ממלכת הזוהר › זוהר › תיקוני זוהר › מאמר 83: תקונים מזהר חדש - מדידת הלפיד האדם בנגון הטעמים, והמסתכלים ביקר אדונם › פיסקה 6 (כב ע"א)

זריקת הנקדה המתכסה כתולעת - ואחיזתה בלפיד האדם להאיר ולנצץ

תיקוני זוהר · תקונים מזהר חדש - מדידת הלפיד האדם בנגון הטעמים, והמסתכלים ביקר אדונם · מאמר 83 · פיסקה 6 · דף כב ע"א

לשון הזוהר

[וילנא כב ע"א] וְעוֹד יַזְהִרוּ אִנּוּן מַשְׂכִּילִים בְּהַהוּא זֹהַר דְּסָלְקָא בֵּהּ הַהוּא רְקִיעָא. וּבְגִין דְּהַהוּא רְקִיעָא זְעֵירָא מִכָּל רְקִיעִין, הַאי נְקֻדָּה דְּסָלְקָא בֵּהּ הַהוּא אִתְפַּשְּׁטוּתָא דְּנִגּוּנָא, זְעֵיר בְּנַיְחָא וְלָא סַגְיָא, וְשִׁעוּרָא דִּילֵהּ בְּנִגּוּנָא כַּד אוֹשִׁיטוּ דִּימִינָא וּשְׂמָאלָא לְגַבֵּי הַאי רָקִיעַ כְּדֵי דְּחִיָּא, וְעַל דָּא בֵּהּ תַּרְוַיְהוּ, תְּרֵין רוּחִין אִתְפַּשְּׁטַת בְּנִגּוּנָא כְּדֵי דְּחִיָּא, וְאָתֵי רוּחָא זְעֵיר בְּנַיְחָא, לְבָתַר הַאי נִקּוּדָא אִטַמְרַת בְּגַוָּהּ, וְאִתְחַפְיָא וְאִתְפַּשְּׁטַת בְּאִתְפַּשְּׁטוּתָא כְּהַאי תּוֹלַעְתָּא דְּאִתְחַפְיָא, וּבָתַר דְּאִתְחַפְיָא בְּגַוֵהּ, אִזְדְּרִיק לְתַתָּא לְנִגּוּנָא, וְדָא (וילנא כב ע"א) אִקְּרֵי זְרִיקָא דְּהַאי נְקֻדָּה, בְּגִין דְּאִתְיַשְּׁבַת בְּהַאי בִּימִינָא, וְכַד אִתְפַּשְּׁטַת הַאי נְקֻדָּה לְנַגְּנָא אֲחִידַת אַבּוּצִינָא דְּקַרְדִּינוּתָא לְאִתְיַשְּׁבָא וְנָהִיר וְנָצִיץ, וּכְדֵין ׳וְהַמַּשְׂכִּילִים יַזְהִרוּ כְּזֹהַר׳ כְּהַהוּא זֹהַר מַמָּשׁ דְּאִתְפְּשַׁט וְאִזְדְּרִיק נְצִיצוּ לְאִתְיַשְּׁבָא, וְדָא ׳מַשְׂכִּיל עַל דָּבָר׳ וַדַּאי בְּגִין דְּאִיהִי קְיָמָא ׳עַל דָּבָר, יִמְצָא טוֹב׳, אִתְפַּשְּׁטוּתָא דְּזֹהַר דָּא דְּאִיהוּ נְצִיצוּ וּזְהִירוּ לְאִסְתַּכְּלָא, וְרָזָא דָּא אִיהוּ עוּמְקָא וְרוּמָא לְאִתְיַשְּׁבָא בְּרָזָא דְּבוּצִינָא בְּהַהוּא דָּבָר:

תרגום

וְעוֹד יַזְהִירוּ אוֹתָם הַמַּשְׂכִּילִים בְּאוֹתוֹ הַזֹּהַר שֶׁעוֹלֶה בּוֹ אוֹתוֹ הָרָקִיעַ. וּמִשּׁוּם שֶׁאוֹתוֹ הָרָקִיעַ קָטָן מִכָּל הָרְקִיעִים, נְקֻדָּה זוֹ שֶׁעוֹלֶה בָּהּ אוֹתָהּ הִתְפַּשְּׁטוּת הַנִּגּוּן, קְטַנָּה בְּנַחַת וְלֹא גְּדוֹלָה, וְשִׁעוּרָהּ בַּנִּגּוּן כְּשֶׁפּוֹשְׁטִים הַיָּמִין וְהַשְּׂמֹאל כְּלַפֵּי רָקִיעַ זֶה כְּדֵי דְּחִיָּה, וְעַל כֵּן בּוֹ שְׁנֵיהֶם, שְׁתֵּי רוּחוֹת מִתְפַּשֶּׁטֶת בְּנִגּוּן כְּדֵי דְּחִיָּה, וּבָאָה רוּחַ קְטַנָּה בְּנַחַת. לְאַחַר מִכֵּן נְקֻדָּה זוֹ נִטְמֶנֶת בְּתוֹכָהּ, וּמִתְכַּסָּה וּמִתְפַּשֶּׁטֶת בְּהִתְפַּשְּׁטוּת כְּעֵין תּוֹלַעַת הַמִּתְכַּסָּה, וְאַחַר שֶׁמִּתְכַּסָּה בְתוֹכוֹ, נִזְרֶקֶת לְמַטָּה לַנִּגּוּן, וְזֶה נִקְרָא "זְרִיקַת" נְקֻדָּה זוֹ, מִשּׁוּם שֶׁנִּתְיַשְּׁבָה בָּזֶה בַּיָּמִין. וּכְשֶׁמִּתְפַּשֶּׁטֶת נְקֻדָּה זוֹ לְנַגֵּן, אוֹחֶזֶת בַּלַּפִּיד הָאָדֹם לְהִתְיַשֵּׁב וּלְהָאִיר וְלִנְצֹץ, וְאָז " ׳וְהַמַּשְׂכִּלִים יַזְהִרוּ כְּזֹהַר׳ " כְּאוֹתוֹ הַזֹּהַר מַמָּשׁ שֶׁהִתְפַּשֵּׁט וְנִזְרַק נִצְנוּצוֹ לְהִתְיַשֵּׁב, וְזֶה ' ׳מַשְׂכִּיל עַל דָּבָר׳ ' וַדַּאי, מִשּׁוּם שֶׁהִיא קַיֶּמֶת " ׳עַל דָּבָר, יִמְצָא טוֹב׳ " - הִתְפַּשְּׁטוּת זֹהַר זֶה שֶׁהוּא נִצְנוּץ וְזֹהַר לְהִסְתַּכֵּל, וְסוֹד זֶה הוּא עֹמֶק וָרוּם לְהִתְיַשֵּׁב בְּסוֹד הַלַּפִּיד בְּאוֹתוֹ הַדָּבָר.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: [וילנא כב ע"א] ועוד יזהרו אנון משכילים בההוא זהר דסלקא בה ההוא רקיעא. ובגין דההוא רקיעא זעירא מכל רקיעין, האי נקדה דסלקא בה ההוא אתפשטותא דנגונא, זעיר בניחא ולא סגיא, ושעורא דילה בנגונא כד אושיטו דימינא ושמאלא לגבי האי רקיע כדי דחיא, ועל דא בה תרויהו, תרין רוחין אתפשטת בנגונא כדי דחיא, ואתי רוחא זעיר בניחא, לבתר האי נקודא אטמרת בגוה, ואתחפיא ואתפשטת באתפשטותא כהאי תולעתא דאתחפיא, ובתר דאתחפיא בגוה, אזדריק לתתא לנגונא, ודא (וילנא כב ע"א) אקרי זריקא דהאי נקדה, בגין דאתישבת בהאי בימינא, וכד אתפשטת האי נקדה לנגנא אחידת אבוצינא דקרדינותא לאתישבא ונהיר ונציץ, וכדין ׳והמשכילים יזהרו כזהר׳ כההוא זהר ממש דאתפשט ואזדריק נציצו לאתישבא, ודא ׳משכיל על דבר׳ ודאי בגין דאיהי קימא ׳על דבר, ימצא טוב׳, אתפשטותא דזהר דא דאיהו נציצו וזהירו לאסתכלא, ורזא דא איהו עומקא ורומא לאתישבא ברזא דבוצינא בההוא דבר:

התרגום: ועוד יזהירו אותם המשכילים באותו הזהר שעולה בו אותו הרקיע. ומשום שאותו הרקיע קטן מכל הרקיעים, נקדה זו שעולה בה אותה התפשטות הנגון, קטנה בנחת ולא גדולה, ושעורה בנגון כשפושטים הימין והשמאל כלפי רקיע זה כדי דחיה, ועל כן בו שניהם, שתי רוחות מתפשטת בנגון כדי דחיה, ובאה רוח קטנה בנחת. לאחר מכן נקדה זו נטמנת בתוכה, ומתכסה ומתפשטת בהתפשטות כעין תולעת המתכסה, ואחר שמתכסה בתוכו, נזרקת למטה לנגון, וזה נקרא "זריקת" נקדה זו, משום שנתישבה בזה בימין. וכשמתפשטת נקדה זו לנגן, אוחזת בלפיד האדם להתישב ולהאיר ולנצץ, ואז " ׳והמשכלים יזהרו כזהר׳ " כאותו הזהר ממש שהתפשט ונזרק נצנוצו להתישב, וזה ' ׳משכיל על דבר׳ ' ודאי, משום שהיא קימת " ׳על דבר, ימצא טוב׳ " - התפשטות זהר זה שהוא נצנוץ וזהר להסתכל, וסוד זה הוא עמק ורום להתישב בסוד הלפיד באותו הדבר.

מן המפרשים

אור יקר: וז״ש תרין רוחין אתפשטת בגיגונאעל הסוד הזה. כדי דחיא, שהם שתיהם בדחיה, ובאחרונה רוחא מעיר בנייחא לבתר, והיינו ממש להורות על סוד הייחוד, שהכבדות מעט הוא הסכמת הימין והשמאל שהם מתפשטין אליו למטה, והיינו תרין רוחין נשמות תוכיות…

ביאור הגר"א: דא הוא רקיעא כו'. ר"ל ת"ת. חיוון לתתא הן נה"י, שחג"ת הן ג' חיוון עלאין. ונה"י ג' חיוון תתאין כמ"ש בה"ת דף ד' ע"א ובזוהר בכ"מ. ורקיעא ת"ת קיימא עלייהו וז"ש רקיע דאשתמודע ר"ל רקיע הידוע שסתם רקיע הוא ת"ת כמש"ל בדף הקודם ועליה…

לכל המפרשים על פיסקה זו