ממלכת הזוהר › זוהר › תיקוני זוהר › מאמר 83: תקונים מזהר חדש - מדידת הלפיד האדם בנגון הטעמים, והמסתכלים ביקר אדונם › פיסקה 5 (כא ע"ב)

הנקדה המרבעת על האותיות כאם על בנים - ונגונה העולה בנחת ביום השבת

תיקוני זוהר · תקונים מזהר חדש - מדידת הלפיד האדם בנגון הטעמים, והמסתכלים ביקר אדונם · מאמר 83 · פיסקה 5 · דף כא ע"ב

לשון הזוהר

׳מַשְׂכִּיל עַל דָּבָר׳ (משלי טז, כ), וְלָא כְּתִיב מַשְׂכִּיל דָּבָר, אֶלָּא עַל דָּבָר, דְּבָעֵי לְאִסְתַּכְּלָא עָלֵהּ לְעֵלָּא. וְדָא הוּא כְּזֹהַר הָרָקִיעַ, ° דָּא הוּא רָקִיעַ דְּאִשְׁתְּמוֹדְעָא עַל חֵיוָן לְתַתָּא, דְּמִגּוֹ הַאי רָקִיעַ יִסְתַּכַּל ° בְּהַהוּא זֹהַר דְּנָצִיץ, זִהֳרָא דְּזָהֲרִין עִלָּאִין, זִהֳרָא דְּנָפִיק מִגּוֹ נְקֻדָּה עִלָּאָה, ° יַזְהִיר וְיִתְנְצִיץ בִּנְצִיצוּ דִּשְׁאָר נְהוֹרִין לְכָל סְטָר. ׳וּמַצְדִּיקֵי הָרַבִּים כַּכּוֹכָבִים לְעוֹלָם וָעֶד׳, מַה כּוֹכָבִים דְּקַיְּמָן תָּדִיר ° בְּקִיּוּמָא דְּאִנּוּן נִימוּסֵי שְׁמַיָּא לְאַנְהֲרָא תָּדִיר ° כמד"א ׳וְאֶת הַכּוֹכָבִים׳ (בראשית א, טז), אִלֵּין כּוֹכָבִים דְּנָהֲרִין. וּמַצְדִּיקֵי הָרַבִּים, ° דְּדַחֲקֵי לוֹן וְאַלְקֵי לוֹן לְמֵיטַר אוֹרְחוֹי דְּאוֹרַיְתָא. כַּכּוֹכָבִים, אִלֵּין אִנּוּן דְּגֵשִׁים דְּאַתְוָן דְּדַחֲקֵי לוֹן, וּמַפְקֵי לוֹן לִנְהוֹרָא, וְאִלֵּין אִנּוּן כּוֹכְבֵי דְּשַׁרְבִיטָא, מְפָקֵי רוּחָא וּנְהוֹרָא כַּחֲדָא, וְאַנְהִירוּ לְרָזָא דְּאַתְוָן. ° כְּזֹהַר הָרָקִיעַ, דָּא נְקֻדָּה דְּשַׁרְיָא עַל אַתְוָן לְנַגְּנָא וּלְאִתְפַּשְּׁטָא, וְדָא אִיהִי נְקֻדָּה דְּאִיהִי רְבִיעַ עַל אַתְוָן כְּאִמָּא עַל בְּנִין. וְאַף עַל גַּב דְּאִיהוּ נְקֻדָּה חֲדָא, ° אִתְפַּשְּׁטַת לְנִגּוּנָא וְלָא אִתְפַּשְּׁטַת בחזותא, ° וְדָא אִיהוּ רָזָא דִּכְתִיב ׳מִזְמוֹר שִׁיר לְיוֹם הַשַּׁבָּת׳ (תהלים צב, א), דְּהָא יוֹם הַשַּׁבָּת בְּהַאי סָלְקָא, וְעַל דָּא נִגּוּנָא דְּהַאי נְקֻדָּה סָלְקָא בְּנַיְחָא, וְדָא אִיהוּ זֹהַר ° דְּהַאי רָקִיעַ דְאִקְּרֵי יוֹם הַשַּׁבָּת:

תרגום

'׳מַשְׂכִּיל עַל דָּבָר׳' - וְלֹא כָּתוּב "מַשְׂכִּיל דָּבָר", אֶלָּא "עַל דָּבָר", שֶׁצָּרִיךְ לְהִסְתַּכֵּל עָלָיו לְמַעְלָה. וְזֶה "כְּזֹהַר הָרָקִיעַ" - זֶה הָרָקִיעַ הַנִּכָּר עַל הַחַיּוֹת שֶׁלְּמַטָּה, שֶׁמִּתּוֹךְ רָקִיעַ זֶה יִסְתַּכֵּל בְּאוֹתוֹ הַזֹּהַר הַנּוֹצֵץ, זֹהַר הַזּוֹהֲרִים הָעֶלְיוֹנִים, זֹהַר הַיּוֹצֵא מִתּוֹךְ נְקֻדָּה עֶלְיוֹנָה, יַזְהִיר וְיִנָּצֵץ בְּנִצְנוּץ שְׁאָר הָאוֹרוֹת לְכָל צַד. 'וּמַצְדִּיקֵי הָרַבִּים כַּכּוֹכָבִים לְעוֹלָם וָעֶד' - מַה כּוֹכָבִים הָעוֹמְדִים תָּמִיד בְּקִיּוּם חֻקֵּי הַשָּׁמַיִם לְהָאִיר תָּמִיד, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (בראשית א) ׳׳וְאֵת הַכּוֹכָבִים׳׳ - אֵלֶּה כּוֹכָבִים הַמְּאִירִים - כָּךְ "וּמַצְדִּיקֵי הָרַבִּים", הַדּוֹחֲקִים אוֹתָם וּמַלְקִים אוֹתָם לִשְׁמֹר אֶת דַּרְכֵי הַתּוֹרָה. "כַּכּוֹכָבִים" - אֵלֶּה הַדְּגָשִׁים שֶׁל הָאוֹתִיּוֹת הַדּוֹחֲקִים אוֹתָן וּמוֹצִיאִים אוֹתָן לְאוֹר, וְאֵלֶּה הֵם כּוֹכְבֵי הַשַּׁרְבִיט, מוֹצִיאִים רוּחַ וְאוֹר כְּאֶחָד, וּמְאִירִים לְסוֹד הָאוֹתִיּוֹת. "כְּזֹהַר הָרָקִיעַ" - זוֹ נְקֻדָּה הַשּׁוֹרָה עַל הָאוֹתִיּוֹת לְנַגֵּן וּלְהִתְפַּשֵּׁט, וְזוֹ הַנְּקֻדָּה הַמְּרֻבַּעַת עַל הָאוֹתִיּוֹת כְּאֵם עַל בָּנִים. וְאַף עַל פִּי שֶׁהִיא נְקֻדָּה אַחַת, מִתְפַּשֶּׁטֶת לְנִגּוּן וְאֵינָהּ מִתְפַּשֶּׁטֶת לְמַרְאֶה, וְזֶה סוֹד מַה שֶּׁכָּתוּב (תהלים צב) 'מִזְמוֹר שִׁיר לְיוֹם הַשַּׁבָּת', שֶׁהֲרֵי יוֹם הַשַּׁבָּת בָּזֶה עוֹלֶה, וְעַל כֵּן נִגּוּן נְקֻדָּה זוֹ עוֹלֶה בְּנַחַת, וְזֶהוּ זֹהַר רָקִיעַ זֶה הַנִּקְרָא יוֹם הַשַּׁבָּת.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: ׳משכיל על דבר׳ (משלי טז, כ), ולא כתיב משכיל דבר, אלא על דבר, דבעי לאסתכלא עלה לעלא. ודא הוא כזהר הרקיע, ° דא הוא רקיע דאשתמודעא על חיון לתתא, דמגו האי רקיע יסתכל ° בההוא זהר דנציץ, זהרא דזהרין עלאין, זהרא דנפיק מגו נקדה עלאה, ° יזהיר ויתנציץ בנציצו דשאר נהורין לכל סטר. ׳ומצדיקי הרבים ככוכבים לעולם ועד׳, מה כוכבים דקימן תדיר ° בקיומא דאנון נימוסי שמיא לאנהרא תדיר ° כמד"א ׳ואת הכוכבים׳ (בראשית א, טז), אלין כוכבים דנהרין. ומצדיקי הרבים, ° דדחקי לון ואלקי לון למיטר אורחוי דאוריתא. ככוכבים, אלין אנון דגשים דאתון דדחקי לון, ומפקי לון לנהורא, ואלין אנון כוכבי דשרביטא, מפקי רוחא ונהורא כחדא, ואנהירו לרזא דאתון. ° כזהר הרקיע, דא נקדה דשריא על אתון לנגנא ולאתפשטא, ודא איהי נקדה דאיהי רביע על אתון כאמא על בנין. ואף על גב דאיהו נקדה חדא, ° אתפשטת לנגונא ולא אתפשטת בחזותא, ° ודא איהו רזא דכתיב ׳מזמור שיר ליום השבת׳ (תהלים צב, א), דהא יום השבת בהאי סלקא, ועל דא נגונא דהאי נקדה סלקא בניחא, ודא איהו זהר ° דהאי רקיע דאקרי יום השבת:

התרגום: '׳משכיל על דבר׳' - ולא כתוב "משכיל דבר", אלא "על דבר", שצריך להסתכל עליו למעלה. וזה "כזהר הרקיע" - זה הרקיע הנכר על החיות שלמטה, שמתוך רקיע זה יסתכל באותו הזהר הנוצץ, זהר הזוהרים העליונים, זהר היוצא מתוך נקדה עליונה, יזהיר וינצץ בנצנוץ שאר האורות לכל צד. 'ומצדיקי הרבים ככוכבים לעולם ועד' - מה כוכבים העומדים תמיד בקיום חקי השמים להאיר תמיד, כמו שכתוב (בראשית א) ׳ואת הכוכבים׳ - אלה כוכבים המאירים - כך "ומצדיקי הרבים", הדוחקים אותם ומלקים אותם לשמר את דרכי התורה. "ככוכבים" - אלה הדגשים של האותיות הדוחקים אותן ומוציאים אותן לאור, ואלה הם כוכבי השרביט, מוציאים רוח ואור כאחד, ומאירים לסוד האותיות. "כזהר הרקיע" - זו נקדה השורה על האותיות לנגן ולהתפשט, וזו הנקדה המרבעת על האותיות כאם על בנים. ואף על פי שהיא נקדה אחת, מתפשטת לנגון ואינה מתפשטת למראה, וזה סוד מה שכתוב (תהלים צב) 'מזמור שיר ליום השבת', שהרי יום השבת בזה עולה, ועל כן נגון נקדה זו עולה בנחת, וזהו זהר רקיע זה הנקרא יום השבת.

מן המפרשים

אור יקר: הוא רקיע דאשתמודעא על היון לתתא, דהיינו בפשטו רקיע שעל ראשי החיות והיינו נגד למעלה היסוד שהוא על חיות שבמלכות. כדפי׳ בתיקונים, ולכך כמו שהוא משכיל פנימיות הדבר מתוך אספקלריא שאינה מאירה כדפי׳, כך הוא זוהר הרקיע, מגו ההוא רקיע…

ביאור הגר"א: יזהיר ויתנציץ כו' לכל סטר. ר"ל יזהירו הוא בדרגא דעד"א כנ"ל וזהו לכל סטר ו"ק:

לכל המפרשים על פיסקה זו

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: