ממלכת הזוהר › זוהר › תיקוני זוהר › מאמר 87: תקונים מזהר חדש - שם ע"ב והגאלה, סוד הגלגולים ומאמר נעשה אדם › פיסקה 3 (לז ע"א)

המשיח כנח זה ינחמנו - וכלית הערב רב וישראל נשארים סלת נקיה

תיקוני זוהר · תקונים מזהר חדש - שם ע"ב והגאלה, סוד הגלגולים ומאמר נעשה אדם · מאמר 87 · פיסקה 3 · דף לז ע"א

לשון הזוהר

° דְּהָכֵי עֲתִידִין לְמֶהֱוֵי בְּדָרָא דְּגָלוּתָא בַּתְרָאָה כְּאִנּוּן אַנְשֵׁי סְדוֹם וַעֲמוֹרָה. וּמִיָּד ׳וַיּוֹצִיאוּהוּ וַיַּנִּיחוּהוּ מִחוּץ לָעִיר׳. וַיּוֹצִיאוּהוּ מִן גָּלוּתָא, וַיַּנִּיחוּהוּ ° מִמַּיָּא דְּטוֹפָנָא. ° וְעוֹד וְהִנֵּה נַעַר בּוֹכֶה, ב'ו כ'ה, דְּאִתְּמַר בֵּהּ וַיִּפֶן כֹּ"ה וָכֹ"ה. וְאִיהוּ כְּלִילָא מֵחַמְשִׁין תַּרְעִין דְּבִינָה דְּאִתְמְסָרוּ לְמֹשֶׁה, וּבְהוֹן וַיַּךְ אֶת הַמִּצְרִי. וּבְהוֹן מָחָא חַמְשִׁין מְחָאָן בְּמִצְרַיִם, וְעָלַיְהוּ אִתְּמַר ׳מִי יִרְפָּא לָךְ׳. הָדָא הוּא דִּכְתִיב מָחַצְתִּי וַאֲנִי אֶרְפָּא. ° בְּמַאי דְּמָחַצְתִּי לְמִצְרָאֵי אֲנִי אֶרְפָּא לָךְ. ° וּבְגִין מָה אֲעִידֵךְ. שְׁלִימוּ דִּקְרָא ׳הַבַּת יְרוּשָׁלַיִם, מָה אַשְוֶה לָּךְ וַאֲנַחֲמֵךְ׳. ׳כִּי גָּדוֹל כַּיָּם שִׁבְרֵךְ׳ מִ"י יִרְפָּא לָךְ. מִיַּד שׁוֹפָר הוֹלֵךְ אֶתְנָח יְתִיב. בְּהַהוּא זִמְנָא אִתְּעַר מָשִׁיחַ דְּאִיהוּ כְּגַוְנָא דְּנֹחַ דְּאִתְּמַר בֵּהּ זֶה יְנַחֲמֶנּוּ מִמַּעֲשֵׂינוּ ° דְּאִיהוּ כֹּבֶד הַמְּלָאכָה. וּמֵעִצְבוֹן יָדֵינוּ, דְּאִתְּמַר בְּהוֹן ° ׳אֲשֶׁר עָבְדוּ בָּהֶם בְּפָרֶךְ׳. ° וְדָא אִיהוּ אֶתְנָחאֶת הָאֱלֹהִים הִתְהַלֶּךְ נֹח׳ (בראשית). ° וְיִתַּמוּ חַטָאִים מִן הָאָרֶץ, עֵרֶב רַב, ° מֹ'ץ וְתֶבֶן, שְׂאוֹר וְחָמֵץ. וְיִשְׁתָּאֲרוּן יִשְׂרָאֵל סֹלֶת נְקִיָּה, דְּעָלַיְהוּ אִתְּמַר ° ׳תִּמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק מִתַּחַת הַשָּׁמַיִם׳ (דברים כה, יט). ° דְּאִנּוּן דְּאִשְׁתָּאֲרוּ מִמֵּי טופנ', דְּאִתְּמַר בְּהוֹן ׳וּמָחִיתִי אֶת כָּל הַיְקוּם׳, ° דְּאִנּוּן הֲווֹ קַיְּמִין עַל יִשְׂרָאֵל ° בְּחָמָס ° בְּגִין דְּאִנּוּן רֵישִׁין עָלַיְהוּ בְּגָלוּתָא.

תרגום

שכך עתידים להיות בדור הגלות האחרון כאותם אנשי סדום ועמורה. ומיד 'וַיּוֹצִיאֻהוּ וַיַּנִּחֻהוּ מִחוּץ לָעִיר' - הוציאוהו מן הגלות, והניחוהו ממי המבול. ועוד, 'וְהִנֵּה נַעַר בֹּכֶה' - ב'ו כ'ה, שנאמר בו 'וַיִּפֶן כֹּה וָכֹה'. והוא כלול מחמישים שערי בינה שנמסרו למשה, ובהם 'וַיַּךְ אֶת הַמִּצְרִי'. ובהם הכה חמישים מכות במצרים, ועליהם נאמר '׳מִי יִרְפָּא לָךְ׳'. זהו שכתוב 'מָחַצְתִּי וַאֲנִי אֶרְפָּא' - במה שמחצתי את המצרים, אני ארפא לך. ומשום 'מָה אֲעִידֵךְ' - השלמת הפסוק 'הַבַּת יְרוּשָׁלַיִם מָה אַשְׁוֶה לָּךְ וַאֲנַחֲמֵךְ, כִּי גָדוֹל כַּיָּם שִׁבְרֵךְ מִי יִרְפָּא לָךְ'. מיד השופר הולך אתנח יתיב. באותו זמן מתעורר משיח, שהוא כעין נח, שנאמר בו 'זֶה יְנַחֲמֵנוּ מִמַּעֲשֵׂנוּ' - שהוא כֹּבֶד המלאכה. 'וּמֵעִצְּבוֹן יָדֵינוּ' - שנאמר בהם 'אֲשֶׁר עָבְדוּ בָהֶם בְּפָרֶךְ'. וזהו 'אתנח' - '(׳אֶת הָאֱלֹהִים הִתְהַלֶּךְ נֹחַ׳)'. ויתמו חטאים מן הארץ - הערב רב, מוץ ותבן, שאור וחמץ. ויישארו ישראל סולת נקייה, שעליהם נאמר (דברים כה) 'תִּמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק מִתַּחַת הַשָּׁמַיִם'. שהם הנשארים ממי המבול, שנאמר בהם 'וּמָחִיתִי אֶת כָּל הַיְקוּם', שהיו עומדים על ישראל בחמס, משום שהם ראשים עליהם בגלות.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: ° דהכי עתידין למהוי בדרא דגלותא בתראה כאנון אנשי סדום ועמורה. ומיד ׳ויוציאוהו ויניחוהו מחוץ לעיר׳. ויוציאוהו מן גלותא, ויניחוהו ° ממיא דטופנא. ° ועוד והנה נער בוכה, ב'ו כ'ה, דאתמר בה ויפן כ"ה וכ"ה. ואיהו כלילא מחמשין תרעין דבינה דאתמסרו למשה, ובהון ויך את המצרי. ובהון מחא חמשין מחאן במצרים, ועליהו אתמר ׳מי ירפא לך׳. הדא הוא דכתיב מחצתי ואני ארפא. ° במאי דמחצתי למצראי אני ארפא לך. ° ובגין מה אעידך. שלימו דקרא ׳הבת ירושלים, מה אשוה לך ואנחמך׳. ׳כי גדול כים שברך׳ מ"י ירפא לך. מיד שופר הולך אתנח יתיב. בההוא זמנא אתער משיח דאיהו כגונא דנח דאתמר בה זה ינחמנו ממעשינו ° דאיהו כבד המלאכה. ומעצבון ידינו, דאתמר בהון ° ׳אשר עבדו בהם בפרך׳. ° ודא איהו אתנחאת האלהים התהלך נח׳ (בראשית). ° ויתמו חטאים מן הארץ, ערב רב, ° מ'ץ ותבן, שאור וחמץ. וישתארון ישראל סלת נקיה, דעליהו אתמר ° ׳תמחה את זכר עמלק מתחת השמים׳ (דברים כה, יט). ° דאנון דאשתארו ממי טופנ', דאתמר בהון ׳ומחיתי את כל היקום׳, ° דאנון הוו קימין על ישראל ° בחמס ° בגין דאנון רישין עליהו בגלותא.

התרגום: שכך עתידים להיות בדור הגלות האחרון כאותם אנשי סדום ועמורה. ומיד 'ויוציאהו וינחהו מחוץ לעיר' - הוציאוהו מן הגלות, והניחוהו ממי המבול. ועוד, 'והנה נער בכה' - ב'ו כ'ה, שנאמר בו 'ויפן כה וכה'. והוא כלול מחמישים שערי בינה שנמסרו למשה, ובהם 'ויך את המצרי'. ובהם הכה חמישים מכות במצרים, ועליהם נאמר '׳מי ירפא לך׳'. זהו שכתוב 'מחצתי ואני ארפא' - במה שמחצתי את המצרים, אני ארפא לך. ומשום 'מה אעידך' - השלמת הפסוק 'הבת ירושלים מה אשוה לך ואנחמך, כי גדול כים שברך מי ירפא לך'. מיד השופר הולך אתנח יתיב. באותו זמן מתעורר משיח, שהוא כעין נח, שנאמר בו 'זה ינחמנו ממעשנו' - שהוא כבד המלאכה. 'ומעצבון ידינו' - שנאמר בהם 'אשר עבדו בהם בפרך'. וזהו 'אתנח' - '(׳את האלהים התהלך נח׳)'. ויתמו חטאים מן הארץ - הערב רב, מוץ ותבן, שאור וחמץ. ויישארו ישראל סולת נקייה, שעליהם נאמר (דברים כה) 'תמחה את זכר עמלק מתחת השמים'. שהם הנשארים ממי המבול, שנאמר בהם 'ומחיתי את כל היקום', שהיו עומדים על ישראל בחמס, משום שהם ראשים עליהם בגלות.

מן המפרשים

ביאור הגר"א: דהכי עתידין כו'. ר"ל הערב רב כמ"ש בר"מ ע"ש וכמ"ש יסובבו מעיר לעיר ולא יחוננו והאריך בר"מ:

אור יקר: דהכי עתידין למהוי בדרא בתראה כאינון מארי סדום ועמורה, ומיד ויוציאוהו מן גלותא אל המדבר, ואין על ישראל שליטת האומות שם אלא מקויםרחמ י מן.

לכל המפרשים על פיסקה זו

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: