ממלכת הזוהר › זוהר › תיקוני זוהר › מאמר 89: תקונים מזהר חדש - מיתת שרה בשכינה ובנשמה, ושתוף הקב"ה בנעשה אדם › פיסקה 29 (מח ע"ב)

׳הכל צפוי והרשות נתונה׳ - הכל נגזר על הטפה חוץ מצדיק ורשע

תיקוני זוהר · תקונים מזהר חדש - מיתת שרה בשכינה ובנשמה, ושתוף הקב"ה בנעשה אדם · מאמר 89 · פיסקה 29 · דף מח ע"ב

לשון הזוהר

אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן שְׁאִלְתָּא דָּא עֲמִיקָא, וְאַפְלִיגוּ בָּהּ קַדְמָאֵי, וְסַגִּיאִין כָּשְׁלוּ בָּהּ, בְּגִין דְּלָא מָטוּ לְעוּמְקָא דְּרָזָא. עַל נָבִיא אִתְּמַר הַאי קְרָא, ׳בְּטֶרֶם אֶצָּרְךָ בְּבֶטֶן יְדַעְתִּיךָ׳ (ירמיה א, ה). וְרָזָא דָּא (אבות ג טו) הַכֹּל צָפוּי וְהָרְשׁוּת נְתוּנָה. ° הָא מִלִּין אִלֵּין סְתִימִין, וְלָא אִתְגַּלְּיָן אֶלָּא בְּמַאי דְּאוֹקְמוּהּ רַבָּנָן, ° מַחֲשָׁבָה טוֹבָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְצָרְפָהּ לְמַעֲשֶׂה, מַחֲשָׁבָה רָעָה אֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְצָרְפָה לְמַעֲשֶׂה. מַחֲשָׁבָה טוֹבָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְצָרְפָהּ לְמַעֲשֶׂה, אוֹלִיפְנָא מֵהָכָא דְּקֹדֶם דְּאַתְיָא לְעוֹלָם, צָלֵי בְּגִינֵהּ וְשַׁוֵּי מַחֲשַׁבְתֵּהּ בֵּהּ בְּשַׁעֲתָא דְּזִוּוּגָא, וּבְגִין דָּא כְּתִיב ׳בְּטֶרֶם אֶצָּרְךָ׳ וְכוּ', בְּטֶרֶם חַד, עַל דְּצָלֵי בְּגִינֵהּ קֹדֶם דְּאָתָא לְעָלְמָא. וּבְגִין דְּשַׁוֵּי מַחֲשַׁבְתֵּהּ בֵּהּ קֹדֶם יְצִירָתֵהּ בַּבֶּטֶן בְּשַׁעֲתָא דְּזִוּוּגָא. ° וּבְגִין דָּא ׳בְּטֶרֶם אֶצָּרְךָ בַּבֶּטֶן יְדַעְתִּיךָ וּבְטֶרֶם תֵצֵא מֵרֶחֶם׳. וּבְגִין דְּאַקְדִּים לֵיהּ בִּצְלוֹתָא וּמַחֲשַׁבְתֵּהּ קֹדֶם יְצִרָתֵה וְקֹדֶם דְּנָפַק מֵרֶחֶם אִמֵּהּ, ° אִיהוּ מְנַבֵּא עֲתִידוֹת קֹדֶם דְּיֵיתוּן לְעָלְמָא. ° כָּל שֶׁכֵּן קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא דְּיָדַע כָּל דָּרִין קֹדֶם דְּיֵיתוּן לְעָלְמָא. דְּקֹדֶם דְּיֵיתֵי כָּל בַּר נָשׁ לְעָלְמָא, קֹדֶם יְצִרָתֵה, מַלְאָךְ מְמֻנֶּה עַל הַהִיא טִפָּה, וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא גָּזִיר עָלֵהּ אִם יִהְיֶה נָבִיא אוֹ חָכָם אוֹ בַּעַל מִקְרָא וּמִשְׁנָה, אוֹ מָארֵי רוּחַ הַקֹּדֶשׁ, אוֹ מָארֵי בַּת קוֹל, דְּאִתְנְהִיג ° בַּת קוֹל בְּמִלּוּלָא דִּילֵהּ, וְיֵימָא הֲלָכָה כִּפְלוֹנִי, אוֹ אִם יִהְיֶה טִפֵּשׁ. ° אֲבָל רָשָׁע וְצַדִּיק לֹא קָא גָּזַר. אַף עַל גַּב דַּאֲבוֹי עָבַד לֵהּ בְּמַחֲשָׁבָה רָעָה, וְעָבִיד בֵּיהּ מַעֲשֶׂה דְּעָבִיד לֵהּ בְּנִדָּה אוֹ בַּעֲרָיוֹת אוֹ בְּגוֹיָּה אוֹ בְּזוֹנָה אוֹ בְּשִׁפְחָה.

תרגום

אמר רבי שמעון: שאלה זו עמוקה, ונחלקו בה הראשונים, ורבים נכשלו בה, משום שלא הגיעו לעומק הסוד. על נביא נאמר הפסוק הזה (ירמיה א) 'בְּטֶרֶם ׳אֶצָּרְךָ בַבֶּטֶן יְדַעְתִּיךָ׳', וסוד זה (אבות ג טו): 'הַכֹּל צָפוּי וְהָרְשׁוּת נְתוּנָה'. הרי דברים אלה סתומים, ואינם מתגלים אלא במה שביארו רבותינו: מחשבה טובה, הקב״ה מצרפה למעשה, מחשבה רעה, אין הקב״ה מצרפה למעשה. מחשבה טובה הקב״ה מצרפה למעשה - למדנו מכאן שקודם שבא לעולם, התפלל בעדו ושם מחשבתו בו בשעת הזיווג, ומשום כך כתוב 'בְּטֶרֶם אֶצָּרְךָ' וכו', 'בטרם' אחד, על שהתפלל בעדו קודם שבא לעולם, ומשום ששם מחשבתו בו קודם יצירתו בבטן, בשעת הזיווג. ומשום כך 'בְּטֶרֶם ׳אֶצָּרְךָ בַבֶּטֶן יְדַעְתִּיךָ וּבְטֶרֶם תֵּצֵא מֵרֶחֶם׳' - ומשום שהקדים לו תפילה ומחשבתו קודם יצירתו וקודם שיצא מרחם אמו, הוא מנבא עתידות קודם שיבואו לעולם. כל שכן הקב״ה שיודע כל הדורות קודם שיבואו לעולם. שקודם שיבוא כל אדם לעולם, קודם יצירתו, מלאך ממונה על אותה טיפה, והקב״ה גוזר עליו אם יהיה נביא או חכם או בעל מקרא ומשנה, או בעל רוח הקודש, או בעל בת קול המונהג בת קול בדיבורו ויאמר הלכה כפלוני, או אם יהיה טיפש. אבל רשע וצדיק לא גזר, אף על פי שאביו עשה אותו במחשבה רעה, ועשה בו מעשה שעשהו בנידה או בעריות או בגויה או בזונה או בשפחה.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: אמר רבי שמעון שאלתא דא עמיקא, ואפליגו בה קדמאי, וסגיאין כשלו בה, בגין דלא מטו לעומקא דרזא. על נביא אתמר האי קרא, ׳בטרם אצרך בבטן ידעתיך׳ (ירמיה א, ה). ורזא דא (אבות ג טו) הכל צפוי והרשות נתונה. ° הא מלין אלין סתימין, ולא אתגלין אלא במאי דאוקמוה רבנן, ° מחשבה טובה הקדוש ברוך הוא מצרפה למעשה, מחשבה רעה אין הקדוש ברוך הוא מצרפה למעשה. מחשבה טובה הקדוש ברוך הוא מצרפה למעשה, אוליפנא מהכא דקדם דאתיא לעולם, צלי בגינה ושוי מחשבתה בה בשעתא דזווגא, ובגין דא כתיב ׳בטרם אצרך׳ וכו', בטרם חד, על דצלי בגינה קדם דאתא לעלמא. ובגין דשוי מחשבתה בה קדם יצירתה בבטן בשעתא דזווגא. ° ובגין דא ׳בטרם אצרך בבטן ידעתיך ובטרם תצא מרחם׳. ובגין דאקדים ליה בצלותא ומחשבתה קדם יצרתה וקדם דנפק מרחם אמה, ° איהו מנבא עתידות קדם דייתון לעלמא. ° כל שכן קודשא בריך הוא דידע כל דרין קדם דייתון לעלמא. דקדם דייתי כל בר נש לעלמא, קדם יצרתה, מלאך ממנה על ההיא טפה, וקודשא בריך הוא גזיר עלה אם יהיה נביא או חכם או בעל מקרא ומשנה, או מארי רוח הקדש, או מארי בת קול, דאתנהיג ° בת קול במלולא דילה, ויימא הלכה כפלוני, או אם יהיה טפש. ° אבל רשע וצדיק לא קא גזר. אף על גב דאבוי עבד לה במחשבה רעה, ועביד ביה מעשה דעביד לה בנדה או בעריות או בגויה או בזונה או בשפחה.

התרגום: אמר רבי שמעון: שאלה זו עמוקה, ונחלקו בה הראשונים, ורבים נכשלו בה, משום שלא הגיעו לעומק הסוד. על נביא נאמר הפסוק הזה (ירמיה א) 'בטרם ׳אצרך בבטן ידעתיך׳', וסוד זה (אבות ג טו): 'הכל צפוי והרשות נתונה'. הרי דברים אלה סתומים, ואינם מתגלים אלא במה שביארו רבותינו: מחשבה טובה, הקב״ה מצרפה למעשה, מחשבה רעה, אין הקב״ה מצרפה למעשה. מחשבה טובה הקב״ה מצרפה למעשה - למדנו מכאן שקודם שבא לעולם, התפלל בעדו ושם מחשבתו בו בשעת הזיווג, ומשום כך כתוב 'בטרם אצרך' וכו', 'בטרם' אחד, על שהתפלל בעדו קודם שבא לעולם, ומשום ששם מחשבתו בו קודם יצירתו בבטן, בשעת הזיווג. ומשום כך 'בטרם ׳אצרך בבטן ידעתיך ובטרם תצא מרחם׳' - ומשום שהקדים לו תפילה ומחשבתו קודם יצירתו וקודם שיצא מרחם אמו, הוא מנבא עתידות קודם שיבואו לעולם. כל שכן הקב״ה שיודע כל הדורות קודם שיבואו לעולם. שקודם שיבוא כל אדם לעולם, קודם יצירתו, מלאך ממונה על אותה טיפה, והקב״ה גוזר עליו אם יהיה נביא או חכם או בעל מקרא ומשנה, או בעל רוח הקודש, או בעל בת קול המונהג בת קול בדיבורו ויאמר הלכה כפלוני, או אם יהיה טיפש. אבל רשע וצדיק לא גזר, אף על פי שאביו עשה אותו במחשבה רעה, ועשה בו מעשה שעשהו בנידה או בעריות או בגויה או בזונה או בשפחה.

מן המפרשים

ביאור הגר"א: הא מלין אלין כו'. ר"ל של התנא שאמר הכל צפוי והרשות כו' (אבות ג טו) :

לכל המפרשים על פיסקה זו