ממלכת הזוהר › זוהר › תיקוני זוהר › מאמר 91: מאמר קו המדה - סוד היחוד ומדידות בוציצא דקרדינותא בכל דרגות האמונה › פיסקה 7 (נב ע"א)

התלבשות המחשבה בתוך בינה - וקשור הכל בסוד הקרבן בעליתו

תיקוני זוהר · מאמר קו המדה - סוד היחוד ומדידות בוציצא דקרדינותא בכל דרגות האמונה · מאמר 91 · פיסקה 7 · דף נב ע"א

לשון הזוהר

בְּשַׁעֲתָא דְּקַיְימֵי בְּמַחֲשָׁבָה, וְלָא מִתְדַּבְּקָן וְלָא אִתְיְידִיעוּ. וְאִלֵּין לָא קַיְימֵי, לָאו בִּרְעוּתָא, וְלָאו בְּמַחֲשָׁבָה עִלָּאָה, תַּפְסִין בָּהּ וְלָא תַּפְסִין. בְּאִלֵּין קַיְימִין כָּל רָזִין דִּמְהֵימְנוּתָא, וְכָל אִינּוּן נְהוֹרִין, מֵרָזָא דְּמַחֲשָׁבָה עִלָּאָה וּלְתַתָּא, כֻּלְּהוּ אִקְרוּן אֵין סוֹף. עַד הָכָא מָטוּן נְהוֹרִין, וְלָא מָטוּן, וְלָא אִתְיְידִיעוּ לָאו הָכָא רְעוּתָא, וְלָא מַחֲשָׁבָה. כַּד נָהִיר מַחֲשָׁבָה, וְלָא אִתְיְדַע מִמַּאן דְּנָהִיר, כְּדֵין אִתְלְבַּשׁ וְאַסְתִּים גּוֹ בִּינָה, וְנָהִיר מַאן דְּנָהִיר, וְאָעִיל דָּא בְּדָא, עַד דְּאִתְכְּלִילוּ כֻּלְּהוּ כַּחֲדָא. וּבְרָזָא דְּקָרְבְּנָא כַּד סָלִיק, כֹּלָּא אִתְקָשַּׁר דָּא בְּדָא, וְנָהִיר דָּא בְּדָא, כְּדֵין קַיְימֵי כֻּלְּהוּ בִּסְלִיקוּ, וּמַחֲשָׁבָה אִתְעֲטָּר בְּאֵין סוֹף. הַהוּא נְהִירוּ דְּנָהִיר מִנֵּיהּ מַחֲשָׁבָה עִלָּאָה, דלא ידע איהי בה כלל, אִקְרֵי אֵין סוֹף, דְּמִנֵּיהּ (נ״א ומניה) אִשְׁתְּכַח וְקַיְּימָא וְנָהִיר לְמַאן דְּנָהִיר, וְעַל דָּא כֹּלָּא קָאִים. זַכָּאָה חוּלָקֵיהוֹן דְּצַדִּיקַיָּיא בְּעָלְמָא דֵּין, וּבְעָלְמָא דְּאָתֵי.

תרגום

בשעה שעומדים במחשבה, ואינם נדבקים ואינם נודעים. ואלה אינם עומדים, לא ברצון ולא במחשבה עליונה, תופסים בה ואינם תופסים. באלה עומדים כל סודות האמונה, וכל אותם האורות, מסוד המחשבה העליונה ולמטה, כולם נקראים אין סוף. עד כאן מגיעים האורות ואינם מגיעים, ואינם נודעים, אין כאן רצון ואין מחשבה. כשמאירה המחשבה, ואינו נודע ממי מאירה, אז מתלבשת ומסתתרת בתוך בינה, ומאיר מי שמאיר, ומכניסה זו בזו, עד שנכללות כולן כאחת. ובסוד הקרבן כשעולה, הכל מתקשר זה בזה, ומאיר זה בזה, אז עומדים כולם בעלייה, והמחשבה מתעטרת באין סוף. אותה הארה שמאירה ממנה המחשבה העליונה, שאינה יודעת בה כלל, נקראת אין סוף, שממנה נמצאת ועומדת ומאירה למי שמאיר, ועל כך הכל עומד. אשרי חלקם של הצדיקים בעולם הזה ובעולם הבא.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: בשעתא דקיימי במחשבה, ולא מתדבקן ולא אתיידיעו. ואלין לא קיימי, לאו ברעותא, ולאו במחשבה עלאה, תפסין בה ולא תפסין. באלין קיימין כל רזין דמהימנותא, וכל אינון נהורין, מרזא דמחשבה עלאה ולתתא, כלהו אקרון אין סוף. עד הכא מטון נהורין, ולא מטון, ולא אתיידיעו לאו הכא רעותא, ולא מחשבה. כד נהיר מחשבה, ולא אתידע ממאן דנהיר, כדין אתלבש ואסתים גו בינה, ונהיר מאן דנהיר, ואעיל דא בדא, עד דאתכלילו כלהו כחדא. וברזא דקרבנא כד סליק, כלא אתקשר דא בדא, ונהיר דא בדא, כדין קיימי כלהו בסליקו, ומחשבה אתעטר באין סוף. ההוא נהירו דנהיר מניה מחשבה עלאה, דלא ידע איהי בה כלל, אקרי אין סוף, דמניה (נ״א ומניה) אשתכח וקיימא ונהיר למאן דנהיר, ועל דא כלא קאים. זכאה חולקיהון דצדיקייא בעלמא דין, ובעלמא דאתי.

התרגום: בשעה שעומדים במחשבה, ואינם נדבקים ואינם נודעים. ואלה אינם עומדים, לא ברצון ולא במחשבה עליונה, תופסים בה ואינם תופסים. באלה עומדים כל סודות האמונה, וכל אותם האורות, מסוד המחשבה העליונה ולמטה, כולם נקראים אין סוף. עד כאן מגיעים האורות ואינם מגיעים, ואינם נודעים, אין כאן רצון ואין מחשבה. כשמאירה המחשבה, ואינו נודע ממי מאירה, אז מתלבשת ומסתתרת בתוך בינה, ומאיר מי שמאיר, ומכניסה זו בזו, עד שנכללות כולן כאחת. ובסוד הקרבן כשעולה, הכל מתקשר זה בזה, ומאיר זה בזה, אז עומדים כולם בעלייה, והמחשבה מתעטרת באין סוף. אותה הארה שמאירה ממנה המחשבה העליונה, שאינה יודעת בה כלל, נקראת אין סוף, שממנה נמצאת ועומדת ומאירה למי שמאיר, ועל כך הכל עומד. אשרי חלקם של הצדיקים בעולם הזה ובעולם הבא.

מן המפרשים

מקדש מלך: מן המקבילה בנח מאמר טז, ו (סה.) ההוא נהירו דנהיר מניה מחשבה עילאה דלא ידע איקרי א"ס נלע"ד ההוא נהירו הוא א"ק שממנו נהיר עתיק שנקרא מחשבה עילאה. ומ"ש איקרי א"ס כי א"ס בעצם הוא א"ק אבל עתיק ואריך נקראים א"ס בהשאלה. מן המקבילה…

יהל אור: מן המקבילה בנח מאמר טז, ו (סה.) ההוא נהירו דנהיר מיניה כו' אקרי אין . ר"ל דמוחא סתימאה נהיר מההוא אוירא רוחא דגניז בעתיק יומין בין הקרומים ואותו אוירא נקרא אין שאין נתפס. וז"ש ההוא נהירו כו' , ר"ל אותו האור שממנו מאיר האור…

שעת רצון: מן המקבילה בנח מאמר טז, ו (סה.) וברזא דקרבנא כד סליק כלא אתקשר דא בדא ונהיר דא בדא כדין קיימין כלהו בסליקו ומחשבה אתעטר בא"ס ב"ה. פירוש, הוא מ"ש רבינו ז"ל בכונת התפילה (שעה"כ ענין תפלת השחר) דרוש ג' ז"ל, אח"כ ע"י פרשת קרבן…

לכל המפרשים על פיסקה זו

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: