האור הגנוז שנגנז באות ו"ו - והיבשה הנראית מן הצד שנשאר
תיקוני זוהר · מאמר קו המדה - סוד היחוד ומדידות בוציצא דקרדינותא בכל דרגות האמונה · מאמר 91 · פיסקה 49 · דף נב ע"א
לשון הזוהר
כֵּיוָן דַּעֲבָדוּ עוֹבָדִין, מִיָּד אִשְׁתַּכְלָלוּ לְחַד, דִּכְתִיב יוֹם אֶחָד. הָא רָזָא דְאָת ו"ו, דְּאִתְכְּלִילָן בֵּיהּ לְמֶהֱוֵי חָד. וְדָא הוּא רָזָא דִּכְתִיב וַיְהִי, וְלֹא כְתִיב וְהָיָה. וַיְהִי, כַּד אִתְחַזְּיָין בְּרָזָא דְּאָלֶף, וַעֲבָדוּ עוֹבָדִין, וְאַסְתִּימוּ וְלָא אִתְחַזּוּן, כְּדֵין כְּתִיב וַיְהִי: הֲוָה, וְהַשְׁתָּא לָא אִיהוּ הָכִי, דְּהָא אִתְכְּלִיל בְּרָזָא דְו"ו, וְהַשְׁתָּא כֹּלָּא יוֹם אֶחָד ׳מִי יְמַלֵּל גְּבוּרוֹת ה' יַשְׁמִיעַ כָּל תְּהִלָּתוֹ׳ (תהלים קו, ב). ׳וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יִקָּווּ הַמַּיִם מִתַּחַת הַשָּׁמַיִם׳. דָּא סִטְרָא תַּתָּאָה, סִטְרָא חַד דִּבְרָזָא דְּאָלֶף, דְּאִיהִי סִטְרָא דְּאִקְרֵי חשֶׁךְ, וְדָא אִיהוּ מִתַּחַת הַשָּׁמַיִם. דְּהָא מֵהַהוּא סִטְרָא מִתְפָּרְשָׁן מַיִין, וְנָבְעֵי בִּנְגִידוּ דִטְמִירוּ, מִסִּטְרָא אָחֳרָא דִּלְעֵילָא, דְּאִיהוּ יָמִינָא. אוֹר דְּאִתְגְּנִיז, בְּאָן אֲתַר אִתְגְּנִיז, בְּרָזָא דְּאָת ו"ו. וְכַד אִיהִי אִתְגְּנִיז, כּוֹלָּא אִיתְגְּנִיזִין, סִטְרָא אָחֳרָא גָּנִיז עִמֵּיהּ. וְעַל דָּא ׳מִתַּחַת הַשָּׁמַיִם אֶל מָקוֹם אֶחָד׳. וְדָא הוּא סִטְרָא דְּאִשְׁתָּאַר חַד, בְּלָא חַבְרֵיהּ כַּד אִתְגְּנִיז בְּקַדְמִיתָא. וּמֵהַהוּא סִטְרָא כַּד אִתְפַּלְּגוּ מַיָּא, וְאִתְכְּנִישׁוּ בְּגַוֵּיהּ, כְּדֵין אִיתְחֲזֵי יַבֶּשְׁתָּא מֵהַהוּא סִטְרָא. וְרָזָא דָא ׳הַר צִיּוֹן יַרְכְּתֵי צָפוֹן קִרְיַת מֶלֶךְ רָב׳ (תהלים מח, ג). דְּהָא מֵהַהוּא סִטְרָא אִיתְחֲזֵי וְאִתְגַּלְּיָא. לְבָתַר דְּאִיתְגְּנִיזוּ אִלֵּין תְּרֵין סִטְרִין, אִתְהַדַּר כֹּלָּא לְמֶהֱוֵי ו"ו. וְאַסְתִּים כֹּלָּא בְּגַוֵּיהּ, וַהֲוָה חָד. ׳וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי מְאֹרֹת בִּרְקִיעַ הַשָּׁמָיִם׳, דָּא ו"ו, דְּאִיהִי אָת דְּאִיקְרֵי שָׁמָיִם.
תרגום
כיוון שעשו מעשים, מיד נשתכללו לאחד, שכתוב 'יוֹם אֶחָד'. הרי סוד אות ו״ו, שנכללים בו להיות אחד. וזה סוד שכתוב 'וַיְהִי' ולא כתוב 'וְהָיָה'. 'ויהי' - כשנראים בסוד האל״ף, ועשו מעשים, ונסתמו ואינם נראים, אז כתוב 'ויהי': היה, ועתה אינו כך, שהרי נכלל בסוד ו״ו, ועתה הכל יום אחד (תהלים קו ב) 'מִי יְמַלֵּל גְּבוּרוֹת ה' ׳יַשְׁמִיעַ כָּל תְּהִלָּתוֹ׳'. '׳וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יִקָּווּ הַמַּיִם מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם׳' - זה הצד התחתון, צד אחד בסוד האל״ף, שהוא הצד הנקרא חושך, וזה 'מתחת השמים', שהרי מאותו הצד נפרדים המים ונובעים במשיכת הטמון, מהצד האחר שלמעלה שהוא הימין. האור הגנוז, באיזה מקום נגנז? בסוד אות ו״ו. וכשהיא נגנזת, הכל נגנז, הצד האחר נגנז עמו. ועל כן '׳מִתַּחַת הַשָּׁמַיִם אֶל מָקוֹם אֶחָד׳'. וזה הצד שנשאר אחד, בלא חברו, כשנגנז תחילה. ומאותו הצד כשנפרדו המים ונאספו בתוכו, אז נראתה היבשה מאותו הצד. וסוד זה (תהלים מח ג) 'הַר צִיּוֹן יַרְכְּתֵי צָפוֹן קִרְיַת מֶלֶךְ רָב', שהרי מאותו הצד נראה ונגלה. לאחר שנגנזו שני הצדדים האלה, חוזר הכל להיות ו״ו, וסותם הכל בתוכו, והיה אחד. 'וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי מְאֹרֹת בִּרְקִיעַ הַשָּׁמָיִם' - זו ו״ו, שהיא אות הנקראת שמים.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: כיון דעבדו עובדין, מיד אשתכללו לחד, דכתיב יום אחד. הא רזא דאת ו"ו, דאתכלילן ביה למהוי חד. ודא הוא רזא דכתיב ויהי, ולא כתיב והיה. ויהי, כד אתחזיין ברזא דאלף, ועבדו עובדין, ואסתימו ולא אתחזון, כדין כתיב ויהי: הוה, והשתא לא איהו הכי, דהא אתכליל ברזא דו"ו, והשתא כלא יום אחד ׳מי ימלל גבורות ה' ישמיע כל תהלתו׳ (תהלים קו, ב). ׳ויאמר אלהים יקוו המים מתחת השמים׳. דא סטרא תתאה, סטרא חד דברזא דאלף, דאיהי סטרא דאקרי חשך, ודא איהו מתחת השמים. דהא מההוא סטרא מתפרשן מיין, ונבעי בנגידו דטמירו, מסטרא אחרא דלעילא, דאיהו ימינא. אור דאתגניז, באן אתר אתגניז, ברזא דאת ו"ו. וכד איהי אתגניז, כולא איתגניזין, סטרא אחרא גניז עמיה. ועל דא ׳מתחת השמים אל מקום אחד׳. ודא הוא סטרא דאשתאר חד, בלא חבריה כד אתגניז בקדמיתא. ומההוא סטרא כד אתפלגו מיא, ואתכנישו בגויה, כדין איתחזי יבשתא מההוא סטרא. ורזא דא ׳הר ציון ירכתי צפון קרית מלך רב׳ (תהלים מח, ג). דהא מההוא סטרא איתחזי ואתגליא. לבתר דאיתגניזו אלין תרין סטרין, אתהדר כלא למהוי ו"ו. ואסתים כלא בגויה, והוה חד. ׳ויאמר אלהים יהי מארת ברקיע השמים׳, דא ו"ו, דאיהי את דאיקרי שמים.
התרגום: כיוון שעשו מעשים, מיד נשתכללו לאחד, שכתוב 'יום אחד'. הרי סוד אות ו״ו, שנכללים בו להיות אחד. וזה סוד שכתוב 'ויהי' ולא כתוב 'והיה'. 'ויהי' - כשנראים בסוד האל״ף, ועשו מעשים, ונסתמו ואינם נראים, אז כתוב 'ויהי': היה, ועתה אינו כך, שהרי נכלל בסוד ו״ו, ועתה הכל יום אחד (תהלים קו ב) 'מי ימלל גבורות ה' ׳ישמיע כל תהלתו׳'. '׳ויאמר אלהים יקוו המים מתחת השמים׳' - זה הצד התחתון, צד אחד בסוד האל״ף, שהוא הצד הנקרא חושך, וזה 'מתחת השמים', שהרי מאותו הצד נפרדים המים ונובעים במשיכת הטמון, מהצד האחר שלמעלה שהוא הימין. האור הגנוז, באיזה מקום נגנז? בסוד אות ו״ו. וכשהיא נגנזת, הכל נגנז, הצד האחר נגנז עמו. ועל כן '׳מתחת השמים אל מקום אחד׳'. וזה הצד שנשאר אחד, בלא חברו, כשנגנז תחילה. ומאותו הצד כשנפרדו המים ונאספו בתוכו, אז נראתה היבשה מאותו הצד. וסוד זה (תהלים מח ג) 'הר ציון ירכתי צפון קרית מלך רב', שהרי מאותו הצד נראה ונגלה. לאחר שנגנזו שני הצדדים האלה, חוזר הכל להיות ו״ו, וסותם הכל בתוכו, והיה אחד. 'ויאמר אלהים יהי מארת ברקיע השמים' - זו ו״ו, שהיא אות הנקראת שמים.