טלטול בעלי התורה ממקום למקום כגלגול - ושבעה מיני עניות כמדורי גיהנם
תיקוני זוהר · תקונים מזהר חדש - אילן החיים ועץ הדעת טוב ורע, והגאלה הסתומה בלב · מאמר 84 · פיסקה 3 · דף כה ע"ב
לשון הזוהר
[דף פ ע"ד] אֲבָל מִסִּטְרָא דְּעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע, צָרִיךְ לְמֶעֱבַד בֵּהּ עֲקִירָא, לְמֶהֱוֵי מְטֻלְטָל וְגַלֵּי מֵאֲתַר לַאֲתַר, כְּמָה דְּאוֹקְמוּהּ רַבָּנָן (פ ע"ד) דְּמַתְנִיתִין, (דברים לג) אַף חוֹבֵב עַמִּים וְגוֹ', אִלֵּין אִנּוּן דִּמְכַתְּתִין רַגְלֵיהוֹן מִמְּדִינָה לִמְדִינָה, וְדַרְשִׁינָן לֵהּ דהכי קאמר, בְּזִמְנָא דְּאַתְּ חוֹבֵב עַמִּים בְּגָלוּתָא בְּחוֹבִין דְּדָרָא, כָּל קְדוֹשָׁיו יִהְיוּ בְּיָדֶךָ, וּלְבָתַר אָמַר, וְהֵם תֻּכּוּ לְרַגְלֶיךָ, אִלֵּין אִנּוּן דִּמְכַתְּתִין רַגְלֵיהוֹן מִמְּדִינָה לִמְדִינָה וּמֵאֲתַר לַאֲתַר, לִשָּא וְלִתֵּן בְּמַשָּא וּבְמַתָּן דְּאוֹרַיְתָא, דְּאָזְלִין מְטֻלְטָלִין מֵאֲתַר לַאֲתַר, אִתְחֲשִׁיב לוֹן כְּגִלְגּוּל, דְשֶׁבַע מִינֵי עֲנִיּוֹת אִתְחֲשִׁיב לֵהּ לְבַר נָשׁ כְּשֶׁבַע מְדוֹרִין דְּגֵיהִינֹּם, דִּלְכֻלְּהוּ נָחִית אָדָם. בִּתְיוּבְתָּא סָלִיק, דְּעָלַיְהוּ אִתְּמַר ׳וְיִסַּרְתִּי אֶתְכֶם אַף אֲנִי שֶׁבַע׳ כְּחַטֹאתֵיכֶם. בְּגִין דְּחָב אָדָם בְּז' מִינִין דְּאִנּוּן ׳חִטָה וּשְׂעוֹרָה וְגֶפֶן וּתְאֵנָה וְרִמּוֹן׳ ׳זֵית שֶׁמֶן וּדְבַשׁ׳.וּבְגִין דָּא הֲווֹ אָמְרֵי רַבָּנָן דמתני' אִילָן שֶׁאָכַל אָדָם הָרִאשׁוֹן חִטָה הָיָה, וְאָחֳרָנִין אָמְרִין גֶּפֶן הֲוָה, וְאָחֳרָנִין אָמְרִין תְאֵנָה הָיְתָה, וְלֹא הֲווֹ חוֹלְקִין בְּמִלּוּלַיְהוּ, דְּכֹלָּא קְשׁוֹט, דְּשִׁבְעַת מִינִין נְטוּעִין בָּאָרֶץ, חִטָה וּשְׂעוֹרָה. וְהַיְנוּ דִּתְנָן, בָּעֲצֶרֶת עַל פֵּרוֹת הָאִילָן, נִדּוֹן כָּל עָלְמָא, כֻּלְּהוּ קָרָא לוֹן אִילָן חַד, מִסִּטְרָא חַד. וּמִסִּטְרָא אָחֳרָא מִתְפָּרְשָׁן לְז' מִינִין. כְּגוֹן לוּלָב, דְּאִיהוּ אֲגֻדָּה חֲדָא לְתַתָּא וּלְעֵלָּא מִתְפָּרְשָׁן מִינִין כָּל חַד לְחוּלָקֵהּ. כְּגַוְנָא דְּחֵיוָן דְּאִתְּמַר בְּהוּ (יחזקאל א) ׳וּפְנֵיהֶם וְכַנְפֵיהֶם פְּרוּדוֹת מִלְּמַעְלָה׳, וּלְתַתָּא ׳שְׁתַּיִם חֹבְרֹת אִישׁ, וּשְׁתַּיִם מְכַסּוֹת אֶת גויותיהנה׳. זַכָּאָה אִיהוּ עֵץ דְּאִיהוּ ׳שָׁתוּל עַל פַּלְגֵּי מַיִם׳ דְּאוֹרַיְתָא. וְיַתִּיר מָאן דְּאִיהוּ מִסִּטְרָא דְּאִילָנָא דְּחַיֵּי, דאִתְּמַר בֵּהּ ׳אֲשֶׁר פִּרְיוֹ יִתֵּן׳ בְּעִתּ"וֹ, וְדָא שְׁכִינְתָּא, וְלָא אַפִּיק מֵעֵת דִּילֵהּ. אֲנִי ה' בְּעִתָּ"הּ אֲחִישֶׁנָּה (ישעיה ס). בְּעִתָּהּ, ע"ב פָּנִים לַתּוֹרָה, דְּאִיהוּ ת' מִן עֵת. ׳וְעָלֵהוּ לֹא יִבּוֹל׳, כְּגוֹן ׳שִׂמְלָתְךָ לֹא בָּלְתָה מֵעָלֶיךָ׳. ׳וְכָל אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה יַצְלִיחַ׳ (תהלים א'). אִלֵּין פִּקּוּדִין דַּעֲשֵׂה, דְּאִתְּמַר עָלַיְהוּ (בראשית לט) ׳וְכָל אֲשֶׁר הוּא עוֹשֶׂה ה' מַצְלִיחַ בְּיָדוֹ׳.וְאוֹקְמוּהּ מ"מ דְּאִיהִי אוֹרַיְתָא דאִתְּמַר בֵּהּ (משלי ה) שְׁתֵה מַיִם מִבּוֹרֶךָ וְגוֹ', וְאוֹקְמוּהּ בּוֹר מַיִם מְכֻנָּסִים, ׳בְּאֵר מַיִם חַיִּים׳, הָדָא הוּא דִּכְתִיב (שיר ד) ׳מַעְיַן גַּנִּים בְּאֵר מַיִם חַיִּים׳. מִסִּטְרָא דְּעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע, אִיהִי מַיִם מְכֻנָּסִים לְמִקְוֶה, מַיִם מְכֻנָּסִים סְרוּחִים. אִלֵּין מִסִּטְרָא דְּטוֹב וְאִלֵּין מִסִּטְרָא דְּרַע. וּמַיִם מְכֻנָּסִים אִלֵּין הֲלָכוֹת וּלְקוּטוֹת, דְּאִנּוּן כְּגוֹן לֶקֶט שִׁכְחָה וּפֵאָה דְּעָנִי, הָכֵי מַיִם מְכֻנָּסִים לְהַהוּא דְאִקְּרֵי עָנִי בְּאוֹרַיְתָא וּבְפִקּוּדִין דִּילֵהּ, דְּלֵית לֵהּ אֶלָּא מָא דְּיָהֲבִין לֵהּ, דְּאִשְׁתַּקְּיָא מִלְּבַר ע"י אָחֳרָא.
תרגום
אֲבָל מִצַּד עֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע, צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת בּוֹ עֲקִירָה, לִהְיוֹת מְטֻלְטָל וְגוֹלֶה מִמָּקוֹם לְמָקוֹם, כְּמוֹ שֶׁפֵּרְשׁוּ הָרַבָּנִים (פ ע"ד) בַּמִּשְׁנָה, (דברים לג) אַף חֹבֵב עַמִּים וְגוֹ', אֵלֶּה הֵם הַמְשַׁחֲקִים אֶת רַגְלֵיהֶם מִמְּדִינָה לִמְדִינָה, וְדוֹרְשִׁים אוֹתוֹ שֶׁכָּךְ אוֹמֵר: בִּזְמַן שֶׁאַתָּה חוֹבֵב עַמִּים בַּגָּלוּת בְּעֵת חֶטְאֵי הַדּוֹר, כָּל קְדוֹשָׁיו יִהְיוּ בְּיָדְךָ, וְאַחַר כָּךְ אָמַר, וְהֵם תֻּכּוּ לְרַגְלֶיךָ - אֵלֶּה הֵם הַמְשַׁחֲקִים אֶת רַגְלֵיהֶם מִמְּדִינָה לִמְדִינָה וּמִמָּקוֹם לְמָקוֹם, לָשֵׂאת וְלָתֵת בְּמַשָּׂא וּבְמַתָּן שֶׁל תּוֹרָה, שֶׁהוֹלְכִים מְטֻלְטָלִים מִמָּקוֹם לְמָקוֹם, נֶחְשָׁב לָהֶם כְּגִלְגּוּל, שֶׁשִּׁבְעָה מִינֵי עֲנִיּוּת נֶחְשָׁבִים לָאָדָם כְּשִׁבְעָה מְדוֹרֵי גֵּיהִנֹּם, שֶׁלְּכֻלָּם יוֹרֵד הָאָדָם. בִּתְשׁוּבָה עוֹלֶה, שֶׁעֲלֵיהֶם נֶאֱמַר '׳וְיִסַּרְתִּי אֶתְכֶם אַף אֲנִי שֶׁבַע׳' כְּחַטֹּאתֵיכֶם, מִשּׁוּם שֶׁחָטָא הָאָדָם בְּשִׁבְעָה מִינִים, שֶׁהֵם ׳חִטָּה וּשְׂעֹרָה וְגֶפֶן וּתְאֵנָה וְרִמּוֹן׳, ׳זַיִת שֶׁמֶן וּדְבַשׁ׳. וּמִשּׁוּם כָּךְ הָיוּ הָרַבָּנִים בַּמִּשְׁנָה אוֹמְרִים: הָאִילָן שֶׁאָכַל אָדָם הָרִאשׁוֹן חִטָּה הָיָה, וַאֲחֵרִים אוֹמְרִים גֶּפֶן הָיָה, וַאֲחֵרִים אוֹמְרִים תְּאֵנָה הָיְתָה, וְלֹא הָיוּ חוֹלְקִים בְּדִבְרֵיהֶם, שֶׁהַכֹּל אֱמֶת, שֶׁשִּׁבְעַת הַמִּינִים נְטוּעִים בָּאָרֶץ, חִטָּה וּשְׂעֹרָה. וְהַיְנוּ שֶׁשָּׁנִינוּ: בַּעֲצֶרֶת עַל פֵּרוֹת הָאִילָן, נִדּוֹן כָּל הָעוֹלָם - כֻּלָּם קָרָא לָהֶם "אִילָן אֶחָד", מִצַּד אֶחָד, וּמִצַּד אַחֵר מִתְפָּרְדִים לְשִׁבְעָה מִינִים, כְּגוֹן לוּלָב, שֶׁהוּא אֲגֻדָּה אַחַת - לְמַטָּה וּלְמַעְלָה מִתְפָּרְדִים הַמִּינִים כָּל אֶחָד לְחֶלְקוֹ, כְּעֵין הַחַיּוֹת שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֶן (יחזקאל א) '׳וּפְנֵיהֶם וְכַנְפֵיהֶם פְּרֻדוֹת מִלְמָעְלָה׳', וּלְמַטָּה '׳שְׁתַּיִם חֹבְרוֹת אִישׁ, וּשְׁתַּיִם מְכַסּוֹת אֶת׳ גְּוִיּוֹתֵיהֶן'. אַשְׁרֵי הָעֵץ שֶׁהוּא '׳שָׁתוּל עַל פַּלְגֵי מַיִם׳' שֶׁל הַתּוֹרָה. וְיוֹתֵר מִי שֶׁהוּא מִצַּד אִילַן הַחַיִּים, שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ '׳אֲשֶׁר פִּרְיוֹ יִתֵּן׳' בְּעִתּוֹ, וְזוֹ הַשְּׁכִינָה, וְלֹא הוֹצִיא מֵעֵת שֶׁלּוֹ. 'אֲנִי ה' בְּעִתָּהּ אֲחִישֶׁנָּה' (ישעיה ס). "בְּעִתָּהּ" - שִׁבְעִים וּשְׁתַּיִם פָּנִים לַתּוֹרָה, שֶׁהוּא ת' מִ"עֵת". '׳וְעָלֵהוּ לֹא יִבּוֹל׳' - כְּגוֹן '׳שִׂמְלָתְךָ לֹא בָלְתָה מֵעָלֶיךָ׳'. '׳וְכֹל אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה יַצְלִיחַ׳' (תהלים א) - אֵלֶּה מִצְווֹת עֲשֵׂה, שֶׁנֶּאֱמַר עֲלֵיהֶן (בראשית לט) 'וְכֹל אֲשֶׁר הוּא עֹשֶׂה ה' מַצְלִיחַ בְּיָדוֹ'. וּפֵרְשׁוּ מ"מ שֶׁהִיא הַתּוֹרָה שֶׁנֶּאֱמַר בָּהּ (משלי ה) שְׁתֵה מַיִם מִבּוֹרְךָ וְגוֹ', וּפֵרְשׁוּ "בּוֹר" - מַיִם מְכֻנָּסִים, '׳בְּאֵר מַיִם חַיִּים׳', זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (שיר ד) '׳מַעְיַן גַּנִּים בְּאֵר מַיִם חַיִּים׳'. מִצַּד עֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע, הִיא מַיִם מְכֻנָּסִים לְמִקְוֶה, מַיִם מְכֻנָּסִים סְרוּחִים - אֵלֶּה מִצַּד הַטּוֹב וְאֵלֶּה מִצַּד הָרָע. וּמַיִם מְכֻנָּסִים - אֵלֶּה הֲלָכוֹת וְלִקּוּטִים, שֶׁהֵם כְּגוֹן לֶקֶט שִׁכְחָה וּפֵאָה שֶׁל הֶעָנִי, כָּךְ מַיִם מְכֻנָּסִים לְאוֹתוֹ הַנִּקְרָא עָנִי בַּתּוֹרָה וּבְמִצְווֹתֶיהָ, שֶׁאֵין לוֹ אֶלָּא מַה שֶּׁנּוֹתְנִים לוֹ, שֶׁמֻּשְׁקֶה מִבַּחוּץ עַל יְדֵי אַחֵר.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: [דף פ ע"ד] אבל מסטרא דעץ הדעת טוב ורע, צריך למעבד בה עקירא, למהוי מטלטל וגלי מאתר לאתר, כמה דאוקמוה רבנן (פ ע"ד) דמתניתין, (דברים לג) אף חובב עמים וגו', אלין אנון דמכתתין רגליהון ממדינה למדינה, ודרשינן לה דהכי קאמר, בזמנא דאת חובב עמים בגלותא בחובין דדרא, כל קדושיו יהיו בידך, ולבתר אמר, והם תכו לרגליך, אלין אנון דמכתתין רגליהון ממדינה למדינה ומאתר לאתר, לשא ולתן במשא ובמתן דאוריתא, דאזלין מטלטלין מאתר לאתר, אתחשיב לון כגלגול, דשבע מיני עניות אתחשיב לה לבר נש כשבע מדורין דגיהינם, דלכלהו נחית אדם. בתיובתא סליק, דעליהו אתמר ׳ויסרתי אתכם אף אני שבע׳ כחטאתיכם. בגין דחב אדם בז' מינין דאנון ׳חטה ושעורה וגפן ותאנה ורמון׳ ׳זית שמן ודבש׳.ובגין דא הוו אמרי רבנן דמתני' אילן שאכל אדם הראשון חטה היה, ואחרנין אמרין גפן הוה, ואחרנין אמרין תאנה היתה, ולא הוו חולקין במלוליהו, דכלא קשוט, דשבעת מינין נטועין בארץ, חטה ושעורה. והינו דתנן, בעצרת על פרות האילן, נדון כל עלמא, כלהו קרא לון אילן חד, מסטרא חד. ומסטרא אחרא מתפרשן לז' מינין. כגון לולב, דאיהו אגדה חדא לתתא ולעלא מתפרשן מינין כל חד לחולקה. כגונא דחיון דאתמר בהו (יחזקאל א) ׳ופניהם וכנפיהם פרודות מלמעלה׳, ולתתא ׳שתים חברת איש, ושתים מכסות את גויותיהנה׳. זכאה איהו עץ דאיהו ׳שתול על פלגי מים׳ דאוריתא. ויתיר מאן דאיהו מסטרא דאילנא דחיי, דאתמר בה ׳אשר פריו יתן׳ בעת"ו, ודא שכינתא, ולא אפיק מעת דילה. אני ה' בעת"ה אחישנה (ישעיה ס). בעתה, ע"ב פנים לתורה, דאיהו ת' מן עת. ׳ועלהו לא יבול׳, כגון ׳שמלתך לא בלתה מעליך׳. ׳וכל אשר יעשה יצליח׳ (תהלים א'). אלין פקודין דעשה, דאתמר עליהו (בראשית לט) ׳וכל אשר הוא עושה ה' מצליח בידו׳.ואוקמוה מ"מ דאיהי אוריתא דאתמר בה (משלי ה) שתה מים מבורך וגו', ואוקמוה בור מים מכנסים, ׳באר מים חיים׳, הדא הוא דכתיב (שיר ד) ׳מעין גנים באר מים חיים׳. מסטרא דעץ הדעת טוב ורע, איהי מים מכנסים למקוה, מים מכנסים סרוחים. אלין מסטרא דטוב ואלין מסטרא דרע. ומים מכנסים אלין הלכות ולקוטות, דאנון כגון לקט שכחה ופאה דעני, הכי מים מכנסים לההוא דאקרי עני באוריתא ובפקודין דילה, דלית לה אלא מא דיהבין לה, דאשתקיא מלבר ע"י אחרא.
התרגום: אבל מצד עץ הדעת טוב ורע, צריך לעשות בו עקירה, להיות מטלטל וגולה ממקום למקום, כמו שפרשו הרבנים (פ ע"ד) במשנה, (דברים לג) אף חבב עמים וגו', אלה הם המשחקים את רגליהם ממדינה למדינה, ודורשים אותו שכך אומר: בזמן שאתה חובב עמים בגלות בעת חטאי הדור, כל קדושיו יהיו בידך, ואחר כך אמר, והם תכו לרגליך - אלה הם המשחקים את רגליהם ממדינה למדינה וממקום למקום, לשאת ולתת במשא ובמתן של תורה, שהולכים מטלטלים ממקום למקום, נחשב להם כגלגול, ששבעה מיני עניות נחשבים לאדם כשבעה מדורי גיהנם, שלכלם יורד האדם. בתשובה עולה, שעליהם נאמר '׳ויסרתי אתכם אף אני שבע׳' כחטאתיכם, משום שחטא האדם בשבעה מינים, שהם ׳חטה ושערה וגפן ותאנה ורמון׳, ׳זית שמן ודבש׳. ומשום כך היו הרבנים במשנה אומרים: האילן שאכל אדם הראשון חטה היה, ואחרים אומרים גפן היה, ואחרים אומרים תאנה היתה, ולא היו חולקים בדבריהם, שהכל אמת, ששבעת המינים נטועים בארץ, חטה ושערה. והינו ששנינו: בעצרת על פרות האילן, נדון כל העולם - כלם קרא להם "אילן אחד", מצד אחד, ומצד אחר מתפרדים לשבעה מינים, כגון לולב, שהוא אגדה אחת - למטה ולמעלה מתפרדים המינים כל אחד לחלקו, כעין החיות שנאמר בהן (יחזקאל א) '׳ופניהם וכנפיהם פרדות מלמעלה׳', ולמטה '׳שתים חברות איש, ושתים מכסות את׳ גויותיהן'. אשרי העץ שהוא '׳שתול על פלגי מים׳' של התורה. ויותר מי שהוא מצד אילן החיים, שנאמר בו '׳אשר פריו יתן׳' בעתו, וזו השכינה, ולא הוציא מעת שלו. 'אני ה' בעתה אחישנה' (ישעיה ס). "בעתה" - שבעים ושתים פנים לתורה, שהוא ת' מ"עת". '׳ועלהו לא יבול׳' - כגון '׳שמלתך לא בלתה מעליך׳'. '׳וכל אשר יעשה יצליח׳' (תהלים א) - אלה מצוות עשה, שנאמר עליהן (בראשית לט) 'וכל אשר הוא עשה ה' מצליח בידו'. ופרשו מ"מ שהיא התורה שנאמר בה (משלי ה) שתה מים מבורך וגו', ופרשו "בור" - מים מכנסים, '׳באר מים חיים׳', זהו שכתוב (שיר ד) '׳מעין גנים באר מים חיים׳'. מצד עץ הדעת טוב ורע, היא מים מכנסים למקוה, מים מכנסים סרוחים - אלה מצד הטוב ואלה מצד הרע. ומים מכנסים - אלה הלכות ולקוטים, שהם כגון לקט שכחה ופאה של העני, כך מים מכנסים לאותו הנקרא עני בתורה ובמצוותיה, שאין לו אלא מה שנותנים לו, שמשקה מבחוץ על ידי אחר.
מן המפרשים
אור יקר: דעץ הדעת טוב ורע הכל ענין אחד בהמה טמאה או טהורה, והוי ליה למימר אין משתמשין באילן או בהמה בשבת ,והכל בכלל. האי וכו׳, הענין שההלכות ודיני התורה חט ל, נמשכות מלמעלה, והם כחותם הנחתם בכמה מיני בחינות, יש חותם נחתם בשעוה והם…
ביאור הגר"א: דאיהי כו'. יוד דחכמה כנ"ל שבו נעשית נ' שערי בינה י' פעמים ה' שלכן כל מכה ומכה היתה של חמש מכות כו' עד חמשים מכות נגד נ' תרעין דחירות שבהן יצאו ממצרים נ"פ יציאת מצרים כידוע:
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: