ממלכת הזוהר › זוהר › תיקוני זוהר › מאמר 9: תיקון ז-ח - בראשית ירא שמים, שהבנין האחרון בידי הקב"ה יתקים › פיסקה 1 (כ ע"א)

בראשית ירא שמים - סמא"ל שהחריב שני הבתים ובשת החמה והלבנה

תיקוני זוהר · תיקון ז-ח - בראשית ירא שמים, שהבנין האחרון בידי הקב"ה יתקים · מאמר 9 · פיסקה 1 · דף כ ע"א

לשון הזוהר

בְּרֵאשִׁית, ש' שָׁמַיִ״ם, יְרֵ״א שָׁמַיִ״ם, יְרֵ״א בַּיִ״ת דִּילֵיהּ, דְּאִיהוּ רֹא״שׁ בַּיִ״ת, דָּחִיל לֵיהּ בְּבֵיתֵיהּ, דָּא הוּא בְּרֵאשִׁי״ת, וְאִיהוּ וּמְמַנָּן דִּילֵיהּ לָא דְחִילוּ מִנֵּיהּ, וַחֲרִיבוּ בֵיתֵיהּ בַּיִת רִאשׁוֹן וּבַיִת שֵׁנִי, וּבְגִין דָּא (ישעיהו כד, כג) וְחָפְרָה הַלְּבָנָה דְאִיהִי ° נָחָשׁ אֵשֶׁת זְנוּנִים, וּבוֹשָׁה הַחַמָּה דְאִיהִי גֵיהִנָּם, דְּנָחָשׁ אֵשֶׁת זְנוּנִים חֲרִיבַת בֵּיתָא דִשְׁכִינְתָּא, וְחַמָּה דְאִיהִי גֵיהִנָּם סַם הַמָּוְת אוֹקִידַת הֵיכָלָא. וּבְזִמְנָא דְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בָּנֵי לוֹן כְּמִלְּקַדְמִין, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (תהלים קמז, ב) בּוֹנֵה יְרוּשָׁלַם יְיָ', בְּהַהוּא זִמְנָא ׳וְחָפְרָה הַלְּבָנָה וּבוֹשָׁה הַחַמָּה׳ (ישעיה כד, כג), אֵימָתַי, בְּזִמְנָא דְכִי מָלַךְ יְיָ' צבאו״ת, דְּבִנְיָינָא קַדְמָאָה אִתְעֲבִיד עַל יְדָא דְבַר נַשׁ, וּבְגִין דָּא שַׁלִּיטוּ עֲלַיְהוּ, בְגִין דְּאִם ׳יְיָ' לֹא יִבְנֶה בַיִת שָׁוְא עָמְלוּ בוֹנָיו בּוֹ׳ (תהלים קכו, א), וּבְגִין דְּבִנְיָינָא בַתְרָאָה יְהֵא עַל יְדָא דְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, יִתְקַיַּים, וְעַל דָּא אָמַר קְרָא, ׳גָּדוֹל יִהְיֶה כְּבוֹד הַבַּיִת הַזֶּה הָאַחֲרוֹן מִן הָרִאשׁוֹן׳ (חגי ב, ט). וּבְהַהוּא זִמְנָא דְיִתְבְּנֵי בִנְיָינָא עַל יְדָא דְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְעִילָא וְתַתָּא, אִתְּמַר בִּשְׁכִינְתָּא עִלָּאָה וְתַתָּאָה, ׳וְהָיָה אוֹר הַלְּבָנָה כְּאוֹר הַחַמָּה׳ (ישעיהו ל, כו), ׳וְחָפְרָה הַלְּבָנָה וּבוֹשָׁה הַחַמָּה׳, דְאִינוּן נוּקְבִין דְּסמא״ל, וּבְגִין דְּלָא דְחִיל סמא״ל מִן קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא דְאִיהוּ שָׁמַיִם, וּבַת זוּגֵיהּ לָא דְחִילַת מִשְּׁכִינְתֵּיהּ דְּאִיהִי אַרְעִיהּ, אִתְּמַר בְּהוֹן (שם נא, ו), כִּי שָׁמַיִם כֶּעָשָׁן נִמְלָחוּ, וְהָאָרֶץ כַּבֶּגֶד תִּבְלֶה, הוּא סמא״ל וּבַת זוּגֵיהּ:

תרגום

בְּרֵאשִׁית - שִׁי"ן, שָׁמַיִם. ׳יְרֵא שָׁמַיִם׳ - יָרֵא לְבֵיתוֹ, שֶׁהוּא רֹאשׁ בַּיִת, יָרֵא לוֹ בְּבֵיתוֹ, זֶהוּ ׳בְּרֵאשִׁית׳. וְהוּא וּמְמֻנָּיו לֹא יָרְאוּ מִמֶּנּוּ, וְהֶחֱרִיבוּ אֶת בֵּיתוֹ, בַּיִת רִאשׁוֹן וּבַיִת שֵׁנִי, וּמִשּׁוּם כָּךְ וְחָפְרָה הַלְּבָנָה (ישעיה כד, כג) - שֶׁהִיא נָחָשׁ אֵשֶׁת זְנוּנִים - ׳וּבוֹשָׁה הַחַמָּה׳ - שֶׁהִיא גֵּיהִנֹּם: שֶׁנָּחָשׁ אֵשֶׁת זְנוּנִים הֶחֱרִיבָה אֶת בֵּית הַשְּׁכִינָה, וְחַמָּה שֶׁהִיא גֵּיהִנֹּם, סַם הַמָּוֶת, שָׂרְפָה אֶת הַהֵיכָל. וּבִזְמַן שֶׁהקב"ה יִבְנֶה אוֹתָם כְּבַתְּחִלָּה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב ׳בּוֹנֵה יְרוּשָׁלַיִם ה׳ (תהלים קמז, ב) ', בְּאוֹתוֹ זְמַן וְחָפְרָה הַלְּבָנָה וּבוֹשָׁה הַחַמָּה. אֵימָתַי? בִּזְמַן ׳כִּי מָלַךְ ה' צְבָאוֹת׳. שֶׁהַבִּנְיָן הָרִאשׁוֹן נַעֲשָׂה עַל יְדֵי בֶּן אָדָם, וּמִשּׁוּם כָּךְ שָׁלְטוּ עָלָיו, שֶׁהֲרֵי אִם ה' לֹא יִבְנֶה בַיִת שָׁוְא עָמְלוּ בוֹנָיו בּוֹ (תהלים קכו, א). וּמִשּׁוּם שֶׁהַבִּנְיָן הָאַחֲרוֹן יִהְיֶה עַל יְדֵי הקב"ה, יִתְקַיֵּם, וְעַל זֶה אָמַר הַכָּתוּב, גָּדוֹל יִהְיֶה כְּבוֹד הַבַּיִת הַזֶּה הָאַחֲרוֹן מִן הָרִאשׁוֹן (חגי ב, ט). וּבְאוֹתוֹ זְמַן שֶׁיִּבָּנֶה הַבִּנְיָן עַל יְדֵי הקב"ה לְמַעְלָה וּלְמַטָּה, נֶאֱמַר בַּשְּׁכִינָה הָעֶלְיוֹנָה וְהַתַּחְתּוֹנָה, וְהָיָה אוֹר הַלְּבָנָה כְּאוֹר הַחַמָּה, ׳וְחָפְרָה הַלְּבָנָה וּבוֹשָׁה הַחַמָּה׳ (ישעיה ל, כו) - שֶׁהֵן נְקֵבוֹת סמא"ל. וּמִשּׁוּם שֶׁלֹּא יָרֵא סמא"ל מֵהקב"ה שֶׁהוּא שָׁמַיִם, וּבַת זוּגוֹ לֹא יָרְאָה מִשְּׁכִינָתוֹ שֶׁהִיא אַרְצוֹ, נֶאֱמַר בָּהֶם ׳כִּי שָׁמַיִם כֶּעָשָׁן נִמְלָחוּ וְהָאָרֶץ כַּבֶּגֶד תִּבְלֶה׳ - הוּא סמא"ל וּבַת זוּגוֹ.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: בראשית, ש' שמי״ם, יר״א שמי״ם, יר״א בי״ת דיליה, דאיהו רא״ש בי״ת, דחיל ליה בביתיה, דא הוא בראשי״ת, ואיהו וממנן דיליה לא דחילו מניה, וחריבו ביתיה בית ראשון ובית שני, ובגין דא (ישעיהו כד, כג) וחפרה הלבנה דאיהי ° נחש אשת זנונים, ובושה החמה דאיהי גיהנם, דנחש אשת זנונים חריבת ביתא דשכינתא, וחמה דאיהי גיהנם סם המות אוקידת היכלא. ובזמנא דקודשא בריך הוא בני לון כמלקדמין, הדא הוא דכתיב (תהלים קמז, ב) בונה ירושלם יי', בההוא זמנא ׳וחפרה הלבנה ובושה החמה׳ (ישעיה כד, כג), אימתי, בזמנא דכי מלך יי' צבאו״ת, דבניינא קדמאה אתעביד על ידא דבר נש, ובגין דא שליטו עליהו, בגין דאם ׳יי' לא יבנה בית שוא עמלו בוניו בו׳ (תהלים קכו, א), ובגין דבניינא בתראה יהא על ידא דקודשא בריך הוא, יתקיים, ועל דא אמר קרא, ׳גדול יהיה כבוד הבית הזה האחרון מן הראשון׳ (חגי ב, ט). ובההוא זמנא דיתבני בניינא על ידא דקודשא בריך הוא לעילא ותתא, אתמר בשכינתא עלאה ותתאה, ׳והיה אור הלבנה כאור החמה׳ (ישעיהו ל, כו), ׳וחפרה הלבנה ובושה החמה׳, דאינון נוקבין דסמא״ל, ובגין דלא דחיל סמא״ל מן קודשא בריך הוא דאיהו שמים, ובת זוגיה לא דחילת משכינתיה דאיהי ארעיה, אתמר בהון (שם נא, ו), כי שמים כעשן נמלחו, והארץ כבגד תבלה, הוא סמא״ל ובת זוגיה:

התרגום: בראשית - שי"ן, שמים. ׳ירא שמים׳ - ירא לביתו, שהוא ראש בית, ירא לו בביתו, זהו ׳בראשית׳. והוא וממניו לא יראו ממנו, והחריבו את ביתו, בית ראשון ובית שני, ומשום כך וחפרה הלבנה (ישעיה כד, כג) - שהיא נחש אשת זנונים - ׳ובושה החמה׳ - שהיא גיהנם: שנחש אשת זנונים החריבה את בית השכינה, וחמה שהיא גיהנם, סם המות, שרפה את ההיכל. ובזמן שהקב"ה יבנה אותם כבתחלה, הדא הוא דכתיב ׳בונה ירושלים ה׳ (תהלים קמז, ב) ', באותו זמן וחפרה הלבנה ובושה החמה. אימתי? בזמן ׳כי מלך ה' צבאות׳. שהבנין הראשון נעשה על ידי בן אדם, ומשום כך שלטו עליו, שהרי אם ה' לא יבנה בית שוא עמלו בוניו בו (תהלים קכו, א). ומשום שהבנין האחרון יהיה על ידי הקב"ה, יתקים, ועל זה אמר הכתוב, גדול יהיה כבוד הבית הזה האחרון מן הראשון (חגי ב, ט). ובאותו זמן שיבנה הבנין על ידי הקב"ה למעלה ולמטה, נאמר בשכינה העליונה והתחתונה, והיה אור הלבנה כאור החמה, ׳וחפרה הלבנה ובושה החמה׳ (ישעיה ל, כו) - שהן נקבות סמא"ל. ומשום שלא ירא סמא"ל מהקב"ה שהוא שמים, ובת זוגו לא יראה משכינתו שהיא ארצו, נאמר בהם ׳כי שמים כעשן נמלחו והארץ כבגד תבלה׳ - הוא סמא"ל ובת זוגו.

מן המפרשים

ביאור הגר"א: נחש כו' גיהנם. נגד שני הנ"ל - שני בתים. והן ביתא והיכלא דקאמר כאן:

לכל המפרשים על פיסקה זו

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: