בת עין השכינה כתר בראש הזרקא - והאם העליונה המעלה אותה לבעלה
תיקוני זוהר · תקונים מזהר חדש - העלאת התפלה בזרקא עד אין סוף, ומדת זאת · מאמר 85 · פיסקה 5 · דף ל ע"א
לשון הזוהר
וּבְגִין דָּא, נִשְׁרָא אִיהוּ עֵינָא, גַּדְפוֹי תְּרֵין כְּרוּבֵי עֵינָא, תְּלָת גַּוְנִין דִילֵהּ אִנּוּן תְּלָת אֲבָהָן, דְּאִתְּמַר בְּהוֹן ׳וּרְאִיתִיהָ לִזְכֹּר בְּרִית עוֹלָם׳, אִנּוּן גַּוְנִין דְּעֵינָא דְּאִיהִי מְרֻקָּמָא בְּהוֹן. זַכָּאִין עַיְנִין דְּמִסְתַּכְּלְאִין וּמִתְפַּתְּחִין לְגַבָּהּ, לְקַבְּלָא לָהּ מֶרְכָּבָה עָלַיְהוּ. וּמִיָּד ׳וָאֶשָּא אֶתְכֶם עַל כַּנְפֵי נְשָׁרִים, וָאָבִיא אֶתְכֶם אֵלַי׳. בַּת עֵינָא, דָּא שְׁכִינְתָּא תַּתָּאָה, אִיהִי תָּגָא בָּרֹאשׁ זַרְקָא, אִמָּא עִלָּאָה פְּרִישַׁת גַּדְפָהָא וּנְטִילַת לָהּ, וּפָרְחַת בָּהּ עַד דְּמָטֵי לָהּ לְגַבֵּי בַּעְלָהּ, וּלְעֵיל מִנֵּהּ עַד אֵין סוֹף. וְכַד סְלִיקַת לֵהּ מִתְתַּקְּנָא בְּכָל עֶשֶׂר סְפִירָן, מִתְקַשֶּׁטֶת בְּכָל תִּקּוּנִין וּלְבוּשִׁין דִּילָהּ, כֻּלְּהוּ מְרֻקָּמָן מִכָּל גַּוְנִין דְּעָלַהּ, וְחָמֵשׁ אוֹר נְהִירִין בָּהּ, בְּהַהוּא זִמְנָא מַה כְּתִיב בְּבַעְלָהּ דְּאִיהוּ ו' עַמּוּדָא דְּאֶמְצָעִיתָא, ׳וּרְאִיתִיהָ לִזְכֹּר בְּרִית עוֹלָם׳. וְכַד מְיַחֲדָא לוֹן אִמָּא לְתַרְוַיְהוּ, אִיהִי אַמְרַת לְגַבֵּי י' עִלָּאָה דְּאִיהוּ אַבָּא, (דניאל ד כד) ׳מַלְכָּא מִלְכִּי יִשְׁפַּר עֲלָךְ׳, וְדָא אִיהוּ מָקֵף שׁוֹפָר, לִישְׁנָא דְּשׁוֹפָרָא. בְּהַהוּא זִמְנָא דְּמִתְחַבְּרַת עִם בַּעְלָהּ, יֵימָא לָהּ אַבָּא, הוֹלֵךְ סְגוֹלְתָּא רְחִימָא עִם בַּעְלָהּ. בְּהַהוּא זִמְנָא יִתְקַיִּם בֵּהּ (בראשית ב) ׳עַל כֵּן יַעֲזֹב אִישׁ אֶת אָבִיו וְאֶת אִמּוֹ וְדָבַק בְּאִשְׁתּוֹ וְהָיוּ לְבָשָׂר אֶחָד׳.
תרגום
וּמִשּׁוּם כָּךְ הַנֶּשֶׁר הוּא עַיִן, כְּנָפָיו שְׁנֵי כְּרוּבֵי הָעַיִן, שְׁלֹשֶׁת גְּוָנָיו הֵם שְׁלֹשֶׁת הָאָבוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֶם 'וּרְאִיתִיהָ לִזְכֹּר בְּרִית עוֹלָם' - אוֹתָם גְּוָנֵי הָעַיִן שֶׁהִיא מְרֻקֶּמֶת בָּהֶם. אַשְׁרֵי הָעֵינַיִם הַמִּסְתַּכְּלוֹת וְנִפְתָּחוֹת אֵלֶיהָ, לְקַבֵּל אוֹתָהּ כְּמֶרְכָּבָה עֲלֵיהֶם. וּמִיָּד 'וָאֶשָּׂא אֶתְכֶם עַל כַּנְפֵי נְשָׁרִים, וָאָבִיא אֶתְכֶם אֵלָי'. בַּת עַיִן - זוֹ הַשְּׁכִינָה הַתַּחְתּוֹנָה, הִיא כֶּתֶר בְּרֹאשׁ הַזַּרְקָא. הָאֵם הָעֶלְיוֹנָה פּוֹרֶשֶׂת כְּנָפֶיהָ וְנוֹטֶלֶת אוֹתָהּ, וּפוֹרַחַת בָּהּ עַד שֶׁמַּגִּיעָה בָּהּ אֶל בַּעְלָהּ, וּלְמַעְלָה מִמֶּנּוּ עַד אֵין סוֹף. וּכְשֶׁמַּעֲלָה אוֹתָהּ, הִיא מִתַּקֶּנֶת בְּכָל עֶשֶׂר הַסְּפִירוֹת, מִתְקַשֶּׁטֶת בְּכָל תִּקּוּנֶיהָ וּלְבוּשֶׁיהָ, כֻּלָּם מְרֻקָּמִים מִכָּל גְּוָנֶיהָ, וְחָמֵשׁ אוֹרוֹת מְאִירוֹת בָּהּ. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה, מַה כָּתוּב בְּבַעְלָהּ שֶׁהוּא וָא"ו עַמּוּדָא דְּאֶמְצָעִיתָא? 'וּרְאִיתִיהָ לִזְכֹּר בְּרִית עוֹלָם'. וּכְשֶׁמְּיַחֶדֶת אוֹתָם הָאֵם שְׁנֵיהֶם, הִיא אוֹמֶרֶת אֶל יוֹ"ד הָעֶלְיוֹנָה שֶׁהוּא אַבָּא, (דניאל ד) 'מַלְכָּא, מִלְכִּי יִשְׁפַּר עֲלָךְ'. וְזֶהוּ "מַקָּף שׁוֹפָר", לְשׁוֹן שׁוֹפָר. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה שֶׁמִּתְחַבֶּרֶת עִם בַּעְלָהּ, יֹאמַר לָהּ אַבָּא: "הוֹלֵךְ סְגוֹלְתָּא" - אֲהוּבָה עִם בַּעְלָהּ. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה יִתְקַיֵּם בָּהּ (בראשית ב) 'עַל כֵּן יַעֲזָב אִישׁ אֶת אָבִיו וְאֶת אִמּוֹ וְדָבַק בְּאִשְׁתּוֹ וְהָיוּ לְבָשָׂר אֶחָד'.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: ובגין דא, נשרא איהו עינא, גדפוי תרין כרובי עינא, תלת גונין דילה אנון תלת אבהן, דאתמר בהון ׳וראיתיה לזכר ברית עולם׳, אנון גונין דעינא דאיהי מרקמא בהון. זכאין עינין דמסתכלאין ומתפתחין לגבה, לקבלא לה מרכבה עליהו. ומיד ׳ואשא אתכם על כנפי נשרים, ואביא אתכם אלי׳. בת עינא, דא שכינתא תתאה, איהי תגא בראש זרקא, אמא עלאה פרישת גדפהא ונטילת לה, ופרחת בה עד דמטי לה לגבי בעלה, ולעיל מנה עד אין סוף. וכד סליקת לה מתתקנא בכל עשר ספירן, מתקשטת בכל תקונין ולבושין דילה, כלהו מרקמן מכל גונין דעלה, וחמש אור נהירין בה, בההוא זמנא מה כתיב בבעלה דאיהו ו' עמודא דאמצעיתא, ׳וראיתיה לזכר ברית עולם׳. וכד מיחדא לון אמא לתרויהו, איהי אמרת לגבי י' עלאה דאיהו אבא, (דניאל ד כד) ׳מלכא מלכי ישפר עלך׳, ודא איהו מקף שופר, לישנא דשופרא. בההוא זמנא דמתחברת עם בעלה, יימא לה אבא, הולך סגולתא רחימא עם בעלה. בההוא זמנא יתקים בה (בראשית ב) ׳על כן יעזב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו והיו לבשר אחד׳.
התרגום: ומשום כך הנשר הוא עין, כנפיו שני כרובי העין, שלשת גוניו הם שלשת האבות, שנאמר בהם 'וראיתיה לזכר ברית עולם' - אותם גוני העין שהיא מרקמת בהם. אשרי העינים המסתכלות ונפתחות אליה, לקבל אותה כמרכבה עליהם. ומיד 'ואשא אתכם על כנפי נשרים, ואביא אתכם אלי'. בת עין - זו השכינה התחתונה, היא כתר בראש הזרקא. האם העליונה פורשת כנפיה ונוטלת אותה, ופורחת בה עד שמגיעה בה אל בעלה, ולמעלה ממנו עד אין סוף. וכשמעלה אותה, היא מתקנת בכל עשר הספירות, מתקשטת בכל תקוניה ולבושיה, כלם מרקמים מכל גוניה, וחמש אורות מאירות בה. באותה שעה, מה כתוב בבעלה שהוא וא"ו עמודא דאמצעיתא? 'וראיתיה לזכר ברית עולם'. וכשמיחדת אותם האם שניהם, היא אומרת אל יו"ד העליונה שהוא אבא, (דניאל ד) 'מלכא, מלכי ישפר עלך'. וזהו "מקף שופר", לשון שופר. באותה שעה שמתחברת עם בעלה, יאמר לה אבא: "הולך סגולתא" - אהובה עם בעלה. באותה שעה יתקים בה (בראשית ב) 'על כן יעזב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו והיו לבשר אחד'.
מן המפרשים
ביאור הגר"א: דאתמר בהון וראיתיה. בתלת גוונין דקשת שבהן תלוי הראיה ג' גווני עינא דבזימנא דגוונוי נהירין אז לזכור ברית עולם פורקנא כידוע אז יפרוש כנפיו וז"ש אינון גוונין כו' :
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: