ממלכת הזוהר › זוהר › תיקוני זוהר › מאמר 82: תקונים מזהר חדש - פתיחת החבור בבקשת רשות, והנקדות והטעמים בשעור הנר השחור › פיסקה 7 (כ ע"א)

יציאת הקול מדחק המחשבה אל הדבור - בחך בלשון ובמגדל השנים

תיקוני זוהר · תקונים מזהר חדש - פתיחת החבור בבקשת רשות, והנקדות והטעמים בשעור הנר השחור · מאמר 82 · פיסקה 7 · דף כ ע"א

לשון הזוהר

[וילנא כ ע"א] ° כַּד בָּעָא לְאִתְפַּשְּׁטָא הַהוּא נְקֻדָּה, סָלִיק הַאי קִשְׁרָא וְנָטִיל לֵהּ מֵהַאי אֲתַר, וְשָׁנֵי לֵהּ בִּתְלָת גְּוָנִין, בְּאֶשָּׁא בְּרוּחָא בְּמַיָּא. ° בְּגִין דְּהַאי קִשְׁרָא כַּד אִתְקַשַּׁר מֵאֵין סוֹף בְּבוּצִינָא, הָכֵי אִתְקַשַּׁר. ° וְכַד אַפִּיק קָלָא דְּאִשְׁתְּמַע מִגּוֹ דְּחִיקוּ דְּפָשִׁיט דְּמַחֲשָׁבָה, הַאי קִשְׁרָא דָּחִיק לֵהּ, ° וְשָׁדַר לֵהּ לְקִשְׁרָא תִּנְיָנָא בְּרָזָא דוא'ו דְּאִיהוּ לִישָׁן, וּבָטַשׁ הַהוּא קָלָא בֵּהּ, וְאִשְׁתְּמַע מֵהַאי סִטְרָא וְשַׁרְיָא עַל הַאי סִטְרָא דְּלִישָׁן, וּבְגִין כָּךְ אִקְּרֵי הַאי קָלָא ו' לִישָׁן. ° הַאי קִשְׁרָא דְּאִיהוּ לִישָׁן שָׁדַר לֵהּ לְגוֹ קִשְׁרָא תַּקִּיפָא, מַגְדְּלָא, כְּלָלָא ° דְּעֶשְׂרִין וּתְרֵין שׁוּרִין, וּכְדֵין ° הַהוּא קָלָא אִשְׁתְּכַךְ (וילנא כ ע"א) לְגוֹ מִלָּה, ° בְּשִׁיעוּרָא, ° גּוֹ תְּהוֹמָא כַּדְקָא יָאוּת. וְאִלֵּין ג' קִשְׁרִין אִנּוּן תְּחוּמָא לְאַעֲנָאָה לְקָלָא וּלְמִלָּה, וּלְכָל אִנּוּן סִטְרִין דְּנָפְקִין מִקָּלָא וּמִלָּה ° דְּאִקְּרוּן יְמֵי קֶדֶם. וְאִלֵּין אַסְגִּין יוֹמֵי בְּשִׁעוּרָא כַּדְקָא יָאוּת, לְקָלָא וּמִלָּה. וְרָזָא דָּא ׳וְכַחוֹל אַרְבֶּה יַמִּים׳ (איוב כט, יח). בְּגִין חוֹל ° אַסְגִּיאוּ יוֹמִין גּוֹ שִׁיעוּרָא דְּבוּצִינָא כַּדְקָא חֲזֵי, וְכֹלָּא מֵאֵין סוֹף.

תרגום

כְּשֶׁרָצְתָה אוֹתָהּ הַנְּקֻדָּה לְהִתְפַּשֵּׁט, עָלָה קֶשֶׁר זֶה וְנָטַל אוֹתוֹ מִמָּקוֹם זֶה, וְשִׁנָּה אוֹתוֹ לִשְׁלֹשָׁה גְוָנִים - בְּאֵשׁ בְּרוּחַ בְּמַיִם. מִשּׁוּם שֶׁקֶּשֶׁר זֶה כְּשֶׁנִּקְשַׁר מֵאֵין סוֹף בַּנֵּר, כָּךְ נִקְשַׁר. וּכְשֶׁהוֹצִיא קוֹל הַנִּשְׁמָע מִתּוֹךְ דֹּחַק שֶׁל הִתְפַּשְּׁטוּת הַמַּחֲשָׁבָה, קֶשֶׁר זֶה דָּחַק אוֹתוֹ, וְשָׁלַח אוֹתוֹ לְקֶשֶׁר שֵׁנִי בְּסוֹד הַוָּא"ו שֶׁהוּא לָשׁוֹן, וְהִכָּה אוֹתוֹ הַקּוֹל בּוֹ, וְנִשְׁמַע מִצַּד זֶה וְשׁוֹרֶה עַל צַד זֶה שֶׁל הַלָּשׁוֹן, וּבִגְלַל כָּךְ נִקְרָא קוֹל זֶה וָא"ו לָשׁוֹן. קֶשֶׁר זֶה שֶׁהוּא לָשׁוֹן שָׁלַח אוֹתוֹ לְתוֹךְ קֶשֶׁר חָזָק, מִגְדָּל, כְּלַל שֶׁל עֶשְׂרִים וּשְׁתַּיִם חוֹמוֹת, וְאָז אוֹתוֹ הַקּוֹל שָׁכַךְ לְתוֹךְ הַדִּבּוּר, בְּמִדָּה, בְּתוֹךְ הַתְּהוֹם כָּרָאוּי. וְאֵלֶּה שְׁלֹשֶׁת הַקְּשָׁרִים הֵם תְּחוּם לְהַנְהִיג אֶת הַקּוֹל וְאֶת הַדִּבּוּר, וּלְכָל אוֹתָם הַצְּדָדִים הַיּוֹצְאִים מִקּוֹל וְדִבּוּר הַנִּקְרָאִים יְמֵי קֶדֶם. וְאֵלֶּה מַרְבִּים יָמִים בְּמִדָּה כָּרָאוּי, לַקּוֹל וְלַדִּבּוּר. וְסוֹד זֶה ׳וְכַחוֹל אַרְבֶּה יָמִים׳ (איוב כט, יח). מִשּׁוּם חוֹל מַרְבִּים יָמִים בְּתוֹךְ שִׁעוּר הַנֵּר כָּרָאוּי, וְהַכֹּל מֵאֵין סוֹף.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: [וילנא כ ע"א] ° כד בעא לאתפשטא ההוא נקדה, סליק האי קשרא ונטיל לה מהאי אתר, ושני לה בתלת גונין, באשא ברוחא במיא. ° בגין דהאי קשרא כד אתקשר מאין סוף בבוצינא, הכי אתקשר. ° וכד אפיק קלא דאשתמע מגו דחיקו דפשיט דמחשבה, האי קשרא דחיק לה, ° ושדר לה לקשרא תנינא ברזא דוא'ו דאיהו לישן, ובטש ההוא קלא בה, ואשתמע מהאי סטרא ושריא על האי סטרא דלישן, ובגין כך אקרי האי קלא ו' לישן. ° האי קשרא דאיהו לישן שדר לה לגו קשרא תקיפא, מגדלא, כללא ° דעשרין ותרין שורין, וכדין ° ההוא קלא אשתכך (וילנא כ ע"א) לגו מלה, ° בשיעורא, ° גו תהומא כדקא יאות. ואלין ג' קשרין אנון תחומא לאענאה לקלא ולמלה, ולכל אנון סטרין דנפקין מקלא ומלה ° דאקרון ימי קדם. ואלין אסגין יומי בשעורא כדקא יאות, לקלא ומלה. ורזא דא ׳וכחול ארבה ימים׳ (איוב כט, יח). בגין חול ° אסגיאו יומין גו שיעורא דבוצינא כדקא חזי, וכלא מאין סוף.

התרגום: כשרצתה אותה הנקדה להתפשט, עלה קשר זה ונטל אותו ממקום זה, ושנה אותו לשלשה גונים - באש ברוח במים. משום שקשר זה כשנקשר מאין סוף בנר, כך נקשר. וכשהוציא קול הנשמע מתוך דחק של התפשטות המחשבה, קשר זה דחק אותו, ושלח אותו לקשר שני בסוד הוא"ו שהוא לשון, והכה אותו הקול בו, ונשמע מצד זה ושורה על צד זה של הלשון, ובגלל כך נקרא קול זה וא"ו לשון. קשר זה שהוא לשון שלח אותו לתוך קשר חזק, מגדל, כלל של עשרים ושתים חומות, ואז אותו הקול שכך לתוך הדבור, במדה, בתוך התהום כראוי. ואלה שלשת הקשרים הם תחום להנהיג את הקול ואת הדבור, ולכל אותם הצדדים היוצאים מקול ודבור הנקראים ימי קדם. ואלה מרבים ימים במדה כראוי, לקול ולדבור. וסוד זה ׳וכחול ארבה ימים׳ (איוב כט, יח). משום חול מרבים ימים בתוך שעור הנר כראוי, והכל מאין סוף.

מן המפרשים

ביאור הגר"א: כד בעא לאתפשטא האי נקודה כו'. מבאר יציאת האותיות דנפקו מגו אבא ושם היו בסוד נקודה ואח"כ שהזריע באימא ושם נצטייר בג' יסודין אמ"ש אע"ג שהן ד' יסודין ד' גוונין עיקרן ג' כי עפר מורכב' מהג' כמ"ש בזוהר ובס"י ומ"מ הן ג"כ ד' כמ"ש…

לכל המפרשים על פיסקה זו