אין מפיקים רצון מן המלך אלא בזאת - והאותות ברית שבת ותפלין
תיקוני זוהר · תקונים מזהר חדש - העלאת התפלה בזרקא עד אין סוף, ומדת זאת · מאמר 85 · פיסקה 15 · דף לב ע"ב
לשון הזוהר
[וילנא לב ע"ב] (וילנא לב ע"ב) ° ׳בְּזֹאת יָבֹא אַהֲרֹן אֶל הַקֹּדֶשׁ׳ (ויקרא טז, ג). בֹּא וּרְאֵה אֵין אָדָם מֵפִיק רְצוֹן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶלָּא ° בָּזֹאת, ° שֶׁעָלֶיהָ נֶאֱמַר ׳מָצָא אִשָּׁה מָצָא טוֹב׳ (משלי יח, כב). ° וְזֹאת הִיא עֵת לַעֲשׂוֹת לַה'. ° וְכַמָּה עִתִּים יֵשׁ וַעֲלֵיהֶם נֶאֱמַר אַל ׳יָבֹא בְּכָל עֵת׳ (ויקרא טז, ב), וּשְׁלמֹה אָמַר אוֹתָם בְּסִפְרוֹ (קהלת ג) עֵת לִשְׂחֹק וְעֵת לִבְכּוֹת, ° הֵם כ"ח, וְעַל זֶה הִזְהִיר לְאַהֲרֹן אַל ׳יָבֹא בְּכָל עֵת אֶל הַקֹּדֶשׁ׳ ° שֶׁהוּא קֹדֶשׁ יִשְׂרָאֵל לַה'. וּכְשֶׁהַשְּׁכִינָה הַנִּקְרֵאת זֹאת עִם יִשְׂרָאֵל שֶׁנֶּאֱמַר בָּהּ ׳וְאַף גַּם זֹאת בִּהְיוֹתָם בְּאֶרֶץ אֹיְבֵיהֶם׳ (ויקרא כו, מד), יִשְׂרָאֵל מָה הֵם אוֹמְרִים לָהּ, ׳אָנָה הָלַךְ דּוֹדֵךְ הַיָּפָה בַּנָּשִׁים וְגוֹ'׳ (שיר השירים ו, א) ° בְּכַמָּה תַּחֲנוּנִים וּתְפִלּוֹת וְצִיצִית וּתְפִלִּין וְשַׁבָּתוֹת וְיָמִים טוֹבִים. ° שֶׁעָלֶיהָ נֶאֱמַר ׳בֵּינִי וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אוֹת׳ (שמות לא) הִיא. אוֹת שֶׁל בְּרִית מִילָה, אוֹת שֶׁל שַׁבָּת, אוֹת שֶׁל יוֹם טוֹב, אוֹת שֶׁל תְּפִלִּין. וְעָלָה נֶאֱמַר ׳עַל זֹאת יִתְפַּלֵּל כָּל חָסִיד אֵלֶיךָ׳ (תהלים לב, ו). ׳מָצָא אִשָּׁה מָצָא טוֹב׳. וְהַנָּבִיא אָמַר ׳אַל יִתְהַלֵּל חָכָם׳ (ירמיה יט) כִּי אִם בָּזֹאת. וְיַעֲקֹב אָבִינוּ בַּעֲבוּר שֶׁהָיָה יוֹדֵעַ שֶׁזֹּאת הִיא הָיְתָה עִקָּר לְהָפִיק רְצוֹן אָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם, צִוָּה לְבָנָיו וְהוֹדִיעָם בָּזֹאת.
תרגום
'בְּזֹאת יָבֹא אַהֲרֹן אֶל הַקֹּדֶשׁ' (ויקרא טז). בֹּא וּרְאֵה: אֵין אָדָם מֵפִיק רְצוֹן הקב"ה אֶלָּא בָּזֹאת, שֶׁעָלֶיהָ נֶאֱמַר (משלי יח) 'מָצָא אִשָּׁה מָצָא טוֹב'. וְזֹאת הִיא עֵת לַעֲשׂוֹת לַה'. וְכַמָּה עִתִּים יֵשׁ, וַעֲלֵיהֶם נֶאֱמַר (ויקרא טז) אַל '׳יָבֹא בְּכָל עֵת׳', וּשְׁלֹמֹה אָמַר אוֹתָם בְּסִפְרוֹ (קהלת ג) עֵת לִשְׂחֹק וְעֵת לִבְכּוֹת, הֵם כ"ח, וְעַל זֶה הִזְהִיר לְאַהֲרֹן אַל '׳יָבֹא בְּכָל עֵת אֶל הַקֹּדֶשׁ׳' שֶׁהוּא קֹדֶשׁ יִשְׂרָאֵל לַה'. וּכְשֶׁהַשְּׁכִינָה הַנִּקְרֵאת "זֹאת" עִם יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר בָּהּ (ויקרא כו) 'וְאַף גַּם זֹאת בִּהְיוֹתָם בְּאֶרֶץ אֹיְבֵיהֶם', יִשְׂרָאֵל מָה הֵם אוֹמְרִים לָהּ? 'אָנָה הָלַךְ דּוֹדֵךְ הַיָּפָה בַּנָּשִׁים' וְגוֹ' (שיר השירים ו) בְּכַמָּה תַּחֲנוּנִים וּתְפִלּוֹת וְצִיצִית וּתְפִלִּין וְשַׁבָּתוֹת וְיָמִים טוֹבִים. שֶׁעָלֶיהָ נֶאֱמַר (שמות לא) '׳בֵּינִי וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אוֹת׳' הִיא. אוֹת שֶׁל בְּרִית מִילָה, אוֹת שֶׁל שַׁבָּת, אוֹת שֶׁל יוֹם טוֹב, אוֹת שֶׁל תְּפִלִּין. וְעָלֶיהָ נֶאֱמַר (תהלים לב) '׳עַל זֹאת יִתְפַּלֵּל כָּל חָסִיד אֵלֶיךָ׳'. (משלי יח) '׳מָצָא אִשָּׁה מָצָא טוֹב׳'. וְהַנָּבִיא אָמַר (ירמיה יט) ׳אַל יִתְהַלֵּל חָכָם׳ כִּי אִם בָּזֹאת. וְיַעֲקֹב אָבִינוּ, בַּעֲבוּר שֶׁהָיָה יוֹדֵעַ שֶׁ"זֹּאת" הִיא הָיְתָה עִקָּר לְהָפִיק רְצוֹן אָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם, צִוָּה לְבָנָיו וְהוֹדִיעָם בָּזֹאת.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: [וילנא לב ע"ב] (וילנא לב ע"ב) ° ׳בזאת יבא אהרן אל הקדש׳ (ויקרא טז, ג). בא וראה אין אדם מפיק רצון הקדוש ברוך הוא אלא ° בזאת, ° שעליה נאמר ׳מצא אשה מצא טוב׳ (משלי יח, כב). ° וזאת היא עת לעשות לה'. ° וכמה עתים יש ועליהם נאמר אל ׳יבא בכל עת׳ (ויקרא טז, ב), ושלמה אמר אותם בספרו (קהלת ג) עת לשחק ועת לבכות, ° הם כ"ח, ועל זה הזהיר לאהרן אל ׳יבא בכל עת אל הקדש׳ ° שהוא קדש ישראל לה'. וכשהשכינה הנקראת זאת עם ישראל שנאמר בה ׳ואף גם זאת בהיותם בארץ איביהם׳ (ויקרא כו, מד), ישראל מה הם אומרים לה, ׳אנה הלך דודך היפה בנשים וגו'׳ (שיר השירים ו, א) ° בכמה תחנונים ותפלות וציצית ותפלין ושבתות וימים טובים. ° שעליה נאמר ׳ביני ובין בני ישראל אות׳ (שמות לא) היא. אות של ברית מילה, אות של שבת, אות של יום טוב, אות של תפלין. ועלה נאמר ׳על זאת יתפלל כל חסיד אליך׳ (תהלים לב, ו). ׳מצא אשה מצא טוב׳. והנביא אמר ׳אל יתהלל חכם׳ (ירמיה יט) כי אם בזאת. ויעקב אבינו בעבור שהיה יודע שזאת היא היתה עקר להפיק רצון אבינו שבשמים, צוה לבניו והודיעם בזאת.
התרגום: 'בזאת יבא אהרן אל הקדש' (ויקרא טז). בא וראה: אין אדם מפיק רצון הקב"ה אלא בזאת, שעליה נאמר (משלי יח) 'מצא אשה מצא טוב'. וזאת היא עת לעשות לה'. וכמה עתים יש, ועליהם נאמר (ויקרא טז) אל '׳יבא בכל עת׳', ושלמה אמר אותם בספרו (קהלת ג) עת לשחק ועת לבכות, הם כ"ח, ועל זה הזהיר לאהרן אל '׳יבא בכל עת אל הקדש׳' שהוא קדש ישראל לה'. וכשהשכינה הנקראת "זאת" עם ישראל, שנאמר בה (ויקרא כו) 'ואף גם זאת בהיותם בארץ איביהם', ישראל מה הם אומרים לה? 'אנה הלך דודך היפה בנשים' וגו' (שיר השירים ו) בכמה תחנונים ותפלות וציצית ותפלין ושבתות וימים טובים. שעליה נאמר (שמות לא) '׳ביני ובין בני ישראל אות׳' היא. אות של ברית מילה, אות של שבת, אות של יום טוב, אות של תפלין. ועליה נאמר (תהלים לב) '׳על זאת יתפלל כל חסיד אליך׳'. (משלי יח) '׳מצא אשה מצא טוב׳'. והנביא אמר (ירמיה יט) ׳אל יתהלל חכם׳ כי אם בזאת. ויעקב אבינו, בעבור שהיה יודע ש"זאת" היא היתה עקר להפיק רצון אבינו שבשמים, צוה לבניו והודיעם בזאת.
מן המפרשים
ביאור הגר"א: בזאת יבא כו'. כ"ז מלוקט מתיקונים וקצת מספר הבהיר: