תשע נקדות הנקראות אין סוף - והנר השחור המנהיג את הים הגדול בשעורו
תיקוני זוהר · תקונים מזהר חדש - פתיחת החבור בבקשת רשות, והנקדות והטעמים בשעור הנר השחור · מאמר 82 · פיסקה 5 · דף יט ע"א
לשון הזוהר
[וילנא יט ע"א] ° זֹהַר הָרָקִיעַ, סָתִים עִלָּאָה, דְּנָהִיר וְלָא יְדִיעַ, אַדְלִיק וְלָא אִתְחֲזֵי, וּמָאן דְּנָטִיל לָא יְדַע מִמָּאן נָטִיל. ° סְתִימוּ דִּילֵהּ סָתִים (נ"א טמיר) וְגָנִיז שִׁבְטָא דְּיוֹסֵף צַדִּיקָא, ° סָתִים בְּד' גְּוָנִין, זֹהַר דְּנָצִיץ ° בִּתְרֵיסַר חֵיוָן, זִוְיָן וּנְהוֹרִין נַצְצִין מִנֵּהּ תְּלֵיסַר אִנּוּן בְּרָזָא דִּשְׁמָא קַדִּישָׁא (וילנא יט ע"א) וְגוֹ' רָזָא דְּאֵין סוֹף. אֵין סוֹף דְּלֵית שִׁיעוּרָא. (ג. פ: הוצאנו את ביאורו מכאן, ושמנו ב'מאמר קו המידה', אשר שמנו בשלמות, בסוף). ° תֵּשַׁע נִקּוּדִין בְּאוֹרַיְתָא נָפְקִין אִתְפַּלְּגִין בְּאַתְוָן. אַתְוָן בְּהוֹן נָטְלִין מַטְלָנִין דַּקִּיקִין בְּרָזִין פַּלְגִין. אִלֵּין ט' שַׁלִּיטִין עַל אַתְוָן ° אָתְוָן מִנְּהוֹן אִתְפְּשָׁטוּ. אִשְׁתְּאֲרוּ נִקּוּדִין לְאַעֲנָאָה לוֹן. לָא נָטְלִין בַּר כַּד אִנּוּן נָפְקִין, אִלֵּין אִקְּרוּן אֵין סוֹף. ° כֻּלְּהוּ אַתְוָן מַטְלָנִין בְּאֵין סוֹף. כְּמָא דְּאִנּוּן נָטְלִין לוֹן, הָכֵי נָטְלִין. ° אִלֵּין סְתִימִין, אַתְוָן גַּלְיָן. ° קָלִין דְּקָלַיָּא, אִשְׁתְּנִין מִגּוֹ נְקֻדָּה חֲדָא דְּנָפְקָא מֵאִלֵּין נִקּוּדִין, דְּאִקְּרוּן אֵין סוֹף. ° וּמֵהַהִיא נְקֻדָּה אַתְוָן אִתְפְּשָׁטוּ כֻּלְּהוּ. ° לְבָתַר אִלֵּין נִקּוּדִין אִסְתִּימוּ בְּגוֹ סְתִימוּ, וְנָטְלֵי לוֹן בְּכָל מַטְלָנִין. ° מֵאֵין סוֹף נָפְקָא ° בּוּצִינָא דְּקַרְדִּינוּתָא, ° לְאַעְטְרָא לְכֹלָּא, ° לְאַנְהָגָא לימא רַבָּא דְּלָא יִפּוּק מִשִּׁעוּרָא לְבַר. ° הָדָא הוּא דִּכְתִיב ׳עַד פֹּה תָּבֹא וְלא תּוֹסִיף וּפֹה יָשִׁית בְּגָאוֹן גַּלֶּיךָ׳ (איוב לח, יא). ° פֹּ"ה שִׁיעוּרָא דְּבוּצִינָא, פ' תְּמָנִין מַטְלָנִין, מִגּוֹ שֵׁירוּתָא דְּעִגּוּלָא גּוֹ עוּמְקָא. ° כ' עִגּוּלָא, עוּמְקָא דְּעָאִיל לְגוֹ בְּהַהוּא עִגּוּלָא ו', בְּדִיּוֹקְנָא דְּהַאי כ"ו, וְהַאי פ' עיגולא וְעוּמְקָא. רִבּוּעָא גּוֹ חַמְשִׁין מַטְלָנִין ה', רִבּוּעָא גּוֹ מִשְׁחָתָא ו', כְּדִיּוֹקְנָא דְּאָעִיל בְּעִגּוּלָא הַהוּא דִּיּוֹקְנָא מַמָּשׁ אָעִיל בְּרִבּוּעָא.
תרגום
זֹהַר הָרָקִיעַ, סָתוּם עֶלְיוֹן, שֶׁמֵּאִיר וְאֵינוֹ נוֹדָע, מַדְלִיק וְאֵינוֹ נִרְאֶה, וּמִי שֶׁנּוֹטֵל אֵינוֹ יוֹדֵעַ מִמִּי נוֹטֵל. סְתִימָתוֹ סְתוּמָה (נוסח אחר: טְמוּנָה) וּגְנוּזָה שֵׁבֶט יוֹסֵף הַצַּדִּיק, סְתוּמָה בְּאַרְבָּעָה גְוָנִים, זֹהַר הַנּוֹצֵץ בִּשְׁתֵּים עֶשְׂרֵה חַיּוֹת, זֵוִים וּמְאוֹרוֹת נוֹצְצִים מִמֶּנּוּ שְׁלֹשָׁה עָשָׂר הֵם, בְּסוֹד הַשֵּׁם הַקָּדוֹשׁ וְגוֹ', סוֹד אֵין סוֹף. אֵין סוֹף שֶׁאֵין לוֹ שִׁעוּר. תֵּשַׁע נְקֻדּוֹת בַּתּוֹרָה יוֹצְאוֹת וּמִתְחַלְּקוֹת בָּאוֹתִיּוֹת. אוֹתִיּוֹת שֶׁבָּהֶן נוֹסְעוֹת מַסָּעוֹת דַּקִּים בְּסוֹדוֹת מְחֻלָּקִים. אֵלֶּה תֵּשַׁע שׁוֹלְטוֹת עַל הָאוֹתִיּוֹת, אוֹתִיּוֹת מֵהֶן נִתְפַּשְּׁטוּ. נִשְׁאֲרוּ נְקֻדּוֹת לְהַנְהִיג אוֹתָן. אֵינָן נוֹסְעוֹת אֶלָּא כְּשֶׁהֵן יוֹצְאוֹת, אֵלֶּה נִקְרָאוֹת אֵין סוֹף. כָּל הָאוֹתִיּוֹת נוֹסְעוֹת בְּאֵין סוֹף. כְּפִי שֶׁהֵן נוֹסְעוֹת אוֹתָן, כָּךְ נוֹסְעוֹת. אֵלֶּה סְתוּמוֹת, הָאוֹתִיּוֹת גְּלוּיוֹת. קוֹלוֹת הַקּוֹלוֹת מִשְׁתַּנִּים מִתּוֹךְ נְקֻדָּה אַחַת הַיּוֹצֵאת מֵאֵלֶּה הַנְּקֻדּוֹת הַנִּקְרָאוֹת אֵין סוֹף. וּמֵאוֹתָהּ הַנְּקֻדָּה הָאוֹתִיּוֹת נִתְפַּשְּׁטוּ כֻּלָּן. אַחַר כָּךְ נִסְתְּמוּ אֵלֶּה הַנְּקֻדּוֹת בְּתוֹךְ סְתִימָה, וְנוֹסְעוֹת אוֹתָן בְּכָל הַמַּסָּעוֹת. מֵאֵין סוֹף יוֹצֵא הַנֵּר הַשָּׁחֹר, לְעַטֵּר אֶת הַכֹּל, לְהַנְהִיג אֶת הַיָּם הַגָּדוֹל שֶׁלֹּא יֵצֵא מִשִּׁעוּרוֹ הַחוּצָה. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ' ׳עַד פֹּה תָבוֹא וְלֹא תֹסִיף׳ (איוב לח, יא) ' וּפֹה ' ׳יָשִׁית בִּגְאוֹן גַּלֶּיךָ׳ '. פֹּ"ה שִׁעוּר הַנֵּר, פ' - שְׁמוֹנִים מַסָּעוֹת, מִתּוֹךְ תְּחִלַּת הָעִגּוּל בְּתוֹךְ הָעֹמֶק. כ' - הָעִגּוּל, הָעֹמֶק הַנִּכְנָס לְתוֹךְ אוֹתוֹ הָעִגּוּל - וָא"ו, בִּדְמוּת כ"ו זֶה, וְזֶה פ' - עִגּוּל וָעֹמֶק. רִבּוּעַ בְּתוֹךְ חֲמִשִּׁים מַסָּעוֹת - ה', רִבּוּעַ בְּתוֹךְ הַמִּדָּה - וָא"ו, כִּדְמוּת שֶׁהִכְנִיס בָּעִגּוּל אוֹתָהּ הַדְּמוּת מַמָּשׁ הִכְנִיס בָּרִבּוּעַ.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: [וילנא יט ע"א] ° זהר הרקיע, סתים עלאה, דנהיר ולא ידיע, אדליק ולא אתחזי, ומאן דנטיל לא ידע ממאן נטיל. ° סתימו דילה סתים (נ"א טמיר) וגניז שבטא דיוסף צדיקא, ° סתים בד' גונין, זהר דנציץ ° בתריסר חיון, זוין ונהורין נצצין מנה תליסר אנון ברזא דשמא קדישא (וילנא יט ע"א) וגו' רזא דאין סוף. אין סוף דלית שיעורא. (ג. פ: הוצאנו את ביאורו מכאן, ושמנו ב'מאמר קו המידה', אשר שמנו בשלמות, בסוף). ° תשע נקודין באוריתא נפקין אתפלגין באתון. אתון בהון נטלין מטלנין דקיקין ברזין פלגין. אלין ט' שליטין על אתון ° אתון מנהון אתפשטו. אשתארו נקודין לאענאה לון. לא נטלין בר כד אנון נפקין, אלין אקרון אין סוף. ° כלהו אתון מטלנין באין סוף. כמא דאנון נטלין לון, הכי נטלין. ° אלין סתימין, אתון גלין. ° קלין דקליא, אשתנין מגו נקדה חדא דנפקא מאלין נקודין, דאקרון אין סוף. ° ומההיא נקדה אתון אתפשטו כלהו. ° לבתר אלין נקודין אסתימו בגו סתימו, ונטלי לון בכל מטלנין. ° מאין סוף נפקא ° בוצינא דקרדינותא, ° לאעטרא לכלא, ° לאנהגא לימא רבא דלא יפוק משעורא לבר. ° הדא הוא דכתיב ׳עד פה תבא ולא תוסיף ופה ישית בגאון גליך׳ (איוב לח, יא). ° פ"ה שיעורא דבוצינא, פ' תמנין מטלנין, מגו שירותא דעגולא גו עומקא. ° כ' עגולא, עומקא דעאיל לגו בההוא עגולא ו', בדיוקנא דהאי כ"ו, והאי פ' עיגולא ועומקא. רבועא גו חמשין מטלנין ה', רבועא גו משחתא ו', כדיוקנא דאעיל בעגולא ההוא דיוקנא ממש אעיל ברבועא.
התרגום: זהר הרקיע, סתום עליון, שמאיר ואינו נודע, מדליק ואינו נראה, ומי שנוטל אינו יודע ממי נוטל. סתימתו סתומה (נוסח אחר: טמונה) וגנוזה שבט יוסף הצדיק, סתומה בארבעה גונים, זהר הנוצץ בשתים עשרה חיות, זוים ומאורות נוצצים ממנו שלשה עשר הם, בסוד השם הקדוש וגו', סוד אין סוף. אין סוף שאין לו שעור. תשע נקדות בתורה יוצאות ומתחלקות באותיות. אותיות שבהן נוסעות מסעות דקים בסודות מחלקים. אלה תשע שולטות על האותיות, אותיות מהן נתפשטו. נשארו נקדות להנהיג אותן. אינן נוסעות אלא כשהן יוצאות, אלה נקראות אין סוף. כל האותיות נוסעות באין סוף. כפי שהן נוסעות אותן, כך נוסעות. אלה סתומות, האותיות גלויות. קולות הקולות משתנים מתוך נקדה אחת היוצאת מאלה הנקדות הנקראות אין סוף. ומאותה הנקדה האותיות נתפשטו כלן. אחר כך נסתמו אלה הנקדות בתוך סתימה, ונוסעות אותן בכל המסעות. מאין סוף יוצא הנר השחר, לעטר את הכל, להנהיג את הים הגדול שלא יצא משעורו החוצה. זהו שכתוב ' ׳עד פה תבוא ולא תסיף׳ (איוב לח, יא) ' ופה ' ׳ישית בגאון גליך׳ '. פ"ה שעור הנר, פ' - שמונים מסעות, מתוך תחלת העגול בתוך העמק. כ' - העגול, העמק הנכנס לתוך אותו העגול - וא"ו, בדמות כ"ו זה, וזה פ' - עגול ועמק. רבוע בתוך חמשים מסעות - ה', רבוע בתוך המדה - וא"ו, כדמות שהכניס בעגול אותה הדמות ממש הכניס ברבוע.
מן המפרשים
ביאור הגר"א: סתימו דילה כו' דיוסף צדיקא. כמ"ש בזוהר מלכא דשלמא דילי':
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: