אילן החיים הנטוע בשבת המלכה - שאין עולים בו ואין משתמשים בו
תיקוני זוהר · תקונים מזהר חדש - מדידת הלפיד האדם בנגון הטעמים, והמסתכלים ביקר אדונם · מאמר 83 · פיסקה 16 · דף כד ע"ב
לשון הזוהר
[דף פ ע"ג] ° ׳וַיְהִי לִי שׁוֹר וַחֲמוֹר׳ מִסִּטְרָא דִּתְפִלִּין דְּרֵישָׁא, ° ׳צֹאן וְעֶבֶד וְשִׁפְחָה׳ מִסִּטְרָא דִּתְפִלִּין דְּיָד, ° ׳וְהָיָה כְּעֵץ שָׁתוּל עַל פַּלְגֵּי מַיִם׳ (תהלים א), וְהָא אוֹקְמוּהּ, ° ׳כִּי הָאָדָם עֵץ הַשָּדֶה׳ ° דִּצְרִיכִין לְשָׁלֹשׁ גִּלְגּוּלִין לְגַבֵּהּ, ° כְּמָא דְּאוֹקְמוּהּ יְשַׁלֵּשׁ אָדָם שְׁנוֹתָיו וְגוֹ'. ° וְאוֹקְמוּהּ מָארֵי מַתְנִיתִין, בְּשַׁבָּת אֵין עוֹלִין בָּאִילָן, וְאֵין רוֹכְבִין (נ"א סומכין) בָּאִילָן, וְאֵין מִשְׁתַּמְּשִׁין בָּאִילָן. הַאי בְּאֹרַח רָזָא אֲנָא שָׁאִיל לָךְ בּוּצִינָא קַדִּישָׁא, וְלָאו בִּפְשִׁיטוּ דְּמָארֵי מַתְנִיתִין גּוּפָנִיִּים, אֶלָּא דְּמָארֵי מַתְנִיתִין שִׂכְלִיִּים, דְּאִתְּמַר עָלַיְהוּ וְהַמַּשְׂכִּילִים יַזְהִרוּ. א"ל סָבָא סָבָא אֵמָּא אַנְתְּ דְּאַנְתְ מִסִּטְרָא דְּאִילָנָא דְאִקְּרִי אִילָנָא דְּחַיֵּי, ° דְּנָטִיעַ בְּשַׁבָּת מַלְכְּתָא, דְּלָא צָרִיךְ שׁוּם בַּר נָשׁ לְאִשְׁתַּמְּשָׁא בָּהּ, כְּמָה דְּאוֹקְמוּהּ כָּל הַמִּשְׁתַּמֵּשׁ בְּתָגָא חֲלָף (פ ע"ג) ° וְדָא שְׁמָא מְפָרַשׁ דְּסָלִיק לְחֻשְׁבַּן אָדָם, וְאוֹקְמוּהּ רַבָּנָן כָּל הַמִּשְׁתַּמֵּשׁ בַּשֵּׁם הַמְפֹרָשׁ נֶעֱקָר מִן הָעוֹלָם. א"ל בְּרִיךְ אַנְתְּ בּוּצִינָא קַדִּישָׁא, דִּבְוַדַּאי הָכֵי הוּא, ° דִּבְיוֹמֵי דְּחֹל שָׁלְטָא עֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע, ° דְּאִיהוּ אָדָם דְּוַיִּיצֶר, ° בַּיֵּצֶר הַטוֹב וּבַיֵּצֶר הָרָע, הָדָא הוּא דִּכְתִיב ׳וַיִּיצֶר ה' אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם׳ (בראשית ב). ° וְאִיהוּ עֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע ° דְּחָב בֵּהּ אָדָם. ° וְדָא הוּא מְטַטְרוֹ"ן, ° דְּאִיהוּ עֶבֶד ° דְּשַׁלִּיט בְּשִׁית סִדְרֵי מִשְׁנָה, ° וְאִיהוּ גּוּפָנִי, ° וְשַׁלִּיט בְּשִׁית יוֹמִין דְּחֹל, ° דְּאִנּוּן חוּלִין דְּטֻמְאָה וְחוּלִין דְּטָהֳרָה. וּמִנֵּהּ אִתְיְהִיבוּ שִׁית סִדְרֵי מִשְׁנָה ° בְּאִסּוּר וְהֶתֵּר, טֻמְאָה וְטָהֳרָה, כָּשֵׁר וּפָסוּל. ° וּבֵהּ שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲבֹד וְעָשִׂיתָ כָּל מְלַאכְתֶּךָ, ° וְלֵית עֲבוֹדָה אֶלָּא צְלוֹתָא, ° דְּבֵהּ צָרִיךְ בַּר נָשׁ לְמֶהֱוֵי כְּעֶבֶד הַמְסַדֵּר שְׁבָחָיו לִפְנֵי רַבּוֹ, וּכְעֶבֶד הַשּׁוֹאֵל פְּרָס מֵרַבּוֹ, וּכְעֶבֶד הַמְקַבֵּל פְּרָס מֵרַבּוֹ וְהוֹלֵךְ לוֹ. אֲבָל בְּשַׁבַּת מַלְכְּתָא דְּשָׁלְטָא בֵּהּ אִילָנָא דְּחַיֵּי וְלֹא עֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע, אוֹקְמוּהּ דְּאֵין מִשְׁתַּמְּשִׁין בָּאִילָן שׁוּם שִׁמּוּשׁ, וְכָל הַמִּשְׁתַּמֵּשׁ בְּתָגָא חֲלָף, וְלֹא עוֹלִין בֵּהּ וְלֹא סוֹמְכִין בֵּהּ לְאִשְׁתַּמְּשָׁא, ° דְּלָא מְקַצְּצִין בַּנְּטִיעוֹת, דְּלֵית תַּמָּן קִצּוּץ וּפֵרוּד בְּאִילָנָא דְּחַיֵּי:
תרגום
'וַיְהִי לִי שׁוֹר וַחֲמוֹר' מִצַּד תְּפִלִּין שֶׁל רֹאשׁ, '׳צֹאן וְעֶבֶד וְשִׁפְחָה׳' מִצַּד תְּפִלִּין שֶׁל יָד, '׳וְהָיָה כְּעֵץ שָׁתוּל עַל פַּלְגֵי מַיִם׳' (תהלים א), וַהֲרֵי בֵּאֲרוּהוּ, 'כִּי הָאָדָם עֵץ הַשָּׂדֶה' שֶׁצְּרִיכִים לִשְׁלֹשָׁה גִּלְגּוּלִים אֵלָיו, כְּמוֹ שֶׁבֵּאֲרוּהוּ יְשַׁלֵּשׁ אָדָם שְׁנוֹתָיו וְגוֹ'. וּפֵרְשׁוּ בַּעֲלֵי הַמִּשְׁנָה: בְּשַׁבָּת אֵין עוֹלִין בָּאִילָן, וְאֵין רוֹכְבִין (נוסח אחר: סוֹמְכִין) בָּאִילָן, וְאֵין מִשְׁתַּמְּשִׁין בָּאִילָן. זֹאת בְּאֹרַח סוֹד אֲנִי שׁוֹאֵל אוֹתְךָ, בּוּצִינָא קַדִּישָׁא, וְלֹא כִּפְשׁוּטָם שֶׁל בַּעֲלֵי הַמִּשְׁנָה הַגּוּפָנִיִּים, אֶלָּא שֶׁל בַּעֲלֵי הַמִּשְׁנָה הַשִּׂכְלִיִּים, שֶׁנֶּאֱמַר עֲלֵיהֶם וְהַמַּשְׂכִּילִים יַזְהִרוּ. אָמַר לוֹ הַזָּקֵן: זָקֵן, אֵימָה אַתָּה, שֶׁאַתָּה מִצַּד הָאִילָן הַנִּקְרָא אִילַן הַחַיִּים, הַנָּטוּעַ בְּשַׁבָּת הַמַּלְכָּה, שֶׁלֹּא צָרִיךְ שׁוּם אָדָם לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהּ, כְּמוֹ שֶׁפֵּרְשׁוּהוּ: כָּל הַמִּשְׁתַּמֵּשׁ בְּתָגָא חָלַף - וְזֶה שֵׁם הַמְּפֹרָשׁ הָעוֹלֶה לְחֶשְׁבּוֹן "אָדָם", וּפֵרְשׁוּ הָרַבָּנִים: כָּל הַמִּשְׁתַּמֵּשׁ בַּשֵּׁם הַמְּפֹרָשׁ נֶעֱקָר מִן הָעוֹלָם. אָמַר לוֹ: בָּרוּךְ אַתָּה, בּוּצִינָא קַדִּישָׁא, שֶׁוַּדַּאי כָּךְ הוּא, שֶׁבִּימֵי חֹל שׁוֹלֵט עֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע, שֶׁהוּא אָדָם שֶׁל "וַיִּיצֶר", בַּיֵּצֶר הַטּוֹב וּבַיֵּצֶר הָרָע, זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (בראשית ב) '׳׳וַיִּיצֶר ה' אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם׳׳'. וְהוּא עֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע שֶׁחָטָא בּוֹ אָדָם, וְזֶה הוּא מְטַטְרוֹ"ן, שֶׁהוּא עֶבֶד הַשּׁוֹלֵט בְּשִׁשָּׁה סִדְרֵי מִשְׁנָה, וְהוּא גּוּפָנִי, וְשׁוֹלֵט בְּשֵׁשֶׁת יְמֵי חֹל, שֶׁהֵם חֻלִּין שֶׁל טֻמְאָה וְחֻלִּין שֶׁל טָהֳרָה. וּמִמֶּנּוּ נִתְּנוּ שִׁשָּׁה סִדְרֵי מִשְׁנָה בְּאִסּוּר וְהֶתֵּר, טֻמְאָה וְטָהֳרָה, כָּשֵׁר וּפָסוּל. וּבוֹ "שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲבֹד וְעָשִׂיתָ כָּל מְלַאכְתֶּךָ", וְאֵין עֲבוֹדָה אֶלָּא תְּפִלָּה, שֶׁבָּהּ צָרִיךְ הָאָדָם לִהְיוֹת כְּעֶבֶד הַמְסַדֵּר שְׁבָחָיו לִפְנֵי רַבּוֹ, וּכְעֶבֶד הַשּׁוֹאֵל פְּרָס מֵרַבּוֹ, וּכְעֶבֶד הַמְקַבֵּל פְּרָס מֵרַבּוֹ וְהוֹלֵךְ לוֹ. אֲבָל בְּשַׁבַּת הַמַּלְכָּה שֶׁשּׁוֹלֵט בָּהּ אִילַן הַחַיִּים וְלֹא עֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע, פֵּרְשׁוּהוּ שֶׁאֵין מִשְׁתַּמְּשִׁים בָּאִילָן שׁוּם שִׁמּוּשׁ, וְכָל הַמִּשְׁתַּמֵּשׁ בְּתָגָא חָלַף, וְלֹא עוֹלִים בּוֹ וְלֹא סוֹמְכִים בּוֹ לְהִשְׁתַּמֵּשׁ, שֶׁלֹּא מְקַצְּצִים בַּנְּטִיעוֹת, שֶׁאֵין שָׁם קִצּוּץ וּפֵרוּד בְּאִילַן הַחַיִּים.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: [דף פ ע"ג] ° ׳ויהי לי שור וחמור׳ מסטרא דתפלין דרישא, ° ׳צאן ועבד ושפחה׳ מסטרא דתפלין דיד, ° ׳והיה כעץ שתול על פלגי מים׳ (תהלים א), והא אוקמוה, ° ׳כי האדם עץ השדה׳ ° דצריכין לשלש גלגולין לגבה, ° כמא דאוקמוה ישלש אדם שנותיו וגו'. ° ואוקמוה מארי מתניתין, בשבת אין עולין באילן, ואין רוכבין (נ"א סומכין) באילן, ואין משתמשין באילן. האי בארח רזא אנא שאיל לך בוצינא קדישא, ולאו בפשיטו דמארי מתניתין גופניים, אלא דמארי מתניתין שכליים, דאתמר עליהו והמשכילים יזהרו. א"ל סבא סבא אמא אנת דאנת מסטרא דאילנא דאקרי אילנא דחיי, ° דנטיע בשבת מלכתא, דלא צריך שום בר נש לאשתמשא בה, כמה דאוקמוה כל המשתמש בתגא חלף (פ ע"ג) ° ודא שמא מפרש דסליק לחשבן אדם, ואוקמוה רבנן כל המשתמש בשם המפרש נעקר מן העולם. א"ל בריך אנת בוצינא קדישא, דבודאי הכי הוא, ° דביומי דחל שלטא עץ הדעת טוב ורע, ° דאיהו אדם דוייצר, ° ביצר הטוב וביצר הרע, הדא הוא דכתיב ׳וייצר ה' אלהים את האדם׳ (בראשית ב). ° ואיהו עץ הדעת טוב ורע ° דחב בה אדם. ° ודא הוא מטטרו"ן, ° דאיהו עבד ° דשליט בשית סדרי משנה, ° ואיהו גופני, ° ושליט בשית יומין דחל, ° דאנון חולין דטמאה וחולין דטהרה. ומנה אתיהיבו שית סדרי משנה ° באסור והתר, טמאה וטהרה, כשר ופסול. ° ובה ששת ימים תעבד ועשית כל מלאכתך, ° ולית עבודה אלא צלותא, ° דבה צריך בר נש למהוי כעבד המסדר שבחיו לפני רבו, וכעבד השואל פרס מרבו, וכעבד המקבל פרס מרבו והולך לו. אבל בשבת מלכתא דשלטא בה אילנא דחיי ולא עץ הדעת טוב ורע, אוקמוה דאין משתמשין באילן שום שמוש, וכל המשתמש בתגא חלף, ולא עולין בה ולא סומכין בה לאשתמשא, ° דלא מקצצין בנטיעות, דלית תמן קצוץ ופרוד באילנא דחיי:
התרגום: 'ויהי לי שור וחמור' מצד תפלין של ראש, '׳צאן ועבד ושפחה׳' מצד תפלין של יד, '׳והיה כעץ שתול על פלגי מים׳' (תהלים א), והרי בארוהו, 'כי האדם עץ השדה' שצריכים לשלשה גלגולים אליו, כמו שבארוהו ישלש אדם שנותיו וגו'. ופרשו בעלי המשנה: בשבת אין עולין באילן, ואין רוכבין (נוסח אחר: סומכין) באילן, ואין משתמשין באילן. זאת בארח סוד אני שואל אותך, בוצינא קדישא, ולא כפשוטם של בעלי המשנה הגופניים, אלא של בעלי המשנה השכליים, שנאמר עליהם והמשכילים יזהרו. אמר לו הזקן: זקן, אימה אתה, שאתה מצד האילן הנקרא אילן החיים, הנטוע בשבת המלכה, שלא צריך שום אדם להשתמש בה, כמו שפרשוהו: כל המשתמש בתגא חלף - וזה שם המפרש העולה לחשבון "אדם", ופרשו הרבנים: כל המשתמש בשם המפרש נעקר מן העולם. אמר לו: ברוך אתה, בוצינא קדישא, שודאי כך הוא, שבימי חל שולט עץ הדעת טוב ורע, שהוא אדם של "וייצר", ביצר הטוב וביצר הרע, זהו שכתוב (בראשית ב) '׳וייצר ה' אלהים את האדם׳'. והוא עץ הדעת טוב ורע שחטא בו אדם, וזה הוא מטטרו"ן, שהוא עבד השולט בששה סדרי משנה, והוא גופני, ושולט בששת ימי חל, שהם חלין של טמאה וחלין של טהרה. וממנו נתנו ששה סדרי משנה באסור והתר, טמאה וטהרה, כשר ופסול. ובו "ששת ימים תעבד ועשית כל מלאכתך", ואין עבודה אלא תפלה, שבה צריך האדם להיות כעבד המסדר שבחיו לפני רבו, וכעבד השואל פרס מרבו, וכעבד המקבל פרס מרבו והולך לו. אבל בשבת המלכה ששולט בה אילן החיים ולא עץ הדעת טוב ורע, פרשוהו שאין משתמשים באילן שום שמוש, וכל המשתמש בתגא חלף, ולא עולים בו ולא סומכים בו להשתמש, שלא מקצצים בנטיעות, שאין שם קצוץ ופרוד באילן החיים.
מן המפרשים
אור יקר: שתול על פלגי מים נצחוהוד , להמשיך למלכות שהיא ביד שמאלית, והיינו כי האדם בת״ת עץ השדה ודאי עץ נטוע למטה במלכות הנקרא שדה,
ביאור הגר"א: ויהי לי שור וחמור מסט' דתפילין דרישא. שהן ב' קטרוגין בישין שעליהן נאמר לא תחרוש כו' ימינא ושמאלא דעשרה כתרין דס"א כמ"ש לעיל דף ע"ד ע"ד. מימינא דתמן חמור כו' משמאלא כו' שבהן כלולים כל עשרה כתרין כידוע ותפלין הוא קשורא דלהון…