ממלכת הזוהר › זוהר › תיקוני זוהר › מאמר 88: תקונים מזהר חדש - עילה על כל העילות, ב' דברכה וסוד הנשמה בגלגול › פיסקה 5 (מא ע"ב)

תורה דבריאה לבוש השכינה שהחוטא מפשיטה - והאור המתלבש בשחרות התורה

תיקוני זוהר · תקונים מזהר חדש - עילה על כל העילות, ב' דברכה וסוד הנשמה בגלגול · מאמר 88 · פיסקה 5 · דף מא ע"ב

לשון הזוהר

[וילנא מא ע"ב] אָמַר חַבְרַיָּא מִן הַדִּין הֲוָה לְמִבְרֵי לֵהּ ° בְּגִין דְּאוֹרַיְתָא (וילנא מא ע"ב) בְּגִינָהּ אִתְבְּרִיאַת דִּכְתִיב בָּהּ אַגְרָא לְצַדִּיקַיָּא וְעָנְשָׁא לָרְשָׁעִים. (ולא הוה אגרא לצדיקיא וענש לרשיעיא), אֶלָּא בְּגִין אָדָם דִּבְרִיאָה ° ׳לֹא תֹהוּ בְּרָאָהּ לָשֶׁבֶת יְצָרָהּ׳. אָמְרוּ וַדַּאי כְּעָן שְׁמַעְנָא מַה דְּלָא שְׁמַעְנָא עַד הַשְׁתָּא. דְּוַדַּאי לֹא בָּרָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא מִלְּתָא דְּלָאו הוּא צָרִיךְ. וְלֹא עוֹד אֶלָּא אוֹרַיְתָא דִּבְרִיאָה ° אִיהִי לְבוּשָׁא דִּשְׁכִינְתָּא. אִם אָדָם לֹא הֲוָה עָתִיד לְמִבְרֵי הֲוַת שְׁכִינְתָּא בְּלָא כִּסּוּיָא ° כְּגַוְנָא דְּעָנִי. וּבְגִין דָּא כָּל מָאן דְּחָב ° כְּאִלּוּ בְּפָשִׁיט לִשְׁכִינְתָּא מַלְבּוּשָׁהָא, וְהַאי אִיהוּ עוֹנְשָׁא דְּאָדָם. וְכָל מָאן דִּמְקַיִּם פִּקּוּדֵי דְּאוֹרַיְתָא כְּאִלּוּ הוּא לָבִישׁ לִשְׁכִינְתָּא בְּמַלְבּוּשָׁהָא. וּבְגִין דָּא אוֹקְמוּהּ בְּכִסּוּיָא דְּצִיצִית, ׳כִּי הִיא כְסוּתֹה לְבַדָּהּ הִיא׳ (שמות כב) ׳שִּמְלָתוֹ לְעוֹרוֹ בַּמֶּה יִשָׁכָּב׳ בְּגָלוּתָא ° וְהָא אוֹקְמוּהּ. ° תָּא חֲזֵי חֹשֶׁךְ אִיהוּ אֻכָּמוּ דְּאוֹרַיְתָא אוֹר חִוָּרוּ דְּאוֹרַיְתָא. וְכַד אִיהוּ אוֹר מִתְלְבַשׁ בַּחֹשֶׁךְ, אִתְּמַר בְּאוֹרַיְתָא שְחוֹרָה אֲנִי וְנָאוָה (שיר השירים א). וְכַד אִסְתְּלַק מִתַּמָּן אוֹר דְּאִיהוּ חִוָּרוּ, אִיהִי אוֹמֶרֶת ׳אַל תִּרְאוּנִי שֶׁאֲנִי ° שְׁחַרְחֹרֶת׳. וְאוֹרַיְתָא כְּגַוְנָא דְּבַת עֵינָא דְּאִיהִי אֻכָּמָא וְשַׁפִּירָא בְּאוֹר דְּנָהִיר בֵּהּ. וּבְגִין דָּא בַּת עֵינָא וְאוֹר דְּנָהִיר בָּהּ אָמַר דָּוִד ׳ה' אוֹרִי ° וְיִשְׁעִי מִמִּי אִירָא׳ (תהלים כז). אוֹרִי אוֹר י' דְּאִיהִי בַּת עַיִן. וּתְרֵין גַּוְנִין אִית לָהּ, אוֹר מִלְּגָאו וְחֹשֶׁךְ מִלְּבַר לְמֶהֱוֵי שַׁלְטָאָה בְּהוּ עַל כָּל קְלִפִּין. הָדָא הוּא דִּכְתִיב וּמַלְכוּתוֹ בַּכֹּל מָשָׁלָה. בִּלְבוּשָׁא דְּאוֹר אִיהִי שְׁלִיטַת עַל כָּל אִנּוּן דְּאִתְּמַר בְּהוֹן ׳וּלְכָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הָיָה אוֹר בְּמוֹשְׁבוֹתָם׳. וּבִלְבוּשׁ אֻכָּמָא שְׁלִיטַת עַל חַיָּבַיָּא דְּאִתְּמַר בְּהוּ וּרְשָׁעִים בַּחֹשֶׁךְ יִדָּמוּ.

תרגום

[וילנא מא ע״ב] אמרו החברים: מכך היה צריך לבראו, משום שהתורה בגללו נבראה, שכתוב בה שכר לצדיקים ועונש לרשעים (ולא היה שכר לצדיקים ועונש לרשעים) אלא בגלל אדם דבריאה - 'לֹא תֹהוּ בְרָאָהּ לָשֶׁבֶת יְצָרָהּ'. אמרו: ודאי עתה שמענו מה שלא שמענו עד עתה, שודאי לא ברא הקב״ה דבר שאינו צריך. ולא עוד, אלא תורה דבריאה היא לבוש השכינה. אילו אדם לא היה עתיד להיברא, היתה השכינה בלא כיסוי, כעין עני. ומשום כך, כל מי שחוטא כאילו מפשיט מהשכינה את מלבושיה, וזהו עונשו של אדם. וכל מי שמקיים מצוות התורה, כאילו לובש את השכינה במלבושיה. ומשום כך ביארוהו בכיסוי הציצית, (שמות כב) 'כִּי הִוא כְסוּתֹה לְבַדָּהּ, הִוא שִׂמְלָתוֹ לְעֹרוֹ, בַּמֶּה יִשְׁכָּב' בגלות, והרי ביארוהו. בוא וראה: חושך הוא שחרות התורה, אור - בהירות התורה. וכשהוא, האור, מתלבש בחושך, נאמר בתורה 'שְׁחוֹרָה אֲנִי וְנָאוָה' (שיר השירים א). וכשמסתלק משם האור שהוא הבהירות, היא אומרת 'אַל תִּרְאוּנִי שֶׁאֲנִי שְׁחַרְחֹרֶת'. והתורה כעין בת העין, שהיא שחורה ויפה באור המאיר בה. ומשום כך על בת העין והאור המאיר בה אמר דוד (תהלים כז) 'ה' ׳אוֹרִי וְיִשְׁעִי מִמִּי אִירָא׳' - 'אוֹרִי' - אור י' שהיא בת עין. ושני גוונים יש לה: אור מבפנים וחושך מבחוץ, כדי לשלוט בהם על כל הקליפות, זהו שכתוב 'וּמַלְכוּתוֹ בַּכֹּל מָשָׁלָה'. בלבוש האור היא שולטת על כל אלה שנאמר בהם 'וּלְכָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הָיָה אוֹר בְּמוֹשְׁבֹתָם', ובלבוש השחור שולטת על הרשעים שנאמר בהם 'וּרְשָׁעִים בַּחֹשֶׁךְ יִדָּמּוּ'.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: [וילנא מא ע"ב] אמר חבריא מן הדין הוה למברי לה ° בגין דאוריתא (וילנא מא ע"ב) בגינה אתבריאת דכתיב בה אגרא לצדיקיא וענשא לרשעים. (ולא הוה אגרא לצדיקיא וענש לרשיעיא), אלא בגין אדם דבריאה ° ׳לא תהו בראה לשבת יצרה׳. אמרו ודאי כען שמענא מה דלא שמענא עד השתא. דודאי לא ברא קודשא בריך הוא מלתא דלאו הוא צריך. ולא עוד אלא אוריתא דבריאה ° איהי לבושא דשכינתא. אם אדם לא הוה עתיד למברי הות שכינתא בלא כסויא ° כגונא דעני. ובגין דא כל מאן דחב ° כאלו בפשיט לשכינתא מלבושהא, והאי איהו עונשא דאדם. וכל מאן דמקים פקודי דאוריתא כאלו הוא לביש לשכינתא במלבושהא. ובגין דא אוקמוה בכסויא דציצית, ׳כי היא כסותה לבדה היא׳ (שמות כב) ׳שמלתו לעורו במה ישכב׳ בגלותא ° והא אוקמוה. ° תא חזי חשך איהו אכמו דאוריתא אור חורו דאוריתא. וכד איהו אור מתלבש בחשך, אתמר באוריתא שחורה אני ונאוה (שיר השירים א). וכד אסתלק מתמן אור דאיהו חורו, איהי אומרת ׳אל תראוני שאני ° שחרחרת׳. ואוריתא כגונא דבת עינא דאיהי אכמא ושפירא באור דנהיר בה. ובגין דא בת עינא ואור דנהיר בה אמר דוד ׳ה' אורי ° וישעי ממי אירא׳ (תהלים כז). אורי אור י' דאיהי בת עין. ותרין גונין אית לה, אור מלגאו וחשך מלבר למהוי שלטאה בהו על כל קלפין. הדא הוא דכתיב ומלכותו בכל משלה. בלבושא דאור איהי שליטת על כל אנון דאתמר בהון ׳ולכל בני ישראל היה אור במושבותם׳. ובלבוש אכמא שליטת על חיביא דאתמר בהו ורשעים בחשך ידמו.

התרגום: [וילנא מא ע״ב] אמרו החברים: מכך היה צריך לבראו, משום שהתורה בגללו נבראה, שכתוב בה שכר לצדיקים ועונש לרשעים (ולא היה שכר לצדיקים ועונש לרשעים) אלא בגלל אדם דבריאה - 'לא תהו בראה לשבת יצרה'. אמרו: ודאי עתה שמענו מה שלא שמענו עד עתה, שודאי לא ברא הקב״ה דבר שאינו צריך. ולא עוד, אלא תורה דבריאה היא לבוש השכינה. אילו אדם לא היה עתיד להיברא, היתה השכינה בלא כיסוי, כעין עני. ומשום כך, כל מי שחוטא כאילו מפשיט מהשכינה את מלבושיה, וזהו עונשו של אדם. וכל מי שמקיים מצוות התורה, כאילו לובש את השכינה במלבושיה. ומשום כך ביארוהו בכיסוי הציצית, (שמות כב) 'כי הוא כסותה לבדה, הוא שמלתו לערו, במה ישכב' בגלות, והרי ביארוהו. בוא וראה: חושך הוא שחרות התורה, אור - בהירות התורה. וכשהוא, האור, מתלבש בחושך, נאמר בתורה 'שחורה אני ונאוה' (שיר השירים א). וכשמסתלק משם האור שהוא הבהירות, היא אומרת 'אל תראוני שאני שחרחרת'. והתורה כעין בת העין, שהיא שחורה ויפה באור המאיר בה. ומשום כך על בת העין והאור המאיר בה אמר דוד (תהלים כז) 'ה' ׳אורי וישעי ממי אירא׳' - 'אורי' - אור י' שהיא בת עין. ושני גוונים יש לה: אור מבפנים וחושך מבחוץ, כדי לשלוט בהם על כל הקליפות, זהו שכתוב 'ומלכותו בכל משלה'. בלבוש האור היא שולטת על כל אלה שנאמר בהם 'ולכל בני ישראל היה אור במושבתם', ובלבוש השחור שולטת על הרשעים שנאמר בהם 'ורשעים בחשך ידמו'.

מן המפרשים

ביאור הגר"א: בגין דאורייתא כו'. שאורייתא דילן הוא אורייתא דבריאה שלכן כתיב בה שכר ועונש טוב ורע כמש"ו ואע"ג דדרשו והשיגו בה כמה דברים מאצילות הכל בבריאה שכלול מהכל כמו שמשיגין ממלכות כל הספירות דלעילא כמ"ש בזוהר בראשית כיון שמגיע למ"ה שהוא…

לכל המפרשים על פיסקה זו

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה:

ועוד 4 פסוקים. אינדקס הפסוקים