ממלכת הזוהר › זוהר › תיקוני זוהר › מאמר 81: תקונים מזהר חדש - שמות השכינה ותפלין וקן היונה, ופתיחת תקון ראשון דבראשית › פיסקה 4 (יד ע"א)

תפלין של ראש בזרוע עזו - והאם רבצת על ישראל בשבתות

תיקוני זוהר · תקונים מזהר חדש - שמות השכינה ותפלין וקן היונה, ופתיחת תקון ראשון דבראשית · מאמר 81 · פיסקה 4 · דף יד ע"א

לשון הזוהר

[וילנא יד ע"א] וּתְפִלִּין דְּרֵישָׁא אִיהוּ תְּפִלִּין אִימָּא (דְּקַשְּׁרַת לֵהּ לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא) דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. ° עֲלָהּ אִתְּמַר וּבִזְרוֹעַ עֻזּוֹ, כְּמָא דְּאוֹקְמוּהוּ מ"מ (ישעיה סב) נִשְׁבַּע ה' בִּימִינוֹ זוֹ תּוֹרָה, וּבִזְרוֹעַ עֻזּוֹ אֵלּוּ תְּפִלִּין שֶׁבָּרֹאשׁ. גְּבוּרָה ° אִיהִי זְרוֹע דִּילֵהּ וְאִיהִי (וילנא יד ע"א) עֻזּוֹ, וְהָא אוֹקְמוּהּ, ° וּשְׁכִינַת עֻזּוֹ ° בְּגַבְהֵי מְרוֹמִים ° הוּא אֱלֹהֵינוּ. ° מִסִּטְרָא דִּילֵהּ תְּפִלָּה דְּיָד אֵינָהּ מְעַכֶּבֶת שֶׁל רֹאשׁ וְכוּ', דְּכָל חַד אִיהִי מִצְוָה בִּפְנֵי עַצְמָהּ. מִסִּטְרָא דְּאִמָּא אִנּוּן הֲוָיוֹת בְּאֶמְצַע כְּמָא דְּאוֹקְמוּהּ. וְהָא אִתְּמַר. ° וּבְגִין דְּלָא בְּקִיאִין אִלֵּין דְּדָרָא בַּתְרָאָה, שַׁוְיָן תְּרֵין זוּגִין דִּתְפִלִּין, דְּלָא יַדְעִין בְּרָזָא דָּא [ דתרוויהו אצטריכו (כ"ה הנוסחא בס' מצת שמורים ע"ש) ]. ° וְעוֹד מָאן דְּשַׁוֵּי תְּפִלִּין כַּדְקָא חֲזֵי, הַאי אִיהוּ מְקַיִּם מִצְוָה בְּמַאֲמָרָהּ. ° וּכְגַוְנָא דְּצַדִּיק אִיהוּ אוֹת דְּאָחִיד בֵּין קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּהּ, הָכֵי אִיהוּ אָחִיד בְּתַרְוַיְהוּ בְּחַ"י בִּרְכָּאן דִּצְלוֹתָא. וְאִתְּמַר בִּתְפִלִּין שָׂח בֵּינְתַיִם עֲבֵרָה הִיא בְּיָדוֹ. וְאִתְּמַר בִּצְלוֹתָא וַאֲפִלּוּ נָחָשׁ כרוך עַל עֲקֵבוֹ לֹא יַפְסִיק. זַכָּאָה פּוּמָא דְּבִצְלוֹתָא עָבִיד בֵּהּ מִשְׁכָּב ° לִשְׁכִינְתָּא, וְהָא אִיהוּ ׳אֵם תִּשְׁכְּבוּן בֵּין שְׁפַתָּיִם׳ (תהלים סח), ° דִּבְהוֹן אֲדֹנָי שְׂפָתַי תִּפְתָּח לְמִשְׁכְּבָא בְּהוֹן אִימָּא עִלָּאָה דְּאִתְּמַר בַּהּ ׳וְהָאֵם רוֹבֶצֶת עַל הָאֶפְרוֹחִים׳ (דברים כב). דִּבְזִמְנָא דְּאִיהִי פְּרִישַׁת גַּדְפָּהָא עַל גּוֹזָלַיָּא, דְּאִנּוּן יִשְׂרָאֵל, בְּשַׁבָּתוֹת וְיוֹמִין טָבִין כְּמָא דְּאוֹקְמוּהּ הַפּוֹרֵשׂ סֻכַּת שָׁלוֹם עָלֵינוּ, ° אִשְׁתְּכָחוּ בְּחֵירוּ מִכָּל אֻמִּין דְּעָלְמָא פָּלְחֵי כּוֹכְבַיָּא. וּבְגִין דָּא בְּשַׁבָּתוֹת וְיוֹמִין טָבִין דְּאִיהִי רוֹבֶצֶת עַל יִשְׂרָאֵל, לֵית לוֹן דְּחִילוּ מִכָּל מְקַטְרְגִין דְּעָלְמָא. וְכַד יֵיתֵי יוֹמִין דְּחֹל אִתְּמַר בּוֹ (שם) ׳שַׁלַּח תְּשַׁלַּח אֶת הָאֵם׳.

תרגום

וּתְפִלִּין שֶׁל רֹאשׁ הֵן תְּפִלִּין הָאֵם (שֶׁקּוֹשֶׁרֶת אוֹתוֹ לְהקב"ה) שֶׁל הקב"ה. עָלֶיהָ נֶאֱמַר וּבִזְרוֹעַ עֻזּוֹ, כְּמוֹ שֶׁבֵּאֲרוּהוּ בַּעֲלֵי הַמִּשְׁנָה (ישעיה סב) נִשְׁבַּע ה' בִּימִינוֹ - זוֹ תוֹרָה, וּבִזְרוֹעַ עֻזּוֹ - אֵלּוּ תְּפִלִּין שֶׁבָּרֹאשׁ. גְּבוּרָה הִיא זְרוֹעוֹ וְהִיא עֻזּוֹ, וַהֲרֵי בֵּאֲרוּהוּ. וּשְׁכִינַת עֻזּוֹ בְּגָבְהֵי מְרוֹמִים הוּא אֱלֹהֵינוּ. מִצִּדָּהּ תְּפִלָּה שֶׁל יָד אֵינָהּ מְעַכֶּבֶת אֶת שֶׁל רֹאשׁ וְכוּ', שֶׁכָּל אַחַת מִצְוָה בִּפְנֵי עַצְמָהּ. מִצַּד הָאֵם הֵן הֲוָיוֹת בָּאֶמְצַע, כְּמוֹ שֶׁבֵּאֲרוּהוּ, וַהֲרֵי נֶאֱמַר. וּבִגְלַל שֶׁאֵינָם בְּקִיאִים אֵלֶּה שֶׁל הַדּוֹר הָאַחֲרוֹן, שָׂמוּ שְׁנֵי זוּגוֹת תְּפִלִּין, שֶׁאֵינָם יוֹדְעִים בְּסוֹד זֶה: וְעוֹד, מִי שֶׁשָּׂם תְּפִלִּין כָּרָאוּי, זֶה מְקַיֵּם מִצְוָה בְּמַאֲמָרָהּ. וּכְעֵין הַצַּדִּיק שֶׁהוּא אוֹת הָאוֹחֵז בֵּין הקב"ה וּשְׁכִינָתוֹ, כָּךְ הוּא אוֹחֵז בִּשְׁנֵיהֶם בְּחַ"י בְּרָכוֹת שֶׁל הַתְּפִלָּה. וְנֶאֱמַר בַּתְּפִלִּין: מִי שֶׁמְּדַבֵּר בֵּינְתַיִם, עֲבֵרָה הִיא בְּיָדוֹ. וְנֶאֱמַר בַּתְּפִלָּה: וַאֲפִלּוּ נָחָשׁ כָּרוּךְ עַל עֲקֵבוֹ לֹא יַפְסִיק. אַשְׁרֵי הַפֶּה שֶׁבַּתְּפִלָּה עוֹשֶׂה בּוֹ מִשְׁכָּב לַשְּׁכִינָה, וַהֲרֵי זֶה (תהלים סח) 'אִם תִּשְׁכְּבוּן בֵּין שְׁפַתָּיִם', שֶׁבָּהֶם אֲדֹנָי שְׂפָתַי תִּפְתָּח, לְהַשְׁכִּיב בָּהֶם אֶת הָאֵם הָעֶלְיוֹנָה שֶׁנֶּאֱמַר בָּהּ (דברים כב) 'וְהָאֵם רֹבֶצֶת עַל הָאֶפְרֹחִים'. שֶׁבִּזְמַן שֶׁהִיא פּוֹרֶשֶׂת כְּנָפֶיהָ עַל הַגּוֹזָלִים שֶׁהֵם יִשְׂרָאֵל, בְּשַׁבָּתוֹת וְיָמִים טוֹבִים, כְּמוֹ שֶׁבֵּאֲרוּהוּ הַפּוֹרֵשׂ סֻכַּת שָׁלוֹם עָלֵינוּ, נִמְצָאִים בְּחֵרוּת מִכָּל אֻמּוֹת הָעוֹלָם עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים. וּבִגְלַל זֶה בְּשַׁבָּתוֹת וְיָמִים טוֹבִים שֶׁהִיא רוֹבֶצֶת עַל יִשְׂרָאֵל, אֵין לָהֶם יִרְאָה מִכָּל הַמְקַטְרְגִים שֶׁל הָעוֹלָם. וּכְשֶׁבָּאִים יְמֵי חֹל, נֶאֱמַר בּוֹ (שם) 'שַׁלֵּחַ תְּשַׁלַּח אֶת הָאֵם'.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: [וילנא יד ע"א] ותפלין דרישא איהו תפלין אימא (דקשרת לה לקודשא בריך הוא) דקודשא בריך הוא. ° עלה אתמר ובזרוע עזו, כמא דאוקמוהו מ"מ (ישעיה סב) נשבע ה' בימינו זו תורה, ובזרוע עזו אלו תפלין שבראש. גבורה ° איהי זרוע דילה ואיהי (וילנא יד ע"א) עזו, והא אוקמוה, ° ושכינת עזו ° בגבהי מרומים ° הוא אלהינו. ° מסטרא דילה תפלה דיד אינה מעכבת של ראש וכו', דכל חד איהי מצוה בפני עצמה. מסטרא דאמא אנון הויות באמצע כמא דאוקמוה. והא אתמר. ° ובגין דלא בקיאין אלין דדרא בתראה, שוין תרין זוגין דתפלין, דלא ידעין ברזא דא [ דתרוויהו אצטריכו (כ"ה הנוסחא בס' מצת שמורים ע"ש) ]. ° ועוד מאן דשוי תפלין כדקא חזי, האי איהו מקים מצוה במאמרה. ° וכגונא דצדיק איהו אות דאחיד בין קודשא בריך הוא ושכינתה, הכי איהו אחיד בתרויהו בח"י ברכאן דצלותא. ואתמר בתפלין שח בינתים עברה היא בידו. ואתמר בצלותא ואפלו נחש כרוך על עקבו לא יפסיק. זכאה פומא דבצלותא עביד בה משכב ° לשכינתא, והא איהו ׳אם תשכבון בין שפתים׳ (תהלים סח), ° דבהון אדני שפתי תפתח למשכבא בהון אימא עלאה דאתמר בה ׳והאם רובצת על האפרוחים׳ (דברים כב). דבזמנא דאיהי פרישת גדפהא על גוזליא, דאנון ישראל, בשבתות ויומין טבין כמא דאוקמוה הפורש סכת שלום עלינו, ° אשתכחו בחירו מכל אמין דעלמא פלחי כוכביא. ובגין דא בשבתות ויומין טבין דאיהי רובצת על ישראל, לית לון דחילו מכל מקטרגין דעלמא. וכד ייתי יומין דחל אתמר בו (שם) ׳שלח תשלח את האם׳.

התרגום: ותפלין של ראש הן תפלין האם (שקושרת אותו להקב"ה) של הקב"ה. עליה נאמר ובזרוע עזו, כמו שבארוהו בעלי המשנה (ישעיה סב) נשבע ה' בימינו - זו תורה, ובזרוע עזו - אלו תפלין שבראש. גבורה היא זרועו והיא עזו, והרי בארוהו. ושכינת עזו בגבהי מרומים הוא אלהינו. מצדה תפלה של יד אינה מעכבת את של ראש וכו', שכל אחת מצוה בפני עצמה. מצד האם הן הויות באמצע, כמו שבארוהו, והרי נאמר. ובגלל שאינם בקיאים אלה של הדור האחרון, שמו שני זוגות תפלין, שאינם יודעים בסוד זה: ועוד, מי ששם תפלין כראוי, זה מקים מצוה במאמרה. וכעין הצדיק שהוא אות האוחז בין הקב"ה ושכינתו, כך הוא אוחז בשניהם בח"י ברכות של התפלה. ונאמר בתפלין: מי שמדבר בינתים, עברה היא בידו. ונאמר בתפלה: ואפלו נחש כרוך על עקבו לא יפסיק. אשרי הפה שבתפלה עושה בו משכב לשכינה, והרי זה (תהלים סח) 'אם תשכבון בין שפתים', שבהם אדני שפתי תפתח, להשכיב בהם את האם העליונה שנאמר בה (דברים כב) 'והאם רבצת על האפרחים'. שבזמן שהיא פורשת כנפיה על הגוזלים שהם ישראל, בשבתות וימים טובים, כמו שבארוהו הפורש סכת שלום עלינו, נמצאים בחרות מכל אמות העולם עובדי כוכבים. ובגלל זה בשבתות וימים טובים שהיא רובצת על ישראל, אין להם יראה מכל המקטרגים של העולם. וכשבאים ימי חל, נאמר בו (שם) 'שלח תשלח את האם'.

מן המפרשים

אור יקר: ועוד מאן דשוי, ירצה בזולת שהמניח תפלין בשלימו׳ הוא מייחד כדפירשתי, עוד יש בו סוד ורמז גדול נוסף ומייחד מבחינה אחרת, והיינו אומרו.

ביאור הגר"א: איהו זרוע דילה ואיהי עזו. שמינה דינין מתערין וזהו עזו שהיא כחו בגבורה:

לכל המפרשים על פיסקה זו

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: