ירידת הנשמה מן הלב השבע אל הטחול הרעב - ׳אמר לחכמה אחתי את׳
תיקוני זוהר · תקונים מזהר חדש - עילה על כל העילות, ב' דברכה וסוד הנשמה בגלגול · מאמר 88 · פיסקה 29 · דף מד ע"ב
לשון הזוהר
[דף פז ע"ג] (פז ע"ג) ׳וַיְהִי רָעָב בָּאָרֶץ וַיֵּרֶד אַבְרָם מִצְרַיְמָה׳ (בראשית יב, י). דַּע כִּי לִבָּא אִיהוּ דִּיּוּרָא דְּנִשְׁמְתָא וְאִיהִי שְׂבֵעָה ° שֶׁנֶּאֱמַר ׳אֶרֶץ אֲשֶׁר לֹא בְמִסְכֵּנֻת תֹּאכַל בָּהּ לֶחֶם לֹא תֶחְסַר כֹּל בָּהּ׳ (דברים ח, ט). ° וְכַד נַחְתָּא נִשְׁמְתָא לִטְחוֹל דְּאִיהוּ רָעָב בְּגִין דִּכָבֶד לָא יָהִיב לֵהּ מִדָּמָא אֶלָּא שִׁיּוּרִין בִּישִׁין דִּילֵהּ, וּבְגִין דָּא ׳כִּי כָּבֵד הָרָעָב בָּאָרֶץ׳ (בראשית יב), בְּהַהוּא זִמְנָא דְּנַחְתַת תַּמָּן נִשְׁמְתָא, דְּחִילַת מִתַּמָּן, שֶׁנֶּאֱמַר ׳וַיְהִי כַּאֲשֶׁר הִקְרִיב לָבֹא מִצְרַיְמָה׳, קֹדֶם דְּאִתְקְרַב תַּמָּן נִשְׁמְתָא, וַיֹּאמֶר אֶל שָׂרָה אִשְׁתּוֹ, דָּא גּוּפָא. וּמָה אָמַר לָהּ, ׳הִנֵּה נָא יָדַעְתִּי כִּי אִשָּׁה יְפַת מַרְאֶה אַתְּ׳, ° אַתְּ שַׁפִּירָא בְּזִכְוָן, ° וּבְגִינָךְ אֲנָא דָּחִיל דְּקָטְלִין לִי בְּגִינָךְ, דְּצוֹפֶה רָשָׁע לַצַּדִּיק (תהלים לז, לב), וּבְגִין דָּא ׳עָרוּם רָאָה רָעָה׳ (משלי כב, ג) וְנִסְתָּר, דְּזַכָּאָה ° דְּאִשְׁתְּכַח בֵּין חַיָּבַיָּא אִתְּפַס בֵּינַיְהוּ. וּבְגִין דָּא ׳וְהָיָה כִּי יִרְאוּ אוֹתָךְ הַמִּצְרִים׳. וְרָזָא דָּא ° כָּל הַבֵּן הַיִּלּוֹד. וּבְגִין דָּא ׳וְהָרְגוּ אוֹתִי וְאוֹתָךְ יְחַיּוּ׳. אֶלָּא ׳אָמְרֵי נָא אֲחֹתִי אַתְּ׳ ° הָדָא הוּא דִּכְתִיב ׳אֱמֹר לַחָכְמָה אֲחֹתִי אַתְּ. לְמַעַן יִיטַב לִי בַּעֲבוּרֵךְ׳ (משלי ז, ד), בְּהַאי עָלְמָא.
תרגום
[דף פז ע״ג] 'וַיְהִי רָעָב בָּאָרֶץ וַיֵּרֶד אַבְרָם מִצְרַיְמָה' (בראשית יב י). דע שהלב הוא דירת הנשמה, והוא שבע, שנאמר (דברים ח ט) 'אֶרֶץ אֲשֶׁר לֹא בְמִסְכֵּנֻת תֹּאכַל בָּהּ לֶחֶם לֹא תֶחְסַר כֹּל בָּהּ'. וכשיורדת הנשמה לטחול שהוא רעב, משום שהכבד אינו נותן לו מהדם אלא שיירים רעים משלו, ומשום כך (בראשית יב) 'כִּי כָבֵד הָרָעָב בָּאָרֶץ'. באותו זמן שיורדת שם הנשמה, פחדה משם, שנאמר 'וַיְהִי כַּאֲשֶׁר הִקְרִיב לָבוֹא מִצְרָיְמָה' - קודם שהתקרבה שם הנשמה, 'וַיֹּאמֶר אֶל שָׂרַי אִשְׁתּוֹ' - זה הגוף. ומה אמר לה? '׳הִנֵּה נָא יָדַעְתִּי כִּי אִשָּׁה יְפַת מַרְאֶה אָתְּ׳' - את יפה בזכויות, ובגללך אני פוחד שיהרגו אותי בגללך, ש'צוֹפֶה רָשָׁע לַצַּדִּיק' (תהלים לז לב), ומשום כך (משלי כב ג) 'עָרוּם רָאָה רָעָה' ונסתר, שהצדיק שנמצא בין הרשעים נתפס ביניהם. ומשום כך 'וְהָיָה כִּי יִרְאוּ אֹתָךְ הַמִּצְרִים' - וסוד זה: 'כָּל הַבֵּן הַיִּלּוֹד'. ומשום כך 'וְהָרְגוּ אֹתִי וְאֹתָךְ יְחַיּוּ'. אלא 'אִמְרִי נָא אֲחֹתִי אָתְּ' - זהו שכתוב (משלי ז ד) 'אֱמֹר לַחָכְמָה אֲחֹתִי אָתְּ, לְמַעַן יִיטַב לִי בַעֲבוּרֵךְ' - בעולם הזה.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: [דף פז ע"ג] (פז ע"ג) ׳ויהי רעב בארץ וירד אברם מצרימה׳ (בראשית יב, י). דע כי לבא איהו דיורא דנשמתא ואיהי שבעה ° שנאמר ׳ארץ אשר לא במסכנת תאכל בה לחם לא תחסר כל בה׳ (דברים ח, ט). ° וכד נחתא נשמתא לטחול דאיהו רעב בגין דכבד לא יהיב לה מדמא אלא שיורין בישין דילה, ובגין דא ׳כי כבד הרעב בארץ׳ (בראשית יב), בההוא זמנא דנחתת תמן נשמתא, דחילת מתמן, שנאמר ׳ויהי כאשר הקריב לבא מצרימה׳, קדם דאתקרב תמן נשמתא, ויאמר אל שרה אשתו, דא גופא. ומה אמר לה, ׳הנה נא ידעתי כי אשה יפת מראה את׳, ° את שפירא בזכון, ° ובגינך אנא דחיל דקטלין לי בגינך, דצופה רשע לצדיק (תהלים לז, לב), ובגין דא ׳ערום ראה רעה׳ (משלי כב, ג) ונסתר, דזכאה ° דאשתכח בין חיביא אתפס ביניהו. ובגין דא ׳והיה כי יראו אותך המצרים׳. ורזא דא ° כל הבן הילוד. ובגין דא ׳והרגו אותי ואותך יחיו׳. אלא ׳אמרי נא אחתי את׳ ° הדא הוא דכתיב ׳אמר לחכמה אחתי את. למען ייטב לי בעבורך׳ (משלי ז, ד), בהאי עלמא.
התרגום: [דף פז ע״ג] 'ויהי רעב בארץ וירד אברם מצרימה' (בראשית יב י). דע שהלב הוא דירת הנשמה, והוא שבע, שנאמר (דברים ח ט) 'ארץ אשר לא במסכנת תאכל בה לחם לא תחסר כל בה'. וכשיורדת הנשמה לטחול שהוא רעב, משום שהכבד אינו נותן לו מהדם אלא שיירים רעים משלו, ומשום כך (בראשית יב) 'כי כבד הרעב בארץ'. באותו זמן שיורדת שם הנשמה, פחדה משם, שנאמר 'ויהי כאשר הקריב לבוא מצרימה' - קודם שהתקרבה שם הנשמה, 'ויאמר אל שרי אשתו' - זה הגוף. ומה אמר לה? '׳הנה נא ידעתי כי אשה יפת מראה את׳' - את יפה בזכויות, ובגללך אני פוחד שיהרגו אותי בגללך, ש'צופה רשע לצדיק' (תהלים לז לב), ומשום כך (משלי כב ג) 'ערום ראה רעה' ונסתר, שהצדיק שנמצא בין הרשעים נתפס ביניהם. ומשום כך 'והיה כי יראו אתך המצרים' - וסוד זה: 'כל הבן הילוד'. ומשום כך 'והרגו אתי ואתך יחיו'. אלא 'אמרי נא אחתי את' - זהו שכתוב (משלי ז ד) 'אמר לחכמה אחתי את, למען ייטב לי בעבורך' - בעולם הזה.
מן המפרשים
ביאור הגר"א: ויאמר ה' אל לבו. חכמה אל בינה כנ"ל שא"ק מתלבש בחכמה של אצילות ע"י מלכות שלו שהוא כתר דאצילות ובחכמה הוא גנוז וזהו ויאמר כו' אל בינה: