ממלכת הזוהר › זוהר › תיקוני זוהר › מאמר 91: מאמר קו המדה - סוד היחוד ומדידות בוציצא דקרדינותא בכל דרגות האמונה › פיסקה 37 (נב ע"א)

השמות שאינם נמחקים והכנויים הנמחקים - קליפה לקליפה ומוח כאגוז

תיקוני זוהר · מאמר קו המדה - סוד היחוד ומדידות בוציצא דקרדינותא בכל דרגות האמונה · מאמר 91 · פיסקה 37 · דף נב ע"א

לשון הזוהר

וְאִינוּן כְּגַוְונָא דִלְעֵילָא, אֲבָל אִינוּן בִּכְלָלָא דְּאִינוּן דְּקַיְימֵי לְבַר, וְאִינוּן סָמְכִין דְּאוֹרַיְיתָא דְּנָפְקֵי מֵרְתִיכִין עִילָּאִין. וְאִלֵּין הֲווֹ דְּאַדְכַּר דָּוִד מַלְכָּא, וְדָא אִיהוּ דְּאַדְכַּר תָּדִיר בִּכְלָלָא כְּמָה דְאוֹקִימְנָא. תָּא חֲזֵי, כָּל הַנֵּי שְׁמָהָן עִילָּאִין מֵאִינוּן עֲשָׂרָה דְּקָאֲמָרָן דְּלָא נִמְחָקִין, יָאוֹת הוּא. אֶלָּא רְתִיכִין אִלֵּין דִּילְהוֹן, דְּאִינוּן שְׁמָהָן דְּאִיקְרוּן אִינוּן כִּינּוּיִן, אַמַּאי נִמְחָקִין. אֶלָּא רָזָא דָא, הָא אִתְּמָר גּוֹ סִפְרָא דְּרַב הַמְנוּנָא סָבָא, דְּכָל הַנֵּי שְׁמָהָן עִלָּאִין, אִינוּן קָיְימִין כְּגוּפָא לְנִשְׁמָתָא עִילָּאָה, דְּלָא אִתְיְדַע, וְלָא אִתְגַּלְיָיא. וְאִלֵּין כִּנּוּיִין אִינוּן לְבוּשָׁא לְגוּפָא. כְּגַוְונָא דֶּאֱגוֹזָא, דְּאִית קְלִיפָּה לַקְלִיפָּה, אוֹ אִלֵּין לַבְלְבִין, דְּאִית לוֹן קְלִיפָּה לַקְלִיפָּה, וּמוֹחָא לְגוֹ. הָכִי נָמֵי דָא, אִלֵּין עֲשָׂרָה שְׁמָהָן כֻּלְהוּ, כְּגַוְונָא דְהַאי קְלִיפָּה לְמוֹחָא. וְאַף עַל גַּב דְּכֻלְהוּ מוֹחָא, כֻּלְהוּ נְהוֹרִין עִילָּאִין, וּבוּסְמִין עִילָּאִין, לֵית מָאן דְּקָאִים בְּקִיּוּמַיְיהוּ, אֲבָל כֻּלְהוּ כְּגַוְונָא דִּקְלִיפָּה לְגַבֵּי מַה דְּלָא יְדִיעַ, וְלָא קָיְימָא בְּחָכְמְתָא כְּלָל, וְכָל שֶׁכֵּן רָזָא דְּאֵין סוֹף, וְהַנֵּי כִּינּוּיִין אִינוּן קְלִיפָּה לְגַבַּיְיהוּ, וְכוֹלָּא דָּא לְגוֹ מִן דָּא, וּמוֹחָא סְתִימָאָה לְגוֹ בְּגוֹ, דְּלָא אִתְיְידַע כְּלָל, וְעַל דָּא קְלִיפָּה בַּתְרָא לָא אִיכְפַּת לָן, וְאַף עַל גַּב דְּנִמְחָקִין, עִם כָּל דָּא לָא אִתְיְהִיב רְשׁוּתָא לְמָחֲקָא, אֲפִלּוּ אוֹת זְעִירָא דְּאוֹרַיְיתָא. וְאִי תֵימָא, אִי הָכִי, הַאי ה' בַּתְרָאָה דְּקָאֲמָרָן, אִיהִי קְלִיפָּה (דף ו ע"א) בַּתְרָאָה לְגַבֵּי אִלֵּין.

תרגום

והם כעין שלמעלה, אבל הם בכלל אלה העומדים בחוץ, והם סמכי התורה היוצאים ממרכבות עליונות. ואלה היו שהזכיר דוד המלך, וזה מה שהזכיר תמיד בכלל, כמו שביארנו. בוא וראה, כל אלה השמות העליונים מאותם העשרה שאמרנו, שאינם נמחקים, ראוי הוא. אבל המרכבות האלה שלהם, שהן שמות הנקראים כינויים, מדוע נמחקים? אלא סוד זה, הרי נאמר בספרו של רב המנונא סבא, שכל אלה השמות העליונים עומדים כגוף לנשמה עליונה, שאינה נודעת ואינה מתגלית. ואלה הכינויים הם לבוש לגוף, כעין האגוז שיש קליפה לקליפה, או אלה הלבלבים שיש להם קליפה לקליפה, ומוח בפנים. כך גם זה, עשרת השמות האלה כולם, כעין אותה הקליפה למוח. ואף על פי שכולם מוח, כולם אורות עליונים, ובשמים עליונים, אין מי שעומד בקיומם, אבל כולם כעין קליפה כלפי מה שאינו נודע, ואינו עומד בחכמה כלל, וכל שכן סוד אין סוף. ואלה הכינויים הם קליפה כלפיהם, וזה הכל בתוך זה, ומוח סתום בתוך תוך, שאינו נודע כלל, ועל כן קליפה אחרונה לא איכפת לנו, ואף על פי שנמחקים, עם כל זה לא ניתנה רשות למחוק אפילו אות קטנה של התורה. ואם תאמר: אם כך, ה' האחרונה הזאת שאמרנו, היא הקליפה (דף ו ע"א) האחרונה כלפי אלה?

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: ואינון כגוונא דלעילא, אבל אינון בכללא דאינון דקיימי לבר, ואינון סמכין דאורייתא דנפקי מרתיכין עילאין. ואלין הוו דאדכר דוד מלכא, ודא איהו דאדכר תדיר בכללא כמה דאוקימנא. תא חזי, כל הני שמהן עילאין מאינון עשרה דקאמרן דלא נמחקין, יאות הוא. אלא רתיכין אלין דילהון, דאינון שמהן דאיקרון אינון כינוין, אמאי נמחקין. אלא רזא דא, הא אתמר גו ספרא דרב המנונא סבא, דכל הני שמהן עלאין, אינון קיימין כגופא לנשמתא עילאה, דלא אתידע, ולא אתגלייא. ואלין כנויין אינון לבושא לגופא. כגוונא דאגוזא, דאית קליפה לקליפה, או אלין לבלבין, דאית לון קליפה לקליפה, ומוחא לגו. הכי נמי דא, אלין עשרה שמהן כלהו, כגוונא דהאי קליפה למוחא. ואף על גב דכלהו מוחא, כלהו נהורין עילאין, ובוסמין עילאין, לית מאן דקאים בקיומייהו, אבל כלהו כגוונא דקליפה לגבי מה דלא ידיע, ולא קיימא בחכמתא כלל, וכל שכן רזא דאין סוף, והני כינויין אינון קליפה לגבייהו, וכולא דא לגו מן דא, ומוחא סתימאה לגו בגו, דלא אתיידע כלל, ועל דא קליפה בתרא לא איכפת לן, ואף על גב דנמחקין, עם כל דא לא אתיהיב רשותא למחקא, אפלו אות זעירא דאורייתא. ואי תימא, אי הכי, האי ה' בתראה דקאמרן, איהי קליפה (דף ו ע"א) בתראה לגבי אלין.

התרגום: והם כעין שלמעלה, אבל הם בכלל אלה העומדים בחוץ, והם סמכי התורה היוצאים ממרכבות עליונות. ואלה היו שהזכיר דוד המלך, וזה מה שהזכיר תמיד בכלל, כמו שביארנו. בוא וראה, כל אלה השמות העליונים מאותם העשרה שאמרנו, שאינם נמחקים, ראוי הוא. אבל המרכבות האלה שלהם, שהן שמות הנקראים כינויים, מדוע נמחקים? אלא סוד זה, הרי נאמר בספרו של רב המנונא סבא, שכל אלה השמות העליונים עומדים כגוף לנשמה עליונה, שאינה נודעת ואינה מתגלית. ואלה הכינויים הם לבוש לגוף, כעין האגוז שיש קליפה לקליפה, או אלה הלבלבים שיש להם קליפה לקליפה, ומוח בפנים. כך גם זה, עשרת השמות האלה כולם, כעין אותה הקליפה למוח. ואף על פי שכולם מוח, כולם אורות עליונים, ובשמים עליונים, אין מי שעומד בקיומם, אבל כולם כעין קליפה כלפי מה שאינו נודע, ואינו עומד בחכמה כלל, וכל שכן סוד אין סוף. ואלה הכינויים הם קליפה כלפיהם, וזה הכל בתוך זה, ומוח סתום בתוך תוך, שאינו נודע כלל, ועל כן קליפה אחרונה לא איכפת לנו, ואף על פי שנמחקים, עם כל זה לא ניתנה רשות למחוק אפילו אות קטנה של התורה. ואם תאמר: אם כך, ה' האחרונה הזאת שאמרנו, היא הקליפה (דף ו ע"א) האחרונה כלפי אלה?

לימוד הפיסקה עם כל המפרשים והכלים