׳נעשה אדם׳ - שתוף הקב"ה בזווג האדם ובכל מעשיו
תיקוני זוהר · תקונים מזהר חדש - מיתת שרה בשכינה ובנשמה, ושתוף הקב"ה בנעשה אדם · מאמר 89 · פיסקה 20 · דף מז ע"ב
לשון הזוהר
וּבָרָא לֵהּ ° בִּתְרֵין דִּיּוֹקְנִין, בְּצַלְמוֹ בְּצֶלֶם, דְּאִנּוּן אָדָם דְּכִסֵּא הַכָּבוֹד מָרוֹם וְאָדָם דְּכִסֵּא תִּנְיָנָא דְּאִתְּמַר בֵּהּ מֵרִאשׁוֹן. וְזֶהוּ (ירמיהו יז, יב) מָרוֹם מֵרִאשׁוֹן. ° וּמַה דְּאָמַר נַעֲשֶׂה אָדָם, הַאי לְלַמֵּד לְכָל חַד וְחַד מִיִּשְׂרָאֵל ° דְּאִנּוּן דְּכָר וְנוּקְבָא לְשַׁתְּפָא לֵהּ בְּזִוּוּגֵהּ. דְּאִם ׳ה' לֹא יִבְנֶה בַּיִת שָׁוְא עָמְלוּ בוֹנָיו בּוֹ׳ (תהלים קכז, א). וּבְגִין דָּא אָמַר קָרָא ׳בְּכָל דְּרָכֶיךָ דָעֵהוּ וְהוּא יְיַשֵּׁר אָרְחוֹתֶיךָ׳ (משלי ג, ו). דְּאִתְּמַר בְּהוֹן ° כִּי יְשָׁרִים דַּרְכֵי ה'. דְּוַדַּאי אִתְּמַר בְּעִלַּת הָעִלּוֹת ° תְּרֵין עָלְמִין ° דְּצִיֵּר בְּהוֹן עִלַּת עַל כֹּלָּא. וְאִנּוּן י' מֵאִישׁ, ה' ° מֵאִשָּׁה. וְדָא יָ'הּ. תְּרֵין עָלְמִין (° דְּצִיֵּר בְּהוֹן עִלַּת עַל כֹּלָּא) אִנּוּן ו' ה', עָלְמָא דֵּין וְעָלְמָא דְּאָתֵי. ° אָדָם דָא אִיהוּ יוּ"ד הֵ"א וָא"ו הֵ"א. וְאָמַר עִלַּת עַל כֹּלָּא אַף עַל גַּב דִּבְאִלֵּין אַתְוָן אִתְבְּרֵי עָלְמָא. וְכֻרְסֵא ° לָאָדָם לָשֶׁבֶת בַּיִת, לָשֶׁבֶת עַל הַכִּסֵּא. דִּבְהוֹן אי"ה או"ה, ° וּבְהוֹן אִתְקְרִיאוּ יִשְׂרָאֵל (דברים יד, א) בָּנִים אַתֶּם לַה' אֱלֹהֵיכֶם. וְאִתְּמַר בְּהוֹן (יחזקאל לד, לא) אָדָם אַתֶּם. שַׁתְּפוּנִי בַּהֲדַיְכוּ בְּאִלֵּין אַתְוָן וְיִתְקַיִּם עוֹבָדֵיכוֹן. דַּאֲנָא הוּא דְּבָרָאתִי כָּל עָלְמִין, וְכָל כָּרְסְיָן וְחֵיוָן וּמַלְאָכִין וְכָל צָבָא עִלָּאִין וּבְנֵי אָדָם, בְּאִלֵּין אַתְוָן. וְאַף עַל גַּב דְּאִית בְּיִשְׂרָאֵל אִלֵּין אַתְוָן, בְּגִין אוֹרַיְתָא דְּיָהַב לוֹן, לֹא יִשְׁתַּכְּחוּן בְּאִלֵּין אַתְוָן לְמֶעֱבַד עוֹבָדָא בְּהוֹן, דְּלָא יִשְׁתַּתְּפוּן לִי בַּהֲדַיְהוּ. וּבְגִין דָּא אָמַר לוֹן נַעֲשֶׂה אָדָם בְּשִׁתּוּפָא דִּילִי, וְלָאו אוֹרַיְתָא וּפִקּוּדָא עָבִיד פְּעֻלָּה וְעוֹבָדָא עֵלָּא וְתַתָּא ° פָּחוֹת מִנִּי. וּבְגִין דָּא ׳בְּכָל דְּרָכֶיךָ דָּעֵהוּ׳.
תרגום
וברא אותו בשתי דמויות, 'בְּצַלְמוֹ' 'בְּצֶלֶם' - שהם אדם דכיסא הכבוד מרום, ואדם דכיסא שני, שנאמר בו 'מֵרִאשׁוֹן'. וזהו (ירמיה יז יב) 'מָרוֹם מֵרִאשׁוֹן'. ומה שאמר 'נַעֲשֶׂה אָדָם', זה ללמד לכל אחד ואחד מישראל, שהם זכר ונקבה, לשתף אותו בזיווגו, שאם 'ה' ׳לֹא יִבְנֶה בַיִת שָׁוְא עָמְלוּ בוֹנָיו בּוֹ׳' (תהלים קכז א). ומשום כך אמר הכתוב (משלי ג ו) '׳בְּכָל דְּרָכֶיךָ דָעֵהוּ וְהוּא יְיַשֵּׁר אֹרְחוֹתֶיךָ׳', שנאמר בהם 'כִּי יְשָׁרִים דַּרְכֵי ה'', שוודאי נאמר בעילת העילות: שני עולמות שצייר בהם עילה על הכל, והם י' מאיש, ה' מאישה, וזה יָ״ה. שני עולמות (שצייר בהם עילה על הכל) הם ו' ה' - עולם הזה ועולם הבא. אדם - זה יו״ד ה״א וא״ו ה״א. ואמר עילה על הכל, שאף על פי שבאותיות אלה נברא העולם, וכיסא לאדם לשבת בית, לשבת על הכיסא - שבהן אי״ה או״ה, ובהן נקראו ישראל (דברים יד א) 'בָּנִים אַתֶּם לַה' אֱלֹהֵיכֶם', ונאמר בהם (יחזקאל לד לא) 'אָדָם אַתֶּם'. שתפו אותי עמכם באותיות אלה, ויתקיים מעשיכם, שאני הוא שבראתי כל העולמות, וכל הכיסאות והחיות והמלאכים וכל צבא העליונים ובני האדם, באותיות אלה. ואף על פי שיש בישראל אותיות אלה בגלל התורה שנתן להם, לא ישתמשו באותיות אלה לעשות בהן מעשה, שלא ישתפו אותי עמם. ומשום כך אמר להם 'נַעֲשֶׂה אָדָם' בשיתופי, ולא תורה ומצווה עושה פעולה ומעשה למעלה ולמטה פחות ממני. ומשום כך '׳בְּכָל דְּרָכֶיךָ דָעֵהוּ׳'.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: וברא לה ° בתרין דיוקנין, בצלמו בצלם, דאנון אדם דכסא הכבוד מרום ואדם דכסא תנינא דאתמר בה מראשון. וזהו (ירמיהו יז, יב) מרום מראשון. ° ומה דאמר נעשה אדם, האי ללמד לכל חד וחד מישראל ° דאנון דכר ונוקבא לשתפא לה בזווגה. דאם ׳ה' לא יבנה בית שוא עמלו בוניו בו׳ (תהלים קכז, א). ובגין דא אמר קרא ׳בכל דרכיך דעהו והוא יישר ארחותיך׳ (משלי ג, ו). דאתמר בהון ° כי ישרים דרכי ה'. דודאי אתמר בעלת העלות ° תרין עלמין ° דציר בהון עלת על כלא. ואנון י' מאיש, ה' ° מאשה. ודא י'ה. תרין עלמין (° דציר בהון עלת על כלא) אנון ו' ה', עלמא דין ועלמא דאתי. ° אדם דא איהו יו"ד ה"א וא"ו ה"א. ואמר עלת על כלא אף על גב דבאלין אתון אתברי עלמא. וכרסא ° לאדם לשבת בית, לשבת על הכסא. דבהון אי"ה או"ה, ° ובהון אתקריאו ישראל (דברים יד, א) בנים אתם לה' אלהיכם. ואתמר בהון (יחזקאל לד, לא) אדם אתם. שתפוני בהדיכו באלין אתון ויתקים עובדיכון. דאנא הוא דבראתי כל עלמין, וכל כרסין וחיון ומלאכין וכל צבא עלאין ובני אדם, באלין אתון. ואף על גב דאית בישראל אלין אתון, בגין אוריתא דיהב לון, לא ישתכחון באלין אתון למעבד עובדא בהון, דלא ישתתפון לי בהדיהו. ובגין דא אמר לון נעשה אדם בשתופא דילי, ולאו אוריתא ופקודא עביד פעלה ועובדא עלא ותתא ° פחות מני. ובגין דא ׳בכל דרכיך דעהו׳.
התרגום: וברא אותו בשתי דמויות, 'בצלמו' 'בצלם' - שהם אדם דכיסא הכבוד מרום, ואדם דכיסא שני, שנאמר בו 'מראשון'. וזהו (ירמיה יז יב) 'מרום מראשון'. ומה שאמר 'נעשה אדם', זה ללמד לכל אחד ואחד מישראל, שהם זכר ונקבה, לשתף אותו בזיווגו, שאם 'ה' ׳לא יבנה בית שוא עמלו בוניו בו׳' (תהלים קכז א). ומשום כך אמר הכתוב (משלי ג ו) '׳בכל דרכיך דעהו והוא יישר ארחותיך׳', שנאמר בהם 'כי ישרים דרכי ה', שוודאי נאמר בעילת העילות: שני עולמות שצייר בהם עילה על הכל, והם י' מאיש, ה' מאישה, וזה י״ה. שני עולמות (שצייר בהם עילה על הכל) הם ו' ה' - עולם הזה ועולם הבא. אדם - זה יו״ד ה״א וא״ו ה״א. ואמר עילה על הכל, שאף על פי שבאותיות אלה נברא העולם, וכיסא לאדם לשבת בית, לשבת על הכיסא - שבהן אי״ה או״ה, ובהן נקראו ישראל (דברים יד א) 'בנים אתם לה' אלהיכם', ונאמר בהם (יחזקאל לד לא) 'אדם אתם'. שתפו אותי עמכם באותיות אלה, ויתקיים מעשיכם, שאני הוא שבראתי כל העולמות, וכל הכיסאות והחיות והמלאכים וכל צבא העליונים ובני האדם, באותיות אלה. ואף על פי שיש בישראל אותיות אלה בגלל התורה שנתן להם, לא ישתמשו באותיות אלה לעשות בהן מעשה, שלא ישתפו אותי עמם. ומשום כך אמר להם 'נעשה אדם' בשיתופי, ולא תורה ומצווה עושה פעולה ומעשה למעלה ולמטה פחות ממני. ומשום כך '׳בכל דרכיך דעהו׳'.
מן המפרשים
ביאור הגר"א: ובגין דאורייתא כו' ואתמר דל"ל ניקודין. לפי שהוא בגופא שאין שם נקבים:
אור יקר: שוא עמלו׳ בוניו בו, מפני שהבנין הא׳ מתעלה ׳מאד ואינו נתפס והוי בנין תחתון שוא, וכן הבנין הב׳ יורד מאד, שהערלה סביב עטרת היסוד כנודע, אם כן שוא עמלו בוניו בו מפני שבני אדם אין בניינם נאות אלא לבחינה זו האמצעית, לא נעלמת מאד,…