ממלכת הזוהר › זוהר › תיקוני זוהר › מאמר 82: תקונים מזהר חדש - פתיחת החבור בבקשת רשות, והנקדות והטעמים בשעור הנר השחור › פיסקה 9 (כ ע"ב)

טעמי התורה היוצאים לנגן - והסמיכה הפנימית הסתומה שהתורה נסמכת עליה

תיקוני זוהר · תקונים מזהר חדש - פתיחת החבור בבקשת רשות, והנקדות והטעמים בשעור הנר השחור · מאמר 82 · פיסקה 9 · דף כ ע"ב

לשון הזוהר

וּמַצְדִּיקֵי דַּיְקָא, וְאִנּוּן כְּכוֹכְבַיָּא דְּצֶדֶק. וְכֻלְּהוּ תַּלְיָן בְּהַאי זֹהַר. ° תֵּשַׁע נַהֲרִין לָא מִתְפַּשְּׁטִין מִנַּיְהוּ אַתְוָן, כְּהֲנֵי דְּנָפְקֵי מִגּוֹ נְקֻדָּה אָחֳרָא. אִלֵּין לָא מִתְפַּשְּׁטֵי אֶלָּא פְּשִׁיטוּ דַּקִּיק וְאִשְׁתְּאֲרוּ אִלֵּין בְּקִיּוּמַיְהוּ. וְהַהוּא פְּשִׁיטוּ דְּמִתְפַּשְּׁטֵי, אִנּוּן טַעֲמֵי דְּאוֹרַיְתָא, דְּנָפְקֵי לְנַגְּנָא בְּהוּ. תְּלָת קִשְׁרִין קַדְמָאִין דְּקָא אֲמָרָן, ° קִשְׁרָא קַדְמָאָה אִשְׁתְּאַר עַל אַתְוָן לְעֵלָּא לִנְקֻדָּה, וְאִשְׁתְּאַר לְמֶהֱוֵי טַעְמָא לְעֵלָּא. ° תְּרֵי אָחֳרָנִין קַיְּמִין לְטַעְמָא חֲדָא, וְאִנּוּן תְּרֵין נִקּוּדִין גּוֹ דִּיּוֹקְנָא דו'ו. ° ג' אִלֵּין לָא מִתְפַּשְּׁטֵי יַתִּיר, אֶלָּא קַיְּמֵי בְּקִיּוּמַיְהוּ, ג' נִקּוּדִין ג' קְשָׁרִים, לְאַעֲנָאָה כֹּלָּא בְּכָל אִנּוּן רָזִין דְּקָא אֲמָרָן. ° וְכֻלְּהוּ אִיהוּ רָזָא דְּאוֹרַיְתָא לְאִסְתַּמְּכָא, בְּגִין דְּאִית לְאוֹרַיְתָא עַל דְּיִסְתְּמַךְ, סְמִיכוּ סָתִים פְּנִימָאָה, וּסְמִיכוּ דְּגַלֵּי יַתִּיר, וְעָבִיד מַטְלָנוֹי דְּאוֹרַיְתָא לְמֵיהַךְ וְלָא תִּפּוֹק לְבַר. ° אוֹרַיְתָא בְּלָא סְמִיכוּ דָּא פְּנִימָאָה, לָאו סְמִיכוּ, וְלָא אִשְׁתְּכָחַת לְמֶהֱוֵי אוֹרַיְתָא. וְכֹלָּא מֵאֵין סוֹף, עֶשְׂרִין וּתְרֵין אַתְוָן אִלֵּין ° מֵהַאי נְקֻדָּה דְּנָפְקָא מֵאֵין סוֹף. ° תֵּשַׁע נִקּוּדִין דְּשָׁלְטִין עַל אַתְוָן, אִנּוּן אֵין סוֹף, וְשַׁלִּיטִין עַל כֹּלָּא.

תרגום

וּמַצְדִּיקֵי דַּיְקָא, וְהֵם כְּכוֹכְבֵי צֶדֶק, וְכֻלָּם תְּלוּיִים בְּזֹהַר זֶה. תֵּשַׁע מְאִירוֹת שֶׁלֹּא מִתְפַּשְּׁטוֹת מֵהֶן אוֹתִיּוֹת, כְּאֵלֶּה הַיּוֹצְאוֹת מִתּוֹךְ נְקֻדָּה אַחֶרֶת. אֵלֶּה אֵינָן מִתְפַּשְּׁטוֹת אֶלָּא הִתְפַּשְּׁטוּת דַּקָּה, וְנִשְׁאָרוֹת אֵלֶּה בְּקִיּוּמָן. וְאוֹתָהּ הַהִתְפַּשְּׁטוּת הַמִּתְפַּשֶּׁטֶת, הֵם טַעֲמֵי הַתּוֹרָה, הַיּוֹצְאִים לְנַגֵּן בָּהֶם. שְׁלֹשָׁה הַקְּשָׁרִים הָרִאשׁוֹנִים שֶׁאָמַרְנוּ: הַקֶּשֶׁר הָרִאשׁוֹן נִשְׁאָר עַל הָאוֹתִיּוֹת לְמַעְלָה מֵהַנְּקֻדָּה, וְנִשְׁאָר לִהְיוֹת טַעַם לְמַעְלָה. שְׁנַיִם אֲחֵרִים עוֹמְדִים לְטַעַם אֶחָד, וְהֵם שְׁתֵּי נְקֻדּוֹת בְּתוֹךְ דְּמוּת הַוָּא"ו. שְׁלֹשָׁה אֵלֶּה אֵינָם מִתְפַּשְּׁטִים יוֹתֵר, אֶלָּא עוֹמְדִים בְּקִיּוּמָם, שָׁלֹשׁ נְקֻדּוֹת שְׁלֹשָׁה קְשָׁרִים, לְהַנְהִיג אֶת הַכֹּל בְּכָל אוֹתָם הַסּוֹדוֹת שֶׁאָמַרְנוּ. וְכֻלָּם הֵם סוֹד הַתּוֹרָה לְהִסָּמֵךְ, מִשּׁוּם שֶׁיֵּשׁ לַתּוֹרָה עַל מַה שֶּׁתִּסָּמֵךְ - סְמִיכָה סְתוּמָה פְּנִימִית, וּסְמִיכָה גְלוּיָה יוֹתֵר, וְעוֹשֶׂה מַסָּעוֹת הַתּוֹרָה לָלֶכֶת וְלֹא תֵצֵא הַחוּצָה. הַתּוֹרָה בְּלֹא סְמִיכָה זוֹ הַפְּנִימִית אֵינָהּ סְמִיכָה, וְאֵינָהּ נִמְצֵאת לִהְיוֹת תוֹרָה. וְהַכֹּל מֵאֵין סוֹף, עֶשְׂרִים וּשְׁתַּיִם אוֹתִיּוֹת אֵלֶּה מִנְּקֻדָּה זוֹ הַיּוֹצֵאת מֵאֵין סוֹף. תֵּשַׁע נְקֻדּוֹת הַשּׁוֹלְטוֹת עַל הָאוֹתִיּוֹת, הֵן אֵין סוֹף, וְשׁוֹלְטוֹת עַל הַכֹּל.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: ומצדיקי דיקא, ואנון ככוכביא דצדק. וכלהו תלין בהאי זהר. ° תשע נהרין לא מתפשטין מניהו אתון, כהני דנפקי מגו נקדה אחרא. אלין לא מתפשטי אלא פשיטו דקיק ואשתארו אלין בקיומיהו. וההוא פשיטו דמתפשטי, אנון טעמי דאוריתא, דנפקי לנגנא בהו. תלת קשרין קדמאין דקא אמרן, ° קשרא קדמאה אשתאר על אתון לעלא לנקדה, ואשתאר למהוי טעמא לעלא. ° תרי אחרנין קימין לטעמא חדא, ואנון תרין נקודין גו דיוקנא דו'ו. ° ג' אלין לא מתפשטי יתיר, אלא קימי בקיומיהו, ג' נקודין ג' קשרים, לאענאה כלא בכל אנון רזין דקא אמרן. ° וכלהו איהו רזא דאוריתא לאסתמכא, בגין דאית לאוריתא על דיסתמך, סמיכו סתים פנימאה, וסמיכו דגלי יתיר, ועביד מטלנוי דאוריתא למיהך ולא תפוק לבר. ° אוריתא בלא סמיכו דא פנימאה, לאו סמיכו, ולא אשתכחת למהוי אוריתא. וכלא מאין סוף, עשרין ותרין אתון אלין ° מהאי נקדה דנפקא מאין סוף. ° תשע נקודין דשלטין על אתון, אנון אין סוף, ושליטין על כלא.

התרגום: ומצדיקי דיקא, והם ככוכבי צדק, וכלם תלויים בזהר זה. תשע מאירות שלא מתפשטות מהן אותיות, כאלה היוצאות מתוך נקדה אחרת. אלה אינן מתפשטות אלא התפשטות דקה, ונשארות אלה בקיומן. ואותה ההתפשטות המתפשטת, הם טעמי התורה, היוצאים לנגן בהם. שלשה הקשרים הראשונים שאמרנו: הקשר הראשון נשאר על האותיות למעלה מהנקדה, ונשאר להיות טעם למעלה. שנים אחרים עומדים לטעם אחד, והם שתי נקדות בתוך דמות הוא"ו. שלשה אלה אינם מתפשטים יותר, אלא עומדים בקיומם, שלש נקדות שלשה קשרים, להנהיג את הכל בכל אותם הסודות שאמרנו. וכלם הם סוד התורה להסמך, משום שיש לתורה על מה שתסמך - סמיכה סתומה פנימית, וסמיכה גלויה יותר, ועושה מסעות התורה ללכת ולא תצא החוצה. התורה בלא סמיכה זו הפנימית אינה סמיכה, ואינה נמצאת להיות תורה. והכל מאין סוף, עשרים ושתים אותיות אלה מנקדה זו היוצאת מאין סוף. תשע נקדות השולטות על האותיות, הן אין סוף, ושולטות על הכל.

מן המפרשים

ביאור הגר"א: תשע נהורין לא מתפשטן כו'. ר"ל ט' נקודות לא מתפשטין מינייהו האותיות כמו מנקודה העשירית רק מתפשטין מינייהו הטעמים כמש"ו:

לכל המפרשים על פיסקה זו