ישיבת הקב"ה על כסאו במחית עמלק - והלבנת חטאי ישראל כשלג וכצמר
תיקוני זוהר · תקונים מזהר חדש - שם ע"ב והגאלה, סוד הגלגולים ומאמר נעשה אדם · מאמר 87 · פיסקה 4 · דף לז ע"ב
לשון הזוהר
[וילנא לז ע"ב] וּמִיָּד דְּאִתְמַחוּן יָתִיב קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא עַל כֻּרְסֵהּ, דְּאוֹמָּאָה אוֹמֵּי דְּלָא יָתִיב עַל כָּרְסֵהּ עַד דְּיִתְמַחוּן מֵעָלְמָא. הָדָא הוּא דִּכְתִיב ׳כִּי יָד ° עַל כֵּס יָהּ׳ מִלְחָמָה וְגוֹ'. וְדָא אִיהוּ אֶתְנָח יָתִיב. בְּהַהוּא זִמְנָא דְּיָתִיב עַל כֻּרְסֵא יִמְחֹל לְיִשְׂרָאֵל מִכָּל חוֹבִין דְּעָבְדוּ, הָדָא הוּא דִּכְתִיב ׳וְעַתִּיק יוֹמִין יְתִב לְבוּשֵׁהּ כִּתְלַג חִוָּר׳ (דניאל ד), ° לְקַיְּמָא ׳אִם יִהְיוּ חַטָאֵיכֶם כַּשָּׁנִים כַּשֶּׁלֶג יַלְבִּינוּ׳. (וילנא לז ע"ב) ושער רישה כעמר נקי, ׳אִם יַאְדִּימוּ כַּתּוֹלַע כַּצֶּמֶר יִהְיוּ׳. ° וְעוֹד ׳אִם יִהְיוּ חַטָאֵיכֶם כַּשָּׁנִים׳ מִסִּטְרָא דְּיִצְחָק, כַּשֶּׁלֶג יַלְבִּינוּ מִסִּטְרָא דְּאַבְרָהָם, ° דְּבֵהּ מִתְלַבְּנִין, כֻּרְסֵא שְׁבִיבִין דְּנוּר. ° בְּהַהוּא זִמְנָא דְּיָתִיב קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא עַל כֻּרְסֵהּ, ° מִיָּד אַתְּנַח, ° וַתָּנַח ° הַתֵּבָה, ° שַׁרְיָא בְּטוּרֵי לִיטְיָא לְמֶעֱבַד בְּהוֹן דִּינָא. דְּאִנּוּן ° טוּרֵי קַרְדוֹ, ° טוּרִין ° חֲשׁוּכִין בְּגָלוּתָא, אֲרִירָן בְּגָלוּתָא, הָדָא הוּא דִּכְתִיב ׳אָרוּר אַתָּה בָּעִיר, וְאָרוּר אַתָּה בַּשָּדֶה׳ (דברים כח). ° דִּבְהַהוּא זִמְנָא נָחְתִין כָּל חוֹבִין (נ"א לוטא) עַל יִשְׂרָאֵל בְּגִין דְּיִתְכַּפְּרוּן מֵחוֹבֵיהוֹן, וְכָל זִכְוָן ° נָחְתִין עַל חַיָּבַיָּא לְקַבְּלָא בְּהוֹן אַגְרַיְהוּ, וְרָזָא דְּמִלָּה, ׳וְהִנֵּה ° מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים עֹלִים וְיֹרְדִים בּוֹ׳. עוֹלִים סָלְקִין זִכְוָן, וְיוֹרְדִין נָחְתִין חוֹבִין. ° וְכֹלָּא בְּהַאי סֻלָּם סָלְקִין וְנָחְתִין. ° וּבְטַעֲמֵי סֻלָּם אִיהוּ שׁוֹפָר הוֹלֵךְ רְבִיעַ דַּרְגָּא תְּרֵי טַעֲמֵי.
תרגום
[וילנא לז ע״ב] ומיד כשנמחו יושב הקב״ה על כיסאו, שכן נשבע שלא ׳ישב על כיסאו׳ עד שיימחו מן העולם. זהו שכתוב 'כִּי יָד עַל כֵּס יָהּ' מִלְחָמָה וְגוֹ'. וזהו 'אתנח יתיב'. באותו זמן שיושב על הכיסא ימחל לישראל על כל החטאים שעשו, זהו שכתוב (דניאל ז) '׳וְעַתִּיק יוֹמִין יְתִב לְבוּשֵׁהּ כִּתְלַג חִוָּר׳' - לקיים '׳אִם יִהְיוּ חֲטָאֵיכֶם כַּשָּׁנִים כַּשֶּׁלֶג יַלְבִּינוּ׳'. ושער ראשו כצמר נקי - '׳אִם יַאְדִּימוּ כַתּוֹלָע כַּצֶּמֶר יִהְיוּ׳'. ועוד, '׳אִם יִהְיוּ חֲטָאֵיכֶם כַּשָּׁנִים׳' - מצד יצחק. 'כַּשֶּׁלֶג יַלְבִּינוּ' - מצד אברהם, שבו מתלבנים ניצוצות האש שעל הכיסא. באותו זמן שיושב הקב״ה על כיסאו, מיד 'אתנח' - 'וַתָּנַח הַתֵּבָה', שורה על הרי ליטיא (הקללה) לעשות בהם דין, שהם הרי קרדו, הרים חשוכים בגלות, ארורים בגלות, זהו שכתוב (דברים כח) '׳׳אָרוּר אַתָּה בָעִיר וְאָרוּר אַתָּה בַשָּׂדֶה׳׳'. שבאותו זמן יורדים כל החטאים (נוסח אחר: הקללה) על ישראל כדי שיתכפרו מחטאיהם, וכל הזכויות יורדות על הרשעים לקבל בהן את שכרם. וסוד הדבר: '׳וְהִנֵּה מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים עֹלִים וְיֹרְדִים בּוֹ׳' - עולים, עולות הזכויות, ויורדים, יורדים החטאים. והכל בסולם הזה עולים ויורדים. ובטעמי המקרא, הסולם הוא 'שופר הולך רביע' - דרגה של שני טעמים. (בכאן שייך מה שכתוב בתיקונים בדף נ' סוף עמוד ב: וכנפי השכינה הן כיסוי דם חיה ועוף.)
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: [וילנא לז ע"ב] ומיד דאתמחון יתיב קדשא בריך הוא על כרסה, דאומאה אומי דלא יתיב על כרסה עד דיתמחון מעלמא. הדא הוא דכתיב ׳כי יד ° על כס יה׳ מלחמה וגו'. ודא איהו אתנח יתיב. בההוא זמנא דיתיב על כרסא ימחל לישראל מכל חובין דעבדו, הדא הוא דכתיב ׳ועתיק יומין יתב לבושה כתלג חור׳ (דניאל ד), ° לקימא ׳אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו׳. (וילנא לז ע"ב) ושער רישה כעמר נקי, ׳אם יאדימו כתולע כצמר יהיו׳. ° ועוד ׳אם יהיו חטאיכם כשנים׳ מסטרא דיצחק, כשלג ילבינו מסטרא דאברהם, ° דבה מתלבנין, כרסא שביבין דנור. ° בההוא זמנא דיתיב קדשא בריך הוא על כרסה, ° מיד אתנח, ° ותנח ° התבה, ° שריא בטורי ליטיא למעבד בהון דינא. דאנון ° טורי קרדו, ° טורין ° חשוכין בגלותא, ארירן בגלותא, הדא הוא דכתיב ׳ארור אתה בעיר, וארור אתה בשדה׳ (דברים כח). ° דבההוא זמנא נחתין כל חובין (נ"א לוטא) על ישראל בגין דיתכפרון מחוביהון, וכל זכון ° נחתין על חיביא לקבלא בהון אגריהו, ורזא דמלה, ׳והנה ° מלאכי אלהים עלים וירדים בו׳. עולים סלקין זכון, ויורדין נחתין חובין. ° וכלא בהאי סלם סלקין ונחתין. ° ובטעמי סלם איהו שופר הולך רביע דרגא תרי טעמי.
התרגום: [וילנא לז ע״ב] ומיד כשנמחו יושב הקב״ה על כיסאו, שכן נשבע שלא ׳ישב על כיסאו׳ עד שיימחו מן העולם. זהו שכתוב 'כי יד על כס יה' מלחמה וגו'. וזהו 'אתנח יתיב'. באותו זמן שיושב על הכיסא ימחל לישראל על כל החטאים שעשו, זהו שכתוב (דניאל ז) '׳ועתיק יומין יתב לבושה כתלג חור׳' - לקיים '׳אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו׳'. ושער ראשו כצמר נקי - '׳אם יאדימו כתולע כצמר יהיו׳'. ועוד, '׳אם יהיו חטאיכם כשנים׳' - מצד יצחק. 'כשלג ילבינו' - מצד אברהם, שבו מתלבנים ניצוצות האש שעל הכיסא. באותו זמן שיושב הקב״ה על כיסאו, מיד 'אתנח' - 'ותנח התבה', שורה על הרי ליטיא (הקללה) לעשות בהם דין, שהם הרי קרדו, הרים חשוכים בגלות, ארורים בגלות, זהו שכתוב (דברים כח) '׳ארור אתה בעיר וארור אתה בשדה׳'. שבאותו זמן יורדים כל החטאים (נוסח אחר: הקללה) על ישראל כדי שיתכפרו מחטאיהם, וכל הזכויות יורדות על הרשעים לקבל בהן את שכרם. וסוד הדבר: '׳והנה מלאכי אלהים עלים וירדים בו׳' - עולים, עולות הזכויות, ויורדים, יורדים החטאים. והכל בסולם הזה עולים ויורדים. ובטעמי המקרא, הסולם הוא 'שופר הולך רביע' - דרגה של שני טעמים. (בכאן שייך מה שכתוב בתיקונים בדף נ' סוף עמוד ב: וכנפי השכינה הן כיסוי דם חיה ועוף.)
מן המפרשים
ביאור הגר"א: על כס יה כו'. כמ"ש בר"מ דמוץ ותבן אינו מחוייב במעשר שהוא י' ולא שריא על ה' ישראל ה' מיני תבואות עד דיתבריר שהוא המירוח וזהו על כס י"ה ע"ש:
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: