סוד אמן חבור שני השמות - ורוח המשיח המרחפת על פני מי התורה
תיקוני זוהר · תקונים מזהר חדש - העלאת התפלה בזרקא עד אין סוף, ומדת זאת · מאמר 85 · פיסקה 13 · דף לב ע"א
לשון הזוהר
[וילנא לב ע"א] ° יְהוָֹ'ה נָחִית לְגַבָּהּ, וְדָא אִיהוּ רָזָא דְּאָמֵן, יאהדונה'י, ° אִיהוּ חִבּוּרָא דִּתְרֵין שְׁמָהָן. ° וּבְגִין דָּא גָּדוֹל הָעוֹנֶה אָמֵן יוֹתֵר (וילנא לב ע"א) מִן הַמְבָרֵךְ. ° בְּהַהוּא זִמְנָא דִּיהוֹן תְּרֵין שְׁמָהָן כַּחֲדָא, יִתְּעַר בְּרַתָּא דְּמַלְכָּא ° בְּשִׁיר הַשִּׁירִים וּבְמִשְׁלֵי וּבְקֹהֶלֶת, ° דְּאִנּוּן תְּלָתָא שְׁמָהָן, שְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים מָשָׁל, תְּלָת יוּדִין, דְּאִנּוּן ° תְּלָת טִפִּין דְּמֹחָא דְּנָחְתִין מִן י'. וּלְאָן אִתְמְשָׁכוּ, ° לְגַבֵּי צַדִּיק ° דְּאִיהוּ קֶשֶׁת, ° וּמַה דַּהֲוָה קָטֹן אִתְעֲבִיד גָּדוֹל. וְרָזָא דְּמִלָּה שׁוֹפָר הוֹלֵךְ ° פָּזֵר גָּדוֹל ° מָתַי יִהְיֶה זָרִיק חֵץ בְּדִיּוֹקְנָא דָּא: פתח רבי שמעון ואמר עלאין אתתקנו ואזדרזו, (זה תמצא בתקונים בדף כ"ה ע"ב ונמשך כסדר עד תשלום התקון בדף כ"ו ויש מקצת ספרים כתוב כאן ענין זה, והוא נאות לעיל ואינו מן הענין): עוֹד, כָּתְנוֹת עוֹר, חֲשִׁיכִין דְּעַיְנִין, דְּאִתְּמַר בְּהוֹן ׳וַתִּכְהֶןָ עֵינָיו מִרְאוֹת׳ (בראשית כז, א), לְאִסְתַּכְּלָא בְּאִלֵּין דְּאִתְּמַר בְּהוֹן ׳נִפְתְּחוּ הַשָּׁמַיִם וָאֶרְאֶה מַרְאוֹת אֱלֹהִים׳ (יחזקאל א, א), ° דְּאִנּוּן חָמֵשׁ אוֹר דְּמַעֲשֵׂה בְּרֵאשִׁית. ° כָּתְנוֹת עוֹר אִנּוּן ׳וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ׳. וְהָאָרֶץ חַד. תֹּהוּ תְּרֵין. בֹּהוּ תְּלָתָא. וְחֹשֶׁךְ ד'. תְּהוֹם ה'. ° וְאַרְבַּע אַתְוָן דִּכְלִילָן בְּגוּפָא, וְאִנּוּן ד' יְסוֹדִין, ° וְאִנּוּן קְלִפִּין דֶּאֱגוֹזָא. וּבְגִין דָּא ׳וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ׳, וְאוֹקְמוּהּ תֹּהוּ הָיְתָה ° מִקַּדְמַת דְּנָא, דְּהָכֵי אוֹרְחָא דִּקְלִפִּין דִּמְקַדְּמִין לְמֹחָא. ׳וְרוּחַ אֱלֹהִים מְרַחֶפֶת׳, ° דָּא רוּחָא דִּמְשִׁיחָא. מְרַחֶפֶת עַל אַפֵּי מַיָּא דְּאוֹרַיְתָא, ° מִיָּד יְהֵא פֻּרְקָנָא, הָדָא הוּא דִּכְתִיב ׳וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי אוֹר׳: ׳וַיְשַׁלְּחֵהוּ ה' אֱלֹהִים׳, מִיַּד מְשִׁיחָא דְּאִיהוּ בְּגִנְתָּא דְּעֵדֶן אִתְּמַר בֵּהּ ׳וַיְשַׁלְּחֵהוּ ה' אֱלֹהִים מִגַּן עֵדֶן׳, ° מֵעדן דִּילֵהּ. וְאַמַּאי, ׳לַעֲבֹד אֶת הָאֲדָמָה׳, דְּאִיהִי שְׁכִינְתָּא, בְּגִין דָּא וַיְשַׁלְּחֵהוּ. מִיָּד דְּיִפּוֹק מִתַּמָּן, ׳וַיַּשְׁכֵּן מִקֶּדֶם לְגַן עֵדֶן אֶת הַכְּרוּבִים׳ (בראשית ג, כד), ° דְּאִנּוּן מָשִׁיחַ בֶּן דָּוִד וּמָשִׁיחַ בֶּן אֶפְרַיִם. ° וַיַּשְׁכֵּן, רוּחָא דִּמְשִׁיחָא, דְּאִתְּמַר בֵּהּ וְרוּחַ אֱלֹהִים, ° דָּא שִׁילֹ'ה, ° הַהוּא דְּאִתְּמַר בֵּהּ ׳וְאָצַלְתִּי מִן הָרוּחַ אֲשֶׁר עָלֶיךָ׳ (במדבר יא, יז). דְּהָכֵי סָלִיק מֹשֶׁה שִׁילֹ'ה בְּחֻשְׁבָּן. וַיַּשְׁכֵּן מִקֶּדֶם, דְּאַקְדִּים שִׁילֹה לְתַרְוַיְהוּ, ° בְּגִין דִּיהֵא מְרַחֶפֶת עַל אַנְפֵּי מַיָּא דְּאוֹרַיְתָא, וּפֻרְקָנָא בֵּהּ תַּלְיָא, וְהָא אוֹקְמוּהּ. ° ׳וְאֶת לַהַט הַחֶרֶב הַמִּתְהַפֶּכֶת׳, מִיָּד ° יְהֵא בִּידֵהּ, וּמַאי נִיהוּ מְטַטְרוֹן, דְּאִתְהַפַּךְ מִמַּטֶה לְנָחָש וּמִנָּחָשׁ לְמַטֶה.
תרגום
יְהוָֹה יוֹרֵד אֵלֶיהָ, וְזֶה סוֹד "אָמֵן" - יאהדונה"י, שֶׁהוּא חִבּוּר שְׁנֵי הַשֵּׁמוֹת. וּמִשּׁוּם כָּךְ "גָּדוֹל הָעוֹנֶה אָמֵן יוֹתֵר מִן הַמְבָרֵךְ". בְּאוֹתָהּ שָׁעָה שֶׁיִּהְיוּ שְׁנֵי הַשֵּׁמוֹת כְּאֶחָד, תִּתְעוֹרֵר בַּת הַמֶּלֶךְ בְּשִׁיר הַשִּׁירִים וּבְמִשְׁלֵי וּבְקֹהֶלֶת, שֶׁהֵם שְׁלֹשָׁה שֵׁמוֹת, "שְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים מָשָׁל", שְׁלֹשָׁה יוּדִי"ן, שֶׁהֵם שָׁלֹשׁ טִפּוֹת שֶׁל מֹחַ הַיּוֹרְדוֹת מִיּוֹ"ד. וּלְאָן נִמְשָׁכוֹת? אֶל הַצַּדִּיק שֶׁהוּא קֶשֶׁת, וּמַה שֶּׁהָיָה קָטָן נַעֲשֶׂה גָּדוֹל. וְסוֹד הַדָּבָר: "שׁוֹפָר הוֹלֵךְ פָּזֵר גָּדוֹל" - מָתַי יִהְיֶה נִזְרָק חֵץ בְּתַבְנִית זוֹ? (פתח רבי שמעון ואמר "עליונים התתקנו והזדרזו" - הערת המקור: זאת תמצא בתיקונים בדף כ"ה עמוד ב', ונמשך כסדר עד תשלום התיקון בדף כ"ו, ויש מקצת ספרים שכתוב כאן ענין זה, והוא מתאים למעלה ואינו מן הענין כאן.) עוֹד, "כָּתְנוֹת עוֹר" - חֲשֵׁכַת הָעֵינַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֶן (בראשית כז) '׳וַתִּכְהֶיןָ עֵינָיו מֵרְאֹת׳', לְעֻמַּת מַה שֶּׁנֶּאֱמַר בָּהֶן (יחזקאל א) '׳נִפְתְּחוּ הַשָּׁמַיִם וָאֶרְאֶה מַרְאוֹת אֱלֹהִים׳', שֶׁהֵן חָמֵשׁ אוֹרוֹת שֶׁל מַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית. "כָּתְנוֹת עוֹר" הֵן '׳וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ׳' - "וְהָאָרֶץ" אֶחָד, "תֹהוּ" שְׁנַיִם, "בֹהוּ" שְׁלֹשָׁה, "וְחֹשֶׁךְ" אַרְבַּע, "תְּהוֹם" חָמֵשׁ. וְאַרְבַּע אוֹתִיּוֹת הַכְּלוּלוֹת בַּגּוּף, שֶׁהֵן אַרְבָּעָה יְסוֹדוֹת, הֵן קְלִפּוֹת הָאֱגוֹז. וּמִשּׁוּם כָּךְ '׳וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ׳', וּפֵרְשׁוּהוּ: "תֹהוּ הָיְתָה" - מִקֹּדֶם לָזֶה, שֶׁכֵּן דַּרְכָּן שֶׁל הַקְּלִפּוֹת לְהַקְדִּים לַמֹּחַ. "׳וְרוּחַ אֱלֹהִים מְרַחֶפֶת׳" - זוֹ רוּחַ הַמָּשִׁיחַ, ׳מְרַחֶפֶת עַל פְּנֵי׳ מֵי הַתּוֹרָה, מִיָּד תְּהֵא גְּאֻלָּה, זֶהוּ שֶׁכָּתוּב '׳׳וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי אוֹר׳׳'. 'וַיְשַׁלְּחֵהוּ ה' אֱלֹהִים' - מִיַּד הַמָּשִׁיחַ שֶׁהוּא בְּגַן עֵדֶן נֶאֱמַר בּוֹ 'וַיְשַׁלְּחֵהוּ ה' ׳אֱלֹהִים מִגַּן עֵדֶן׳', מֵעֵדֶן שֶׁלּוֹ. וְלָמָּה? "׳לַעֲבֹד אֶת הָאֲדָמָה׳" שֶׁהִיא הַשְּׁכִינָה, מִשּׁוּם כָּךְ "וַיְשַׁלְּחֵהוּ". מִיָּד שֶׁיֵּצֵא מִשָּׁם, (בראשית ג) '׳וַיַּשְׁכֵּן מִקֶּדֶם לְגַן עֵדֶן אֶת הַכְּרֻבִים׳', שֶׁהֵם מָשִׁיחַ בֶּן דָּוִד וּמָשִׁיחַ בֶּן אֶפְרַיִם. "וַיַּשְׁכֵּן" - רוּחַ הַמָּשִׁיחַ שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ "וְרוּחַ אֱלֹהִים", זֶה שִׁילֹ"ה, אוֹתוֹ שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ (במדבר יא) ׳וְאָצַלְתִּי מִן הָרוּחַ אֲשֶׁר עָלֶיךָ׳, שֶׁכָּךְ עוֹלֶה "מֹשֶׁה" "שִׁילֹה" בְּחֶשְׁבּוֹן. "וַיַּשְׁכֵּן מִקֶּדֶם" - שֶׁהִקְדִּים שִׁילֹה לִשְׁנֵיהֶם, כְּדֵי שֶׁתְּהֵא ׳מְרַחֶפֶת עַל פְּנֵי׳ מֵי הַתּוֹרָה, וְהַגְּאֻלָּה תְּלוּיָה בּוֹ, וַהֲרֵי בֵּאֲרוּהוּ. "׳וְאֵת לַהַט הַחֶרֶב הַמִּתְהַפֶּכֶת׳" - מִיָּד תִּהְיֶה בְּיָדוֹ, וּמַה הִיא? מְטַטְרוֹן, הַמִּתְהַפֵּךְ מִמַּטֶּה לְנָחָשׁ וּמִנָּחָשׁ לְמַטֶּה.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: [וילנא לב ע"א] ° יהו'ה נחית לגבה, ודא איהו רזא דאמן, יאהדונה'י, ° איהו חבורא דתרין שמהן. ° ובגין דא גדול העונה אמן יותר (וילנא לב ע"א) מן המברך. ° בההוא זמנא דיהון תרין שמהן כחדא, יתער ברתא דמלכא ° בשיר השירים ובמשלי ובקהלת, ° דאנון תלתא שמהן, שלשת אלפים משל, תלת יודין, דאנון ° תלת טפין דמחא דנחתין מן י'. ולאן אתמשכו, ° לגבי צדיק ° דאיהו קשת, ° ומה דהוה קטן אתעביד גדול. ורזא דמלה שופר הולך ° פזר גדול ° מתי יהיה זריק חץ בדיוקנא דא: פתח רבי שמעון ואמר עלאין אתתקנו ואזדרזו, (זה תמצא בתקונים בדף כ"ה ע"ב ונמשך כסדר עד תשלום התקון בדף כ"ו ויש מקצת ספרים כתוב כאן ענין זה, והוא נאות לעיל ואינו מן הענין): עוד, כתנות עור, חשיכין דעינין, דאתמר בהון ׳ותכהן עיניו מראות׳ (בראשית כז, א), לאסתכלא באלין דאתמר בהון ׳נפתחו השמים ואראה מראות אלהים׳ (יחזקאל א, א), ° דאנון חמש אור דמעשה בראשית. ° כתנות עור אנון ׳והארץ היתה תהו ובהו׳. והארץ חד. תהו תרין. בהו תלתא. וחשך ד'. תהום ה'. ° וארבע אתון דכלילן בגופא, ואנון ד' יסודין, ° ואנון קלפין דאגוזא. ובגין דא ׳והארץ היתה תהו׳, ואוקמוה תהו היתה ° מקדמת דנא, דהכי אורחא דקלפין דמקדמין למחא. ׳ורוח אלהים מרחפת׳, ° דא רוחא דמשיחא. מרחפת על אפי מיא דאוריתא, ° מיד יהא פרקנא, הדא הוא דכתיב ׳ויאמר אלהים יהי אור׳: ׳וישלחהו ה' אלהים׳, מיד משיחא דאיהו בגנתא דעדן אתמר בה ׳וישלחהו ה' אלהים מגן עדן׳, ° מעדן דילה. ואמאי, ׳לעבד את האדמה׳, דאיהי שכינתא, בגין דא וישלחהו. מיד דיפוק מתמן, ׳וישכן מקדם לגן עדן את הכרובים׳ (בראשית ג, כד), ° דאנון משיח בן דוד ומשיח בן אפרים. ° וישכן, רוחא דמשיחא, דאתמר בה ורוח אלהים, ° דא שיל'ה, ° ההוא דאתמר בה ׳ואצלתי מן הרוח אשר עליך׳ (במדבר יא, יז). דהכי סליק משה שיל'ה בחשבן. וישכן מקדם, דאקדים שילה לתרויהו, ° בגין דיהא מרחפת על אנפי מיא דאוריתא, ופרקנא בה תליא, והא אוקמוה. ° ׳ואת להט החרב המתהפכת׳, מיד ° יהא בידה, ומאי ניהו מטטרון, דאתהפך ממטה לנחש ומנחש למטה.
התרגום: יהוה יורד אליה, וזה סוד "אמן" - יאהדונה"י, שהוא חבור שני השמות. ומשום כך "גדול העונה אמן יותר מן המברך". באותה שעה שיהיו שני השמות כאחד, תתעורר בת המלך בשיר השירים ובמשלי ובקהלת, שהם שלשה שמות, "שלשת אלפים משל", שלשה יודי"ן, שהם שלש טפות של מח היורדות מיו"ד. ולאן נמשכות? אל הצדיק שהוא קשת, ומה שהיה קטן נעשה גדול. וסוד הדבר: "שופר הולך פזר גדול" - מתי יהיה נזרק חץ בתבנית זו? (פתח רבי שמעון ואמר "עליונים התתקנו והזדרזו" - הערת המקור: זאת תמצא בתיקונים בדף כ"ה עמוד ב', ונמשך כסדר עד תשלום התיקון בדף כ"ו, ויש מקצת ספרים שכתוב כאן ענין זה, והוא מתאים למעלה ואינו מן הענין כאן.) עוד, "כתנות עור" - חשכת העינים, שנאמר בהן (בראשית כז) '׳ותכהין עיניו מראת׳', לעמת מה שנאמר בהן (יחזקאל א) '׳נפתחו השמים ואראה מראות אלהים׳', שהן חמש אורות של מעשה בראשית. "כתנות עור" הן '׳והארץ היתה תהו ובהו׳' - "והארץ" אחד, "תהו" שנים, "בהו" שלשה, "וחשך" ארבע, "תהום" חמש. וארבע אותיות הכלולות בגוף, שהן ארבעה יסודות, הן קלפות האגוז. ומשום כך '׳והארץ היתה תהו׳', ופרשוהו: "תהו היתה" - מקדם לזה, שכן דרכן של הקלפות להקדים למח. "׳ורוח אלהים מרחפת׳" - זו רוח המשיח, ׳מרחפת על פני׳ מי התורה, מיד תהא גאלה, זהו שכתוב '׳ויאמר אלהים יהי אור׳'. 'וישלחהו ה' אלהים' - מיד המשיח שהוא בגן עדן נאמר בו 'וישלחהו ה' ׳אלהים מגן עדן׳', מעדן שלו. ולמה? "׳לעבד את האדמה׳" שהיא השכינה, משום כך "וישלחהו". מיד שיצא משם, (בראשית ג) '׳וישכן מקדם לגן עדן את הכרבים׳', שהם משיח בן דוד ומשיח בן אפרים. "וישכן" - רוח המשיח שנאמר בו "ורוח אלהים", זה שיל"ה, אותו שנאמר בו (במדבר יא) ׳ואצלתי מן הרוח אשר עליך׳, שכך עולה "משה" "שילה" בחשבון. "וישכן מקדם" - שהקדים שילה לשניהם, כדי שתהא ׳מרחפת על פני׳ מי התורה, והגאלה תלויה בו, והרי בארוהו. "׳ואת להט החרב המתהפכת׳" - מיד תהיה בידו, ומה היא? מטטרון, המתהפך ממטה לנחש ומנחש למטה.
מן המפרשים
ביאור הגר"א: והארץ היתה כו' והא אוקמוה כו'. בדף הקודם ע"ב והוא רמז על הגלות וכן בעולם התהו כידוע: