העלאת התפלה כאבן הקלע למקום ידוע - והאבן מדה בין ספירה לספירה
תיקוני זוהר · תקונים מזהר חדש - העלאת התפלה בזרקא עד אין סוף, ומדת זאת · מאמר 85 · פיסקה 1 · דף כט ע"א
לשון הזוהר
[וילנא כט ע"א] ° פָּתַח כְּמִלְּקַדְּמִין וְאָמַר, זַרְקָא וַדַּאי בָּהּ צָרִיךְ לְסָלְקָא צְלוֹתָא לְהַהוּא אֲתַר יְדִיעַ, דְּהַאי אַבְנָא דְּקִירְטָא אִזְדְּרִיקַת לַאֲתַר יְדִיעַ, ° הָכֵי צָרִיךְ לְסָלְקָא מַחֲשַׁבְתָּא בִּצְלוֹתָא בְּהַאי תָּגָא ° דְּאִיהִי אֶבֶן מֻכְלֶלֶת (וילנא כט ע"א) וּמְעֻטֶרֶת, דְּאִתְּמַר כָּל הַזּוֹקֵף זוֹקֵף בַּשֵּׁם, צָרִיךְ לְסָלְקָא לֵהּ ° לַאֲתַר דְּאִתְנַטְלַת. ° וּבְהַהִיא שַׁעֲתָא דְּסָלִיק לָהּ לְגַבֵּי בַּעְלָהּ, אֲפִלּוּ נָחָשׁ כָּרוּךְ עַל עֲקֵבוֹ לֹא יַפְסִיק, ° אַף עַל גַּב דְּאִתְּמַר בַּהּ ׳וְאַתָּה תְּשׁוּפֶנּוּ עָקֵב׳ (בראשית ג, טו), (פב ע"א) ° הַהִיא אֶבֶן דְּאִיהִי י' דְּיַעֲקֹב, דְּאִתְּמַר בָּהּ ׳מִשָּׁם רוֹעֵה אֶבֶן יִשְׂרָאֵל׳ (בראשית מט, כד), לֹא יַפְסִיק לְסַלְקָא לָהּ לְהַהוּא אֲתַר דְּאִתְנְטִילַת מֵעַמּוּדָא דְּאֶמְצָעִיתָא, צָרִיךְ לְסָלְקָא לָהּ עַד אֵין סוֹף. ° וְכַד נָחִית לָהּ, אִתְּמַר בַּהּ כָּל הַכּוֹרֵעַ כּוֹרֵעַ בְּבָרוּךְ. (נ"א נחית לה) ° בֵּהּ צָרִיךְ לְסָלְקָא לָהּ, ° עַד אֵין סוֹף ° וְעַד אֵין תַּכְלִית. וְלֹא יַפְסִיק לָהּ מִינֵהּ, ׳לֹא לְעֵלָּא וְלֹא׳ לְתַתָּא. ° לְזִמְנִין אִיהוּ בַּעְלָהּ ו' בְּצַדִּיק, בְּשִׁית פִּרְקִין דִּתְרֵין שׁוֹקִין נְחִיתַת לְגַבֵּהּ בִּתְרֵין שׁוֹקִין. לְזִמְנִין אִיהוּ בַּעְלָהּ ו' בִּתְרֵין דְּרוֹעִין, בְּשִׁית פִּרְקִין סְלִיקַת לְגַבֵּהּ בִּתְרֵין דְּרוֹעִין. ° לְזִמְנִין אִיהוּ בַּעְלָהּ בֵּין אַבָּא וְאִמָּא, בֵּ'ן יָ'הּ, צָרִיךְ לְסָלְקָא לָהּ לְגַבֵּה תַּמָּן. לְזִמְנִין אִיהוּ בַּעְלָהּ בְּכֶתֶר, ו' בֵּין י"י כְּגַוְנָא דָּא א, צָרִיךְ לְסָלְקָא לָהּ לְגַבֵּהּ. וְכַד סְלִיקַת תַּמָּן לְגַבֵּהּ אִתְּמַר בָּהּ ׳אֶבֶן מָאֲסוּ הַבּוֹנִים וְגוֹ'׳ (תהלים קיח, כב). כַּד אִיהִי סְלִיקַת לְעֵלָּא ° בְּרֵישָׁא דְּכָל רֵישִׁין, שָׁאֲלִין בְּגִינָהּ מַלְאָכַיָּא ° אַיֵּה מְקוֹם כְּבוֹדוֹ לְהַעֲרִיצוֹ. וְכַד סָלְקָא לא' (נ"א לעילא) אִיהִי תָּגָא בְּרֵישָׁא דְּא', עֲטָרָה עַל רֵישֵׁהּ. כַּד נַחְתָּא, בֵּהּ נַחְתָּא, וְאִתְעֲבִיד נְקֻדָּה לְתַתָּא מִנֵּהּ. ° וּבְכָל דַּרְגָּא דִּסְלִיקַת הָכֵי נְחִיתַת. כַּד סְלִיקַת אִתְקְרִיאַת תָּגָא, ° בְּרָזָא דְּטַעֲמֵי. וְכַד נְחִיתַת אִתְקְרִיאַת נְקֻדָּה. ° וְכַד אִיהִי כְּגַוְנָא דָּא 'אוּ' מִתְיַחֲדָא עִמֵּהּ. וְכַד אִיהִי תָּגָא עַל רֵאשֵׁהּ אִתְקְרִיאַת ° אוֹת זַיִן, ° כְּלִילָא מִנֵּהּ, ° אוֹת בְּרִית דְּאִיהוּ שְׁבִיעָאָה דְּכֹלָּא שְׁבִיעִי. ° וְדָא הַאי אַבְנָא אִיהִי בִּנְיָנָא דְּכָל עָלְמִין, וּבְגִינַהּ אִתְּמַר ° ׳אֶבֶן שְׁלֵמָה וָצֶדֶק יִהְיֶה לְךָ׳ (דברים כה, טו). ° אִיהִי מִדָּה בֵּין כָּל סְפִירָה וּסְפִירָה, דְּכָל סְפִירָה בָּהּ סָלִיק לְעֶשֶׂר. ° שִׁעוּר דִּילַהּ ו', בָּהּ אִתְעֲבִיד אַמָּה, עֶשֶׂר אַמּוֹת אֹרֶךְ בֵּין כָּל סְפִירָה וּסְפִירָה, וְרָזָא דְּמִלָּא ° עֶשֶׂר אַמּוֹת אֹרֶךְ הַקֶּרֶשׁ. ° וּבֵין כָּל אַמָּה וְאַמָּה אִיהִי י', ° בֵּין פִּרְקָא וּפִרְקָא תַּשְׁכַּח לָהּ. וי' עֶשֶׂר זִמְנִין סְלִיקַת לְמֵאָה, ° וְהִפּוּכָא דְּמֵאָה אַמָּ"ה.
תרגום
פָּתַח כְּמִלְּפָנִים וְאָמַר: "זַרְקָא" - וַדַּאי בָּהּ צָרִיךְ לְהַעֲלוֹת אֶת הַתְּפִלָּה לְאוֹתוֹ מָקוֹם יָדוּעַ, שֶׁכְּמוֹ אֶבֶן הַקֶּלַע נִזְרֶקֶת לְמָקוֹם יָדוּעַ, כָּךְ צָרִיךְ לְהַעֲלוֹת אֶת הַמַּחְשָׁבָה בַּתְּפִלָּה בְּכֶתֶר זֶה שֶׁהוּא אֶבֶן כְּלוּלָה וּמְעֻטֶּרֶת, שֶׁנֶּאֱמַר "כָּל הַזּוֹקֵף זוֹקֵף בַּשֵּׁם", צָרִיךְ לְהַעֲלוֹתוֹ לַמָּקוֹם שֶׁמִּמֶּנּוּ נִטַּל. וּבְאוֹתָהּ שָׁעָה שֶׁמַּעֲלֶה אוֹתָהּ אֶל בַּעְלָהּ, אֲפִלּוּ נָחָשׁ כָּרוּךְ עַל עֲקֵבוֹ לֹא יַפְסִיק, אַף עַל פִּי שֶׁנֶּאֱמַר בָּהּ (בראשית ג) 'וְאַתָּה תְּשׁוּפֶנּוּ עָקֵב', אוֹתָהּ אֶבֶן שֶׁהִיא הַיּוֹ"ד שֶׁל יַעֲקֹב, שֶׁנֶּאֱמַר בָּהּ (בראשית מט) 'מִשָּׁם רֹעֶה אֶבֶן יִשְׂרָאֵל', לֹא יַפְסִיק מִלְּהַעֲלוֹתָהּ לְאוֹתוֹ מָקוֹם שֶׁנִּטְּלָה מִמֶּנּוּ, מֵעַמּוּדָא דְּאֶמְצָעִיתָא, צָרִיךְ לְהַעֲלוֹתָהּ עַד אֵין סוֹף. וּכְשֶׁמּוֹרִיד אוֹתָהּ, נֶאֱמַר בָּהּ "כָּל הַכּוֹרֵעַ כּוֹרֵעַ בְּבָרוּךְ" - בּוֹ צָרִיךְ לְהַעֲלוֹתָהּ, עַד אֵין סוֹף וְעַד אֵין תַּכְלִית, וְלֹא יַפְסִיק אוֹתָהּ מִמֶּנּוּ, לֹא לְמַעְלָה וְלֹא לְמַטָּה. לִפְעָמִים בַּעְלָהּ הוּא וָא"ו בַּצַּדִּיק, בְּשֵׁשׁ פְּרָקִים שֶׁל שְׁתֵּי הַשּׁוֹקַיִם יוֹרֶדֶת אֵלָיו בִּשְׁתֵּי הַשּׁוֹקַיִם. לִפְעָמִים בַּעְלָהּ הוּא וָא"ו בִּשְׁתֵּי הַזְּרוֹעוֹת, בְּשֵׁשׁ פְּרָקִים עוֹלָה אֵלָיו בִּשְׁתֵּי הַזְּרוֹעוֹת. לִפְעָמִים בַּעְלָהּ הוּא בֵּין אַבָּא וְאִמָּא, בֵּ"ן יָ"הּ, צָרִיךְ לְהַעֲלוֹתָהּ אֵלָיו שָׁם. לִפְעָמִים בַּעְלָהּ בַּכֶּתֶר, וָא"ו בֵּין י"י כָּעִנְיָן הַזֶּה א', צָרִיךְ לְהַעֲלוֹתָהּ אֵלָיו. וּכְשֶׁעוֹלָה שָׁם אֵלָיו, נֶאֱמַר בָּהּ (תהלים קיח) ׳אֶבֶן מָאֲסוּ הַבּוֹנִים׳ וְגוֹ'. כְּשֶׁהִיא עוֹלָה לְמַעְלָה בְּרֹאשׁ כָּל הָרָאשִׁים, שׁוֹאֲלִים עָלֶיהָ הַמַּלְאָכִים "אַיֵּה מְקוֹם כְּבוֹדוֹ לְהַעֲרִיצוֹ". וּכְשֶׁעוֹלָה לְמַעְלָה, הִיא כֶּתֶר בְּרֹאשׁ הָא', עֲטָרָה עַל רֹאשׁוֹ. כְּשֶׁיּוֹרֶדֶת, בּוֹ יוֹרֶדֶת, וְנַעֲשֵׂית נְקֻדָּה לְמַטָּה מִמֶּנּוּ. וּבְכָל דַּרְגָּה שֶׁעוֹלָה כָּךְ יוֹרֶדֶת. כְּשֶׁעוֹלָה נִקְרֵאת כֶּתֶר, בְּסוֹד הַטְּעָמִים, וּכְשֶׁיּוֹרֶדֶת נִקְרֵאת נְקֻדָּה. וּכְשֶׁהִיא כָּעִנְיָן הַזֶּה, "אוּ", מִתְיַחֶדֶת עִמּוֹ. וּכְשֶׁהִיא כֶּתֶר עַל רֹאשׁוֹ נִקְרֵאת אוֹת זַיִ"ן, כְּלוּלָה מִמֶּנּוּ, אוֹת בְּרִית, שֶׁהוּא הַשְּׁבִיעִי שֶׁל הַכֹּל, שְׁבִיעִי. וְזֹאת הָאֶבֶן הִיא בִּנְיַן כָּל הָעוֹלָמוֹת, וְעָלֶיהָ נֶאֱמַר (דברים כה) '׳אֶבֶן שְׁלֵמָה וָצֶדֶק יִהְיֶה לְּךָ׳'. הִיא מִדָּה בֵּין כָּל סְפִירָה וּסְפִירָה, שֶׁכָּל סְפִירָה בָּהּ עוֹלָה לְעֶשֶׂר. שִׁעוּרָהּ שֵׁשׁ, בָּהּ נַעֲשֵׂית אַמָּה - עֶשֶׂר אַמּוֹת אֹרֶךְ בֵּין כָּל סְפִירָה וּסְפִירָה, וְסוֹד הַדָּבָר "עֶשֶׂר אַמּוֹת אֹרֶךְ הַקֶּרֶשׁ". וּבֵין כָּל אַמָּה וְאַמָּה הִיא יוֹ"ד, בֵּין פֶּרֶק לְפֶרֶק תִּמְצָאֶנָּה. וְיוֹ"ד עֶשֶׂר פְּעָמִים עוֹלָה לְמֵאָה, וְהִפּוּכָהּ שֶׁל מֵאָה - אַמָּ"ה.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: [וילנא כט ע"א] ° פתח כמלקדמין ואמר, זרקא ודאי בה צריך לסלקא צלותא לההוא אתר ידיע, דהאי אבנא דקירטא אזדריקת לאתר ידיע, ° הכי צריך לסלקא מחשבתא בצלותא בהאי תגא ° דאיהי אבן מכללת (וילנא כט ע"א) ומעטרת, דאתמר כל הזוקף זוקף בשם, צריך לסלקא לה ° לאתר דאתנטלת. ° ובההיא שעתא דסליק לה לגבי בעלה, אפלו נחש כרוך על עקבו לא יפסיק, ° אף על גב דאתמר בה ׳ואתה תשופנו עקב׳ (בראשית ג, טו), (פב ע"א) ° ההיא אבן דאיהי י' דיעקב, דאתמר בה ׳משם רועה אבן ישראל׳ (בראשית מט, כד), לא יפסיק לסלקא לה לההוא אתר דאתנטילת מעמודא דאמצעיתא, צריך לסלקא לה עד אין סוף. ° וכד נחית לה, אתמר בה כל הכורע כורע בברוך. (נ"א נחית לה) ° בה צריך לסלקא לה, ° עד אין סוף ° ועד אין תכלית. ולא יפסיק לה מינה, ׳לא לעלא ולא׳ לתתא. ° לזמנין איהו בעלה ו' בצדיק, בשית פרקין דתרין שוקין נחיתת לגבה בתרין שוקין. לזמנין איהו בעלה ו' בתרין דרועין, בשית פרקין סליקת לגבה בתרין דרועין. ° לזמנין איהו בעלה בין אבא ואמא, ב'ן י'ה, צריך לסלקא לה לגבה תמן. לזמנין איהו בעלה בכתר, ו' בין י"י כגונא דא א, צריך לסלקא לה לגבה. וכד סליקת תמן לגבה אתמר בה ׳אבן מאסו הבונים וגו'׳ (תהלים קיח, כב). כד איהי סליקת לעלא ° ברישא דכל רישין, שאלין בגינה מלאכיא ° איה מקום כבודו להעריצו. וכד סלקא לא' (נ"א לעילא) איהי תגא ברישא דא', עטרה על רישה. כד נחתא, בה נחתא, ואתעביד נקדה לתתא מנה. ° ובכל דרגא דסליקת הכי נחיתת. כד סליקת אתקריאת תגא, ° ברזא דטעמי. וכד נחיתת אתקריאת נקדה. ° וכד איהי כגונא דא 'או' מתיחדא עמה. וכד איהי תגא על ראשה אתקריאת ° אות זין, ° כלילא מנה, ° אות ברית דאיהו שביעאה דכלא שביעי. ° ודא האי אבנא איהי בנינא דכל עלמין, ובגינה אתמר ° ׳אבן שלמה וצדק יהיה לך׳ (דברים כה, טו). ° איהי מדה בין כל ספירה וספירה, דכל ספירה בה סליק לעשר. ° שעור דילה ו', בה אתעביד אמה, עשר אמות ארך בין כל ספירה וספירה, ורזא דמלא ° עשר אמות ארך הקרש. ° ובין כל אמה ואמה איהי י', ° בין פרקא ופרקא תשכח לה. וי' עשר זמנין סליקת למאה, ° והפוכא דמאה אמ"ה.
התרגום: פתח כמלפנים ואמר: "זרקא" - ודאי בה צריך להעלות את התפלה לאותו מקום ידוע, שכמו אבן הקלע נזרקת למקום ידוע, כך צריך להעלות את המחשבה בתפלה בכתר זה שהוא אבן כלולה ומעטרת, שנאמר "כל הזוקף זוקף בשם", צריך להעלותו למקום שממנו נטל. ובאותה שעה שמעלה אותה אל בעלה, אפלו נחש כרוך על עקבו לא יפסיק, אף על פי שנאמר בה (בראשית ג) 'ואתה תשופנו עקב', אותה אבן שהיא היו"ד של יעקב, שנאמר בה (בראשית מט) 'משם רעה אבן ישראל', לא יפסיק מלהעלותה לאותו מקום שנטלה ממנו, מעמודא דאמצעיתא, צריך להעלותה עד אין סוף. וכשמוריד אותה, נאמר בה "כל הכורע כורע בברוך" - בו צריך להעלותה, עד אין סוף ועד אין תכלית, ולא יפסיק אותה ממנו, לא למעלה ולא למטה. לפעמים בעלה הוא וא"ו בצדיק, בשש פרקים של שתי השוקים יורדת אליו בשתי השוקים. לפעמים בעלה הוא וא"ו בשתי הזרועות, בשש פרקים עולה אליו בשתי הזרועות. לפעמים בעלה הוא בין אבא ואמא, ב"ן י"ה, צריך להעלותה אליו שם. לפעמים בעלה בכתר, וא"ו בין י"י כענין הזה א', צריך להעלותה אליו. וכשעולה שם אליו, נאמר בה (תהלים קיח) ׳אבן מאסו הבונים׳ וגו'. כשהיא עולה למעלה בראש כל הראשים, שואלים עליה המלאכים "איה מקום כבודו להעריצו". וכשעולה למעלה, היא כתר בראש הא', עטרה על ראשו. כשיורדת, בו יורדת, ונעשית נקדה למטה ממנו. ובכל דרגה שעולה כך יורדת. כשעולה נקראת כתר, בסוד הטעמים, וכשיורדת נקראת נקדה. וכשהיא כענין הזה, "או", מתיחדת עמו. וכשהיא כתר על ראשו נקראת אות זי"ן, כלולה ממנו, אות ברית, שהוא השביעי של הכל, שביעי. וזאת האבן היא בנין כל העולמות, ועליה נאמר (דברים כה) '׳אבן שלמה וצדק יהיה לך׳'. היא מדה בין כל ספירה וספירה, שכל ספירה בה עולה לעשר. שעורה שש, בה נעשית אמה - עשר אמות ארך בין כל ספירה וספירה, וסוד הדבר "עשר אמות ארך הקרש". ובין כל אמה ואמה היא יו"ד, בין פרק לפרק תמצאנה. ויו"ד עשר פעמים עולה למאה, והפוכה של מאה - אמ"ה.
מן המפרשים
ביאור הגר"א: פתח כמלקדמין כו' ודאי בה כו'. ר"ל אבן השכינה אבן רועה ישראל כמ"ש למטה והקירטא הוא שפה כמ"ש בתיקונים והוא הפה שבו סלקא התפלה מלכות והיא סגולתא לעילא כמ"ש לקמן בדף ס"ב ע"ב ואמר שצריך לסלקא לצלותא במקום שמלכות מגעת כן צריך לסלק…
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: