הסמך בשלשה גונים - ושני האחים מראה חיים ומראה מות
תיקוני זוהר · תקונים מזהר חדש - הדורות ופרנסיהם בלא גזרה, ומשנת תשע החקיקות · מאמר 90 · פיסקה 17 · דף נב ע"א
לשון הזוהר
ההוא סמך הֲוָה סמיך ותלת גוונין הֲוָה ביה, גוון חשוך, גוון תניינא, גוון זוהרא, ביה סלקין ונחתין כלא תאיבין למיעל בגויה ולית רשותא לכלא הוא קדמאה לבתרייתא דעלמא עליה קאים חד שלטן די גניזא באלף עלמין מניה איתבקעו כל גליפי עלמין זכאה הוא דשארי בגויה בתרי אשתקעו תרין אחין אחידא מן דא חד קבל אושפיזין והוא חיזו דחיין מאן דאכיל כפתורא קאים תדירא וחד הוא קביל אושפיזין והוא חיזו דחיין וחיזו דמייתין מאן דאכיל כפתורא נפיל וימות לית ליה שיזבא לית ליה דאחיד בידיה בתרי אשתקעו רחימין תאיבין למחמי תאיבין למקרב לון ולא משכחן לון עד אויר אזיל קריב לגבון לא בעא חולקהון קריב לההוא חיזו דחיין וחיזו דמותא אתקיף ביה אחיד בגופיה חברא דיליה הֲוָה קריב ושמת סכין וגו' לא אצית ולא ארכין אודניה עד דנפיל ומת ברבים אלין נפק חד מתקאואיתפלג לד' וכל חכמתא נפיק מההוא רבא ויקירא שבען כל אינון רחימין ותאיבין למחמי ואינון תרין אחין דאחידן דא בדא בתרוהי תרין רביין עולמין ינוקין ושננא דסייפא דמלהטא אשייא ביניהון נטרין אורחין ושבילין דלא ייעול חד ולא ייפוק חד בר ההוא דלא אכיל ולא שתי איתבריאו קמי עלמא דין מכאן ולהלן אישתכללו על סטרוי דעלמא שורייא אחרא סטרוי דשמאלא סטר דנפלין שרידין אמצרייא הֲוָה דליק יממין ולילין לדמא קמה למארי רוחא דאזלין לשמאלא בי' איתנודדן עד עדן עידנין אלין אינון ימינא ושמאלא אקדימו לבתרייתא דעלמא ולבתר זוייתהון דארעא. ע"כ: תם ונשלם - שבח לאל בורא עולם:
תרגום
אותו סמך היה נסמך, ושלושה גוונים היו בו: גוון חשוך, גוון שני, גוון זוהר. בו עולים ויורדים, הכל משתוקקים להיכנס בתוכו, ואין רשות לכל. הוא הראשון והאחרון של העולם. עליו עומד שלטון אחד הגנוז באלף עולמות, ממנו נבקעו כל חקיקות העולמות. אשרי מי ששורה בתוכו. בשניים נשתקעו שני אחים אחוזים זה בזה: אחד מקבל אורחים, והוא מראה חיים - מי שאוכל משולחנו עומד תמיד, והשני גם הוא מקבל אורחים, והוא מראה חיים ומראה מוות - מי שאוכל משולחנו נופל וימות, אין לו הצלה, אין מי שיאחז בידו. בשניים נשתקעו אוהבים המשתוקקים לראות, המשתוקקים לקרב אותם, ואינם מוצאים אותם עד שרוח הולכת וקרבה אליהם, אינה רוצה חלקם, קרבה לאותו מראה חיים ומראה מוות, מתחזקת בו, אוחזת בגופו. חברו היה קרב, ולא הקשיב ולא הטה אוזנו, עד שנפל ומת בפרהסיה. מאלה יצא אחד מתוק ונחלק לארבעה, וכל החכמה יוצאת מאותו הגדול והיקר. שבעו כל אותם האוהבים והמשתוקקים לראות, ואותם שני אחים האחוזים זה בזה, ואחריהם שני ילדי עולמות רכים, ולהט חרב הלוהטת בין קירות ביניהם, שומרים דרכים ושבילים שלא ייכנס אחד ולא ייצא אחד, חוץ מאותו שאינו אוכל ואינו שותה. נבראו לפני העולם הזה, ומכאן ואילך נשלמו על צידי העולם. שורה אחרת לצד השמאל, צד שנופלים שם שרידים, במצרים היתה דולקת ימים ולילות, לדמות לבעל הרוח ההולכים לשמאל, בו נעים עד עת עידנים - אלה הם ימין ושמאל שהקדימו לאחרית העולם ולאחר מכן לפינות הארץ. (הערת מתרגם: קטע זה בלשון המקור סתום וקטוע מאוד, התרגום הוא ניסיון זהיר ולא ודאי.)
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: ההוא סמך הוה סמיך ותלת גוונין הוה ביה, גוון חשוך, גוון תניינא, גוון זוהרא, ביה סלקין ונחתין כלא תאיבין למיעל בגויה ולית רשותא לכלא הוא קדמאה לבתרייתא דעלמא עליה קאים חד שלטן די גניזא באלף עלמין מניה איתבקעו כל גליפי עלמין זכאה הוא דשארי בגויה בתרי אשתקעו תרין אחין אחידא מן דא חד קבל אושפיזין והוא חיזו דחיין מאן דאכיל כפתורא קאים תדירא וחד הוא קביל אושפיזין והוא חיזו דחיין וחיזו דמייתין מאן דאכיל כפתורא נפיל וימות לית ליה שיזבא לית ליה דאחיד בידיה בתרי אשתקעו רחימין תאיבין למחמי תאיבין למקרב לון ולא משכחן לון עד אויר אזיל קריב לגבון לא בעא חולקהון קריב לההוא חיזו דחיין וחיזו דמותא אתקיף ביה אחיד בגופיה חברא דיליה הוה קריב ושמת סכין וגו' לא אצית ולא ארכין אודניה עד דנפיל ומת ברבים אלין נפק חד מתקאואיתפלג לד' וכל חכמתא נפיק מההוא רבא ויקירא שבען כל אינון רחימין ותאיבין למחמי ואינון תרין אחין דאחידן דא בדא בתרוהי תרין רביין עולמין ינוקין ושננא דסייפא דמלהטא אשייא ביניהון נטרין אורחין ושבילין דלא ייעול חד ולא ייפוק חד בר ההוא דלא אכיל ולא שתי איתבריאו קמי עלמא דין מכאן ולהלן אישתכללו על סטרוי דעלמא שורייא אחרא סטרוי דשמאלא סטר דנפלין שרידין אמצרייא הוה דליק יממין ולילין לדמא קמה למארי רוחא דאזלין לשמאלא בי' איתנודדן עד עדן עידנין אלין אינון ימינא ושמאלא אקדימו לבתרייתא דעלמא ולבתר זוייתהון דארעא. ע"כ: תם ונשלם - שבח לאל בורא עולם:
התרגום: אותו סמך היה נסמך, ושלושה גוונים היו בו: גוון חשוך, גוון שני, גוון זוהר. בו עולים ויורדים, הכל משתוקקים להיכנס בתוכו, ואין רשות לכל. הוא הראשון והאחרון של העולם. עליו עומד שלטון אחד הגנוז באלף עולמות, ממנו נבקעו כל חקיקות העולמות. אשרי מי ששורה בתוכו. בשניים נשתקעו שני אחים אחוזים זה בזה: אחד מקבל אורחים, והוא מראה חיים - מי שאוכל משולחנו עומד תמיד, והשני גם הוא מקבל אורחים, והוא מראה חיים ומראה מוות - מי שאוכל משולחנו נופל וימות, אין לו הצלה, אין מי שיאחז בידו. בשניים נשתקעו אוהבים המשתוקקים לראות, המשתוקקים לקרב אותם, ואינם מוצאים אותם עד שרוח הולכת וקרבה אליהם, אינה רוצה חלקם, קרבה לאותו מראה חיים ומראה מוות, מתחזקת בו, אוחזת בגופו. חברו היה קרב, ולא הקשיב ולא הטה אוזנו, עד שנפל ומת בפרהסיה. מאלה יצא אחד מתוק ונחלק לארבעה, וכל החכמה יוצאת מאותו הגדול והיקר. שבעו כל אותם האוהבים והמשתוקקים לראות, ואותם שני אחים האחוזים זה בזה, ואחריהם שני ילדי עולמות רכים, ולהט חרב הלוהטת בין קירות ביניהם, שומרים דרכים ושבילים שלא ייכנס אחד ולא ייצא אחד, חוץ מאותו שאינו אוכל ואינו שותה. נבראו לפני העולם הזה, ומכאן ואילך נשלמו על צידי העולם. שורה אחרת לצד השמאל, צד שנופלים שם שרידים, במצרים היתה דולקת ימים ולילות, לדמות לבעל הרוח ההולכים לשמאל, בו נעים עד עת עידנים - אלה הם ימין ושמאל שהקדימו לאחרית העולם ולאחר מכן לפינות הארץ. (הערת מתרגם: קטע זה בלשון המקור סתום וקטוע מאוד, התרגום הוא ניסיון זהיר ולא ודאי.)