משל המלך והאמן במאמר נעשה אדם - ׳בן כסיל תוגת אמו׳ באדם דבריאה
תיקוני זוהר · תקונים מזהר חדש - שם ע"ב והגאלה, סוד הגלגולים ומאמר נעשה אדם · מאמר 87 · פיסקה 17 · דף מ ע"ב
לשון הזוהר
[דף פה ע"ד] ° וְאִתְּתָא לֵית לָהּ לְמֶעֱבַד מידעם בְּלָא רְשׁוּ דְּבַעְלָהּ. וְכָל בִּנְיָנִין דַּהֲווֹ בְּאֹרַח אֲצִילוּת, הֲוָה אַבָּא ° אָמַר בַּאֲמִירָה לְגַבֵּי אִמָּא ° יְהִי כָּךְ, וְכָךְ הֲוָה. הָדָא הוּא דִּכְתִיב ׳יְהִי אוֹר וַיְהִי אוֹר׳ (בראשית א). וַיֹּאמֶר, הֲוָה ° אָמַר לֶאֱלֹהִים יְהִי (פה ע"ד) אוֹר מָארֵי דְּבִנְיָנָא ° אִיהוּ אוֹמֵר, וְאוּמָנָא ° עָבִיד מִיָּד. וְהָכֵי בְּכָל בִּנְיָנִין דְּאִנּוּן ° באור' אֲצִילוּת, הֲוָה אָמַר יְהִי רָקִיעַ יְהִי מְאֹרֹת וְכֹלָּא אִתְעֲבִיד מִיָּד. כַּד מָטָא ° לְעָלְמָא דְּפֵרוּדָא דְּאִיהוּ עוֹלַם הַנִּפְרָדִים, ° אָמַר אוּמָנָא לְמָארֵי בִּנְיָנָא, ׳נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ׳. אָמַר מָארֵי בִּנְיָנָא ° וַדַּאי טָב הוּא לְמֶעֱבַד לֵהּ אֲבָל עָתִיד הוּא ° לְמֶחֱטֵי קַמָּךְ, בְּגִין דְּאִיהוּ כְּסִיל. ° הָדָא הוּא דִּכְתִיב ׳בֶּן חָכָם יְשַׂמַּח אָב וּבֶן כְּסִיל תּוּגַת אִמּוֹ׳ (משלי י), אִיהִי אַמְרַת ° בָּתַר דְּחוֹבֵהּ בְּאִמָּא תַּלְיָא וְלָא בְּאַבָּא, אֲנָא בָּעֵינָא לְמִבְרֵי לֵהּ בְּדִיקְנָא דִּילִי. ° הָדָא הוּא דִּכְתִיב ׳וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ׳ (בראשית א), וְלֹא בָּעָא לאשתתפ' בֵּהּ אַבָּא. בְּזִמְנָא דְּחָב מַה כְּתִיב וּבְפִשְׁעֵיכֶם שֻׁלְּחָה אִמְּכֶם. אָמַר מַלְכָּא לְאִמָּא וְלֹא אֲמָרִית לָךְ דְּעָתִיד אִיהוּ לְמֶחֱטֵי. בְּהַהוּא זִמְנָא תָּרִיךְ לֵהּ וְתָרִיךְ לָהּ עִמֵּהּ. וּבְגִין דָּא כְּתִיב ׳בֶּן חָכָם יְשַׂמַּח אָב׳, דָּא אָדָם דְּאִיהוּ בְּאֹרַח אֲצִילוּת. ׳וּבֶן כְּסִיל תּוּגַת אִמּוֹ׳, דָּא אָדָם דִּבְרִיאָה. קָמוּ כֻּלְּהוּ חַבְרַיָּא וְאָמְרוּ ° רִבִּי יוֹסִי וְכִי אִית פֵּרוּדָא בֵּן אַבָּא וְאִמָּא, דְּמִסִּטְרָא דְּאַבָּא אִיהוּ כְּאֹרַח אֲצִילוּת וּמִסִּטְרָא דְּאִמָּא בַּבְּרִיאָה. אָמַר חַבְרַיָּא חַבְרַיָּא לָאו הָכֵי, דְּהָא ° אָדָם דַּאֲצִילוּת דְּכָר וְנוּקְבָא הֲוָה מִסִּטְרָא דְּאַבָּא וְאִמָּא, וְדָא אִיהוּ ׳וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי אוֹר ° וַיְהִי אוֹר׳ (בראשית א). יְהִי אוֹר מִסִּטְרָא דְּאַבָּא. וַיְהִי אוֹר מִסִּטְרָא דְּאִמָּא. וְדָא אִיהוּ אָדָם דּוּ פַּרְצוּפִין. ° וּלְהַאי לֵית בֵּהּ צֶלֶם וּדְמוּת. ° אֶלָּא אִמָּא הֲוָת לֵהּ כְּנוֹ"י ° דְּסָלִיק לְחֻשְׁבַּן אֱלֹהִים. ° וְהַהוּא כִּנּוּי אִיהוּ אוֹר וְחֹשֶׁךְ. וּבְגִין הַהוּא חֹשֶׁךְ דַּהֲוָה בְּהַהוּא כִּנּוּי, אָמַר אַבָּא ° דְּעָתִיד לְמֶחֱטֵי לָאָדָם דִּבְרִיאָה (נ"א דאצילות) דְּאִיהוּ אוֹר לְבוּשׁ עֶלְיוֹן. וְהַאי אִיהוּ אוֹר דְּבָרָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּיוֹם א' דִּגְנָזוּ לַצַּדִּיקִים. וְהַהוּא חֹשֶׁךְ דְּאִתְבְּרֵי בְּיוֹמָא קַדְמָאָה לְרַשִּׁיעַיָּא הָדָא הוּא דִּכְתִיב (שמואל א, ב) וּרְשָׁעִים בַּחֹשֶׁךְ יִדָּמּוּ. וּבְגִין הַהוּא חֹשֶׁךְ דַּהֲוָה ° עָתִיד לִמְמָטֵי לְהַהוּא אוֹר, לָא בָּעֵי אַבָּא לְאִשְׁתַּתְּפָא בֵּהּ. וּבְגִין דָּא אָמַר ׳נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ׳ הַהוּא אוֹר. כִּדְמוּתֵנוּ הַהוּא חֹשֶׁךְ דְּאִיהוּ לְבוּשָׁא דְּאוֹר, כְּגַוְנָא דְּגוּפָא דְּאִיהוּ לְבוּשָׁא לְנִשְׁמְתָא. ° הָדָא הוּא דִּכְתִיב (איוב י) עוֹר וּבָשָׂר תַּלְבִּישֵׁנִי. חֲדוּ כֻּלְּהוּ חַבְרַיָּא וְאָמְרוּ זַכָּאָה חוּלָקָנָא דְּזָכִינָא לְמִשְׁמַע מִלִּין דְּלָא אִשְׁתְּמָעוּ עַד הַשְׁתָּא.
תרגום
[דף פה ע״ד] ואישה אין לה לעשות דבר בלא רשות בעלה. וכל הבניינים שהיו בדרך אצילות, היה אבא אומר באמירה כלפי אמא: 'יְהִי כָּךְ', וכך היה. זהו שכתוב (בראשית א) 'יְהִי אוֹר וַיְהִי אוֹר'. 'וַיֹּאמֶר' - היה אומר לאלוהים 'יְהִי אוֹר'. בעל הבניין הוא אומר, והאומן עושה מיד. וכך בכל הבניינים שהם בדרך אצילות, היה אומר 'יְהִי רָקִיעַ', 'יְהִי מְאֹרֹת', והכל נעשה מיד. כשהגיע לעולם הפירוד, שהוא עולם הנפרדים, אמר האומן לבעל הבניין: 'נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ'. אמר בעל הבניין: ודאי טוב הוא לעשותו, אבל עתיד הוא לחטוא לפניך, משום שהוא כסיל. זהו שכתוב (משלי י) '׳בֵּן חָכָם יְשַׂמַּח אָב וּבֵן כְּסִיל תּוּגַת אִמּוֹ׳' - היא אמרה: כיוון שחטאו תלוי באמא ולא באבא, אני רוצה לבראו בזקני שלי. זהו שכתוב (בראשית א) 'וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ' - ולא רצה אבא להשתתף בו. בזמן שחטא, מה כתוב? 'וּבְפִשְׁעֵיכֶם שֻׁלְּחָה אִמְּכֶם'. אמר המלך לאמא: ולא אמרתי לך שעתיד הוא לחטוא? באותו זמן גירש אותו וגירש אותה עמו. ומשום כך כתוב '׳בֵּן חָכָם יְשַׂמַּח אָב׳' - זה אדם שהוא בדרך אצילות. 'וּבֵן כְּסִיל תּוּגַת אִמּוֹ' - זה אדם דבריאה. קמו כל החברים ואמרו: רבי יוסי, וכי יש פירוד בין אבא ואמא, שמצד אבא הוא כדרך אצילות ומצד אמא בבריאה? אמרו החברים: חברים, לא כך, שהרי אדם דאצילות, זכר ונקבה, היה מצד אבא ואמא, וזהו (בראשית א) 'וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי אוֹר וַיְהִי אוֹר' - 'יְהִי אוֹר' מצד אבא, 'וַיְהִי אוֹר' מצד אמא, וזהו אדם דו־פרצופין. ולזה אין בו צלם ודמות, אלא שהיה לאמא כינוי כנו״י העולה בחשבון 'אלהים', ואותו כינוי הוא אור וחושך. ובגלל אותו חושך שהיה באותו כינוי, אמר אבא שעתיד לחטוא לאדם דבריאה (נוסח אחר: דאצילות) שהוא אור, לבוש עליון. וזהו האור שברא הקב״ה ביום הראשון וגנזו לצדיקים, ואותו חושך שנברא ביום הראשון לרשעים, זהו שכתוב (שמואל א ב) 'וּרְשָׁעִים בַּחֹשֶׁךְ יִדָּמּוּ'. ובגלל אותו חושך שהיה עתיד להגיע לאותו אור, לא רצה אבא להשתתף בו. ומשום כך אמר '׳נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ׳' - אותו האור, 'כִּדְמוּתֵנוּ' - אותו החושך שהוא לבוש האור, כעין הגוף שהוא לבוש לנשמה. זהו שכתוב (איוב י) 'עוֹר וּבָשָׂר תַּלְבִּישֵׁנִי'. שמחו כל החברים ואמרו: אשרי חלקנו שזכינו לשמוע דברים שלא נשמעו עד עתה.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: [דף פה ע"ד] ° ואתתא לית לה למעבד מידעם בלא רשו דבעלה. וכל בנינין דהוו בארח אצילות, הוה אבא ° אמר באמירה לגבי אמא ° יהי כך, וכך הוה. הדא הוא דכתיב ׳יהי אור ויהי אור׳ (בראשית א). ויאמר, הוה ° אמר לאלהים יהי (פה ע"ד) אור מארי דבנינא ° איהו אומר, ואומנא ° עביד מיד. והכי בכל בנינין דאנון ° באור' אצילות, הוה אמר יהי רקיע יהי מארת וכלא אתעביד מיד. כד מטא ° לעלמא דפרודא דאיהו עולם הנפרדים, ° אמר אומנא למארי בנינא, ׳נעשה אדם בצלמנו כדמותנו׳. אמר מארי בנינא ° ודאי טב הוא למעבד לה אבל עתיד הוא ° למחטי קמך, בגין דאיהו כסיל. ° הדא הוא דכתיב ׳בן חכם ישמח אב ובן כסיל תוגת אמו׳ (משלי י), איהי אמרת ° בתר דחובה באמא תליא ולא באבא, אנא בעינא למברי לה בדיקנא דילי. ° הדא הוא דכתיב ׳ויברא אלהים את האדם בצלמו׳ (בראשית א), ולא בעא לאשתתפ' בה אבא. בזמנא דחב מה כתיב ובפשעיכם שלחה אמכם. אמר מלכא לאמא ולא אמרית לך דעתיד איהו למחטי. בההוא זמנא תריך לה ותריך לה עמה. ובגין דא כתיב ׳בן חכם ישמח אב׳, דא אדם דאיהו בארח אצילות. ׳ובן כסיל תוגת אמו׳, דא אדם דבריאה. קמו כלהו חבריא ואמרו ° רבי יוסי וכי אית פרודא בן אבא ואמא, דמסטרא דאבא איהו כארח אצילות ומסטרא דאמא בבריאה. אמר חבריא חבריא לאו הכי, דהא ° אדם דאצילות דכר ונוקבא הוה מסטרא דאבא ואמא, ודא איהו ׳ויאמר אלהים יהי אור ° ויהי אור׳ (בראשית א). יהי אור מסטרא דאבא. ויהי אור מסטרא דאמא. ודא איהו אדם דו פרצופין. ° ולהאי לית בה צלם ודמות. ° אלא אמא הות לה כנו"י ° דסליק לחשבן אלהים. ° וההוא כנוי איהו אור וחשך. ובגין ההוא חשך דהוה בההוא כנוי, אמר אבא ° דעתיד למחטי לאדם דבריאה (נ"א דאצילות) דאיהו אור לבוש עליון. והאי איהו אור דברא קודשא בריך הוא ביום א' דגנזו לצדיקים. וההוא חשך דאתברי ביומא קדמאה לרשיעיא הדא הוא דכתיב (שמואל א, ב) ורשעים בחשך ידמו. ובגין ההוא חשך דהוה ° עתיד לממטי לההוא אור, לא בעי אבא לאשתתפא בה. ובגין דא אמר ׳נעשה אדם בצלמנו׳ ההוא אור. כדמותנו ההוא חשך דאיהו לבושא דאור, כגונא דגופא דאיהו לבושא לנשמתא. ° הדא הוא דכתיב (איוב י) עור ובשר תלבישני. חדו כלהו חבריא ואמרו זכאה חולקנא דזכינא למשמע מלין דלא אשתמעו עד השתא.
התרגום: [דף פה ע״ד] ואישה אין לה לעשות דבר בלא רשות בעלה. וכל הבניינים שהיו בדרך אצילות, היה אבא אומר באמירה כלפי אמא: 'יהי כך', וכך היה. זהו שכתוב (בראשית א) 'יהי אור ויהי אור'. 'ויאמר' - היה אומר לאלוהים 'יהי אור'. בעל הבניין הוא אומר, והאומן עושה מיד. וכך בכל הבניינים שהם בדרך אצילות, היה אומר 'יהי רקיע', 'יהי מארת', והכל נעשה מיד. כשהגיע לעולם הפירוד, שהוא עולם הנפרדים, אמר האומן לבעל הבניין: 'נעשה אדם בצלמנו כדמותנו'. אמר בעל הבניין: ודאי טוב הוא לעשותו, אבל עתיד הוא לחטוא לפניך, משום שהוא כסיל. זהו שכתוב (משלי י) '׳בן חכם ישמח אב ובן כסיל תוגת אמו׳' - היא אמרה: כיוון שחטאו תלוי באמא ולא באבא, אני רוצה לבראו בזקני שלי. זהו שכתוב (בראשית א) 'ויברא אלהים את האדם בצלמו' - ולא רצה אבא להשתתף בו. בזמן שחטא, מה כתוב? 'ובפשעיכם שלחה אמכם'. אמר המלך לאמא: ולא אמרתי לך שעתיד הוא לחטוא? באותו זמן גירש אותו וגירש אותה עמו. ומשום כך כתוב '׳בן חכם ישמח אב׳' - זה אדם שהוא בדרך אצילות. 'ובן כסיל תוגת אמו' - זה אדם דבריאה. קמו כל החברים ואמרו: רבי יוסי, וכי יש פירוד בין אבא ואמא, שמצד אבא הוא כדרך אצילות ומצד אמא בבריאה? אמרו החברים: חברים, לא כך, שהרי אדם דאצילות, זכר ונקבה, היה מצד אבא ואמא, וזהו (בראשית א) 'ויאמר אלהים יהי אור ויהי אור' - 'יהי אור' מצד אבא, 'ויהי אור' מצד אמא, וזהו אדם דו פרצופין. ולזה אין בו צלם ודמות, אלא שהיה לאמא כינוי כנו״י העולה בחשבון 'אלהים', ואותו כינוי הוא אור וחושך. ובגלל אותו חושך שהיה באותו כינוי, אמר אבא שעתיד לחטוא לאדם דבריאה (נוסח אחר: דאצילות) שהוא אור, לבוש עליון. וזהו האור שברא הקב״ה ביום הראשון וגנזו לצדיקים, ואותו חושך שנברא ביום הראשון לרשעים, זהו שכתוב (שמואל א ב) 'ורשעים בחשך ידמו'. ובגלל אותו חושך שהיה עתיד להגיע לאותו אור, לא רצה אבא להשתתף בו. ומשום כך אמר '׳נעשה אדם בצלמנו׳' - אותו האור, 'כדמותנו' - אותו החושך שהוא לבוש האור, כעין הגוף שהוא לבוש לנשמה. זהו שכתוב (איוב י) 'עור ובשר תלבישני'. שמחו כל החברים ואמרו: אשרי חלקנו שזכינו לשמוע דברים שלא נשמעו עד עתה.
מן המפרשים
שעת רצון: מן המקבילה בבראשית מאמר יד, ח (כב:) אבל להאי לית ביה צלם ודמות אלא אימא עילאה הוה ליה חד כנוי דסליק לחשבן אלהי"ם וההוא כנוי איהו אור וחשך כו'. פירוש הענין הוא מ"ש רבינו ז"ל (ע"ח) בשער מ"ד ומ"ן פ"א, שכדי להוליד נשמת אדם הראשון…
עטרת צבי: מן המקבילה בבראשית מאמר יד, ח (כב:) [אלא אמא עלאה הוה ליה חד כנו"י [אלא אמא עלאה הוה ליה חד כנו"י דסליק לחושבן וכו'. נ"ב ר"ל דרומז לעולם הבריאה שהיא סוד 'הכסאות בגימ' 'אלקים', וכן 'כנוי' גימ' 'אלקים', והוא נופל על לשון 'כוננו…
ביאור הגר"א: אדם דבריאה. ר"ל שעליו נאמר ויברא וכן בכתר כמ"ש בתיקונים. וכן בכל ג' אדם דחשיב והולך: