ממלכת הזוהר › זוהר › תיקוני זוהר › מאמר 87: תקונים מזהר חדש - שם ע"ב והגאלה, סוד הגלגולים ומאמר נעשה אדם › פיסקה 12 (לט ע"ב)

קרבן קין לקרב ערותו - לילית אם הערב רב המערבים בישראל

תיקוני זוהר · תקונים מזהר חדש - שם ע"ב והגאלה, סוד הגלגולים ומאמר נעשה אדם · מאמר 87 · פיסקה 12 · דף לט ע"ב

לשון הזוהר

[וילנא לט ע"ב] (בדף ק"י ע"ב כשאומר דקרבנא הוה מההוא אתר דאקרו ערוה) (פה ע"ב) וּמַאי הֲוָה פִּשְׁתִּים, דְּאִתְּמַר בֵּהּ ׳וְעָשָׂה לָהֶם מִכְנְסֵי בַּד לְכַסּוֹת בְּשַׂר עֶרְוָה׳ (שמות כח). אָמַר לֵהּ רִבִּי אֶלְעָזָר א"כ דְּאִתְכַּסֵּי בֵּהּ עֶרְוָה טָב אִיהוּ. אָמַר לוֹ בְּרִי ° לָאו כָּל עֲרָיוֹת שָׁוִין, הַאי לָא קָרִיב קָרְבְּנָא דָּא אֶלָּא לִקְרָבָא עֶרְוָה דִּילֵהּ לַה' ° דְּאִתְּמַר בֵּהּ (ויקרא יח) אִישׁ אִישׁ אֶל כָּל שְׁאֵר בְּשָׂרוֹ לֹא תִקְרְבוּ לְגַלּוֹת עֶרְוָה אֲנִי ה'. וּמַאי עֶרְוָה דִּילֵהּ זְהֲמָא בִּישָׁא עָרְלָה נוּקְבָא דְּעָרְלָה הִיא דְּאִתְּמַר בָּהּ אָדָם הָרִאשׁוֹן מוֹשֵׁךְ בְּעָרְלָתוֹ הָיָה. וּמַאי נִינְהוּ אִמָּא דְּעִרְבּוּבְיָא בִּישָׁא, ° אִיבָא דְּאִילָנָא דְּטוֹב וָרָע דְּאִתְּמַר בָּהּ (בראשית ג), וַתִּקַּח מִפִּרְי'וֹ וַ'תֹּאכַל ׳וַתִּתֵּן גַּם לְאִישָׁהּ עִמָּהּ וַיֹּאכַל׳. וּמַאי נִיהִי לילי"ת ° מִתַּמָּן קָא אַתְיָן עֵרֶב רַב, דְּאִנּוּן מְעֹרָבִין בְּיִשְׂרָאֵל דְּאִתְּמַר בְּהוֹן (ישעיה א) הוֹי גוֹי חוֹטֵא דְּאִנּוּן ׳זֶרַע מְרֵעִים בָּנִים מַשְׁחִתִים וְגוֹ'׳. ° וְאָמְרוּ אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל לָעֶגְלָא. (וילנא לט ע"ב) וּבְגִין דָּא ׳וְאֶל קַיִן וְאֶל מִנְחָתוֹ לֹא שָׁעָה׳ (בראשית ו). וְהָא קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אִתְּמַר בֵּהּ ׳וְרַחֲמָיו עַל כָּל מַעֲשָׂיו׳ (תהלים קמה), וְאִתְּמַר בֵּהּ ׳כִּי לֹא אֶחְפֹּץ בְּמוֹת הַמֵּת׳, וְקַבִּיל לוֹן כ"ש לְקָרְבְּנָא דְּקַיִן.

תרגום

[וילנא לט ע״ב] (בדף ק״י ע״ב, שייך כשאומר 'שהקרבן היה מאותו מקום הנקרא ערווה') ומה היו הפשתים? שנאמר בהם (שמות כח) 'וְעָשָׂה לָהֶם מִכְנְסֵי בַד לְכַסּוֹת בְּשַׂר עֶרְוָה'. אמר לו רבי אלעזר: אם כן, שמכסים בו ערווה, טוב הוא! אמר לו: בני, לא כל הערוות שוות. זה [קין] לא הקריב את קרבנו הזה אלא כדי לקרב את ערוותו לה', שנאמר בה (ויקרא יח) 'אִישׁ אִישׁ אֶל כָּל שְׁאֵר בְּשָׂרוֹ לֹא תִקְרְבוּ לְגַלּוֹת עֶרְוָה אֲנִי ה''. ומהי ערוותו? זוהמה רעה, ערלה, נוקבא של ערלה, שנאמר בה שאדם הראשון היה מושך בערלתו. ומיהי? אמא של התערבבות רעה, פרי עץ הדעת טוב ורע, שנאמר בה (בראשית ג) 'וַתִּקַּח מִפִּרְיוֹ וַתֹּאכַל וַתִּתֵּן גַּם לְאִישָׁהּ עִמָּהּ וַיֹּאכַל'. ומיהי? לילית, שמשם באים הערב רב, שהם מעורבים בישראל, שנאמר בהם (ישעיה א) 'הוֹי גּוֹי חֹטֵא' - שהם 'זֶרַע מְרֵעִים בָּנִים מַשְׁחִיתִים' וְגוֹ', ואמרו 'אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל' לעגל. ומשום כך (בראשית ד) '׳וְאֶל קַיִן וְאֶל מִנְחָתוֹ לֹא שָׁעָה׳'. והרי הקב״ה נאמר בו (תהלים קמה) '׳וְרַחֲמָיו עַל כָּל מַעֲשָׂיו׳', ונאמר בו '׳כִּי לֹא אֶחְפֹּץ בְּמוֹת הַמֵּת׳' - ואם כן, קל וחומר שהיה לו לקבל את קרבן קין.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: [וילנא לט ע"ב] (בדף ק"י ע"ב כשאומר דקרבנא הוה מההוא אתר דאקרו ערוה) (פה ע"ב) ומאי הוה פשתים, דאתמר בה ׳ועשה להם מכנסי בד לכסות בשר ערוה׳ (שמות כח). אמר לה רבי אלעזר א"כ דאתכסי בה ערוה טב איהו. אמר לו ברי ° לאו כל עריות שוין, האי לא קריב קרבנא דא אלא לקרבא ערוה דילה לה' ° דאתמר בה (ויקרא יח) איש איש אל כל שאר בשרו לא תקרבו לגלות ערוה אני ה'. ומאי ערוה דילה זהמא בישא ערלה נוקבא דערלה היא דאתמר בה אדם הראשון מושך בערלתו היה. ומאי נינהו אמא דערבוביא בישא, ° איבא דאילנא דטוב ורע דאתמר בה (בראשית ג), ותקח מפרי'ו ו'תאכל ׳ותתן גם לאישה עמה ויאכל׳. ומאי ניהי לילי"ת ° מתמן קא אתין ערב רב, דאנון מערבין בישראל דאתמר בהון (ישעיה א) הוי גוי חוטא דאנון ׳זרע מרעים בנים משחתים וגו'׳. ° ואמרו אלה אלהיך ישראל לעגלא. (וילנא לט ע"ב) ובגין דא ׳ואל קין ואל מנחתו לא שעה׳ (בראשית ו). והא קדשא בריך הוא אתמר בה ׳ורחמיו על כל מעשיו׳ (תהלים קמה), ואתמר בה ׳כי לא אחפץ במות המת׳, וקביל לון כ"ש לקרבנא דקין.

התרגום: [וילנא לט ע״ב] (בדף ק״י ע״ב, שייך כשאומר 'שהקרבן היה מאותו מקום הנקרא ערווה') ומה היו הפשתים? שנאמר בהם (שמות כח) 'ועשה להם מכנסי בד לכסות בשר ערוה'. אמר לו רבי אלעזר: אם כן, שמכסים בו ערווה, טוב הוא! אמר לו: בני, לא כל הערוות שוות. זה [קין] לא הקריב את קרבנו הזה אלא כדי לקרב את ערוותו לה', שנאמר בה (ויקרא יח) 'איש איש אל כל שאר בשרו לא תקרבו לגלות ערוה אני ה'. ומהי ערוותו? זוהמה רעה, ערלה, נוקבא של ערלה, שנאמר בה שאדם הראשון היה מושך בערלתו. ומיהי? אמא של התערבבות רעה, פרי עץ הדעת טוב ורע, שנאמר בה (בראשית ג) 'ותקח מפריו ותאכל ותתן גם לאישה עמה ויאכל'. ומיהי? לילית, שמשם באים הערב רב, שהם מעורבים בישראל, שנאמר בהם (ישעיה א) 'הוי גוי חטא' - שהם 'זרע מרעים בנים משחיתים' וגו', ואמרו 'אלה אלהיך ישראל' לעגל. ומשום כך (בראשית ד) '׳ואל קין ואל מנחתו לא שעה׳'. והרי הקב״ה נאמר בו (תהלים קמה) '׳ורחמיו על כל מעשיו׳', ונאמר בו '׳כי לא אחפץ במות המת׳' - ואם כן, קל וחומר שהיה לו לקבל את קרבן קין.

מן המפרשים

ביאור הגר"א: לאו כל עריות. ר"ל דאית קליפה דחפיא על קליפה כמו קליפת נוגה קליפה קלישא דחפיא על קליפה תקיפא וזהו לכסות בשר ערוה לקרבא לקודשא אסור דאחוז ביה קליפה הקשה שאיהו קליפה דמפתי לנהורא אחזי לנהורא דבה כידוע. וז"ש האי לא קריב כו' ואינו…

לכל המפרשים על פיסקה זו