ממלכת הזוהר › זוהר › תיקוני זוהר › מאמר 8: תיקון ו - בראשית קן צפור, גלות השכינה ובניה ורחמי שלוח הקן › פיסקה 23 (כ ע"א)

אוי לו לסמא"ל - תביעת הקב"ה ממנו צרות ישראל בגלות

תיקוני זוהר · תיקון ו - בראשית קן צפור, גלות השכינה ובניה ורחמי שלוח הקן · מאמר 8 · פיסקה 23 · דף כ ע"א

לשון הזוהר

[כ.] בְּרֵאשִׁית יְרָ״א בֹּשֶׁ״ת, וַוי לֵיהּ לְסמא״ל, כַּד קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא יֵיתֵי לְמִפְרַק לִשְׁכִינְתָּא וּלְיִשְׂרָאֵל בְּנָהָא, וְתָבַע מִנֵּיהּ וּמִשַּׁבְעִין אוּמִין וּמִמְּמַנָּן דִּילְהוֹן, כָּל עָאקוּ דְעָאקוּ לְיִשְׂרָאֵל בְּגָלוּתָא, בְּגִין דְּקֳדָם דְּגָלוּ יִשְׂרָאֵל, גַּלִּי לֵיהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, דַהֲווֹ עֲתִידִין יִשְׂרָאֵל לְמֶהֱוֵי תְּחוֹת שִׁעְבּוּדַיְיהוּ, (ס״א למפק מתחות שעבודייהו), וְאַחֲזֵי לֵיהּ וּלְשַׁבְעִין מְמַנָּן דִּתְחוֹת יְדֵיהּ, (דף כ ע״א) אַגְרָא דִלְהוֹן אִי הֲווֹ אוֹקְרִין לְיִשְׂרָאֵל בְּגָלוּתָא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (בראשית לט, ה) וַיְבָרֶךְ יְיָ' אֶת בֵּית הַמִּצְרִי בִּגְלַל יוֹסֵף, וְאִיהוּ וּמְמַנָּן דִּילֵיהּ לָא עָבְדִין לְהוֹן יְקָרָא, אֶלָּא עָבְדִין בְּהוֹן וּבִשְׁכִינְתָּא קְלָנָא, דְאָמְרִין לוֹן כָּל יוֹמָא אַיֵּה אלהי״ך, וּבְגִין דָּא קָלָא נָפִיק לְגַבֵּיהּ כָּל יוֹמָא מִן שְׁמַיָּא, וְאָמַר יְרָ״א בֹּשֶׁ״ת, יְהֵא לָךְ כִּסּוּפָא מִן שְׁכִינְתָּא, יְרֵ״א שָׁמַיִם יְהֵא לָךְ כִּסּוּפָא מִקּוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא דְאִיהוּ שָׁמַיִם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב׳ וְאַתָּה תִּשְׁמַע הַשָּׁמַיִם׳ (מלכים א ח, לב), וְדָא (בראשית).

תרגום

׳בְּרֵאשִׁית׳ - ׳יְרָא בֹּשֶׁת׳, אוֹי לוֹ לְסמא"ל, כְּשֶׁהקב"ה יָבוֹא לִפְדּוֹת אֶת הַשְּׁכִינָה וְאֶת יִשְׂרָאֵל בָּנֶיהָ, וְיִתְבַּע מִמֶּנּוּ וּמִשִּׁבְעִים הָאֻמּוֹת וּמִמְּמֻנֵּיהֶם אֶת כָּל צָרָה שֶׁצָּרוּ לְיִשְׂרָאֵל בַּגָּלוּת. מִשּׁוּם שֶׁלִּפְנֵי שֶׁגָּלוּ יִשְׂרָאֵל, גִּלָּה לוֹ הקב"ה שֶׁעֲתִידִים יִשְׂרָאֵל לִהְיוֹת תַּחַת שִׁעְבּוּדָם, וְהֶרְאָה לוֹ וּלְשִׁבְעִים הַמְּמֻנִּים שֶׁתַּחַת יָדוֹ אֶת שְׂכָרָם אִלּוּ הָיוּ מְכַבְּדִים אֶת יִשְׂרָאֵל בַּגָּלוּת, הֲדָא הוּא דִכְתִיב ׳וַיְבָרֶךְ ה' אֶת בֵּית הַמִּצְרִי בִּגְלַל יוֹסֵף׳ (בראשית לט, ה). וְהוּא וּמְמֻנָּיו לֹא עָשׂוּ לָהֶם כָּבוֹד, אֶלָּא עָשׂוּ בָּהֶם וּבַשְּׁכִינָה בִּזָּיוֹן, שֶׁאָמְרוּ לָהֶם בְּכָל יוֹם, ׳אַיֵּה אלהי"ךָ׳. וּמִשּׁוּם כָּךְ קוֹל יוֹצֵא אֵלָיו בְּכָל יוֹם מִן הַשָּׁמַיִם וְאוֹמֵר, ׳יְרָא בֹּשֶׁת׳ - תְּהֵא לְךָ בּוֹשָׁה מִן הַשְּׁכִינָה. ׳יְרֵא שָׁמַיִם׳ - תְּהֵא לְךָ בּוֹשָׁה מֵהקב"ה שֶׁהוּא שָׁמַיִם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב ׳וְאַתָּה תִּשְׁמַע הַשָּׁמָיִם׳ (מלכים א ח, לב) וְזֶהוּ (בְּרֵאשִׁית).

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: [כ.] בראשית יר״א בש״ת, ווי ליה לסמא״ל, כד קודשא בריך הוא ייתי למפרק לשכינתא ולישראל בנהא, ותבע מניה ומשבעין אומין ומממנן דילהון, כל עאקו דעאקו לישראל בגלותא, בגין דקדם דגלו ישראל, גלי ליה קודשא בריך הוא, דהוו עתידין ישראל למהוי תחות שעבודייהו, (ס״א למפק מתחות שעבודייהו), ואחזי ליה ולשבעין ממנן דתחות ידיה, (דף כ ע״א) אגרא דלהון אי הוו אוקרין לישראל בגלותא, הדא הוא דכתיב (בראשית לט, ה) ויברך יי' את בית המצרי בגלל יוסף, ואיהו וממנן דיליה לא עבדין להון יקרא, אלא עבדין בהון ובשכינתא קלנא, דאמרין לון כל יומא איה אלהי״ך, ובגין דא קלא נפיק לגביה כל יומא מן שמיא, ואמר יר״א בש״ת, יהא לך כסופא מן שכינתא, יר״א שמים יהא לך כסופא מקודשא בריך הוא דאיהו שמים, הדא הוא דכתיב׳ ואתה תשמע השמים׳ (מלכים א ח, לב), ודא (בראשית).

התרגום: ׳בראשית׳ - ׳ירא בשת׳, אוי לו לסמא"ל, כשהקב"ה יבוא לפדות את השכינה ואת ישראל בניה, ויתבע ממנו ומשבעים האמות ומממניהם את כל צרה שצרו לישראל בגלות. משום שלפני שגלו ישראל, גלה לו הקב"ה שעתידים ישראל להיות תחת שעבודם, והראה לו ולשבעים הממנים שתחת ידו את שכרם אלו היו מכבדים את ישראל בגלות, הדא הוא דכתיב ׳ויברך ה' את בית המצרי בגלל יוסף׳ (בראשית לט, ה). והוא וממניו לא עשו להם כבוד, אלא עשו בהם ובשכינה בזיון, שאמרו להם בכל יום, ׳איה אלהי"ך׳. ומשום כך קול יוצא אליו בכל יום מן השמים ואומר, ׳ירא בשת׳ - תהא לך בושה מן השכינה. ׳ירא שמים׳ - תהא לך בושה מהקב"ה שהוא שמים, הדא הוא דכתיב ׳ואתה תשמע השמים׳ (מלכים א ח, לב) וזהו (בראשית).

לימוד הפיסקה עם כל המפרשים והכלים