ממלכת הזוהר › זוהר › תיקוני זוהר › מאמר 91: מאמר קו המדה - סוד היחוד ומדידות בוציצא דקרדינותא בכל דרגות האמונה › פיסקה 40 (נב ע"א)

כניסת השמות בנקדה בכסופים - ברוח ממש ולא בגוף

תיקוני זוהר · מאמר קו המדה - סוד היחוד ומדידות בוציצא דקרדינותא בכל דרגות האמונה · מאמר 91 · פיסקה 40 · דף נב ע"א

לשון הזוהר

וְעַל דָּא רָזָא דְּדוּכְרָנָא דִילָהּ, אִיהוּ בְּרָזָא דְקֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים, (בַּאֲתַר) דְּמַפְקָנוֹ דְרוּחָא קָיְימָא בְּבֵי גְרוֹנָא, אהי"ה, בְּגִין דְּהַאי אִיהוּ אֲתַר דְּקָיְימָא קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים, קוֹל גָּדוֹל וְלָא אִשְׁתְּמוֹדָע, וְלָאו אִיהוּ רוּחַא מַמָּשׁ. וּכְדֵין אִיהוּ ה"א בְּחִיבּוּרָא דְּאִינוּן אַתְוָון עִילָּאִין, וְכֹלָּא שְׁמָא חָדָא, לְאַנְהָרָא מֵעֵילָא וּמִתַּתָּא (נ"א לעילא ולתתא). כַּד כָּרֵי הַאי מַבּוּעָא בְּהַאי נְקוּדָה, וְעָאל בְּגַוֵּיהּ, כְּדֵין כָּל אִינוּן שְׁמָהָן עִילָּאִין, וְכָל אִינוּן סִטְרִין עִלָּאִין דְּקָאֲמָרָן, כֻּלְהוּ עָאלִין בְּגַוֵּיהּ, בְּתֵיאוּבְתָּא, בְּרוּחָא שְׁלִים לְעֵילָא, בְּתֵיאוּבְתָּא עָאלִין בָּהּ, וְלָא בְּמִלָּה אָחֳרָא. כּוֹלָּא בְּרוּחָא וְלָא בְּגוּפָא. כְּבַעֲלָהּ דְּאִשְׁתְּלֵיל מִכָּל לְבוּשׁוֹי, בְּשַׁעֲתָא דְּאָתֵי לְאִזְדַּוְּוגָא בְּאִיתְּתֵיהּ, הָכִי נָמֵי כָּל אִינוּן רְתִיכִין דְּקָאֲמָרָן דִּלְעֵילָא וְתַתָּא, כֻּלְהוּ סָחֲרִין לָהּ, וְאִינוּן חָפְיָין עֲלָהּ, וּבַעֲלָהּ אִשְׁתְּלֵיל מִכֻּלְהוּ. וְעַל דָּא לָא אַתְיָין כָּל אִינוּן שַׁיְיפִין לְאִתְחַבְּרָא בָהּ, אֶלָּא בְּרוּחַ מַמָּשׁ, וּכְדֵין כֹּלָּא אִיהוּ רְעוּתָא חָדָא. וְעַל דָּא בְּשַׁעֲתָא דְּקוּדְשָׁא בְרִיךְ הוּא זַמִּין לְגַבָּהּ, וְיִשְׂרָאֵל לָאו אִינוּן זַכָּאִין דְּאִינוּן (יְהוֹן) פְּתִילָה לְאַנְהָרָא, מַה כְּתִיב, ׳פָּשַׁטְתִּי אֶת כֻּתָּנְתִּי אֵיכָכָה אֶלְבָּשֶׁנָּה רָחַצְתִּי אֶת רַגְלַי אֵיכָכָה אֲטַנְּפֵם׳ (שיר השירים ה, ג).

תרגום

ועל כן סוד זכרונה הוא בסוד קודש הקודשים, (במקום) שהוצאת הרוח עומדת בבית הגרון, אהי״ה, משום שזה מקום שעומד בו קודש הקודשים, קול גדול ואינו נודע, ואינו רוח ממש. ואז זו ה״א בחיבור אותן האותיות העליונות, והכל שם אחד, להאיר מלמעלה ולמטה. כשחופר מעיין זה בנקודה זו, ונכנס לתוכה, אז כל אותם השמות העליונים, וכל אותם הצדדים העליונים שאמרנו, כולם נכנסים לתוכה בכיסופים, ברוח שלם למעלה, בכיסופים נכנסים בה, ולא בדבר אחר. הכל ברוח ולא בגוף. כבעלה המתפשט מכל לבושיו, בשעה שבא להזדווג באשתו, כך גם כל אותן המרכבות שאמרנו, מלמעלה ומלמטה, כולן סובבות אותה, והן מכסות עליה, ובעלה מתפשט מכולן. ועל כן לא באים כל אותם האברים להתחבר בה, אלא ברוח ממש, ואז הכל רצון אחד. ועל כן, בשעה שהקב״ה מזומן אליה, וישראל אינם זכאים להיות פתילה להאיר, מה כתוב? (שיר השירים ה ג) 'פָּשַׁטְתִּי אֶת כֻּתָּנְתִּי אֵיכָכָה אֶלְבָּשֶׁנָּה רָחַצְתִּי אֶת רַגְלַי אֵיכָכָה אֲטַנְּפֵם'.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: ועל דא רזא דדוכרנא דילה, איהו ברזא דקדש הקדשים, (באתר) דמפקנו דרוחא קיימא בבי גרונא, אהי"ה, בגין דהאי איהו אתר דקיימא קדש הקדשים, קול גדול ולא אשתמודע, ולאו איהו רוחא ממש. וכדין איהו ה"א בחיבורא דאינון אתוון עילאין, וכלא שמא חדא, לאנהרא מעילא ומתתא (נ"א לעילא ולתתא). כד כרי האי מבועא בהאי נקודה, ועאל בגויה, כדין כל אינון שמהן עילאין, וכל אינון סטרין עלאין דקאמרן, כלהו עאלין בגויה, בתיאובתא, ברוחא שלים לעילא, בתיאובתא עאלין בה, ולא במלה אחרא. כולא ברוחא ולא בגופא. כבעלה דאשתליל מכל לבושוי, בשעתא דאתי לאזדווגא באיתתיה, הכי נמי כל אינון רתיכין דקאמרן דלעילא ותתא, כלהו סחרין לה, ואינון חפיין עלה, ובעלה אשתליל מכלהו. ועל דא לא אתיין כל אינון שייפין לאתחברא בה, אלא ברוח ממש, וכדין כלא איהו רעותא חדא. ועל דא בשעתא דקודשא בריך הוא זמין לגבה, וישראל לאו אינון זכאין דאינון (יהון) פתילה לאנהרא, מה כתיב, ׳פשטתי את כתנתי איככה אלבשנה רחצתי את רגלי איככה אטנפם׳ (שיר השירים ה, ג).

התרגום: ועל כן סוד זכרונה הוא בסוד קודש הקודשים, (במקום) שהוצאת הרוח עומדת בבית הגרון, אהי״ה, משום שזה מקום שעומד בו קודש הקודשים, קול גדול ואינו נודע, ואינו רוח ממש. ואז זו ה״א בחיבור אותן האותיות העליונות, והכל שם אחד, להאיר מלמעלה ולמטה. כשחופר מעיין זה בנקודה זו, ונכנס לתוכה, אז כל אותם השמות העליונים, וכל אותם הצדדים העליונים שאמרנו, כולם נכנסים לתוכה בכיסופים, ברוח שלם למעלה, בכיסופים נכנסים בה, ולא בדבר אחר. הכל ברוח ולא בגוף. כבעלה המתפשט מכל לבושיו, בשעה שבא להזדווג באשתו, כך גם כל אותן המרכבות שאמרנו, מלמעלה ומלמטה, כולן סובבות אותה, והן מכסות עליה, ובעלה מתפשט מכולן. ועל כן לא באים כל אותם האברים להתחבר בה, אלא ברוח ממש, ואז הכל רצון אחד. ועל כן, בשעה שהקב״ה מזומן אליה, וישראל אינם זכאים להיות פתילה להאיר, מה כתוב? (שיר השירים ה ג) 'פשטתי את כתנתי איככה אלבשנה רחצתי את רגלי איככה אטנפם'.

לימוד הפיסקה עם כל המפרשים והכלים