תהו שאין לו דמות ובהו אבנים מפולמות - וחשך המחזק את התהו
תיקוני זוהר · מאמר קו המדה - סוד היחוד ומדידות בוציצא דקרדינותא בכל דרגות האמונה · מאמר 91 · פיסקה 16 · דף נב ע"א
לשון הזוהר
אִבְרִיר בְּהוּ וְאַצְרִיף וְנָפַק מִנֵיהּ רַעַשׁ דִּכְתִיב, ׳וְאַחַר הָרוּחַ רַעַשׁ׳ (מלכים א יט, יא). וְאִבְרִיר חשֶׁךְ וְאַכְלִיל בְּרָזָא דִילֵיהּ אֵשׁ דִּכְתִיב ׳וְאַחַר הָרַעַשׁ אֵשׁ׳. אִבְרִיר רוּחַ וְאִתְכְּלִיל בְּרָזָא דִילֵיהּ (יתרו פ״א ב ותיקון ל״ח) ׳קוֹל דְּמָמָה דַקָּה׳. ° תֹּה״וּ אֲתַר דְּלֵית בֵּיהּ גּוָון וְלֹא דִּיּוֹקְנָא וְלָא אִתְכְּלִיל בְּרָזָא דְּדִיּוֹקְנָא. הַשְׁתָּא אִיהוּ בְּדִיּוּקְנָא כַּד מִסְתַּכְּלָן בֵּיהּ לֵית לֵיהּ דִּיּוֹקְנָא כְּלָל. לְכֹלָּא אִית לְבוּשָׁא לְאִתְלַבְּשָׁא בַּר הַאי. (דאתחזי ביה וליתיה כלל ולא הוי). בֹּה״וּ לְהַאי אִית לֵיהּ צִיּוּרָא וְדִיּוּקְנָא ° אַבְנִין מְשַׁקְעִין גּוֹ גְּלִיפָא (נ״א קליפה) דְּתֹהוּ נַפְקֵי גּוֹ גְלִיפָא דִּמְשַׁקְעָן תַּמָּן. וּמִתַּמָּן מַשְׁכֵי תּוֹעַלְתָּא לְעָלְמָא בְּצִיּוּרָא דִלְבוּשָׁא, מַשְׁכֵי תּוֹעַלְתָּא מֵעֵילָא לְתַתָּא וְסָלְקָא מִתַּתָּא לְעֵילָא. וְעַל דָּא נְקוּבִין וּמְפוּלָמִין, הַנֵּי תַּלְיָין בַּאֲוִירָא. לְזִמְנִין תַּלְיָין בַּאֲוִירָא דְּסָלְקֵי מִתַּמָּן לְעֵילָא. לְזִמְנִין מִטַּמְרִין בְּיוֹמָא דְּעִיבָּא וּמְפִיקֵי מַיִין מִגּוֹ תְּהוֹמָא לְאִתְזְנָא תֹּה״וּ מִתַּמָּן דְּהָא כְּדֵין ° חֶדְוָה וּשְׁטוּתָא (נ״א ושעתא) דְקָא (נ״א דלא) אִתְפַּשַׁט תֹּהוּ בְּעָלְמָא. חשֶׁךָ הוּא אֶשָׁא אוּכְמָא תַּקִּיף בְּגֹוָון. אֶשָׁא סוּמְקָא תַּקִּיף בְּחֵיזוּ. אֶשָׁא יְרוּקָא תַּקִּיף בְּצִיּוּר. (פקודי רמ״ג ותרומה קכ״ח) אֶשָׁא חִיוָורָא גּוָון דְּכָלִיל כֹּלָּא. חשֶׁךְ תַּקִּיף בְּכָל אֶשִׁין וְדָא אַתְקִיף לְתֹה״וּ. חשֶׁךְ הוּא אֶשָׁא וְלָאו אִיהוּ אֶשָׁא חֲשׁוֹכָא בַּר כַּד אַתְקִיף לְתֹהוּ, וְרָזָא דָא וַתִּכְהֶינָה ׳עֵינָיו מֵרְאוֹת וַיִּקְרָא אֶת עֵשָׂו וְגו'׳ (בראשית כז, א).
תרגום
נברר בהם ומזוקק, ויצא ממנו רעש, שכתוב (מלכים א יט) 'וְאַחַר הָרוּחַ רָעַשׁ'. ונברר החושך ונכלל בסודו אש, שכתוב '׳וְאַחַר הָרַעַשׁ אֵשׁ׳'. נברר הרוח ונכלל בסודו ׳קול דממה דקה׳. תוהו - מקום שאין בו גוון ולא דמות ואינו נכלל בסוד הדמות. עתה הוא בדמות, כשמסתכלים בו אין לו דמות כלל. לכל יש לבוש להתלבש, חוץ מזה, שנראה בו ואינו כלל, ולא היה. בוהו - לזה יש לו ציור ודמות. אבנים משוקעות בתוך חקיקת (נוסח אחר: קליפת) התוהו, יוצאות מתוך החקיקה המשוקעת שם. ומשם מושכות תועלת לעולם בציור הלבוש, מושכות תועלת מלמעלה למטה, ועולה מלמטה למעלה. ועל כן נקובות ומפולמות, אלה תלויות באוויר. לפעמים תלויות באוויר העולות משם למעלה. לפעמים מתטמרות ביום העננים, ומוציאות מים מתוך התהום להזין את התוהו משם, שכן אז שמחה ושהות (נוסח אחר: ושעה) שבה מתפשט התוהו בעולם. חושך הוא אש שחורה חזקה בגוון. אש אדומה חזקה במראה. אש ירוקה חזקה בציור. אש לבנה - גוון הכולל הכל. חושך חזק בכל האשות, וזה מחזק את התוהו. חושך הוא אש, ואינו אש חשוכה אלא כשמחזק את התוהו, וסוד זה (בראשית כז) 'וַתִּכְהֶיןָ עֵינָיו מֵרְאֹת וַיִּקְרָא אֶת עֵשָׂו' וְגוֹ'.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: אבריר בהו ואצריף ונפק מניה רעש דכתיב, ׳ואחר הרוח רעש׳ (מלכים א יט, יא). ואבריר חשך ואכליל ברזא דיליה אש דכתיב ׳ואחר הרעש אש׳. אבריר רוח ואתכליל ברזא דיליה (יתרו פ״א ב ותיקון ל״ח) ׳קול דממה דקה׳. ° תה״ו אתר דלית ביה גוון ולא דיוקנא ולא אתכליל ברזא דדיוקנא. השתא איהו בדיוקנא כד מסתכלן ביה לית ליה דיוקנא כלל. לכלא אית לבושא לאתלבשא בר האי. (דאתחזי ביה וליתיה כלל ולא הוי). בה״ו להאי אית ליה ציורא ודיוקנא ° אבנין משקעין גו גליפא (נ״א קליפה) דתהו נפקי גו גליפא דמשקען תמן. ומתמן משכי תועלתא לעלמא בציורא דלבושא, משכי תועלתא מעילא לתתא וסלקא מתתא לעילא. ועל דא נקובין ומפולמין, הני תליין באוירא. לזמנין תליין באוירא דסלקי מתמן לעילא. לזמנין מטמרין ביומא דעיבא ומפיקי מיין מגו תהומא לאתזנא תה״ו מתמן דהא כדין ° חדוה ושטותא (נ״א ושעתא) דקא (נ״א דלא) אתפשט תהו בעלמא. חשך הוא אשא אוכמא תקיף בגוון. אשא סומקא תקיף בחיזו. אשא ירוקא תקיף בציור. (פקודי רמ״ג ותרומה קכ״ח) אשא חיוורא גוון דכליל כלא. חשך תקיף בכל אשין ודא אתקיף לתה״ו. חשך הוא אשא ולאו איהו אשא חשוכא בר כד אתקיף לתהו, ורזא דא ותכהינה ׳עיניו מראות ויקרא את עשו וגו'׳ (בראשית כז, א).
התרגום: נברר בהם ומזוקק, ויצא ממנו רעש, שכתוב (מלכים א יט) 'ואחר הרוח רעש'. ונברר החושך ונכלל בסודו אש, שכתוב '׳ואחר הרעש אש׳'. נברר הרוח ונכלל בסודו ׳קול דממה דקה׳. תוהו - מקום שאין בו גוון ולא דמות ואינו נכלל בסוד הדמות. עתה הוא בדמות, כשמסתכלים בו אין לו דמות כלל. לכל יש לבוש להתלבש, חוץ מזה, שנראה בו ואינו כלל, ולא היה. בוהו - לזה יש לו ציור ודמות. אבנים משוקעות בתוך חקיקת (נוסח אחר: קליפת) התוהו, יוצאות מתוך החקיקה המשוקעת שם. ומשם מושכות תועלת לעולם בציור הלבוש, מושכות תועלת מלמעלה למטה, ועולה מלמטה למעלה. ועל כן נקובות ומפולמות, אלה תלויות באוויר. לפעמים תלויות באוויר העולות משם למעלה. לפעמים מתטמרות ביום העננים, ומוציאות מים מתוך התהום להזין את התוהו משם, שכן אז שמחה ושהות (נוסח אחר: ושעה) שבה מתפשט התוהו בעולם. חושך הוא אש שחורה חזקה בגוון. אש אדומה חזקה במראה. אש ירוקה חזקה בציור. אש לבנה - גוון הכולל הכל. חושך חזק בכל האשות, וזה מחזק את התוהו. חושך הוא אש, ואינו אש חשוכה אלא כשמחזק את התוהו, וסוד זה (בראשית כז) 'ותכהין עיניו מראת ויקרא את עשו' וגו'.
מן המפרשים
כתם פז: מן המקבילה בבראשית מאמר ד, ה (טז.) להאי לבושא אית לבושא ודיוקנא. והשם מורה כי 'בו הוא' דבר הנתפס והניכר, שבו נתלבש התהו להגלות:
מקדש מלך: מן המקבילה בבראשית מאמר ד, ה (טז.) אבנין משקעין וכו' אח"זל בוהו אבנים מפולמות פירוש לחות מן המים ור"ל שהבוהו יש לו צורת אבנים: וענין האבנים הוא ע"ד מ"ש בס' יצירה ב' אבנים בונות בית אחת: ג' אבנים בונות ו' בתים פי' אבנים הם…
יהל אור: מן המקבילה בבראשית מאמר ד, ה (טז.) הני תליין באוירא. היינו כי הרפה תלייא באוירא ע"ג האות כזה [ציור של אות ב' וקו מעליו]. וז"ש לזמנין תליין באוירא לזמנין מטמרן והוא דגש ורפה. רפה על גבי האות באוירא, ודגש בתוך האות מטמרן. וכמ"ש…