ממלכת הזוהר › זוהר › תיקוני זוהר › מאמר 82: תקונים מזהר חדש - פתיחת החבור בבקשת רשות, והנקדות והטעמים בשעור הנר השחור › פיסקה 1 (יז ע"א)

תפלת הפתיחה לכלול עליונים ותחתונים בחבור - והקריאה לאליהו ולרשב"י

תיקוני זוהר · תקונים מזהר חדש - פתיחת החבור בבקשת רשות, והנקדות והטעמים בשעור הנר השחור · מאמר 82 · פיסקה 1 · דף יז ע"א

לשון הזוהר

[וילנא יז ע"א] פָּתַח וְאָמַר רִבּוֹן עָלְמִין יְהֵא רַעֲוָא דִּילָךְ לְאַכְלְלָא עִלָּאִין וְתַתָּאִין בְּסִפְרָא דָּא, וּלְאִשְׁתַּכְּחָא כָּל חַד וְחַד בֵּהּ, בֵּין בִּכְתִיבָה בֵּין בְּדִבּוּרָא, בְּחֵילָא (עח ע"ד) דִּשְׁמָךְ יהו'ה, וּבְכָל הַוְיָן דְּנָהֲרִין מִנֵּהּ, וּבְכָל שְׁמָהָן וְכִנּוּיִין דִּילֵהּ, ° דְּכֻלְּהוּ יַזְהִרוּ מִנֵּהּ. ° הכי יְהוֹן כֻּלְּהוֹן עִלָּאִין וְתַתָּאִין דְּאִדְכְּרוּן בְּהַאי חִבּוּרָא, זְהִירִין מִשְּׁמָךְ וּמְהַוַיָן דִּילֵהּ, כְּזֹהַר דְּנָהִיר בִּרְקִיעָא. וְהָב רְשׁוּ לְכָל מָאן דְּאַדְכִּיר בְּסִפְרָא דָּא בְּחֵילָא דִּשְׁמָךְ, לְאִזְדַּמְּנָא מִיָּד בֵּהּ כְּהֶרֶף עַיִן לְגַלָּאָה בֵּהּ כָּל חַד וְחַד מִלִּין יַקִּירִין וְרָזִין גְּנִיזִין, קַמֵּי שְׁכִינְתָּא דְּאִיהִי יְחִידָה בְּגָלוּתָא, לְאַנְהָרָא מִשְּׁמָךְ בְּהַאי חִבּוּרָא וּלְאִתְחַבְּרָא עִמָּךְ בְּהַאי חִבּוּרָא, (וילנא יז ע"א) לְאִתְקַשְּׁרָא בֵּהּ לְגַבָּךְ בַּכְּמָה קִשּׁוּטִין, לְקַיִּם בֵּהּ ׳וּרְאִיתִיהָ לִזְכֹּר בְּרִית עוֹלָם׳ (בראשית מ): קָם רָעֲיָא מְהֵימָנָא עַל רַגְלוֹי וְאָמַר ° רַעְיָן קַדִּישִׁין, אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב וְאָדָם קַדְמָאָה וְאַהֲרֹן וְדָוִד וּשְׁלֹמֹה, וְאַתְוָן דְּמִיכִין, אִתְּעָרוּ לְגַבֵּי שְׁכִינְתָּא דְּאִתְּמַר בָּהּ, אֲנִי יְשֵׁנָה בְּגָלוּתָא בְּאִלֵּין דְּעַבְרִין עַל שְסָ"ה פִּקּוּדִין כְּחֻשְׁבַּן יְשֵׁנָ"ה. דְּהָא חֵיוָן בִּישִׁין וְדֻבִּין קָא אַתְיָן לְמֵיכַל עָאנָא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא דְּאִתְּמַר בְּהוֹן וָאֶתְּנָה ׳צֹאנִי צֹאן מַרְעִיתִי׳ (יחזקאל לד, לא). דִּכְעָן מָטָא זִמְנָא דְּאִתְּמַר בְּהוֹן ׳וַיֹּאכְלוּ אֶת יִשְׂרָאֵל בְּכָל פֶּה׳ (ישעיה ט, יא). דְּהָא בְּכָל דָּרָא וְדָרָא אַתּוּן סַבְלִין כַּמָּה דַּחֲקִין בְּגִינַיְהוּ בְּאֹרַח נִסְתָּר. וּבְחֵילָא דְּשֵׁם יהו'ה וּבְכָל הַוְיָן דִּילֵהּ, וּבְכָל כִּנּוּיִין קַדִּישִׁין וּדְכָיִן דִּילֵהּ, יִתְעֲרוּן עִמְּכוֹן ס' רִבּוֹא מ"מ, ס' רִבּוֹא דְּמַלְאָכִין עִלָּאִין וְתַתָּאִין. וְס' רִבּוֹא נְבִיאִים. לְמֶהֱוֵי כֻּלְּהוֹן אוֹלְפִין זָכוּ עַל יִשְׂרָאֵל, לְשֵׁיזָבָא לוֹן מֵאִלֵּין חֵיוָן בִּישִׁין, לְמֶהֱוֵי מָחִיל לְהוֹן כָּל חוֹבֵיהוֹן, וּלְמִפְרָק לוֹן וּלְקַיֵּם בְּהוֹן מְדַלֵּג עַל הֶהָרִים דְּאִנּוּן קצים. אַל ׳תִּתְּנוּ דומי לוֹ עַד׳ יערה לְגַבַּיְהוּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּרַחֲמֵי. קוּם אֵלִיָּהוּ דְּאַנְתְּ דָּלִיג עָלְמָא ° בְּאַרְבַּע טָסִין, לְאִשְׁתַּכְּחָא בְּכָל חַד וְחַד מִיִּשְׂרָאֵל ° דִּמְקַיְּמִין אוֹת בְּרִית מִילָה. בְּחֵילָא דִּשְׁמָא דיהו'ה, וְכָל הַוְיָן וְכִנּוּיִין דִּילֵהּ, לָא תִּתְעַכֵּב לְנַטְלָא רְשׁוּ מִקּוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, לְנַחְתָּא לְנַטְרָא עָאנָא. וְתִתְעַטַר בְּכָל שְׁמָהָן דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְאַגָּנָא בְּהוֹן עָלֵהוּ, וּלְנַחְתָּא בְּהַאי חִבּוּרָא לְגַלָּאָה בֵּהּ רָזִין טְמִירִין קַמֵּי שְׁכִינְתָּא, לְאַנְהָרָא לָהּ בְּרָזָא דְּאוֹרַיְתָא, דְּאִיהוּ כְּחֻשְׁבָּן ר"ז, דְּבֵהּ ׳וְהַמַּשְׂכִּילִים יַזְהִרוּ כְּזֹהַר הָרָקִיעַ׳, כְּזֹהַר ° דְּבֵהּ כ'ו ר'ז. כ'ה אַתְוָן דְּיִחוּדָא. וּבֵהּ ז'ו דְּאִיהוּ אֶחָד. וִיקוּמוּן עִמָּךְ בּוּצִינָא קַדִּישָׁא וְשִׁית חַבְרוֹי, דְּאִתְכָּנְשׁוּ ° בְּקַדְמִיתָא בְּהַאי זֹהַר, לְחַדְּשָׁא בֵּהּ מִלִּין כַּד בְּקַדְמִיתָא, ° דְּעָלַיְהוּ שְׁכִינְתָּא נַהֲרָא מִז' רְקִיעִין, וּבְהוֹן נַהֲרָא מִז' אַרְעִין דְּאָמַר עָלַיְהוּ דָּוִד ׳אֶתְהַלֵּךְ לִפְנֵי ה' בְּאַרְצוֹת הַחַיִּים׳ (תהלים קטז, ט). קוּם רִבִּי שִׁמְעוֹן אַפְתַּח מִלִּין קַמֵּי שְׁכִינְתָּא. פָּתַח וְאָמַר ׳וְהַמַּשְׂכִּילִים יַזְהִרוּ כְּזֹהַר הָרָקִיעַ וּמַצְדִּיקֵי הָרַבִּים כַּכּוֹכָבִים לְעוֹלָם וָעֶד׳. וְהַמַּשְׂכִּילִים אִלֵּין רִבִּי שִׁמְעוֹן וְכוּ' כַּכָּתוּב בַּדְּפוּס אמסטרדם בְּרֵישׁ הַתִּקּוּנִים:

תרגום

פָּתַח וְאָמַר: רִבּוֹן הָעוֹלָמִים, יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ לִכְלֹל עֶלְיוֹנִים וְתַחְתּוֹנִים בְּסֵפֶר זֶה, וְשֶׁיִּמָּצֵא כָּל אֶחָד וְאֶחָד בּוֹ, בֵּין בִּכְתִיבָה בֵּין בְּדִבּוּר, בְּכֹחַ שִׁמְךָ יְהֹוָ'ה, וּבְכָל הַהֲוָיוֹת הַמְּאִירוֹת מִמֶּנּוּ, וּבְכָל שְׁמוֹתָיו וְכִנּוּיָיו, שֶׁכֻּלָּם יַזְהִירוּ מִמֶּנּוּ. כָּךְ יִהְיוּ כָּל הָעֶלְיוֹנִים וְהַתַּחְתּוֹנִים הַנִּזְכָּרִים בְּחִבּוּר זֶה, זְהִירִים מִשִּׁמְךָ וּמֵהֲוָיוֹתָיו, כְּזֹהַר הַמֵּאִיר בָּרָקִיעַ. וְתֵן רְשׁוּת לְכָל מִי שֶׁמַּזְכִּיר בְּסֵפֶר זֶה בְּכֹחַ שִׁמְךָ, לְהִזְדַּמֵּן מִיָּד בּוֹ כְּהֶרֶף עַיִן לְגַלּוֹת בּוֹ כָּל אֶחָד וְאֶחָד דְּבָרִים יְקָרִים וְסוֹדוֹת גְּנוּזִים, לִפְנֵי הַשְּׁכִינָה שֶׁהִיא יְחִידָה בַּגָּלוּת, לְהָאִיר מִשִּׁמְךָ בְּחִבּוּר זֶה וּלְהִתְחַבֵּר עִמְּךָ בְּחִבּוּר זֶה, לְהִתְקַשֵּׁר בּוֹ אֵלֶיךָ בְּכַמָּה קִשּׁוּטִים, לְקַיֵּם בּוֹ ' ׳וּרְאִיתִיהָ לִזְכֹּר בְּרִית עוֹלָם׳ (בראשית מ) ': קָם רוֹעֶה נֶאֱמָן עַל רַגְלָיו וְאָמַר: רֵעִים קְדוֹשִׁים, אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב וְאָדָם הָרִאשׁוֹן וְאַהֲרֹן וְדָוִד וּשְׁלֹמֹה, וְאוֹתִיּוֹת יְשֵׁנוֹת, הִתְעוֹרְרוּ כְּלַפֵּי הַשְּׁכִינָה שֶׁנֶּאֱמַר בָּהּ אֲנִי יְשֵׁנָה בַּגָּלוּת בְּאֵלֶּה הָעוֹבְרִים עַל שס"ה מִצְווֹת כְּחֶשְׁבּוֹן יְשֵׁנָ"ה. שֶׁהֲרֵי חַיּוֹת רָעוֹת וְדֻבִּים בָּאִים לֶאֱכֹל אֶת צֹאן הקב"ה, שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֶם ׳וָאֶתֵּן צֹאנִי צֹאן מַרְעִיתִי׳ (יחזקאל לד). שֶׁעַכְשָׁו הִגִּיעַ הַזְּמַן שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֶם ' ׳וַיֹּאכְלוּ אֶת יִשְׂרָאֵל בְּכָל פֶּה׳ (ישעיה ט) '. שֶׁהֲרֵי בְּכָל דּוֹר וָדוֹר אַתֶּם סוֹבְלִים כַּמָּה דְחָקִים בִּגְלָלָם בְּדֶרֶךְ נִסְתָּר. וּבְכֹחַ שֵׁם יְהֹוָ'ה וּבְכָל הֲוָיוֹתָיו, וּבְכָל כִּנּוּיָיו הַקְּדוֹשִׁים וְהַטְּהוֹרִים, יִתְעוֹרְרוּ עִמָּכֶם שִׁשִּׁים רִבּוֹא בַּעֲלֵי מִשְׁנָה, שִׁשִּׁים רִבּוֹא מַלְאָכִים עֶלְיוֹנִים וְתַחְתּוֹנִים, וְשִׁשִּׁים רִבּוֹא נְבִיאִים, לִהְיוֹת כֻּלָּם מְלַמְּדִים זְכוּת עַל יִשְׂרָאֵל, לְהַצִּיל אוֹתָם מֵאֵלֶּה הַחַיּוֹת הָרָעוֹת, לִמְחֹל לָהֶם עַל כָּל עֲוֹנוֹתֵיהֶם, וְלִגְאֹל אוֹתָם וּלְקַיֵּם בָּהֶם מְדַלֵּג עַל הֶהָרִים שֶׁהֵם הַקֵּצִים. אַל ׳תִּתְּנוּ דֳּמִי לוֹ עַד׳ שֶׁיִּשְׁפֹּךְ עֲלֵיהֶם הקב"ה רַחֲמִים. קוּם אֵלִיָּהוּ שֶׁאַתָּה דּוֹלֵג בָּעוֹלָם בְּאַרְבַּע טִיסוֹת, לְהִמָּצֵא בְּכָל אֶחָד וְאֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל הַמְקַיְּמִים אוֹת בְּרִית מִילָה. בְּכֹחַ שֵׁם יְהֹוָ'ה, וְכָל הֲוָיוֹתָיו וְכִנּוּיָיו, אַל תִּתְעַכֵּב מִלִּטֹּל רְשׁוּת מֵהקב"ה, לָרֶדֶת לִשְׁמֹר עַל הַצֹּאן. וְתִתְעַטֵּר בְּכָל שְׁמוֹת הקב"ה לְהָגֵן בָּהֶם עֲלֵיהֶם, וְלָרֶדֶת בְּחִבּוּר זֶה לְגַלּוֹת בּוֹ סוֹדוֹת טְמוּנִים לִפְנֵי הַשְּׁכִינָה, לְהָאִיר לָהּ בְּסוֹד הַתּוֹרָה, שֶׁהוּא כְּחֶשְׁבּוֹן רָ"ז, שֶׁבּוֹ ' ׳וְהַמַּשְׂכִּילִים יַזְהִרוּ כְּזֹהַר הָרָקִיעַ׳ ', כְּזֹהַר שֶׁבּוֹ כ"ו רָ"ז - כ"ה אוֹתִיּוֹת שֶׁל הַיִּחוּד, וּבוֹ זָ"ו שֶׁהוּא אֶחָד. וְיָקוּמוּ עִמְּךָ בּוּצִינָא קַדִּישָׁא וְשֵׁשֶׁת חֲבֵרָיו, שֶׁהִתְכַּנְּסוּ בַּתְּחִלָּה בְּזֹהַר זֶה, לְחַדֵּשׁ בּוֹ דְּבָרִים כְּבַתְּחִלָּה, שֶׁעֲלֵיהֶם הַשְּׁכִינָה מְאִירָה מִשִּׁבְעָה רְקִיעִים, וּבָהֶם מְאִירָה מִשִּׁבְעָה אֲרָצוֹת שֶׁאָמַר עֲלֵיהֶם דָּוִד (תהלים קטז) 'אֶתְהַלֵּךְ לִפְנֵי ה' בְּאַרְצוֹת הַחַיִּים'. קוּם, רִבִּי שִׁמְעוֹן, פְּתַח דְּבָרִים לִפְנֵי הַשְּׁכִינָה. פָּתַח וְאָמַר: 'וְהַמַּשְׂכִּילִים יַזְהִרוּ כְּזֹהַר הָרָקִיעַ וּמַצְדִּיקֵי הָרַבִּים כַּכּוֹכָבִים לְעוֹלָם וָעֶד'. וְהַמַּשְׂכִּילִים - אֵלֶּה רִבִּי שִׁמְעוֹן וְכוּ'.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: [וילנא יז ע"א] פתח ואמר רבון עלמין יהא רעוא דילך לאכללא עלאין ותתאין בספרא דא, ולאשתכחא כל חד וחד בה, בין בכתיבה בין בדבורא, בחילא (עח ע"ד) דשמך יהו'ה, ובכל הוין דנהרין מנה, ובכל שמהן וכנויין דילה, ° דכלהו יזהרו מנה. ° הכי יהון כלהון עלאין ותתאין דאדכרון בהאי חבורא, זהירין משמך ומהוין דילה, כזהר דנהיר ברקיעא. והב רשו לכל מאן דאדכיר בספרא דא בחילא דשמך, לאזדמנא מיד בה כהרף עין לגלאה בה כל חד וחד מלין יקירין ורזין גניזין, קמי שכינתא דאיהי יחידה בגלותא, לאנהרא משמך בהאי חבורא ולאתחברא עמך בהאי חבורא, (וילנא יז ע"א) לאתקשרא בה לגבך בכמה קשוטין, לקים בה ׳וראיתיה לזכר ברית עולם׳ (בראשית מ): קם רעיא מהימנא על רגלוי ואמר ° רעין קדישין, אברהם יצחק ויעקב ואדם קדמאה ואהרן ודוד ושלמה, ואתון דמיכין, אתערו לגבי שכינתא דאתמר בה, אני ישנה בגלותא באלין דעברין על שס"ה פקודין כחשבן ישנ"ה. דהא חיון בישין ודבין קא אתין למיכל עאנא דקודשא בריך הוא דאתמר בהון ואתנה ׳צאני צאן מרעיתי׳ (יחזקאל לד, לא). דכען מטא זמנא דאתמר בהון ׳ויאכלו את ישראל בכל פה׳ (ישעיה ט, יא). דהא בכל דרא ודרא אתון סבלין כמה דחקין בגיניהו בארח נסתר. ובחילא דשם יהו'ה ובכל הוין דילה, ובכל כנויין קדישין ודכין דילה, יתערון עמכון ס' רבוא מ"מ, ס' רבוא דמלאכין עלאין ותתאין. וס' רבוא נביאים. למהוי כלהון אולפין זכו על ישראל, לשיזבא לון מאלין חיון בישין, למהוי מחיל להון כל חוביהון, ולמפרק לון ולקים בהון מדלג על ההרים דאנון קצים. אל ׳תתנו דומי לו עד׳ יערה לגביהו קודשא בריך הוא ברחמי. קום אליהו דאנת דליג עלמא ° בארבע טסין, לאשתכחא בכל חד וחד מישראל ° דמקימין אות ברית מילה. בחילא דשמא דיהו'ה, וכל הוין וכנויין דילה, לא תתעכב לנטלא רשו מקודשא בריך הוא, לנחתא לנטרא עאנא. ותתעטר בכל שמהן דקודשא בריך הוא לאגנא בהון עלהו, ולנחתא בהאי חבורא לגלאה בה רזין טמירין קמי שכינתא, לאנהרא לה ברזא דאוריתא, דאיהו כחשבן ר"ז, דבה ׳והמשכילים יזהרו כזהר הרקיע׳, כזהר ° דבה כ'ו ר'ז. כ'ה אתון דיחודא. ובה ז'ו דאיהו אחד. ויקומון עמך בוצינא קדישא ושית חברוי, דאתכנשו ° בקדמיתא בהאי זהר, לחדשא בה מלין כד בקדמיתא, ° דעליהו שכינתא נהרא מז' רקיעין, ובהון נהרא מז' ארעין דאמר עליהו דוד ׳אתהלך לפני ה' בארצות החיים׳ (תהלים קטז, ט). קום רבי שמעון אפתח מלין קמי שכינתא. פתח ואמר ׳והמשכילים יזהרו כזהר הרקיע ומצדיקי הרבים ככוכבים לעולם ועד׳. והמשכילים אלין רבי שמעון וכו' ככתוב בדפוס אמסטרדם בריש התקונים:

התרגום: פתח ואמר: רבון העולמים, יהי רצון מלפניך לכלל עליונים ותחתונים בספר זה, ושימצא כל אחד ואחד בו, בין בכתיבה בין בדבור, בכח שמך יהו'ה, ובכל ההויות המאירות ממנו, ובכל שמותיו וכנוייו, שכלם יזהירו ממנו. כך יהיו כל העליונים והתחתונים הנזכרים בחבור זה, זהירים משמך ומהויותיו, כזהר המאיר ברקיע. ותן רשות לכל מי שמזכיר בספר זה בכח שמך, להזדמן מיד בו כהרף עין לגלות בו כל אחד ואחד דברים יקרים וסודות גנוזים, לפני השכינה שהיא יחידה בגלות, להאיר משמך בחבור זה ולהתחבר עמך בחבור זה, להתקשר בו אליך בכמה קשוטים, לקים בו ' ׳וראיתיה לזכר ברית עולם׳ (בראשית מ) ': קם רועה נאמן על רגליו ואמר: רעים קדושים, אברהם יצחק ויעקב ואדם הראשון ואהרן ודוד ושלמה, ואותיות ישנות, התעוררו כלפי השכינה שנאמר בה אני ישנה בגלות באלה העוברים על שס"ה מצוות כחשבון ישנ"ה. שהרי חיות רעות ודבים באים לאכל את צאן הקב"ה, שנאמר בהם ׳ואתן צאני צאן מרעיתי׳ (יחזקאל לד). שעכשו הגיע הזמן שנאמר בהם ' ׳ויאכלו את ישראל בכל פה׳ (ישעיה ט) '. שהרי בכל דור ודור אתם סובלים כמה דחקים בגללם בדרך נסתר. ובכח שם יהו'ה ובכל הויותיו, ובכל כנוייו הקדושים והטהורים, יתעוררו עמכם ששים רבוא בעלי משנה, ששים רבוא מלאכים עליונים ותחתונים, וששים רבוא נביאים, להיות כלם מלמדים זכות על ישראל, להציל אותם מאלה החיות הרעות, למחל להם על כל עונותיהם, ולגאל אותם ולקים בהם מדלג על ההרים שהם הקצים. אל ׳תתנו דמי לו עד׳ שישפך עליהם הקב"ה רחמים. קום אליהו שאתה דולג בעולם בארבע טיסות, להמצא בכל אחד ואחד מישראל המקימים אות ברית מילה. בכח שם יהו'ה, וכל הויותיו וכנוייו, אל תתעכב מלטל רשות מהקב"ה, לרדת לשמר על הצאן. ותתעטר בכל שמות הקב"ה להגן בהם עליהם, ולרדת בחבור זה לגלות בו סודות טמונים לפני השכינה, להאיר לה בסוד התורה, שהוא כחשבון ר"ז, שבו ' ׳והמשכילים יזהרו כזהר הרקיע׳ ', כזהר שבו כ"ו ר"ז - כ"ה אותיות של היחוד, ובו ז"ו שהוא אחד. ויקומו עמך בוצינא קדישא וששת חבריו, שהתכנסו בתחלה בזהר זה, לחדש בו דברים כבתחלה, שעליהם השכינה מאירה משבעה רקיעים, ובהם מאירה משבעה ארצות שאמר עליהם דוד (תהלים קטז) 'אתהלך לפני ה' בארצות החיים'. קום, רבי שמעון, פתח דברים לפני השכינה. פתח ואמר: 'והמשכילים יזהרו כזהר הרקיע ומצדיקי הרבים ככוכבים לעולם ועד'. והמשכילים - אלה רבי שמעון וכו'.

מן המפרשים

אור יקר: קום אליהו דאנת דליג וכו׳, הענין פירש בזוהר בפר׳ תשא כשאליהו קנא לה׳ ולמד קנטוריא על ישראל ואמר לפני הקב״ה קנא קנאתי לה׳ כ־ עברו וכו׳ נענש, שהיה מרכבה לאות ברית מדת היסוד כענין שנאמר לו הנגן נותן לו את בריתי שלום כי פנחס הוא…

ביאור הגר"א: הכי יהון כו'. והכל ע"י ר"מ, מארי דחיבורא, שבו נהרא שם הויה בדיוקנא דעד"א:

לכל המפרשים על פיסקה זו

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: