּחִלָּה. ׳יְכַפֵּר׳ - מִי יְכַפֵּר? אֶלָּא זֶהוּ עוֹלָם הָעֶלְיוֹן שֶׁמֵּאִיר וּמְנַקֶּה לְכֻלָּם. וְעַל זֶה כָּל צְדָדִים רָעִים, שֶׁנִּקְרָאִים מְצוּלוֹת יָם, הוֹעֲבְרוּ. וּכְמוֹ שֶׁאוֹתָן מְצוּלוֹת יָם תְּלוּיוֹת, כָּךְ גַּם תְּלוּיוֹת שְׂעָרוֹת (ס"א: שֶׁלּוֹ, שֶׁהוּא צַד) שֶׁלּוֹ, כָּל אוֹתוֹ הַצַּד שֶׁלָּהֶם, וְשֵׂעָר שֶׁל הַצַּד הַהוּא לֹא חָלָק.
בלשון הזוהר
תּוּ, יְכַפֵּר בַּיוֹם הַזֶּה, וִינָקֵי לֵיהּ בְּקַדְמִיתָא. וְכָל דָּא עֲלֵיכֶם, בְּגִינֵכוֹן אִצְטְרִיךְ לְנַקָּאָה לֵיהּ, וּלְדַכְּאָה לֵיהּ בְּקַדְמִיתָא. ׳יְכַפֵּר׳, מַאן יְכַפֵּר. אֶלָּא דָּא הוּא עָלְמָא עִלָּאָה, דְּנָהִיר וְנָקֵי לְכֹלָּא. וְעַל דָּא כֻּלְּהוּ סִטְרִין בִּישִׁין, דְּאִקְרוּן מְצוּלוֹת יָם, אִתְעֲבָרוּ. וּכְמָּה דְּאִינּוּן מְצוּלוֹת יָם תַּלְיָין, הָכִי נָמֵי תַּלְיָיא שַׂעֲרָא (ס"א: דִּילֵיהּ, דְּהוּא סִטְרָא וְכוּ) דִּילֵיהּ כָּל הַהוּא סִטְרָא דִּלְהוֹן, וְשַׂעֲרָא דְּהַהוּא סִטְרָא לָא שְׁעִיעַ.
וכפר על הקדש מטמאת בני ישראל - ישראל הולכים יחפי רגלים כמלאכי עליון בחמשה ענויים
כְּמוֹ זֶה כָתוּב, ׳וְכִפֶּר עַל הַקֹּדֶשׁ מִטֻּמְאֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּמִפִּשְׁעֵיהֶם לְכָל חַטֹּאתָם׳ (ויקרא טז, טז). ׳וְכָל חַטֹּאתָם׳ צָרִיךְ לוֹ לוֹמַר! אֶלָּא לַהֲנָאָה שֶׁלָּהֶם. מִכָּאן וָהָלְאָה ׳לְכָל חַטֹּאתָם׳, שֶׁלֹּא יָכוֹל הַמְקַטְרֵג לִשְׁלֹט עֲלֵיהֶם (וְעַל זֶה) בְּיוֹם כִּפּוּר, שֶׁהוּא הַעֲבָרַת כָּל הַחוֹבוֹת וְנִקּוּי שֶׁלָּהֶם. צְרִיכִים יִשְׂרָאֵל לְנַקּוֹת עַצְמָם וְלָלֶכֶת יְחֵפֵי רַגְלַיִם כְּמַלְאֲכֵי עֶלְיוֹן. חֲמִשָּׁה עִנּוּיִים כְּדֵי לְהֵעָזֵר בַּחֲמִשָּׁה צְדָדִים עֶלְיוֹנִים שֶׁיּוֹם הַכִּפּוּרִים מוֹצִיא אוֹתָם, וְהֵם שְׁעָרִים שֶׁלּוֹ.
בלשון הזוהר
כְּגַוְונָא דָּא כְּתִיב, ׳וְכִפֶּר עַל הַקֹּדֶשׁ מִטוּמְאֹת בְּנִי יִשְׂרָאֵל וּמִפִּשְׁעֵיהֶם לְכָל חַטֹּאתָם׳ (ויקרא טז, טז). ׳וְכָל חֲטֹאתָם׳ מִבָּעֵי לֵיהּ, אֶלָּא לְהַנָאָה לְהוֹן. מִכָּאן וּלְהָלְאָה לְכָל חֶטְאָם, דְּלָא יָכִיל מְקַטְרְגָא לְשַׁלְּטָאָה עָלַיְיהוּ (וְעַל דָּא) בְּיוֹמָא דְּכִפּוּר, דְּאִיהוּ קִנּוּחָא דְּכָל חוֹבִין, וְנַקְיוּ דִּלְהוֹן. בָּעָאן יִשְׂרָאֵל לְנַקָּאָה גַּרְמַיְיהוּ, וּלְמֵהַךְ יְחֵפֵי רַגְלִין, כְּמַלְאָכֵי עִלָּאִין. חֲמֵשׁ עִנּוּיִין, בְּגִין לְאִסְתַּיְּיעָא בְּחָמֵשׁ סִטְרִין עִלָּאִין, דְּיוֹמָא דְּכִפּוּרֵי אַפִּיק לוֹן, וְאִינּוּן תַּרְעִין דִּילֵיהּ.
אם שתיה מחשיב מצד יצחק הרי ששה ועני אחרון תשמיש המטה בדרגה ששית
וְאִם שְׁתִיָּה מַחֲשִׁיב, שֶׁהִיא מִצַּד שֶׁל יִצְחָק, הֲרֵי שִׁשָּׁה. וְאַף עַל גַּב שֶׁבִּכְלַל אֲכִילָה הִיא, וְאָז הֵם שִׁשָּׁה, וְעִנּוּי אַחֲרוֹן תַּשְׁמִישׁ הַמִּטָּה הוּא, וּבְדַרְגָּה שִׁשִּׁית נִמְצָא, וּכְנֶגְדָּהּ אָנוּ עוֹשִׂים עִנּוּי זֶה.
בלשון הזוהר
וְאִי שְׁתִיָּה קָא חָשִׁיב, דְּאִיהוּ מִסִּטְרָא דְּיִצְחָק, הָא שִׁית, וְאַף עַל גַּב דְּבִכְלָל אֲכִילָה אִיהוּ, וּכְדֵין אִינּוּן שִׁית, וְעִנּוּיָא בַּתְרָאָה תַּשְׁמִישׁ הַמִּטָּה אִיהוּ, וּבְדַרְגָּא שְׁתִיתָאָה שְׁכִיחַ, וְלָקֳבְלֵיהּ אֲנָן עָבְדִין עִנּוּיָא דָּא.
ובעשור לחדש השביעי
סוד יום הכפורים העולה למאה ולשבעים
להמשיך לקרואהודעה אחת בלבד בכל יום, בשבע בבוקר: כרטיס מנוקד מן הזוהר לענינא דיומא. קבוצת הכרזות: רק ממלכת הזוהר כותבת בה, בלי שיחות.
להצטרף לקבוצת הזוהר היומיהמייל משמש לזוהר היומי בלבד. לא יימסר, לא יפורסם ולא ישמש לשום צורך אחר. ביטול בלחיצה אחת בכל מייל.