ממלכת הזוהר › זוהר › תיקוני זוהר › מאמר 84: תקונים מזהר חדש - אילן החיים ועץ הדעת טוב ורע, והגאלה הסתומה בלב › פיסקה 2 (כה ע"ב)

כונת התפלין להכניס עבד ושפחה תחת רבם - והחפץ בסתרי תורה מצד המלך

תיקוני זוהר · תקונים מזהר חדש - אילן החיים ועץ הדעת טוב ורע, והגאלה הסתומה בלב · מאמר 84 · פיסקה 2 · דף כה ע"ב

לשון הזוהר

[וילנא כה ע"ב] לְמָאן דְּאִיהוּ מִסִּטְרָא דְּאָדָם דְּעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע, דְּאִית בֵּהּ אָדָם טוֹב וְאָדָם בְּלִיַּעַל. א"ל בּוּצִינָא קַדִּישָׁא בֵּין אָדָם טוֹב דְּעֵץ הַדַּעַת, לְאָדָם דְּאִילָנָא דְּחַיֵּי, אִית חִלּוּף בְּהוֹן, כְּגוֹן וְהִבְדִּילָה הַפָּרֹכֶת לָכֶם וְגוֹ', דְּדָא בַּבְּרִיאָה וְדָא בָּאֲצִילוּת. אִשְׁתְּמוֹדַע, מָאן דְּאִיהוּ מֵאִילָנָא דְּחַיֵּי, נִשְׁמָתֵהּ וַדַּאי כַּד מָנַח תְּפִלִּין עַל רֵישֵׁהּ מִתְכַּוֵּן לְאַעֲלָא כָּל אֱלֹהִים אֲחֵרִים תְּחוֹת שֻׁלְטָנוּתָא דִּשְׁכִינְתָּא עִלָּאָה, דְּאִיהִי תְּפִלִּין דְּרֵישָׁא דְּבַר נָשׁ, וּלְאַעֲלָא כָּל אֻמִּין תְּחוֹת יַד ה' דְּאִיהִי שְׁכִינְתָּא תַּתָּאָה, בְּגִין דִּבְגָלוּתָא אִתְּמַר (משלי ל) ׳תַּחַת שָׁלֹשׁ רָגְזָה׳ הָאָרֶץ, ׳תַּחַת עֶבֶד כִּי יִמְלוֹךְ, וְנָבָל כִּי יִשְׂבַּע לֶחֶם׳, ׳וְשִׁפְחָה כִּי תִירַשׁ׳ גְּבִרְתָּא. וּבְגִין דָּא תְּפִלִּין דְּרֵישָׁא וְיָד לְאַעֲלָא שִׁפְחָה תְּחוֹת גְּבִרְתָּהּ עֵלָּא וְתַתָּא. וּבַהַזְכָּרוֹת דִּלְגָאו דִּכְלִילָן בְּהוֹן, דְּאִיהוּ שָׁקוּל לְאוֹרַיְתָא, צָרִיךְ לְאַעֲלָא עֶבֶד תַּחַת רַבּוֹ עֵלָּא וְתַתָּא. וְדָא אִקְּרֵי בָּרָא דְּקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּהּ. הָדָא הוּא דִּכְתִיב (שמות ב) ׳כֹּה אָמַר ה' בְּנִי בְּכֹרִי יִשְׂרָאֵל׳. וְאִלֵּין דְּעָבְדִין דָּא אִתְּמַר בְּהוֹן (דברים יד) בָּנִים אַתֶּם לַה' אֱלֹהֵיכֶם. וּבְגִין דָּא אָמַר (וילנא כה ע"ב) (פרקי אבות א) אַל תִּהְיוּ כַּעֲבָדִים הַמְשַׁמְּשִׁים אֶת הָרַב עַל מְנָת לְקַבֵּל פְּרָס. וּמָאן דְּעָבִיד פִּקּוּדָא דָּא עַל מְנָת לְקַשֵּׁר אֱלֹהִים אֲחֵרִים דַּעֲבוֹדָה זָרָה לְמֶהֱוֵי לְשִׁעְבּוּדֵהּ, וְאֻמִּין דִּלְתַתָּא לִישַׁוֵּי תְּחוֹת יְדֵהּ, לָא יָהֲבִין לֵהּ נְשָׁמָה אֶלָּא מִסִּטְרָא דְּהַאי עֶבֶד. וּבְגִין דָּא, אִם כְּבָנִים אִם כָּעֲבָדִים. וּבְגִין דָּא (תהלים א) ׳כִּי אִם בְּתוֹרַת ה' חֶפְצוֹ׳, וְאוֹקְמוּהּ רַבָּנָן דְּלֵית לְאִתְעַסְּקָא בַּר נָשׁ בְּאוֹרַיְתָא אֶלָּא בְּמַה שֶּׁלִּבּוֹ חָפֵץ, אִית שֶׁלִּבּוֹ חָפֵץ בְּסִתְרֵי אוֹרַיְתָא בְּעוֹבָדָא דִּבְרֵאשִׁית וּבְמַעֲשֵׂה מֶרְכָּבָה, וְאִית דְּלָא בָּעֵי אֶלָּא בִּפְשָׁטֵי אוֹרַיְתָא. דְּפָשְׁטִין אִנּוּן מִסִּטְרָא דְּעֶבֶד וְרָזִין מִסִּטְרָא דְּמַלְכָּא. אָדוֹן וְעֶבֶד. וּבְגִין דָּא, לְדָא אִתְקְרֵי שְׁתִילָא וּלְדָא נָטוּעַ. שָׁתִיל דְּלֵית לֵהּ קִשּׁוּרָא, וְנָטוּעַ דְּלֵית לֵהּ עֲקִירָא וַהֲנָחָה דְּשַׁבָּת בִּרְשׁוּת יְחִידוֹ שֶׁל עוֹלָם, אִיהִי שְׁכִינְתָּא, שַׁבַּת מַלְכְּתָא, לֹא צָרִיךְ לְמֶעֱבַד בֵּהּ עֲקִירָא מֵהַהוּא חֵפֶץ דְּאִתְּמַר בֵּהּ ׳כִּי אִם בְּתוֹרַת ה' חֶפְצוֹ׳, וְאוֹקְמוּהּ רַבָּנָן, אֶלָּא לְמֶהֱוֵי בֵּהּ קָבוּעַ.

תרגום

לְמִי שֶׁהוּא מִצַּד אָדָם שֶׁל עֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע, שֶׁיֵּשׁ בּוֹ אָדָם טוֹב וְאָדָם בְּלִיַּעַל. אָמַר לוֹ בּוּצִינָא קַדִּישָׁא: בֵּין אָדָם טוֹב שֶׁל עֵץ הַדַּעַת, לְאָדָם שֶׁל אִילַן הַחַיִּים, יֵשׁ חִלּוּף בֵּינֵיהֶם, כְּגוֹן 'וְהִבְדִּילָה הַפָּרֹכֶת לָכֶם' וְגוֹ', שֶׁזֶּה בַּבְּרִיאָה וְזֶה בָּאֲצִילוּת. נִכָּר מִי שֶׁהוּא מֵאִילַן הַחַיִּים - נִשְׁמָתוֹ, וַדַּאי, כְּשֶׁמַּנִּיחַ תְּפִלִּין עַל רֹאשׁוֹ מִתְכַּוֵּן לְהַכְנִיס כָּל "אֱלֹהִים אֲחֵרִים" תַּחַת שִׁלְטוֹן הַשְּׁכִינָה הָעֶלְיוֹנָה, שֶׁהִיא תְּפִלִּין שֶׁל רֹאשׁ הָאָדָם, וּלְהַכְנִיס כָּל הָאֻמּוֹת תַּחַת יַד ה' שֶׁהִיא הַשְּׁכִינָה הַתַּחְתּוֹנָה, מִשּׁוּם שֶׁבַּגָּלוּת נֶאֱמַר (משלי ל) ׳תַּחַת שָׁלֹשׁ רָגְזָה אֶרֶץ׳, 'תַּחַת עֶבֶד כִּי יִמְלוֹךְ, וְנָבָל כִּי יִשְׂבַּע לֶחֶם', ׳וְשִׁפְחָה כִּי תִירַשׁ גְּבִרְתָּהּ׳. וּמִשּׁוּם כָּךְ תְּפִלִּין שֶׁל רֹאשׁ וְיָד לְהַכְנִיס אֶת הַשִּׁפְחָה תַּחַת גְּבִרְתָּהּ, לְמַעְלָה וּלְמַטָּה. וּבְאַזְכָּרוֹת שֶׁבִּפְנִים הַכְּלוּלוֹת בָּהֶן, שֶׁהֵן שְׁקוּלוֹת כְּתוֹרָה, צָרִיךְ לְהַכְנִיס אֶת הָעֶבֶד תַּחַת רַבּוֹ, לְמַעְלָה וּלְמַטָּה. וְזֶה נִקְרָא בֵּן שֶׁל הקב"ה וּשְׁכִינָתוֹ, זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (שמות ב) 'כֹּה אָמַר ה' ׳בְּנִי בְכֹרִי יִשְׂרָאֵל׳'. וְאֵלֶּה הָעוֹשִׂים כָּךְ, נֶאֱמַר בָּהֶם (דברים יד) בָּנִים אַתֶּם לַה' אֱלֹהֵיכֶם. וּמִשּׁוּם כָּךְ נֶאֱמַר (וילנא כה ע"ב) (פרקי אבות א) אַל תִּהְיוּ כַּעֲבָדִים הַמְשַׁמְּשִׁים אֶת הָרַב עַל מְנָת לְקַבֵּל פְּרָס. וּמִי שֶׁעוֹשֶׂה מִצְוָה זוֹ עַל מְנָת לְקַשֵּׁר "אֱלֹהִים אֲחֵרִים" שֶׁל עֲבוֹדָה זָרָה שֶׁיִּהְיֶה מְשֻׁעְבָּד לוֹ, וְאֶת הָאֻמּוֹת שֶׁלְּמַטָּה לָשִׂים תַּחַת יָדוֹ, אֵין נוֹתְנִים לוֹ נְשָׁמָה אֶלָּא מִצַּד הָעֶבֶד הַזֶּה. וּמִשּׁוּם כָּךְ, אִם כְּבָנִים אִם כַּעֲבָדִים. וּמִשּׁוּם כָּךְ (תהלים א) 'כִּי אִם בְּתוֹרַת ה' חֶפְצוֹ', וּפֵרְשׁוּהוּ הָרַבָּנִים: אֵין לָאָדָם לַעֲסֹק בַּתּוֹרָה אֶלָּא בְּמַה שֶּׁלִּבּוֹ חָפֵץ - יֵשׁ שֶׁלִּבּוֹ חָפֵץ בְּסִתְרֵי הַתּוֹרָה, בְּמַעֲשֵׂה בְּרֵאשִׁית וּבְמַעֲשֵׂה מֶרְכָּבָה, וְיֵשׁ שֶׁאֵינוֹ רוֹצֶה אֶלָּא בְּפְשָׁטֵי הַתּוֹרָה. שֶׁהַפְּשָׁטִים הֵם מִצַּד הָעֶבֶד וְהַסּוֹדוֹת מִצַּד הַמֶּלֶךְ, אָדוֹן וְעֶבֶד. וּמִשּׁוּם כָּךְ, לָזֶה נִקְרָא "שָׁתִיל" וְלָזֶה "נָטוּעַ". שָׁתִיל שֶׁאֵין לוֹ קֶשֶׁר, וְנָטוּעַ שֶׁאֵין לוֹ עֲקִירָה. וַהֲנָחַת הַשַּׁבָּת בִּרְשׁוּת יְחִידוֹ שֶׁל עוֹלָם, הִיא הַשְּׁכִינָה, שַׁבַּת הַמַּלְכָּה, לֹא צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת בָּהּ עֲקִירָה מֵאוֹתוֹ הַחֵפֶץ שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ 'כִּי אִם בְּתוֹרַת ה' חֶפְצוֹ', וּפֵרְשׁוּהוּ הָרַבָּנִים, אֶלָּא לִהְיוֹת בּוֹ קָבוּעַ.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: [וילנא כה ע"ב] למאן דאיהו מסטרא דאדם דעץ הדעת טוב ורע, דאית בה אדם טוב ואדם בליעל. א"ל בוצינא קדישא בין אדם טוב דעץ הדעת, לאדם דאילנא דחיי, אית חלוף בהון, כגון והבדילה הפרכת לכם וגו', דדא בבריאה ודא באצילות. אשתמודע, מאן דאיהו מאילנא דחיי, נשמתה ודאי כד מנח תפלין על רישה מתכון לאעלא כל אלהים אחרים תחות שלטנותא דשכינתא עלאה, דאיהי תפלין דרישא דבר נש, ולאעלא כל אמין תחות יד ה' דאיהי שכינתא תתאה, בגין דבגלותא אתמר (משלי ל) ׳תחת שלש רגזה׳ הארץ, ׳תחת עבד כי ימלוך, ונבל כי ישבע לחם׳, ׳ושפחה כי תירש׳ גברתא. ובגין דא תפלין דרישא ויד לאעלא שפחה תחות גברתה עלא ותתא. ובהזכרות דלגאו דכלילן בהון, דאיהו שקול לאוריתא, צריך לאעלא עבד תחת רבו עלא ותתא. ודא אקרי ברא דקדשא בריך הוא ושכינתה. הדא הוא דכתיב (שמות ב) ׳כה אמר ה' בני בכרי ישראל׳. ואלין דעבדין דא אתמר בהון (דברים יד) בנים אתם לה' אלהיכם. ובגין דא אמר (וילנא כה ע"ב) (פרקי אבות א) אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב על מנת לקבל פרס. ומאן דעביד פקודא דא על מנת לקשר אלהים אחרים דעבודה זרה למהוי לשעבודה, ואמין דלתתא לישוי תחות ידה, לא יהבין לה נשמה אלא מסטרא דהאי עבד. ובגין דא, אם כבנים אם כעבדים. ובגין דא (תהלים א) ׳כי אם בתורת ה' חפצו׳, ואוקמוה רבנן דלית לאתעסקא בר נש באוריתא אלא במה שלבו חפץ, אית שלבו חפץ בסתרי אוריתא בעובדא דבראשית ובמעשה מרכבה, ואית דלא בעי אלא בפשטי אוריתא. דפשטין אנון מסטרא דעבד ורזין מסטרא דמלכא. אדון ועבד. ובגין דא, לדא אתקרי שתילא ולדא נטוע. שתיל דלית לה קשורא, ונטוע דלית לה עקירא והנחה דשבת ברשות יחידו של עולם, איהי שכינתא, שבת מלכתא, לא צריך למעבד בה עקירא מההוא חפץ דאתמר בה ׳כי אם בתורת ה' חפצו׳, ואוקמוה רבנן, אלא למהוי בה קבוע.

התרגום: למי שהוא מצד אדם של עץ הדעת טוב ורע, שיש בו אדם טוב ואדם בליעל. אמר לו בוצינא קדישא: בין אדם טוב של עץ הדעת, לאדם של אילן החיים, יש חלוף ביניהם, כגון 'והבדילה הפרכת לכם' וגו', שזה בבריאה וזה באצילות. נכר מי שהוא מאילן החיים - נשמתו, ודאי, כשמניח תפלין על ראשו מתכון להכניס כל "אלהים אחרים" תחת שלטון השכינה העליונה, שהיא תפלין של ראש האדם, ולהכניס כל האמות תחת יד ה' שהיא השכינה התחתונה, משום שבגלות נאמר (משלי ל) ׳תחת שלש רגזה ארץ׳, 'תחת עבד כי ימלוך, ונבל כי ישבע לחם', ׳ושפחה כי תירש גברתה׳. ומשום כך תפלין של ראש ויד להכניס את השפחה תחת גברתה, למעלה ולמטה. ובאזכרות שבפנים הכלולות בהן, שהן שקולות כתורה, צריך להכניס את העבד תחת רבו, למעלה ולמטה. וזה נקרא בן של הקב"ה ושכינתו, זהו שכתוב (שמות ב) 'כה אמר ה' ׳בני בכרי ישראל׳'. ואלה העושים כך, נאמר בהם (דברים יד) בנים אתם לה' אלהיכם. ומשום כך נאמר (וילנא כה ע"ב) (פרקי אבות א) אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב על מנת לקבל פרס. ומי שעושה מצוה זו על מנת לקשר "אלהים אחרים" של עבודה זרה שיהיה משעבד לו, ואת האמות שלמטה לשים תחת ידו, אין נותנים לו נשמה אלא מצד העבד הזה. ומשום כך, אם כבנים אם כעבדים. ומשום כך (תהלים א) 'כי אם בתורת ה' חפצו', ופרשוהו הרבנים: אין לאדם לעסק בתורה אלא במה שלבו חפץ - יש שלבו חפץ בסתרי התורה, במעשה בראשית ובמעשה מרכבה, ויש שאינו רוצה אלא בפשטי התורה. שהפשטים הם מצד העבד והסודות מצד המלך, אדון ועבד. ומשום כך, לזה נקרא "שתיל" ולזה "נטוע". שתיל שאין לו קשר, ונטוע שאין לו עקירה. והנחת השבת ברשות יחידו של עולם, היא השכינה, שבת המלכה, לא צריך לעשות בה עקירה מאותו החפץ שנאמר בו 'כי אם בתורת ה' חפצו', ופרשוהו הרבנים, אלא להיות בו קבוע.

מן המפרשים

אור יקר: למאן דאיהו מסטרא דאדם, לא באילנא אלא מסטרא, ובאצילות אמר ממש באילנא דהיי, הורה עוד מעלה שמי שהוא באצילות נשמתו דבקה בספירות שאין האצילות בעל פירוד שיפרד לחלקים, אלא ממשהוא באילנא דחיי, אמנם מי שנשמתו מעץ הדעת נפרד מפני שאין…

ביאור הגר"א: דאית ביה אדם טוב. כנ"ל. ואדם רע. אחוריים דאקיק גי' דם וא' דאקיק והן ה' דמים טמאים וה' דמים טהורים כנ"ל ה"ג וה"ח:

לכל המפרשים על פיסקה זו

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: