תקון ראשון בשבעים פנים דבראשית - ׳ה' קנני ראשית דרכו׳ זו תורה
תיקוני זוהר · תקונים מזהר חדש - שמות השכינה ותפלין וקן היונה, ופתיחת תקון ראשון דבראשית · מאמר 81 · פיסקה 14 · דף טז ע"א
לשון הזוהר
[וילנא טז ע"א] קוּם בּוּצִינָא קַדִּישָׁא, אַפְתַּח מִלִּין קַמֵּי שְׁכִינְתָּא, לְנַחְתָּא נְבִיעוּ לְגַבָּהּ מִמִּשְׁחָא קַדִּישָׁא, דְּאִתְּמַר בֵּהּ (שמות כז) שֶׁמֶן זַיִת (וילנא טז ע"א) זַךְ כַּתִּית לַמָּאוֹר לְהַעֲלוֹת נֵר תָּמִיד. דְּאִיהִי שְׁכִינְתָּא דְּאִתְּמַר בָּהּ (משלי כו) ׳נֵר ה' נִשְׁמַת אָדָם׳. בְּגִינַהּ אִתְּמַר ׳אֵשׁ תָּמִיד תּוּקַד עַל הַמִּזְבֵּחַ לֹא תִכְבֶּה׳. וְהָכֵי לֹא תִכְבֶּה נִשְׁמָתֵהּ דְּמָאן דְּיִתְעַסֵּק בָּהּ תָּמִיד. אַל תִּתְּנוּ דֹּמִּי לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא עַד דְּיִתְּעַר לְגַבָּהּ. דְּשְׂרַגָּא לֵית שְׁכִיבוּ לַגַּבֵּהּ, הָדָא הוּא דִּכְתִיב ׳לְמַעַן יְזַמֶּרְךָ כָּבוֹד וְלֹא יִדֹּם׳, דְּאִיהִי כָּבוֹד דִּילֵהּ, יקרא דִּילֵהּ, יְקָרָה הִיא ׳מִפְּנִינִים (משלי ג טו), וְכָל חֲפֵצִים לֹא יִשְׁווּ בָּהּ׳ (משלי ח יא): קָם בּוּצִינָא קַדִּישָׁא, פָּתַח וְאָמַר, בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים. רִבּוֹן עָלְמָא יְהֵא רַעֲוָא דִּילָךְ לְקַיְּמָא בִּי וְאָנֹכִי אֶהְיֶה עִם פִּיךָ וְהוֹרֵתִי אֲשֶׁר תְּדַבֵּר. דְּלֹא בְּגִין יְקָרָא דִּילִי עֲבִידְנָא, אֶלָּא לְאַפְתְּחָא מִלִּין קַמֵּי שְׁכִינְתָּךְ. פָּתַח וְאָמַר זִמְנָא תִּנְיָנָא, סוֹ'ד ה' לִירֵאָיו, אִיהוּ ע' אַנְפִּין דְּסִתְרֵי תּוֹרָה, דְּצָרִיךְ לְפָרְשָׁא בְּהוֹן ע' זִמְנִין בְּעוֹבָדָא דְּפָרָשָׁתָא דָּא דִּבְרֵאשִׁית: תיקונא קדמאה בְּרֵאשִׁית, זִמְנִין סַגִּיאִין אִנּוּן בְּאוֹרַיְתָא רֵאשִׁית, וְכָל חַד אִתְפְּרַשׁ בְּאַתְרֵהּ. קַדְמָאָה אִיהוּ (משלי ח) ׳ה' קָנָנִי רֵאשִׁית דַּרְכּוֹ׳, דָּא אוֹרַיְתָא. דְּאִית בֵּהּ טַעֲמֵי וְנִקּוּדֵי וְאַתְוָן, וְכַמָּה פִּקּוּדִין דַּעֲשֵׂה וְלֹא תַעֲשֶׂה, דְּכֻלְּהוּ תַּלְיָן בְּשֵׁם יהו'ה. הָדָא הוּא דִּכְתִיב ׳זֶה שְׁמִי לְעֹלָם וְזֶה זִכְרִי לְדֹר׳ וָדֹר. שְׁמִי עִם י'ה שְסָ"ה. זִכְרִי עִם ו'ה רמ"ח. שְסָ"ה מִשְּמָאלָא, מִדְּחִילוּ דִּגְבוּרָה אִתְיְהִיבוּ, פַּחַד יִצְחָק (בראשית לא מב,נג). רמ"ח מִימִינָא, מֵרְחִימוּ, דַרְגָּא דְּאַבְרָהָם דְּאִתְּמַר בֵּהּ (ירמיה ב) אַהֲבַת ׳עוֹלָם אֲהַבְתִּיךְ עַל כֵּן מְשַׁכְתִּיךְ חֶסֶד׳. עַמּוּדָא דְּאֶמְצָעִיתָא כָּלִיל תַּרְוַיְהוּ. וּבְגִין דָּא אִתְקְרֵי בְּשֵׁם יהו'ה. אֲבָל יְמִינָא אֵ"ל נָטִיל עִמֵּהּ וָ"ה, הָדָא הוּא דִּכְתִיב אֱלוֹהַּ מִתֵּימָן יָבוֹא. שְׂמָאלָא נָטִיל עִמֵּהּ י'ה מִן אֱלֹהִים, עַמּוּדָא דְּאֶמְצָעִיתָא נָטִיל שְׁמָא שְׁלִים. וּבְגִין דָּא אֵל אֱלֹהִים ה' דִּבֵּר וַיִּקְרָא אָרֶץ. כָּלִיל לוֹן בְּהַאי קְרָא. וְכָל פִּקּוּדָא אִית לֵהּ טַעְמָא יְדִיעָא לְעֵלָּא, וְאַגְרָא דִּילֵהּ יְדִיעַ לְאִנּוּן דְּיַדְעִין רָזִין סְתִימִין דְּמָארֵיהוֹן. לָא אִתְכַּסְּיָא מִנְּהוֹן כָּל רָז. הָדָא הוּא דִּכְתִיב (דניאל ד) ׳וְכָל רָז לָא אָנִיס לָךְ׳. וְכָל אוֹת וְאוֹת דְּאוֹרַיְתָא, וְקוֹצָא דִּילֵהּ וּנְקֻדָּה דִּילֵהּ וְטַעְמֵי דִּילֵהּ, אִית לוֹן רָזִין סְתִימִין לְעֵלָּא.
תרגום
קוּם, בּוּצִינָא קַדִּישָׁא, פְּתַח דְּבָרִים לִפְנֵי הַשְּׁכִינָה, לְהוֹרִיד נְבִיעָה אֵלֶיהָ מִשֶּׁמֶן קָדוֹשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ (שמות כז) שֶׁמֶן זַיִת זַךְ כָּתִית לַמָּאוֹר לְהַעֲלֹת נֵר תָּמִיד. שֶׁהִיא הַשְּׁכִינָה, שֶׁנֶּאֱמַר בָּהּ (משלי כו) 'נֵר ה' נִשְׁמַת אָדָם'. בִּגְלָלָהּ נֶאֱמַר 'אֵשׁ תָּמִיד תּוּקַד עַל הַמִּזְבֵּחַ לֹא תִכְבֶּה'. וְכָךְ לֹא תִכְבֶּה נִשְׁמָתוֹ שֶׁל מִי שֶׁעוֹסֵק בָּהּ תָּמִיד. אַל תִּתְּנוּ דֳּמִי לְהקב"ה עַד שֶׁיִּתְעוֹרֵר אֵלֶיהָ, שֶׁלַּנֵּר אֵין שְׁכִיבָה כְּלַפָּיו. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ' לְמַעַן יְזַמֶּרְךָ כָבוֹד וְלֹא יִדֹּם ', שֶׁהִיא כְּבוֹדוֹ, יְקָרוֹ, יְקָרָה הִיא 'מִפְּנִינִים' (משלי ג, טו), 'וְכָל חֲפָצִים לֹא יִשְׁווּ בָהּ' (משלי ח, יא): קָם בּוּצִינָא קַדִּישָׁא, פָּתַח וְאָמַר: בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים. רִבּוֹן הָעוֹלָם, יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ לְקַיֵּם בִּי 'וְאָנֹכִי אֶהְיֶה עִם פִּיךָ וְהוֹרֵיתִי אֲשֶׁר תְּדַבֵּר', שֶׁלֹּא בִּגְלַל כְּבוֹדִי אֲנִי עוֹשֶׂה, אֶלָּא לִפְתֹּחַ דְּבָרִים לִפְנֵי שְׁכִינָתְךָ. פָּתַח וְאָמַר בַּפַּעַם הַשְּׁנִיָּה: סוֹד ה' לִירֵאָיו, זֶה שִׁבְעִים פָּנִים שֶׁל סוֹדוֹת הַתּוֹרָה, שֶׁצָּרִיךְ לְפָרֵשׁ בָּהֶם שִׁבְעִים פְּעָמִים בְּמַעֲשֵׂה פָּרָשָׁה זוֹ שֶׁל בְּרֵאשִׁית: תיקון ראשון בְּרֵאשִׁית - פְּעָמִים רַבּוֹת יֵשׁ בַּתּוֹרָה רֵאשִׁית, וְכָל אַחַת מְפֹרֶשֶׁת בִּמְקוֹמָהּ. הָרִאשׁוֹנָה הִיא (משלי ח) 'ה' קָנָנִי רֵאשִׁית דַּרְכּוֹ', זוֹ תוֹרָה, שֶׁיֵּשׁ בָּהּ טְעָמִים וּנְקֻדּוֹת וְאוֹתִיּוֹת, וְכַמָּה מִצְווֹת עֲשֵׂה וְלֹא תַעֲשֶׂה, שֶׁכֻּלָּן תְּלוּיוֹת בְּשֵׁם יְהֹוָ'ה. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב זֶה שְׁמִי לְעֹלָם וְזֶה זִכְרִי לְדֹר וָדֹר. שְׁמִי עִם יָ"הּ - שס"ה. זִכְרִי עִם וָ"ה - רמ"ח. שס"ה מִשְּׂמֹאל, מִפַּחַד הַגְּבוּרָה נִתְּנוּ, פַּחַד יִצְחָק. רמ"ח מִיָּמִין, מֵאַהֲבָה, דַּרְגַּת אַבְרָהָם שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ אַהֲבַת ׳עוֹלָם אֲהַבְתִּיךְ עַל כֵּן מְשַׁכְתִּיךְ חֶסֶד׳ (ירמיה ב). עַמּוּדָא דְּאֶמְצָעִיתָא כּוֹלֵל שְׁנֵיהֶם, וּבִגְלַל זֶה נִקְרָא בְּשֵׁם יְהֹוָ'ה. אֲבָל יָמִין - אֵ"ל נוֹטֵל עִמּוֹ וָ"ה, זֶהוּ שֶׁכָּתוּב אֱלוֹהַּ מִתֵּימָן יָבוֹא. שְׂמֹאל נוֹטֵל עִמּוֹ י"ה מִן אֱלֹהִים, עַמּוּדָא דְּאֶמְצָעִיתָא נוֹטֵל שֵׁם שָׁלֵם. וּבִגְלַל זֶה אֵל אֱלֹהִים ה' דִּבֵּר וַיִּקְרָא אָרֶץ, כּוֹלֵל אוֹתָם בְּפָסוּק זֶה. וְכָל מִצְוָה יֵשׁ לָהּ טַעַם יָדוּעַ לְמַעְלָה, וּשְׂכָרָהּ יָדוּעַ לְאוֹתָם הַיּוֹדְעִים סוֹדוֹת סְתוּמִים שֶׁל אֲדוֹנֵיהֶם. לֹא נִכְסֶה מֵהֶם כָּל סוֹד. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (דניאל ד) 'וְכָל רָז לָא אָנֵס לָךְ'. וְכָל אוֹת וְאוֹת שֶׁל הַתּוֹרָה, וְקוֹצָהּ וּנְקֻדָּתָהּ וּטְעָמֶיהָ, יֵשׁ לָהֶם סוֹדוֹת סְתוּמִים לְמַעְלָה.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: [וילנא טז ע"א] קום בוצינא קדישא, אפתח מלין קמי שכינתא, לנחתא נביעו לגבה ממשחא קדישא, דאתמר בה (שמות כז) שמן זית (וילנא טז ע"א) זך כתית למאור להעלות נר תמיד. דאיהי שכינתא דאתמר בה (משלי כו) ׳נר ה' נשמת אדם׳. בגינה אתמר ׳אש תמיד תוקד על המזבח לא תכבה׳. והכי לא תכבה נשמתה דמאן דיתעסק בה תמיד. אל תתנו דמי לקודשא בריך הוא עד דיתער לגבה. דשרגא לית שכיבו לגבה, הדא הוא דכתיב ׳למען יזמרך כבוד ולא ידם׳, דאיהי כבוד דילה, יקרא דילה, יקרה היא ׳מפנינים (משלי ג טו), וכל חפצים לא ישוו בה׳ (משלי ח יא): קם בוצינא קדישא, פתח ואמר, בראשית ברא אלהים. רבון עלמא יהא רעוא דילך לקימא בי ואנכי אהיה עם פיך והורתי אשר תדבר. דלא בגין יקרא דילי עבידנא, אלא לאפתחא מלין קמי שכינתך. פתח ואמר זמנא תנינא, סו'ד ה' ליראיו, איהו ע' אנפין דסתרי תורה, דצריך לפרשא בהון ע' זמנין בעובדא דפרשתא דא דבראשית: תיקונא קדמאה בראשית, זמנין סגיאין אנון באוריתא ראשית, וכל חד אתפרש באתרה. קדמאה איהו (משלי ח) ׳ה' קנני ראשית דרכו׳, דא אוריתא. דאית בה טעמי ונקודי ואתון, וכמה פקודין דעשה ולא תעשה, דכלהו תלין בשם יהו'ה. הדא הוא דכתיב ׳זה שמי לעלם וזה זכרי לדר׳ ודר. שמי עם י'ה שס"ה. זכרי עם ו'ה רמ"ח. שס"ה משמאלא, מדחילו דגבורה אתיהיבו, פחד יצחק (בראשית לא מב,נג). רמ"ח מימינא, מרחימו, דרגא דאברהם דאתמר בה (ירמיה ב) אהבת ׳עולם אהבתיך על כן משכתיך חסד׳. עמודא דאמצעיתא כליל תרויהו. ובגין דא אתקרי בשם יהו'ה. אבל ימינא א"ל נטיל עמה ו"ה, הדא הוא דכתיב אלוה מתימן יבוא. שמאלא נטיל עמה י'ה מן אלהים, עמודא דאמצעיתא נטיל שמא שלים. ובגין דא אל אלהים ה' דבר ויקרא ארץ. כליל לון בהאי קרא. וכל פקודא אית לה טעמא ידיעא לעלא, ואגרא דילה ידיע לאנון דידעין רזין סתימין דמאריהון. לא אתכסיא מנהון כל רז. הדא הוא דכתיב (דניאל ד) ׳וכל רז לא אניס לך׳. וכל אות ואות דאוריתא, וקוצא דילה ונקדה דילה וטעמי דילה, אית לון רזין סתימין לעלא.
התרגום: קום, בוצינא קדישא, פתח דברים לפני השכינה, להוריד נביעה אליה משמן קדוש, שנאמר בו (שמות כז) שמן זית זך כתית למאור להעלת נר תמיד. שהיא השכינה, שנאמר בה (משלי כו) 'נר ה' נשמת אדם'. בגללה נאמר 'אש תמיד תוקד על המזבח לא תכבה'. וכך לא תכבה נשמתו של מי שעוסק בה תמיד. אל תתנו דמי להקב"ה עד שיתעורר אליה, שלנר אין שכיבה כלפיו. זהו שכתוב ' למען יזמרך כבוד ולא ידם ', שהיא כבודו, יקרו, יקרה היא 'מפנינים' (משלי ג, טו), 'וכל חפצים לא ישוו בה' (משלי ח, יא): קם בוצינא קדישא, פתח ואמר: בראשית ברא אלהים. רבון העולם, יהי רצון מלפניך לקים בי 'ואנכי אהיה עם פיך והוריתי אשר תדבר', שלא בגלל כבודי אני עושה, אלא לפתח דברים לפני שכינתך. פתח ואמר בפעם השניה: סוד ה' ליראיו, זה שבעים פנים של סודות התורה, שצריך לפרש בהם שבעים פעמים במעשה פרשה זו של בראשית: תיקון ראשון בראשית - פעמים רבות יש בתורה ראשית, וכל אחת מפרשת במקומה. הראשונה היא (משלי ח) 'ה' קנני ראשית דרכו', זו תורה, שיש בה טעמים ונקדות ואותיות, וכמה מצוות עשה ולא תעשה, שכלן תלויות בשם יהו'ה. זהו שכתוב זה שמי לעלם וזה זכרי לדר ודר. שמי עם י"ה - שס"ה. זכרי עם ו"ה - רמ"ח. שס"ה משמאל, מפחד הגבורה נתנו, פחד יצחק. רמ"ח מימין, מאהבה, דרגת אברהם שנאמר בו אהבת ׳עולם אהבתיך על כן משכתיך חסד׳ (ירמיה ב). עמודא דאמצעיתא כולל שניהם, ובגלל זה נקרא בשם יהו'ה. אבל ימין - א"ל נוטל עמו ו"ה, זהו שכתוב אלוה מתימן יבוא. שמאל נוטל עמו י"ה מן אלהים, עמודא דאמצעיתא נוטל שם שלם. ובגלל זה אל אלהים ה' דבר ויקרא ארץ, כולל אותם בפסוק זה. וכל מצוה יש לה טעם ידוע למעלה, ושכרה ידוע לאותם היודעים סודות סתומים של אדוניהם. לא נכסה מהם כל סוד. זהו שכתוב (דניאל ד) 'וכל רז לא אנס לך'. וכל אות ואות של התורה, וקוצה ונקדתה וטעמיה, יש להם סודות סתומים למעלה.
מן המפרשים
אור יקר: להעלות נר תמיד, נר תמיד היא השכינה כדמסיק, אם כן להעלות הוא לשון הדלקה, בהעלותך את הנרות, וירצה לשון עליה ממש דהיינו שהיא מתעלית למעלה, שאינה נקשרת ביסוד בסוד המשכת הזרע הזה, אלא בעליתה להיותה עמו פנים אל פנים, ולכך אמר להעלות…
ביאור הגר"א: נר ה' כו'. שהיא שריא על רישא דאדם בנשמתיה כידוע:
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: