עת הבכיה שממנה עת הגאלה - ׳בבכי יבאו׳ בכי בחשבון דל
תיקוני זוהר · תקונים מזהר חדש - שם ע"ב והגאלה, סוד הגלגולים ומאמר נעשה אדם · מאמר 87 · פיסקה 2 · דף לז ע"א
לשון הזוהר
זָקֵף גָּדוֹל זָקֵף קָטֹן. וּבְהַהוּא זִמְנָא ° יִתְקַיִּם (ישעיה ס) הַקָּטן יְהִי ׳לְאֶלֶף ° וְהַצָּעִיר לְגוֹי עָצוּם אֲנִי ה' בְּעִתָּהּ אֲחִישֶׁנָּה׳. וְהָא אוֹקְמוּהּ אִם זָכוּ אֲחִישֶׁנָּה, וְאִם לֹא זָכוּ בְּעִתָּהּ, ° בְּעֵת ה'. צָרִיךְ לְמִנְדַּע מַאי עִתָּהּ דְּעָלַהּ אִתְּמַר (תהלים קיט) ° עֵת לַעֲשׂוֹת לַה' הֵפֵרוּ תּוֹרָתֶךָ. ° וְהַאי אִית עֵת וְאִית עֵת, הָדָא הוּא דִּכְתִיב ׳וְאַל יָבֹא בְּכָל עֵת אֶל הַקֹּדֶשׁ׳ (ויקרא טז). וּבְגִין דָּא אָמַר ׳עֵת לִבְכּוֹת וְעֵת לִשְׂחוֹק׳ (קהלת ה). ° וְרָזָא דְּמִלָּה מִיָּד דְּיֵיתֵי בְּכִיָּה עֵת דְּדַחֲקוּ לְיִשְׂרָאֵל, מִיָּד יְהֵא לוֹן עֵת פֻּרְקָנָא. הָדָא הוּא דִּכְתִיב עֵת ׳צָרָה הִיא לְיַעֲקֹב וּמִמֶּנָּה יִוָּשֵׁעַ׳ (ירמיה ל). ° דְּהָא סַגִּיאִין הֲווֹ עִתִּין דְּעָאקוּ, הָדָא הוּא דִּכְתִיב (תהלים) מִשְׂגָּב לְעִתּוֹת בַּצָּרָה. מָאן יָכִיל לְמִנְדַּע ההוא עֵת בֵּינַיְהוּ, אֶלָּא עֵת דִּבְכִיָּה אִיהוּ. וְרָזָא דְּמִלָּה (ירמיה לא, ח) בִּבְכִי יָבֹאוּ, בְּבֶכִי דְּדַלּוּת ° דְּכָךְ סָלִיק חֻשְׁבָּן בְּבֶכִי, כְּחֻשְׁבַּן דַּ"ל. וְכֵיוָן דְּחָזָא מֹשֶׁה הַאי דּוֹחֲקָא דְּדַלּוּת לְיִשְׂרָאֵל, אִתְּמַר בֵּהּ ° וְהִנֵּה נַעַר בֹּכֶה. מִיָּד מַה כְּתִיב בָּתַר בְּכִיָּה וַתַּחְמֹל עָלָיו בְּפֻרְקָנָא. וְרָזָא דְּמִלָּה ° ׳וַיִּתְמַהֲמֵהַּ וַיַּחֲזִיקוּ הָאֲנָשִׁים ° בְּיָדוֹ ° וּבְיַד אִשְׁתּוֹ ° וּבְיַד׳ ב' בְּנוֹתָיו בְּחֶמְלַת ה' עָלָיו.
תרגום
'זָקֵף גָּדוֹל זָקֵף קָטֹן'. ובאותו זמן יתקיים (ישעיה ס) 'הַקָּטֹן יִהְיֶה לָאֶלֶף וְהַצָּעִיר לְגוֹי עָצוּם אֲנִי ה' בְּעִתָּהּ אֲחִישֶׁנָּה'. והרי ביארוה: אם זכו - 'אֲחִישֶׁנָּה', ואם לא זכו - 'בְּעִתָּהּ', בעת ה'. צריך לדעת מהי 'עִתָּהּ' שעליה נאמר (תהלים קיט) 'עֵת לַעֲשׂוֹת לַה' הֵפֵרוּ תוֹרָתֶךָ'. ויש עת ויש עת, זהו שכתוב (ויקרא טז) '׳׳וְאַל יָבֹא בְכָל עֵת אֶל הַקֹּדֶשׁ׳׳'. ומשום כך אמר (קהלת ג) '׳עֵת לִבְכּוֹת וְעֵת לִשְׂחוֹק׳'. וסוד הדבר: מיד כשתבוא בכיה, זהו העת שדחקו את ישראל, ומיד יהיה להם עת גאולה. זהו שכתוב (ירמיה ל) 'עֵת ׳צָרָה הִיא לְיַעֲקֹב וּמִמֶּנָּה יִוָּשֵׁעַ׳'. שהרי היו עתות רבות של מצוקה, זהו שכתוב (תהלים) 'מִשְׂגָּב לְעִתּוֹת בַּצָּרָה'. מי יכול לדעת איזו עת מביניהן? אלא היא עת הבכיה. וסוד הדבר (ירמיה לא ח) 'בִּבְכִי יָבֹאוּ' - בבכי של דלות, שכך עולה בחשבון 'בכי' כחשבון 'דל'. וכיוון שראה משה את דוחק הדלות שבישראל, נאמר בו 'וְהִנֵּה נַעַר בֹּכֶה'. מיד, מה כתוב אחרי הבכיה? 'וַתַּחְמֹל עָלָיו' - בגאולה. וסוד הדבר: '׳וַיִּתְמַהְמָהּ וַיַּחֲזִיקוּ הָאֲנָשִׁים בְּיָדוֹ וּבְיַד אִשְׁתּוֹ וּבְיַד׳' שתי בנותיו - בחמלת ה' עליו.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: זקף גדול זקף קטן. ובההוא זמנא ° יתקים (ישעיה ס) הקטן יהי ׳לאלף ° והצעיר לגוי עצום אני ה' בעתה אחישנה׳. והא אוקמוה אם זכו אחישנה, ואם לא זכו בעתה, ° בעת ה'. צריך למנדע מאי עתה דעלה אתמר (תהלים קיט) ° עת לעשות לה' הפרו תורתך. ° והאי אית עת ואית עת, הדא הוא דכתיב ׳ואל יבא בכל עת אל הקדש׳ (ויקרא טז). ובגין דא אמר ׳עת לבכות ועת לשחוק׳ (קהלת ה). ° ורזא דמלה מיד דייתי בכיה עת דדחקו לישראל, מיד יהא לון עת פרקנא. הדא הוא דכתיב עת ׳צרה היא ליעקב וממנה יושע׳ (ירמיה ל). ° דהא סגיאין הוו עתין דעאקו, הדא הוא דכתיב (תהלים) משגב לעתות בצרה. מאן יכיל למנדע ההוא עת ביניהו, אלא עת דבכיה איהו. ורזא דמלה (ירמיה לא, ח) בבכי יבאו, בבכי דדלות ° דכך סליק חשבן בבכי, כחשבן ד"ל. וכיון דחזא משה האי דוחקא דדלות לישראל, אתמר בה ° והנה נער בכה. מיד מה כתיב בתר בכיה ותחמל עליו בפרקנא. ורזא דמלה ° ׳ויתמהמה ויחזיקו האנשים ° בידו ° וביד אשתו ° וביד׳ ב' בנותיו בחמלת ה' עליו.
התרגום: 'זקף גדול זקף קטן'. ובאותו זמן יתקיים (ישעיה ס) 'הקטן יהיה לאלף והצעיר לגוי עצום אני ה' בעתה אחישנה'. והרי ביארוה: אם זכו - 'אחישנה', ואם לא זכו - 'בעתה', בעת ה'. צריך לדעת מהי 'עתה' שעליה נאמר (תהלים קיט) 'עת לעשות לה' הפרו תורתך'. ויש עת ויש עת, זהו שכתוב (ויקרא טז) '׳ואל יבא בכל עת אל הקדש׳'. ומשום כך אמר (קהלת ג) '׳עת לבכות ועת לשחוק׳'. וסוד הדבר: מיד כשתבוא בכיה, זהו העת שדחקו את ישראל, ומיד יהיה להם עת גאולה. זהו שכתוב (ירמיה ל) 'עת ׳צרה היא ליעקב וממנה יושע׳'. שהרי היו עתות רבות של מצוקה, זהו שכתוב (תהלים) 'משגב לעתות בצרה'. מי יכול לדעת איזו עת מביניהן? אלא היא עת הבכיה. וסוד הדבר (ירמיה לא ח) 'בבכי יבאו' - בבכי של דלות, שכך עולה בחשבון 'בכי' כחשבון 'דל'. וכיוון שראה משה את דוחק הדלות שבישראל, נאמר בו 'והנה נער בכה'. מיד, מה כתוב אחרי הבכיה? 'ותחמל עליו' - בגאולה. וסוד הדבר: '׳ויתמהמה ויחזיקו האנשים בידו וביד אשתו וביד׳' שתי בנותיו - בחמלת ה' עליו.
מן המפרשים
ביאור הגר"א: בעת ה'. כמ"ש אם זכו יצא מס' דדכורא ואז אחישנה ואם לאו מסט' דנוקבא בעתה:
אור יקר: ויחזיקו האנשים בידו ויוציאוהו, והחמלהכך ישראל לא יצאו מתוך ]הישוב?[ עד שהקב״ה חפץ לעשות נקמה בגויים ויוציאם החוצה אל המדבר כמי שמחזיקים בידו שאינו נצול אלא בגפו לבד, ואינם מצילים -אפילו מחט, ורמז לזה דהיינו דור. שכולו חייב,…
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: