ממלכת הזוהר › זוהר › תיקוני זוהר › מאמר 85: תקונים מזהר חדש - העלאת התפלה בזרקא עד אין סוף, ומדת זאת › פיסקה 7 (ל ע"ב)

נקדת ציון בין ירכי אמת - וסגולתא על הזרועות אבן לראש פנה

תיקוני זוהר · תקונים מזהר חדש - העלאת התפלה בזרקא עד אין סוף, ומדת זאת · מאמר 85 · פיסקה 7 · דף ל ע"ב

לשון הזוהר

[וילנא ל ע"ב] ° קָם סָבָא אָחֳרָא וְאָמַר, סָבָא סָבָא תְּרֵי הֲווֹ, וְהָא אִנּוּן חַד לְתַתָּא. א"ל וַדַּאי יְפֵה נוֹף דָּא צַדִּיק ׳מְשׂוֹשׂ כָּל הָאָרֶץ׳ דָּא (וילנא ל ע"ב) עַמּוּדָא דְּאֶמְצָעִיתָא דְּאִיהִי ° מְשׂוֹשׂ דְּצַדִּיק דְאִיקְרִי כָּל וְהָאָרֶץ דְּאִיהִי שְׁכִינְתָּא, ° וּלְגַבָּהּ גּוּף וּבְרִית חַשִׁיבִין חַד. וּלְעֵלָּא אִנּוּן תְּרֵין. כְּגַוְנָא דְּאִילָנָא דְּעִקָּרָא דִּילֵהּ אִיהוּ חַד, וְעַנְפִּין לְעֵלָּא מִתְפָּרְדִין לְקַבְּלָא אֵיבָא. וְרָזָא דְּמִלָּה ׳וּפְנֵיהֶם וְכַנְפֵיהֶם פְּרוּדוֹת מִלְּמַעְלָה׳. פְּרוּדוֹת וַדַּאי. אִנּוּן עַנְפִּין לְגַבֵּי אַבָּא וְאִמָּא לְקַבְּלָא נְבִיעוּ ° מִמְּקוֹרָא עִלָּאָה דְּלֵית לֵהּ סוֹף, וּלְאַרְקָא כֹּלָּא בְּצַדִּיק לְגַבֵּי שְׁכִינְתָּא. וְעוֹד ׳הַר צִיּוֹן יַרְכְּתֵי צָפוֹן׳ ° הַאי נְקֻדָּה דְּאִיהִי צִיּוֹן, אִיהִי בֵּין תְּרֵי יַרְכֵי קְשׁוֹט דְּאִנּוּן צֵרֵי, ° וּבְהוֹן אִתְעֲבִיד סֶגוֹל. בִּתְרֵין דְּרוֹעִין אִיהִי סְגוֹלְתָּא. לְעֵלָּא מִנַּיְהוּ חֹלָם עַל צֵרֵי אִתְעֲבִיד סְגוֹלְתָּא. חִירִיק תְּחוֹת צֵרֵי אִתְעֲבִיד סֶגוֹל תְּחוֹת תְּרֵין יַרְכִין. וּבְגִין דְּאִיהִי סְגוֹלְתָּא ° עַל תְּרֵין דְּרוֹעִין דְּאִנּוּן אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, אָמַר קְרָא ° ׳אֶבֶן מָאֲסוּ ° הַבּוֹנִים הָיְתָה לְרֹאשׁ פִּנָּה׳ (תהלים קיח). ° וְאִנּוּן ג' יוּדִי"ן ייי, עָלַיְהוּ אִתְּמַר אֵין פּוֹחֲתִין מֵעֲשָׂרָה מַלְכֻיּוֹת וּמֵעֲשָׂרָה זִכְרוֹנוֹת וּמֵעֲשָׂרָה שׁוֹפָרוֹת דְּאִתְרְמִיזוּ בְּיוּ"ד הֵ"י וָא"ו הֵ"י, (פב ע"ג) וְאִנּוּן תְּלָת טִפִּין דְּמֹחָא דְּאִתְקְרִיאוּ, וּמַאי מֹחָא, ° דָּא חָכְמָה עִלָּאָה סְתִימָאָה בְּכִתְרָא דְּרֹאשׁ דְּאִיהוּ כֶּתֶר עֶלְיוֹן. ° וְאִלֵּין אִנּוּן יִ'חוּד בְּ'רָכָה קְ'דֻשָּׁהדִּבְהוֹן יַ'עֲנֵנוּ בְ'יוֹם קָ'רְאֵנוּ. ° דְּאִנּוּן רֵאשִׁי תֵּבִין דְּעָלַיְהוּ אִתְּמַר (בראשית לב) ° וַיַּעֲבֹר אֶת מַעֲבַר יַבֹּ"ק. ° וְסָלְקִין בְּחֻשְׁבַּן אֶהְיֶ'ה יְהוָֹ'ה אֲדֹנָ'י, דְּאִנּוּן נִשְׁמְתָא וְרוּחָא וְנַפְשָׁא ° בְּאֹרַח אֲצִילוּת מִתַּמָּן. ° וְכַד הַאי זַרְקָא אִתְגָּלֵהּ בְּעָלְמָא אִתְּמַר בֵּהּ ׳עַל הַר גָּבֹהַּ עֲלִי לָךְ מְבַשֶּרֶת צִיּוֹן הָרִימִי בְּכֹחַ קוֹלֵךְ מְבַשֶּרֶת׳ (ישעיה מ) יְרוּשָׁלָיִם. ° עֲלִי לָךְ בִּנְקֻדָּה עִלָּאָה מִן סְגוֹלְתָּא, דְּאִיהוּ חֹלָם עַל צֵרֵי. ׳הָרִימִי בְּכֹחַ קוֹלֵךְ מְבַשֶּרֶת יְרוּשָׁלַםִ, הָרִימִי אַל תִּירָאִי׳. ° בִּתְרֵין יוּדִין ° דְּאִנּוּן צֵרֵי, וְכֻלְּהוּ סְגוֹלְתָּא. בְּהַהוּא זִמְנָא סָלְקָא לְעֵלָּא קָלָא.

תרגום

קָם זָקֵן אַחֵר וְאָמַר: זָקֵן, זָקֵן - שְׁנַיִם הָיוּ, וַהֲרֵי הֵם אֶחָד לְמַטָּה! אָמַר לוֹ: וַדַּאי "יְפֵה נוֹף" זֶה הַצַּדִּיק, "׳מְשׂוֹשׂ כָּל הָאָרֶץ׳" זֶה עַמּוּדָא דְּאֶמְצָעִיתָא שֶׁהוּא מְשׂוֹשׂ הַצַּדִּיק הַנִּקְרָא "כֹּל", וְ"הָאָרֶץ" שֶׁהִיא הַשְּׁכִינָה, וְאֶצְלָהּ הַגּוּף וְהַבְּרִית נֶחְשָׁבִים אֶחָד, וּלְמַעְלָה הֵם שְׁנַיִם, כְּעֵין הָאִילָן שֶׁשָּׁרְשׁוֹ אֶחָד, וְעַנְפָיו לְמַעְלָה נִפְרָדִים לְקַבֵּל פְּרִי. וְסוֹד הַדָּבָר 'וּפְנֵיהֶם וְכַנְפֵיהֶם פְּרֻדוֹת מִלְמַעְלָה' - פְּרוּדוֹת וַדַּאי. אוֹתָם עֲנָפִים כְּלַפֵּי אַבָּא וְאִמָּא לְקַבֵּל נְבִיעָה מִן הַמָּקוֹר הָעֶלְיוֹן שֶׁאֵין לוֹ סוֹף, וּלְהַשְׁפִּיעַ הַכֹּל בַּצַּדִּיק כְּלַפֵּי הַשְּׁכִינָה. וְעוֹד, 'הַר צִיּוֹן יַרְכְּתֵי צָפוֹן' - נְקֻדָּה זוֹ שֶׁהִיא צִיּוֹן, הִיא בֵּין שְׁתֵּי הַיְּרֵכַיִם שֶׁל אֱמֶת, שֶׁהֵן צֵרֵי, וּבָהֶן נַעֲשֶׂה סֶגוֹל. בִּשְׁתֵּי הַזְּרוֹעוֹת הִיא סְגוֹלְתָּא. לְמַעְלָה מֵהֶן, חוֹלָם עַל צֵרֵי נַעֲשֶׂה סְגוֹלְתָּא. חִירִיק תַּחַת צֵרֵי נַעֲשֶׂה סֶגוֹל תַּחַת שְׁתֵּי הַיְּרֵכַיִם. וּמִשּׁוּם שֶׁהִיא סְגוֹלְתָּא עַל שְׁתֵּי הַזְּרוֹעוֹת שֶׁהֵן אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, אָמַר הַכָּתוּב (תהלים קיח) 'אֶבֶן מָאֲסוּ הַבּוֹנִים הָיְתָה לְרֹאשׁ פִּנָּה'. וְהֵם שְׁלֹשָׁה יוּדִי"ן, יְיָ, וַעֲלֵיהֶם נֶאֱמַר: אֵין פּוֹחֲתִין מֵעֲשָׂרָה מַלְכֻיּוֹת וּמֵעֲשָׂרָה זִכְרוֹנוֹת וּמֵעֲשָׂרָה שׁוֹפָרוֹת, הָרְמוּזִים בְּיוּ"ד הֵ"י וָא"ו הֵ"י, וְהֵם שָׁלֹשׁ טִפּוֹת שֶׁל מֹחַ הַנִּקְרָאוֹת, וּמַהוּ "מֹחַ"? זוֹ חָכְמָה עֶלְיוֹנָה סְתוּמָה בְּכֶתֶר הָרֹאשׁ שֶׁהוּא כֶּתֶר עֶלְיוֹן. וְאֵלֶּה הֵם: "יִ"חוּד בְּ"רָכָה קְ"דֻשָּׁה", שֶׁבָּהֶם "יַ"עֲנֵנוּ בְ"יוֹם קָ"רְאֵנוּ" - שֶׁהֵם רָאשֵׁי תֵּבוֹת שֶׁעֲלֵיהֶם נֶאֱמַר (בראשית לב) וַיַּעֲבֹר אֶת מַעֲבַר יַבֹּ"ק, וְעוֹלִים בְּחֶשְׁבּוֹן אֶהְיֶ"ה יְהוָֹ"ה אֲדֹנָ"י, שֶׁהֵם נְשָׁמָה וְרוּחַ וְנֶפֶשׁ בְּאֹרַח אֲצִילוּת מִשָּׁם. וּכְשֶׁזַּרְקָא זוֹ נִגְלֵית בָּעוֹלָם, נֶאֱמַר בָּהּ (ישעיה מ) ׳עַל הַר גָּבֹהַּ עֲלִי לָךְ מְבַשֶּׂרֶת צִיּוֹן, הָרִימִי בְכֹחַ קוֹלֵךְ מְבַשֶּׂרֶת יְרוּשָׁלָיִם׳. "עֲלִי לָךְ" - בִּנְקֻדָּה עֶלְיוֹנָה מִן הַסְּגוֹלְתָּא, שֶׁהִיא חוֹלָם עַל צֵרֵי. 'הָרִימִי בְכֹחַ קוֹלֵךְ מְבַשֶּׂרֶת יְרוּשָׁלָיִם, הָרִימִי אַל תִּירָאִי' - בִּשְׁתֵּי יוּדִין שֶׁהֵן צֵרֵי, וְכֻלָּם סְגוֹלְתָּא. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה עוֹלֶה לְמַעְלָה קוֹל.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: [וילנא ל ע"ב] ° קם סבא אחרא ואמר, סבא סבא תרי הוו, והא אנון חד לתתא. א"ל ודאי יפה נוף דא צדיק ׳משוש כל הארץ׳ דא (וילנא ל ע"ב) עמודא דאמצעיתא דאיהי ° משוש דצדיק דאיקרי כל והארץ דאיהי שכינתא, ° ולגבה גוף וברית חשיבין חד. ולעלא אנון תרין. כגונא דאילנא דעקרא דילה איהו חד, וענפין לעלא מתפרדין לקבלא איבא. ורזא דמלה ׳ופניהם וכנפיהם פרודות מלמעלה׳. פרודות ודאי. אנון ענפין לגבי אבא ואמא לקבלא נביעו ° ממקורא עלאה דלית לה סוף, ולארקא כלא בצדיק לגבי שכינתא. ועוד ׳הר ציון ירכתי צפון׳ ° האי נקדה דאיהי ציון, איהי בין תרי ירכי קשוט דאנון צרי, ° ובהון אתעביד סגול. בתרין דרועין איהי סגולתא. לעלא מניהו חלם על צרי אתעביד סגולתא. חיריק תחות צרי אתעביד סגול תחות תרין ירכין. ובגין דאיהי סגולתא ° על תרין דרועין דאנון אברהם יצחק ויעקב, אמר קרא ° ׳אבן מאסו ° הבונים היתה לראש פנה׳ (תהלים קיח). ° ואנון ג' יודי"ן ייי, עליהו אתמר אין פוחתין מעשרה מלכיות ומעשרה זכרונות ומעשרה שופרות דאתרמיזו ביו"ד ה"י וא"ו ה"י, (פב ע"ג) ואנון תלת טפין דמחא דאתקריאו, ומאי מחא, ° דא חכמה עלאה סתימאה בכתרא דראש דאיהו כתר עליון. ° ואלין אנון י'חוד ב'רכה ק'דשהדבהון י'עננו ב'יום ק'ראנו. ° דאנון ראשי תבין דעליהו אתמר (בראשית לב) ° ויעבר את מעבר יב"ק. ° וסלקין בחשבן אהי'ה יהו'ה אדנ'י, דאנון נשמתא ורוחא ונפשא ° בארח אצילות מתמן. ° וכד האי זרקא אתגלה בעלמא אתמר בה ׳על הר גבה עלי לך מבשרת ציון הרימי בכח קולך מבשרת׳ (ישעיה מ) ירושלים. ° עלי לך בנקדה עלאה מן סגולתא, דאיהו חלם על צרי. ׳הרימי בכח קולך מבשרת ירושלם, הרימי אל תיראי׳. ° בתרין יודין ° דאנון צרי, וכלהו סגולתא. בההוא זמנא סלקא לעלא קלא.

התרגום: קם זקן אחר ואמר: זקן, זקן - שנים היו, והרי הם אחד למטה! אמר לו: ודאי "יפה נוף" זה הצדיק, "׳משוש כל הארץ׳" זה עמודא דאמצעיתא שהוא משוש הצדיק הנקרא "כל", ו"הארץ" שהיא השכינה, ואצלה הגוף והברית נחשבים אחד, ולמעלה הם שנים, כעין האילן ששרשו אחד, וענפיו למעלה נפרדים לקבל פרי. וסוד הדבר 'ופניהם וכנפיהם פרדות מלמעלה' - פרודות ודאי. אותם ענפים כלפי אבא ואמא לקבל נביעה מן המקור העליון שאין לו סוף, ולהשפיע הכל בצדיק כלפי השכינה. ועוד, 'הר ציון ירכתי צפון' - נקדה זו שהיא ציון, היא בין שתי הירכים של אמת, שהן צרי, ובהן נעשה סגול. בשתי הזרועות היא סגולתא. למעלה מהן, חולם על צרי נעשה סגולתא. חיריק תחת צרי נעשה סגול תחת שתי הירכים. ומשום שהיא סגולתא על שתי הזרועות שהן אברהם יצחק ויעקב, אמר הכתוב (תהלים קיח) 'אבן מאסו הבונים היתה לראש פנה'. והם שלשה יודי"ן, יי, ועליהם נאמר: אין פוחתין מעשרה מלכיות ומעשרה זכרונות ומעשרה שופרות, הרמוזים ביו"ד ה"י וא"ו ה"י, והם שלש טפות של מח הנקראות, ומהו "מח"? זו חכמה עליונה סתומה בכתר הראש שהוא כתר עליון. ואלה הם: "י"חוד ב"רכה ק"דשה", שבהם "י"עננו ב"יום ק"ראנו" - שהם ראשי תבות שעליהם נאמר (בראשית לב) ויעבר את מעבר יב"ק, ועולים בחשבון אהי"ה יהו"ה אדנ"י, שהם נשמה ורוח ונפש בארח אצילות משם. וכשזרקא זו נגלית בעולם, נאמר בה (ישעיה מ) ׳על הר גבה עלי לך מבשרת ציון, הרימי בכח קולך מבשרת ירושלים׳. "עלי לך" - בנקדה עליונה מן הסגולתא, שהיא חולם על צרי. 'הרימי בכח קולך מבשרת ירושלים, הרימי אל תיראי' - בשתי יודין שהן צרי, וכלם סגולתא. באותה שעה עולה למעלה קול.

מן המפרשים

ביאור הגר"א: קם סבא כו' תרי הוו כו'. כמש"ו עד"א ויסוד, ובשכינה אינון חד. מפני שאמר למעלה שמשה רבינו הוא אות בינייהו, יסוד, והוא עד"א כידוע:

אור יקר: (יהו״ה) ]אדנ״י[ תמן י׳ יראת יהו״ה, הוא לא אמר שיוד של שם יהו״ה הוא יראת ה׳, אלא הענין כי המלכות יש בה שתי בחינות, הא׳ היא בחינת ה׳ ובחינה זו נקראת אדנ״י שהיא היכל, והבחינה המיוחדת בהיכל שבה כניסת שם יהוה תפארת לתוך ההיכל היא…

לכל המפרשים על פיסקה זו

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: