ממלכת הזוהר › זוהר › תיקוני זוהר › מאמר 85: תקונים מזהר חדש - העלאת התפלה בזרקא עד אין סוף, ומדת זאת › פיסקה 12 (לא ע"ב)

׳סכתה בענן לך מעבור תפלה׳ - והעולה השורפת את הקלפות בשלש התפלות

תיקוני זוהר · תקונים מזהר חדש - העלאת התפלה בזרקא עד אין סוף, ומדת זאת · מאמר 85 · פיסקה 12 · דף לא ע"ב

לשון הזוהר

[דף פב ע"ד] (פב ע"ד) ° ׳וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ׳. בְּזִמְנָא דְּקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא הֲוָה בְּאִלֵּין קְלִפִּין, הֲוָה בּוֹנֶה עוֹלָמוֹת וּמַחֲרִיבָן. וְהָא אוֹקְמוּהָּ, דְּלֵית הַשְׁפָּעָה בְּכָל עָלְמִין, וְנָהָר דְּאִיהוּ צַדִּיק, יֶחֱרַב וְיָבֵשׁ ° בִּתְרֵין עָלְמִין, בְּעָלְמָא דֵּין וּבְעָלְמָא דְּאָתֵי. ° וְאִית מָאן דְּאָמַר דְּסָלִיק בְּמַחֲשַׁבְתֵּהּ לְמִבְנֵי עָלְמִין וּלְהַחֲרִיבָן, וְאָמַר דֵּין מְהַנְּיָן לִי וְדֵין לָא מְהַנְּיָן לִי. אִלֵּין דְּאִתְּמַר בְּהוֹן אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ מְהַנְּיָן לִי. ° אָחֳרָנִין דְּאִתְּמַר בְּהוֹן ׳וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ׳, דְּאַחֲזֵי עַל עָלְמִין דְּסָלִיק בִּרְעוּתֵהּ למבר' לוֹן וְלָא עָבִיד לוֹן, עָלַיְהוּ אִתְּמַר תֹּהוּ וָבֹהוּ, בְּאִלֵּין אָמַר לָא מְהַנְיָן לִי. וּבְזִמְנָא דְּקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּאִלֵּין קְלִפִּין, אִתְּמַר בֵּהּ ° ׳סַכֹּתָה בֶּעָנָן לָךְ ° מֵעֲבוֹר תְּפִלָּה׳ (איכה ג). ° בֹּהוּ וְחֹשֶׁךְ עָלַיְהוּ אִתְּמַר ׳וַיְהִי הֶעָנָן וְהַחֹשֶׁךְ׳ (שמות יד, כ), ° וְאִלֵּין אִנּוּן קְלִפִּין דֶּאֱגוֹזָא. מֹחָא מִלְּגָאו ° דְּאִתְפְּלַג לְד' סִטְרִין, דָּא יְהוָֹ'ה ° דְּאִיהוּ לֹא קַבִּיל מְסָאֲבוּ, ° כמד"א (ירמיה יח, כג) הֲלֹא כֹה דְּבָרִי כָּאֵשׁ נְאֻם ה', מָה אֶשָּׁא לֹא מְקַבֵּל טֻמְאָה אַף שְׁמֵהּ לֹא מְקַבֵּל טֻמְאָה. ° וּבְזִמְנָא דְּמִתְעָבְרִין אִלֵּין קְלִפִּין, יִתָּבְרוּן מֵאֱגוֹזָא, צְלוֹתָא דְּאִיהִי שְׁכִינְתָּא אדנ'י, סַלְקָא לְגַבֵּי בַּעְלָהּ (דְּאִיהוּ) יהו"ה, וּסְלִיקַת כֹּלָּא. דִּבְזִמְנָא דְּאִיהוּ הֲוָה מִתְכַּסְּיָא מִנֵּהּ בְּאִנּוּן קְלִפִּין, אִיהִי אִתְקְרִיאַת עֲנִיָּה יְבֵשָׁה, וְלֵית לָהּ אֶלָּא ° מַה דְּהֵבִיאוּ לָהּ עַבַדֵּיהָּ בַּחֲשַׁאי. וּבְהַהוּא זִמְנָא דְּאִתְפְּשַׁט קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא מֵאִלֵּין קְלִפִּין אִתְּמַר בֵּהּ ° ׳וְלֹא יִכָּנֵף עוֹד מוֹרֶיךָ וְהָיוּ עֵינֶיךָ ° רֹאוֹת אֶת מוֹרֶיךָ׳ (ישעיה ל). וּמִיָּד ° דַּהֲוָא יַבָּשָׁה, אִתְּמַר בֵּהּ ׳מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ׳ (ישעיה ו, ג), וְאִתְקְרִיאַת בְּרָכָה דִּילֵהּ, קְטֹרֶת דִּילֵהּ, קָרְבְּנָא דִּילֵהּ. ° קִשּׁוּרָא דִּילֵהּ, ° עוֹלָה דִּילֵהּ. ° וְאוֹקִידַת כָּל אִנּוּן קְלִפִּין, וּסְלִיקַת לְגַבֵּהּ. ° הָדָא הוּא דִּכְתִיב ׳זֹאת תּוֹרַת הָעֹלָה׳ (ויקרא ו), ° בִּצְלוֹתָא דְּשַׁחֲרִית. הִיא הָעֹלָה, אִיהִי הָעוֹלָה לְגַבֵּהּ ° בִּצְלוֹתָא דְּמִנְחָה. עַל מוֹקְדָה ׳עַל הַמִּזְבֵּחַ כָּל הַלַּיְלָה׳, ° בִּצְלוֹתָא דְּעַרְבִית. דְּבֵהּ אִיהִי אוֹקִידַת כָּל אִלֵּין קְלִפִּין דְּשַׁלְטָאן בְּלֵילְיָא דְּאִיהִי גָּלוּתָא. ° וְכַד סְלִיקַת לְגַבֵּהּ, סְלִיקַת בְּכַמָּה רֵיחִין וּבָסְמִין דְּגִנְתָּא דְּעֵדֶן ° דְּאִיהִי גַּן דְּאוֹרַיְתָא. דְּעָלַהּ אִתְּמַר (שיר ד) ׳גַּן נָעוּל אֲחֹתִי כַּלָּה׳, סְתִימָא דְּלָא אִתְפַּתְּחַת אֶלָּא לְגַבֵּי בַּעְלָהּ. וְכַד יֵיתֵי בַּעְלָהּ, אֲדֹנָי שְׂפָתַי תִּפְתָּח, ° אִתְפַּתְּחַת לְגַבֵּי תְּרֵין סַמְכֵי קְשׁוֹט, ° וְקַבִּיל לָהּ בִּתְרֵין דְּרוֹעִין, הָדָא הוּא דִּכְתִיב (שם) ׳שְׂמֹאלוֹ תַּחַת לְרֹאשִׁי וִימִינוֹ תְחַבְּקֵנִי׳.

תרגום

'׳וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ׳'. בִּזְמַן שֶׁהקב"ה הָיָה בַּקְּלִפּוֹת הָאֵלֶּה, הָיָה בּוֹנֶה עוֹלָמוֹת וּמַחֲרִיבָם. וַהֲרֵי בֵּאֲרוּהָ, שֶׁאֵין הַשְׁפָּעָה בְּכָל הָעוֹלָמוֹת, וְנָהָר שֶׁהוּא הַצַּדִּיק יֶחֱרַב וְיִיבַשׁ בִּשְׁנֵי עוֹלָמוֹת, בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא. וְיֵשׁ מִי שֶׁאוֹמֵר שֶׁעָלָה בְּמַחֲשַׁבְתּוֹ לִבְנוֹת עוֹלָמוֹת וּלְהַחֲרִיבָם, וְאָמַר: זֶה מוֹעִיל לִי וְזֶה לֹא מוֹעִיל לִי. אֵלֶּה שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֶם "אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ" - מוֹעִילִים לִי. אֲחֵרִים שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֶם 'וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ', שֶׁמַּרְאֶה עַל עוֹלָמוֹת שֶׁעָלָה בִּרְצוֹנוֹ לִבְרֹא אוֹתָם וְלֹא עֲשָׂאָם, עֲלֵיהֶם נֶאֱמַר "תֹהוּ וָבֹהוּ", בְּאֵלֶּה אָמַר "לֹא מוֹעִילִים לִי". וּבִזְמַן שֶׁהקב"ה הָיָה בַּקְּלִפּוֹת הָאֵלֶּה, נֶאֱמַר בּוֹ (איכה ג) 'סַכּוֹתָה בֶעָנָן לָךְ מֵעֲבוֹר תְּפִלָּה'. "בֹּהוּ" וְ"חֹשֶׁךְ" עֲלֵיהֶם נֶאֱמַר (שמות יד) 'וַיְהִי הֶעָנָן וְהַחֹשֶׁךְ', וְאֵלֶּה הֵן קְלִפּוֹת הָאֱגוֹז. הַמֹּחַ שֶׁבִּפְנִים הַנֶּחֱלָק לְאַרְבָּעָה צְדָדִים - זֶה יְהוָֹה, שֶׁאֵינוֹ מְקַבֵּל טֻמְאָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (ירמיה יח) ׳׳הֲלֹא כֹה דְבָרִי כָּאֵשׁ נְאֻם ה׳׳', מָה הָאֵשׁ אֵינָהּ מְקַבֶּלֶת טֻמְאָה, אַף שְׁמוֹ אֵינוֹ מְקַבֵּל טֻמְאָה. וּבִזְמַן שֶׁמִּתְעַבְּרוֹת קְלִפּוֹת אֵלֶּה, יִשָּׁבְרוּ מֵהָאֱגוֹז, הַתְּפִלָּה שֶׁהִיא הַשְּׁכִינָה אֲדֹנָ"י, עוֹלָה אֶל בַּעְלָהּ (שֶׁהוּא) יְהוָֹ"ה, וְעוֹלָה הַכֹּל. שֶׁבִּזְמַן שֶׁהוּא הָיָה מִתְכַּסֶּה מִמֶּנָּה בַּקְּלִפּוֹת הָאֵלֶּה, הִיא נִקְרֵאת "עֲנִיָּה יְבֵשָׁה", וְאֵין לָהּ אֶלָּא מַה שֶּׁהֵבִיאוּ לָהּ עֲבָדֶיהָ בַּחֲשַׁאי. וּבְאוֹתָהּ שָׁעָה שֶׁהִתְפַּשֵּׁט הקב"ה מִקְּלִפּוֹת אֵלֶּה, נֶאֱמַר בּוֹ (ישעיה ל) '׳וְלֹא יִכָּנֵף עוֹד מוֹרֶיךָ וְהָיוּ עֵינֶיךָ רֹאוֹת אֶת מוֹרֶיךָ׳'. וּמִיָּד שֶׁהָיְתָה יַבָּשָׁה, נֶאֱמַר בּוֹ (ישעיה ו) '׳מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ׳', וְנִקְרֵאת בְּרָכָתוֹ, קְטָרְתּוֹ, קָרְבָּנוֹ, קִשּׁוּרוֹ, עוֹלָתוֹ. וְשָׂרְפָה אֶת כָּל הַקְּלִפּוֹת הָהֵן, וְעָלְתָה אֵלָיו. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (ויקרא ו) '׳זֹאת תּוֹרַת הָעֹלָה׳', בִּתְפִלַּת הַשַּׁחַר. הִיא הָעֹלָה, הִיא הָעוֹלָה אֵלָיו בִּתְפִלַּת הַמִּנְחָה. "עַל מוֹקְדָה ׳עַל הַמִּזְבֵּחַ כָּל הַלַּיְלָה׳" - בִּתְפִלַּת עַרְבִית, שֶׁבָּהּ הִיא שׂוֹרֶפֶת אֶת כָּל הַקְּלִפּוֹת הָאֵלֶּה הַשּׁוֹלְטוֹת בַּלַּיְלָה שֶׁהוּא הַגָּלוּת. וּכְשֶׁעוֹלָה אֵלָיו, עוֹלָה בְּכַמָּה רֵיחוֹת וּבְשָׂמִים שֶׁל גַּן עֵדֶן, שֶׁהוּא גַּן הַתּוֹרָה, שֶׁעָלֶיהָ נֶאֱמַר (שיר ד) '׳גַּן נָעוּל אֲחֹתִי כַלָּה׳', סְתוּמָה שֶׁאֵינָהּ נִפְתַּחַת אֶלָּא לְבַעְלָהּ. וּכְשֶׁיָּבוֹא בַּעְלָהּ, "אֲדֹנָי שְׂפָתַי תִּפְתָּח", נִפְתַּחַת אֶל שְׁנֵי סוֹמְכֵי הָאֱמֶת, וּמְקַבֵּל אוֹתָהּ בִּשְׁתֵּי זְרוֹעוֹת, זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (שם) '׳שְׂמֹאלוֹ תַּחַת לְרֹאשִׁי וִימִינוֹ תְּחַבְּקֵנִי׳'.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: [דף פב ע"ד] (פב ע"ד) ° ׳והארץ היתה תהו׳. בזמנא דקדשא בריך הוא הוה באלין קלפין, הוה בונה עולמות ומחריבן. והא אוקמוה, דלית השפעה בכל עלמין, ונהר דאיהו צדיק, יחרב ויבש ° בתרין עלמין, בעלמא דין ובעלמא דאתי. ° ואית מאן דאמר דסליק במחשבתה למבני עלמין ולהחריבן, ואמר דין מהנין לי ודין לא מהנין לי. אלין דאתמר בהון את השמים ואת הארץ מהנין לי. ° אחרנין דאתמר בהון ׳והארץ היתה תהו ובהו׳, דאחזי על עלמין דסליק ברעותה למבר' לון ולא עביד לון, עליהו אתמר תהו ובהו, באלין אמר לא מהנין לי. ובזמנא דקדשא בריך הוא באלין קלפין, אתמר בה ° ׳סכתה בענן לך ° מעבור תפלה׳ (איכה ג). ° בהו וחשך עליהו אתמר ׳ויהי הענן והחשך׳ (שמות יד, כ), ° ואלין אנון קלפין דאגוזא. מחא מלגאו ° דאתפלג לד' סטרין, דא יהו'ה ° דאיהו לא קביל מסאבו, ° כמד"א (ירמיה יח, כג) הלא כה דברי כאש נאם ה', מה אשא לא מקבל טמאה אף שמה לא מקבל טמאה. ° ובזמנא דמתעברין אלין קלפין, יתברון מאגוזא, צלותא דאיהי שכינתא אדנ'י, סלקא לגבי בעלה (דאיהו) יהו"ה, וסליקת כלא. דבזמנא דאיהו הוה מתכסיא מנה באנון קלפין, איהי אתקריאת עניה יבשה, ולית לה אלא ° מה דהביאו לה עבדיה בחשאי. ובההוא זמנא דאתפשט קדשא בריך הוא מאלין קלפין אתמר בה ° ׳ולא יכנף עוד מוריך והיו עיניך ° ראות את מוריך׳ (ישעיה ל). ומיד ° דהוא יבשה, אתמר בה ׳מלא כל הארץ כבודו׳ (ישעיה ו, ג), ואתקריאת ברכה דילה, קטרת דילה, קרבנא דילה. ° קשורא דילה, ° עולה דילה. ° ואוקידת כל אנון קלפין, וסליקת לגבה. ° הדא הוא דכתיב ׳זאת תורת העלה׳ (ויקרא ו), ° בצלותא דשחרית. היא העלה, איהי העולה לגבה ° בצלותא דמנחה. על מוקדה ׳על המזבח כל הלילה׳, ° בצלותא דערבית. דבה איהי אוקידת כל אלין קלפין דשלטאן בליליא דאיהי גלותא. ° וכד סליקת לגבה, סליקת בכמה ריחין ובסמין דגנתא דעדן ° דאיהי גן דאוריתא. דעלה אתמר (שיר ד) ׳גן נעול אחתי כלה׳, סתימא דלא אתפתחת אלא לגבי בעלה. וכד ייתי בעלה, אדני שפתי תפתח, ° אתפתחת לגבי תרין סמכי קשוט, ° וקביל לה בתרין דרועין, הדא הוא דכתיב (שם) ׳שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקני׳.

התרגום: '׳והארץ היתה תהו׳'. בזמן שהקב"ה היה בקלפות האלה, היה בונה עולמות ומחריבם. והרי בארוה, שאין השפעה בכל העולמות, ונהר שהוא הצדיק יחרב וייבש בשני עולמות, בעולם הזה ובעולם הבא. ויש מי שאומר שעלה במחשבתו לבנות עולמות ולהחריבם, ואמר: זה מועיל לי וזה לא מועיל לי. אלה שנאמר בהם "את השמים ואת הארץ" - מועילים לי. אחרים שנאמר בהם 'והארץ היתה תהו ובהו', שמראה על עולמות שעלה ברצונו לברא אותם ולא עשאם, עליהם נאמר "תהו ובהו", באלה אמר "לא מועילים לי". ובזמן שהקב"ה היה בקלפות האלה, נאמר בו (איכה ג) 'סכותה בענן לך מעבור תפלה'. "בהו" ו"חשך" עליהם נאמר (שמות יד) 'ויהי הענן והחשך', ואלה הן קלפות האגוז. המח שבפנים הנחלק לארבעה צדדים - זה יהוה, שאינו מקבל טמאה, כמו שכתוב (ירמיה יח) ׳הלא כה דברי כאש נאם ה׳', מה האש אינה מקבלת טמאה, אף שמו אינו מקבל טמאה. ובזמן שמתעברות קלפות אלה, ישברו מהאגוז, התפלה שהיא השכינה אדנ"י, עולה אל בעלה (שהוא) יהו"ה, ועולה הכל. שבזמן שהוא היה מתכסה ממנה בקלפות האלה, היא נקראת "עניה יבשה", ואין לה אלא מה שהביאו לה עבדיה בחשאי. ובאותה שעה שהתפשט הקב"ה מקלפות אלה, נאמר בו (ישעיה ל) '׳ולא יכנף עוד מוריך והיו עיניך ראות את מוריך׳'. ומיד שהיתה יבשה, נאמר בו (ישעיה ו) '׳מלא כל הארץ כבודו׳', ונקראת ברכתו, קטרתו, קרבנו, קשורו, עולתו. ושרפה את כל הקלפות ההן, ועלתה אליו. זהו שכתוב (ויקרא ו) '׳זאת תורת העלה׳', בתפלת השחר. היא העלה, היא העולה אליו בתפלת המנחה. "על מוקדה ׳על המזבח כל הלילה׳" - בתפלת ערבית, שבה היא שורפת את כל הקלפות האלה השולטות בלילה שהוא הגלות. וכשעולה אליו, עולה בכמה ריחות ובשמים של גן עדן, שהוא גן התורה, שעליה נאמר (שיר ד) '׳גן נעול אחתי כלה׳', סתומה שאינה נפתחת אלא לבעלה. וכשיבוא בעלה, "אדני שפתי תפתח", נפתחת אל שני סומכי האמת, ומקבל אותה בשתי זרועות, זהו שכתוב (שם) '׳שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקני׳'.

מן המפרשים

ביאור הגר"א: בתרין עלמין כו'. כמ"ש שם שכינה עילאה שכינה תתאה וזה שכתוב אצל כל העריות ונכרתה, שאמרו הכרת תכרת, הכרת בעה"ז תכרת בעה"ב:

לכל המפרשים על פיסקה זו

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: