ממלכת הזוהר › זוהר › תיקוני זוהר › מאמר 90: תקונים מזהר חדש - הדורות ופרנסיהם בלא גזרה, ומשנת תשע החקיקות › פיסקה 11 (נא ע"א)

ב' שהקול נשמע במעיה - וג' המתגלה לקוראים לו בלילה

תיקוני זוהר · תקונים מזהר חדש - הדורות ופרנסיהם בלא גזרה, ומשנת תשע החקיקות · מאמר 90 · פיסקה 11 · דף נא ע"א

לשון הזוהר

[וילנא נא ע"א] ° כָּנִישׁ לוֹן בְּשַׁעֲתָא דְּאִזְדְּרִיקוּ, וּבְשַׁעֲתָא דְּאִתְכְּנִישׁוּ זָרִיק לוֹן. ° בֵּהּ מִתְצַיְּרָן צִיּוּרִין, ° סְתִימִין וְלָא גַּלְיָן. ° גָּלִיף גְּלִיפִין וּבָטַשׁ, ° וְנָפַק ב'. ° חַד דִּלְתַתָּא דְּסַחֲרָא סְחוֹר (סְחוֹר) וּפָרְחָא בָּאֲוֵירָא. בָּטַשׁ בַּמַּגְדְּלָא וְאִסְתְּחַר הֵיכָלָא מִגּוֹ אֲוֵירָא דְּפָרְחָא, ° בֵּהּ שַוְיָן צִיּוּרִין אֻמָּנִין בְּכָל מָאנֵי (מיני) כֶּסֶף וּדְהַב וּנְחָשָׁא. ° אָזְלָא וְאִתְטַמְּרָא, ° וְלָא אִשְׁתְּמַע קָלֵהּ לְבַר. לְגוֹ בִּמְעוֹי שְׁמִיעַ קָל דְּלָא אִתְיְדַע, וְהַהוּא קָלָא נָפִיק מְסַיְּפֵי דְּעָלְמָא עַד סַיְפֵי (וילנא נא ע"א) דְּעָלְמָא, סָלְקָא וְנָחְתָא אָזְלָא וּקְיָמָא, ° עֵינָא לָא שָׁלְטָא לְמֶחֱמֵי, בְּשַׁעֲתָא דְּאִתְכַּסֵּי אִתְגַּלְּיָא, וּבְשַׁעֲתָא דְּאִתְגַּלְּיָא אִתְכַּסֵּי. ° בִּסְתִימוּ דְּעַיְנִין חָמָאן לֵהּ. ° בַּאֲטִימוּ דְּאוּדְנִין שָׁמְעִין לֵהּ. ° בִּפְתִיחוּ דְּעַיְנִין אִתְכַּסֵּי לֵהּ. ° וְלָא יְדִיעַ עַד דְּאִזְדַּמִּין לְפָתוֹרֵהּ זַכָּאֵי קְשׁוֹט לְמֵיכַל. ° גָּלִיף (גּוֹ) בֵּהּ גְּלִיפָא (דְּצִיּוּרָא) דִּנְהוֹרָא ° וְנָפַק ג'. ° דְּאִתְכַּסֵּי חוֹשְׁנָא וְאֵפוֹדָא. מְזָרַז בְּהֵמְיָינָא. ° אִתְגַּלֵּי בִּימָמָא וְאִתְכַּסֵּי בְּלֵילְיָא. ° נָפַק זִמְנָא חֲדָא וְאִתְחָרַט וְאַגְנִיז, עַד דְּאָתֵי ו' אָחִיד בֵּהּ וְאִתְפְּיַס וְתָב לְדוּכְתֵּהּ. ° וְלָא בָּעֵי לְאִתְגַּלָּאָה אֶלָּא לְאִנּוּן דְּקָארָן לֵהּ בְּלֵילְיָא. וּבְצַפְרָא גַּלֵּי רְשִׁימוּ דְּחוּטָא זָעִיר דַּקִּיק דְּאִתְחַבַּר בַּהֲדַיְהוּ בִּימָמָא מִגּוֹ שִׁירָתָא וְחֶדְוָה דִּמְזַמְּרָן לֵהּ בְּלֵילְיָא. ° וְעָבִיד טִיבוּ לְכֹלָּא, ° סָלִיק דִּגְלָא לִימִינָא, ° וְאִתְרְשִׁים וְקִיִּם עָלְמָא. ° עָאל גּוֹ הֵיכָלִין פְּנִימָאִין, וְנָפַק בָּבֵי עָלְמָא. ° שִׁירוּתָא וְסוֹפָא אִיהוּ. ° טָמִיר בְּשִׁתִּין רִבְוָן עָלְמִין. ° בִּסְטָר דָּרוֹמָא שָׁארֵי וְנָפַק. ° וְאָחִיד מַגְרוֹפַיָּא ° וְאַפִּיק מְזוֹנָא לְכֹלָּא. ° וְנָהִיר לוֹן.

תרגום

כינס אותן בשעה שנזרקו, ובשעה שנאספו זרק אותן. בו מצטיירים ציורים, סתומים ולא נגלים. חקק חקיקות והכה, ויצא ב'. אחת שלמטה סובבת סחור סחור ופורחת באוויר. הכה במגדל וסובב ההיכל מתוך האוויר שפורח, בו שמו ציורים אומנים בכל כלי (מיני) כסף וזהב ונחושת. הולכת ומסתתרת, ואין קולה נשמע בחוץ. בפנים, במעיה, נשמע קול שאינו ידוע, ואותו קול יוצא מקצה העולם עד קצה העולם, עולה ויורדת, הולכת ועומדת, אין העין שולטת לראותה. בשעה שהיא מכוסה, מתגלה, ובשעה שמתגלה, מתכסה. בסתימת העיניים רואים אותה, באטימת האוזניים שומעים אותה, בפתיחת העיניים היא מתכסה, ואינה נודעת עד שמזדמנים לשולחנה זכאי אמת לאכול. חקק (בתוכו) חקיקה (של ציור) של אור, ויצא ג'. שמתכסה בחושן ואפוד, חגור באבנט. נגלה ביום ומתכסה בלילה. יצא פעם אחת והתחרט ונגנז, עד שבא ו' אחז בו והתפייס ושב למקומו. ואינו רוצה להתגלות אלא לאלה הקוראים לו בלילה, ובבוקר מגלה סימן חוט קטן דק שמתחבר עמם ביום מתוך השירה והשמחה שמזמרים לו בלילה. ועושה טוב לכל, מעלה דגל לימין, ונרשם ומתקיים העולם. נכנס לתוך היכלות פנימיים, ויוצא בשערי העולם. הוא ראשית וסוף. טמון בשישים ריבוא עולמות. בצד דרום שורה ויוצא, ואוחז את המגרפה ומוציא מזון לכל, ומאיר להם.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: [וילנא נא ע"א] ° כניש לון בשעתא דאזדריקו, ובשעתא דאתכנישו זריק לון. ° בה מתצירן ציורין, ° סתימין ולא גלין. ° גליף גליפין ובטש, ° ונפק ב'. ° חד דלתתא דסחרא סחור (סחור) ופרחא באוירא. בטש במגדלא ואסתחר היכלא מגו אוירא דפרחא, ° בה שוין ציורין אמנין בכל מאני (מיני) כסף ודהב ונחשא. ° אזלא ואתטמרא, ° ולא אשתמע קלה לבר. לגו במעוי שמיע קל דלא אתידע, וההוא קלא נפיק מסיפי דעלמא עד סיפי (וילנא נא ע"א) דעלמא, סלקא ונחתא אזלא וקימא, ° עינא לא שלטא למחמי, בשעתא דאתכסי אתגליא, ובשעתא דאתגליא אתכסי. ° בסתימו דעינין חמאן לה. ° באטימו דאודנין שמעין לה. ° בפתיחו דעינין אתכסי לה. ° ולא ידיע עד דאזדמין לפתורה זכאי קשוט למיכל. ° גליף (גו) בה גליפא (דציורא) דנהורא ° ונפק ג'. ° דאתכסי חושנא ואפודא. מזרז בהמיינא. ° אתגלי ביממא ואתכסי בליליא. ° נפק זמנא חדא ואתחרט ואגניז, עד דאתי ו' אחיד בה ואתפיס ותב לדוכתה. ° ולא בעי לאתגלאה אלא לאנון דקארן לה בליליא. ובצפרא גלי רשימו דחוטא זעיר דקיק דאתחבר בהדיהו ביממא מגו שירתא וחדוה דמזמרן לה בליליא. ° ועביד טיבו לכלא, ° סליק דגלא לימינא, ° ואתרשים וקים עלמא. ° עאל גו היכלין פנימאין, ונפק בבי עלמא. ° שירותא וסופא איהו. ° טמיר בשתין רבון עלמין. ° בסטר דרומא שארי ונפק. ° ואחיד מגרופיא ° ואפיק מזונא לכלא. ° ונהיר לון.

התרגום: כינס אותן בשעה שנזרקו, ובשעה שנאספו זרק אותן. בו מצטיירים ציורים, סתומים ולא נגלים. חקק חקיקות והכה, ויצא ב'. אחת שלמטה סובבת סחור סחור ופורחת באוויר. הכה במגדל וסובב ההיכל מתוך האוויר שפורח, בו שמו ציורים אומנים בכל כלי (מיני) כסף וזהב ונחושת. הולכת ומסתתרת, ואין קולה נשמע בחוץ. בפנים, במעיה, נשמע קול שאינו ידוע, ואותו קול יוצא מקצה העולם עד קצה העולם, עולה ויורדת, הולכת ועומדת, אין העין שולטת לראותה. בשעה שהיא מכוסה, מתגלה, ובשעה שמתגלה, מתכסה. בסתימת העיניים רואים אותה, באטימת האוזניים שומעים אותה, בפתיחת העיניים היא מתכסה, ואינה נודעת עד שמזדמנים לשולחנה זכאי אמת לאכול. חקק (בתוכו) חקיקה (של ציור) של אור, ויצא ג'. שמתכסה בחושן ואפוד, חגור באבנט. נגלה ביום ומתכסה בלילה. יצא פעם אחת והתחרט ונגנז, עד שבא ו' אחז בו והתפייס ושב למקומו. ואינו רוצה להתגלות אלא לאלה הקוראים לו בלילה, ובבוקר מגלה סימן חוט קטן דק שמתחבר עמם ביום מתוך השירה והשמחה שמזמרים לו בלילה. ועושה טוב לכל, מעלה דגל לימין, ונרשם ומתקיים העולם. נכנס לתוך היכלות פנימיים, ויוצא בשערי העולם. הוא ראשית וסוף. טמון בשישים ריבוא עולמות. בצד דרום שורה ויוצא, ואוחז את המגרפה ומוציא מזון לכל, ומאיר להם.

מן המפרשים

ביאור הגר"א: ולא גלי טעמייהו. כנ"ל כך עלה במחשבה שר"ל שא"א לפרש לך הטעם לפי שהוא במחשבה ושם לא תוכל לראות כנ"ל משא"כ בחכמת שלמה ששם גלי טעמייהו לכן שלמה על כל דבר של סופרים אמר חמשה ואלף טעמים שתורה שבע"פ היא חכמת שלמה משא"כ דבר של תורה לא…

לכל המפרשים על פיסקה זו