פשיטות הלפיד בסוד פזר גדול - ושרביט הזהב הפושט שש אמות
תיקוני זוהר · תקונים מזהר חדש - מדידת הלפיד האדם בנגון הטעמים, והמסתכלים ביקר אדונם · מאמר 83 · פיסקה 7 · דף כב ע"א
לשון הזוהר
[דף פ ע"א] ° ׳וְהַמַּשְׂכִילִים יַזְהִרוּ כְּזֹהַר הָרָקִיעַ׳, דָּא רְקִיעָא דְּבֵהּ שִׁמְשָׁא וְסִיהֲרָא כּוֹכְבַיָּא וּמַזָּלֵי. הָכָא פְּשִׁיטוּ דְּבוּצִינָא לְנַגְּנָא, ° ע"ד בִּתְמִיהוּ בִּסְלִיקוּ עַל כֹּלָּא. ° וְסִימָנִיךְ ׳פִּזַּר נָתַן לָאֶבְיוֹנִים׳ (תהלים קיב, ט). דְּהָא אִיהוּ יְהִיב לְכֻלְּהוּ תַּתָּאֵי, וּמִשְׁחָתָא דְּבוּצִינָא ° פַּזֵר רַבְרְבָא. דְּכַד מִשְׁחָתָא סָלְקָא וְאִתְרַבְרְבָא, כְּדֵין אִיהוּ סָלִיק וְאוֹשִׁיט שִׁית אַמִּין, ° בְּשִׁיעוּרָא דְּשִׁית נִקּוּדִין לְאָרְכָּא וּלְפוּתְיָא כְּחִיזוּ דָּא דְּאִיהוּ פַּזֵר, וְהַאי אִיהוּ סִימָנִיךְ (אתסר ה) ׳וַיֹּשֶׁט ° הַמֶּלֶךְ לְאֶסְתֵּר אֶת שַׁרְבִיט הַזָּהָב׳, וְתָנֵינָן שִׁית אַמִּין אוֹשִׁיט לְקִבְלָה מֵהַאי פַּזֵר מַלְיָא מַבּוּעִין וְיָהִיב למסכיני. ° וְהַאי אִיהוּ שַׁרְבִיטָא דְּאִתְתְּקַן בְּמִשְׁחָתָא דָּא. וּבְנִגּוּנָא דְּמִשְׁחָתָא דָּא סָלְקָן וְאִתַּתְקְנָן כַּדְקָא יָאוּת וּכְדֵין וְהַמַּשְׂכִּילִים וְגוֹ'. שִׁעוּרָא דָּא כְּשִׁעוּרָא דְּשִׁית נִקּוּדִין לְנַגְּנָא תְּלָת לְאָרְכָּא וּתְלָת לְפוּתְיָא. בְּגִין דְּאִיהוּ רָזָא דְּשִׁית. שִׁית אִנּוּן, ° וְאִנּוּן חָמֵשׁ, תְּלָת לְאָרְכָּא תְּרֵין לְפוּתְיָא, כַּד מִסְתַּכְּלָאָן ג' לְסִטְרָא דָּא וְג' לְסִטְרָא דָּא.
תרגום
'וְהַמַּשְׂכִּלִים יַזְהִרוּ כְּזֹהַר הָרָקִיעַ' - זֶה הָרָקִיעַ שֶׁבּוֹ הַשֶּׁמֶשׁ וְהַלְּבָנָה, הַכּוֹכָבִים וְהַמַּזָּלוֹת. כָּאן פְּשִׁיטוּת הַלַּפִּיד לְנַגֵּן, עַד תְּמִיהוּת בַּעֲלִיָּה עַל הַכֹּל. וְסִימָנְךָ (תהלים קיב) פִּזַּר נָתַן לָאֶבְיוֹנִים, שֶׁהֲרֵי הוּא נוֹתֵן לְכָל הַתַּחְתּוֹנִים, וּמְדִידַת הַלַּפִּיד "פַּזֵּר" גָּדוֹל. שֶׁכְּשֶׁהַמְּדִידָה עוֹלָה וּמִתְגַּדֶּלֶת, אָז הוּא עוֹלֶה וּפוֹשֵׁט שֵׁשׁ אַמּוֹת, בְּשִׁעוּר שֵׁשׁ נְקֻדּוֹת לְאֹרֶךְ וּלְרֹחַב כְּמַרְאֶה זֶה שֶׁל "פַּזֵּר", וְזֶה סִימָנְךָ (אסתר ה) וַיּוֹשֶׁט הַמֶּלֶךְ לְאֶסְתֵּר אֶת שַׁרְבִיט הַזָּהָב, וְשָׁנִינוּ שֵׁשׁ אַמּוֹת פּוֹשֵׁט כְּנֶגֶד זֶה, מֵ"פַּזֵּר" זֶה מָלֵא מַעְיָנוֹת וְנוֹתֵן לַמִּסְכֵּנִים. וְזֶה הַשַּׁרְבִיט הַמְּתֻקָּן בִּמְדִידָה זוֹ. וּבְנִגּוּן מְדִידָה זוֹ עוֹלִים וּמְתֻקָּנִים כָּרָאוּי, וְאָז "וְהַמַּשְׂכִּילִים" וְגוֹ'. שִׁעוּר זֶה כְּשִׁעוּר שֵׁשׁ נְקֻדּוֹת לְנַגֵּן, שָׁלֹשׁ לְאֹרֶךְ וְשָׁלֹשׁ לְרֹחַב, מִשּׁוּם שֶׁהוּא סוֹד שֵׁשׁ. שֵׁשׁ הֵן, וְהֵן חָמֵשׁ, שָׁלֹשׁ לְאֹרֶךְ שְׁתַּיִם לְרֹחַב, כְּשֶׁמִּסְתַּכְּלִים שָׁלֹשׁ לְצַד זֶה וְשָׁלֹשׁ לְצַד זֶה.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: [דף פ ע"א] ° ׳והמשכילים יזהרו כזהר הרקיע׳, דא רקיעא דבה שמשא וסיהרא כוכביא ומזלי. הכא פשיטו דבוצינא לנגנא, ° ע"ד בתמיהו בסליקו על כלא. ° וסימניך ׳פזר נתן לאביונים׳ (תהלים קיב, ט). דהא איהו יהיב לכלהו תתאי, ומשחתא דבוצינא ° פזר רברבא. דכד משחתא סלקא ואתרברבא, כדין איהו סליק ואושיט שית אמין, ° בשיעורא דשית נקודין לארכא ולפותיא כחיזו דא דאיהו פזר, והאי איהו סימניך (אתסר ה) ׳וישט ° המלך לאסתר את שרביט הזהב׳, ותנינן שית אמין אושיט לקבלה מהאי פזר מליא מבועין ויהיב למסכיני. ° והאי איהו שרביטא דאתתקן במשחתא דא. ובנגונא דמשחתא דא סלקן ואתתקנן כדקא יאות וכדין והמשכילים וגו'. שעורא דא כשעורא דשית נקודין לנגנא תלת לארכא ותלת לפותיא. בגין דאיהו רזא דשית. שית אנון, ° ואנון חמש, תלת לארכא תרין לפותיא, כד מסתכלאן ג' לסטרא דא וג' לסטרא דא.
התרגום: 'והמשכלים יזהרו כזהר הרקיע' - זה הרקיע שבו השמש והלבנה, הכוכבים והמזלות. כאן פשיטות הלפיד לנגן, עד תמיהות בעליה על הכל. וסימנך (תהלים קיב) פזר נתן לאביונים, שהרי הוא נותן לכל התחתונים, ומדידת הלפיד "פזר" גדול. שכשהמדידה עולה ומתגדלת, אז הוא עולה ופושט שש אמות, בשעור שש נקדות לארך ולרחב כמראה זה של "פזר", וזה סימנך (אסתר ה) ויושט המלך לאסתר את שרביט הזהב, ושנינו שש אמות פושט כנגד זה, מ"פזר" זה מלא מעינות ונותן למסכנים. וזה השרביט המתקן במדידה זו. ובנגון מדידה זו עולים ומתקנים כראוי, ואז "והמשכילים" וגו'. שעור זה כשעור שש נקדות לנגן, שלש לארך ושלש לרחב, משום שהוא סוד שש. שש הן, והן חמש, שלש לארך שתים לרחב, כשמסתכלים שלש לצד זה ושלש לצד זה.
מן המפרשים
אור יקר: את שרביט הזהב, ולא בחינת רביע שהוא נעלם אלא בחינת פזר דהיינו לבד לתת השפעה אל התחתונים, דהיינו סוד יש מפזר ונוסף עוד, וסוד פזר הם שתי בחינות אורכא ופותיא, אורכא שלשה ופותיא שלשה כדפי׳ לעיל, וכנגדם שהם שתים בפזר עצמו כזה הם כל…
ביאור הגר"א: ע"ד בתמיהו בסליקו כו'. דהוא סליק בתוקפא וסליק לאו"א למיגבי מינייהו כמש"ל סוף תז"ח צ' ב' ובכ"מ ובתחלת מדה"נ פ' לך לך ע"ש: