נתינת החלקים ברצון שיבקשו רחמים על החוטא - והאומות רצועות בידו
תיקוני זוהר · תקונים מזהר חדש - מיתת שרה בשכינה ובנשמה, ושתוף הקב"ה בנעשה אדם · מאמר 89 · פיסקה 25 · דף מח ע"א
לשון הזוהר
וְאִנּוּן הֲווֹ עֲתִידִין לְאִתְקְרֵי בִּשְׁמֵהּ יִשְׂרָאֵל, כָּנִישׁ לְעִלָּאִין וְתַתָּאִין לְמֵיהַב חוּלָקָא מִכֻּלְּהוּ. בְּגִין דְּאִי חָב אָדָם, כֻּלְּהוּ אִשְׁתְּכָחוּ ° חֲסֵרִין בְּהוֹן, מֵהַהוּא חוּלָקָא דִּיהָבוּ בֵּהּ, וְכֻלְּהוּ בָּעָאָן רַחֲמֵי בְּגִינֵהּ. וְאִיהוּ יְהַב בְּהוֹן מִדִּילֵהּ בְּגִין דִּיֵימְרוּן לֵהּ עֲשֵׂה לְמַעַנְךָ אִם לֹא לְמַעֲנֵנוּ, בְּגִין הַהוּא חוּלָקָא דִּילָךְ דְּיָהֲבַת בְּיִשְׂרָאֵל. הָדָא הוּא דִּכְתִיב ׳כִּי חֵלֶק׳ (דברים לב, ט) יְיָ' עַמּוֹ. וְאִיהוּ מָחִיל לוֹן בְּגִין הַהוּא חוּלָקָא דִּילֵהּ דִּשְׁמֵהּ דְּיָהַב בְּהוֹן. דְּאִם לֹא יְהִיבוּ אִנּוּן מִגַּרְמַיְהוּ חולק' בֵּהּ בִּרְעוּתַיְהוּ, כֻּלְּהוּ הֲווֹ טַעֲנִין עָלֵהּ, דְּאַנְתְּ נְטִילַת מִנָּן עַל כרחנ', חולק' דְּאִיהוּ בָּאָדָם מִכָּל חַד וְחַד, וְלֹא הֲווֹ מְרַחֲמֵי עֲלֵיה. וּבְגִין דְּלָא יְהֵא לוֹן פִּתְחוֹן פֶּה בְּגִין דָּא לֹא בָּעָא לְנָטְלָא חוּלָקָא אֶלָּא בִּרְעוּתָא דִּילְהוֹן. כְּגַוְנָא דָּא דְּאִתְּמַר בְּרָעֲיָא מְהֵימָנָא ׳עָלִיתָ לַמָּרוֹם שָׁבִיתָ שֶׁבִי ° לָקַחְתָּ מַתָּנוֹת בָּאָדָם׳ (תהלים סח, יט). וּבְגִין דְּמַזִּיקִין סָרְחוּ לְגַבֵּהּ, וְלֹא בָּעוּ לְמֵיהַב בֵּהּ חוּלָקָא, וְאָמְרוּ ׳מָה אֱנוֹשׁ כִּי תִזְכְּרֶנּוּ וְגוֹ'׳, לֹא בָּרָא לוֹן לְבוּשִׁין דְּאִנּוּן גּוּפִין דִּלְהוֹן. וְאִנּוּן שַׂנְאִין לוֹן. וְעַל כֵּן מְמָנָן דְּעַל עָ"ב אֻמִּין פלחי כוכביא דְּאִנּוּן כְּגַוְנָא דִּלְהוֹן, כַּד יִשְׂרָאֵל מְחֻיָּבִין לַאֲבוּהוֹן דְּבִשְׁמַיָּא, אִנּוּן אֻמִּין דְּעָלְמָא רְצוּעִין בִּידָא דְּבוֹרֵא עָלְמָא לְאַלְקָאָה לוֹן בְּהוּ. וְכַד חַזְרִין בִּתְיוּבְתָּא זָרִיק רְצוּעִין מִידֵהּ, וְלָא יְהֵא בְּהוֹן מַמָּשׁ. דְּחֵילָא דִּרְצוּעִין לָאו אִיהוּ אֶלָּא בִּידָא רָמַיָא (דמאן) דְּנָטִיל. דְּעָלַיְהוּ אִתְּמַר ׳כָּל הַגּוֹיִים כְּאַיִן נֶגְדּוֹ׳ (ישעיהו מ, יז).
תרגום
והם היו עתידים להיקרא בשמו ישראל, אסף עליונים ותחתונים לתת חלק מכולם, משום שאם חטא אדם, כולם נמצאים חסרים בהם מאותו חלק שנתנו בו, וכולם מבקשים רחמים בגללו. והוא נתן בהם משלו כדי שיאמרו לו: עשה למענך אם לא למעננו, בגלל אותו חלקך שנתת בישראל, זהו שכתוב (דברים לב ט) 'כִּי חֵלֶק ה' עַמּוֹ'. והוא מוחל להם בגלל אותו חלקו, שמו, שנתן בהם, שאם לא היו נותנים הם מעצמם חלק בו ברצונם, כולם היו טוענים עליו: אתה נטלת מאתנו בעל כרחנו חלק שהוא באדם מכל אחד ואחד, ולא היו מרחמים עליו. ומשום שלא יהיה להם פתחון פה בגלל זה, לא רצה ליטול חלק אלא ברצונם, כעין זה שנאמר ברועה הנאמן (תהלים סח יט) '׳עָלִיתָ לַמָּרוֹם שָׁבִיתָ שֶּׁבִי לָקַחְתָּ מַתָּנוֹת בָּאָדָם׳'. ומשום שהמזיקים סרחו כלפיו ולא רצו לתת בו חלק, ואמרו '׳מָה אֱנוֹשׁ כִּי תִזְכְּרֶנּוּ׳' וְגוֹ', לא ברא להם לבושים שהם גופיהם, והם שונאים אותם. ועל כן הממונים על שבעים ושתיים אומות עובדות כוכבים, שהן כעין שלהם, כשישראל חייבים לאביהם שבשמים, אומות העולם הן רצועות בידי בורא העולם להכות בהן, וכשחוזרים בתשובה, זורק את הרצועות מידו ולא יהיה בהן ממש, שכוח הרצועות אינו אלא ביד הרמה של הנוטל, שעליהן נאמר (ישעיה מ יז) 'כָּל הַגּוֹיִם כְּאַיִן נֶגְדּוֹ'.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: ואנון הוו עתידין לאתקרי בשמה ישראל, כניש לעלאין ותתאין למיהב חולקא מכלהו. בגין דאי חב אדם, כלהו אשתכחו ° חסרין בהון, מההוא חולקא דיהבו בה, וכלהו בעאן רחמי בגינה. ואיהו יהב בהון מדילה בגין דיימרון לה עשה למענך אם לא למעננו, בגין ההוא חולקא דילך דיהבת בישראל. הדא הוא דכתיב ׳כי חלק׳ (דברים לב, ט) יי' עמו. ואיהו מחיל לון בגין ההוא חולקא דילה דשמה דיהב בהון. דאם לא יהיבו אנון מגרמיהו חולק' בה ברעותיהו, כלהו הוו טענין עלה, דאנת נטילת מנן על כרחנ', חולק' דאיהו באדם מכל חד וחד, ולא הוו מרחמי עליה. ובגין דלא יהא לון פתחון פה בגין דא לא בעא לנטלא חולקא אלא ברעותא דילהון. כגונא דא דאתמר ברעיא מהימנא ׳עלית למרום שבית שבי ° לקחת מתנות באדם׳ (תהלים סח, יט). ובגין דמזיקין סרחו לגבה, ולא בעו למיהב בה חולקא, ואמרו ׳מה אנוש כי תזכרנו וגו'׳, לא ברא לון לבושין דאנון גופין דלהון. ואנון שנאין לון. ועל כן ממנן דעל ע"ב אמין פלחי כוכביא דאנון כגונא דלהון, כד ישראל מחיבין לאבוהון דבשמיא, אנון אמין דעלמא רצועין בידא דבורא עלמא לאלקאה לון בהו. וכד חזרין בתיובתא זריק רצועין מידה, ולא יהא בהון ממש. דחילא דרצועין לאו איהו אלא בידא רמיא (דמאן) דנטיל. דעליהו אתמר ׳כל הגויים כאין נגדו׳ (ישעיהו מ, יז).
התרגום: והם היו עתידים להיקרא בשמו ישראל, אסף עליונים ותחתונים לתת חלק מכולם, משום שאם חטא אדם, כולם נמצאים חסרים בהם מאותו חלק שנתנו בו, וכולם מבקשים רחמים בגללו. והוא נתן בהם משלו כדי שיאמרו לו: עשה למענך אם לא למעננו, בגלל אותו חלקך שנתת בישראל, זהו שכתוב (דברים לב ט) 'כי חלק ה' עמו'. והוא מוחל להם בגלל אותו חלקו, שמו, שנתן בהם, שאם לא היו נותנים הם מעצמם חלק בו ברצונם, כולם היו טוענים עליו: אתה נטלת מאתנו בעל כרחנו חלק שהוא באדם מכל אחד ואחד, ולא היו מרחמים עליו. ומשום שלא יהיה להם פתחון פה בגלל זה, לא רצה ליטול חלק אלא ברצונם, כעין זה שנאמר ברועה הנאמן (תהלים סח יט) '׳עלית למרום שבית שבי לקחת מתנות באדם׳'. ומשום שהמזיקים סרחו כלפיו ולא רצו לתת בו חלק, ואמרו '׳מה אנוש כי תזכרנו׳' וגו', לא ברא להם לבושים שהם גופיהם, והם שונאים אותם. ועל כן הממונים על שבעים ושתיים אומות עובדות כוכבים, שהן כעין שלהם, כשישראל חייבים לאביהם שבשמים, אומות העולם הן רצועות בידי בורא העולם להכות בהן, וכשחוזרים בתשובה, זורק את הרצועות מידו ולא יהיה בהן ממש, שכוח הרצועות אינו אלא ביד הרמה של הנוטל, שעליהן נאמר (ישעיה מ יז) 'כל הגוים כאין נגדו'.
מן המפרשים
ביאור הגר"א: לקחת מתנות כו'. כמ"ש ( שבת פט ע"א ) כל אחד ואחד נתן לו מתנה וזהו באדם. בשביל שהוא אדם שעליו נאמר נעשה אדם כידוע והוא דיוקנא דעד"א כמש"ל וזכה לחלק יתר שאף מ"ה נעשה לו אוהב ומסר כו' וזהו שבית שבי כמ"ש כי תצא למלחמה על אויבך…