אין יחודו יורד אלא בבת זוגו - והשכינה קשר אמונת ישראל
תיקוני זוהר · תקונים מזהר חדש - שמות השכינה ותפלין וקן היונה, ופתיחת תקון ראשון דבראשית · מאמר 81 · פיסקה 13 · דף טו ע"ב
לשון הזוהר
[דף עח ע"ב] וְעֹד מִסִּטְרָא דְּעַמּוּדָא דְּאֶמְצָעִיתָא אִתְקְרִיאַת בֵּית קִבּוּל, דִּלְזִמְנִין נָחִית לָהּ נְבִיעוּ ° וְאִיהִי מְלֵאָה. דְּהָכֵי אַתְוָן דֵּאלֹהִים, מְלֵאָ"ה. וּלְזִמְנִין אִיהִי יְבֵשָׁה כְּגוֹן ° ׳אֲנִי מְלֵאָה הָלַכְתִּי וְרֵיקָם׳ (רות א) (עח ע"ב) הֱשִׁיבַנִי ה'. וּמִסִּטְרָא דְּעִלַּת עַל כָּל עִלָּאִין לֹא יֶחְסַר וְלֹא יַעְדִּיף נְבִיעוּ דנְהוֹרא, דְּכָל סְפִירָן מְקַבְּלִין דֵּין מִדֵּין. וְיַכְלִינָן לְמֶעֱבַד תַּמָּן דִּמְיוֹן כְּגַוְנָא דִּנְבִיעוּ דְּמַיִן, דְּאַשְׁקֵי לְאִילָנָא. וְאִם חָסֵר הַהוּא נְבִיעוּ מִנֵּהּ, אִיהוּ חָרֵב וְיָבֵשׁ. כְּגַוְנָא דְּנָהָר דְּאִתְּמַר בֵּהּ ׳אָזְלוּ מַיִם מִנִּי יָם וְגוֹ'׳. ° אֲבָל בְּעִלַּת עַל כָּל עִלָּאִין לֵית לְעֵלָּא מִנֵּהּ דְּאוֹסִיף בֵּיהּ וְגָרַע בֵּיהּ, דִּבְכָל סְפִירָן אִיהוּ גָּרַע נְבִיעוּ מִנְּהוֹן, וְאוֹסִיף לוֹן נְבִיעוּ. כְּגַוְנָא דִּשְׁכִינְתָּא דִּלְזִמְנִין אִיהִי מְלֵאָה, וּלְזִמְנִין אִיהִי חֲסֵרָה, הָכֵי כָּל סְפִירָה וּסְפִירָה. וְאִיהוּ דְּאוֹסִיף וְגָרַע בְּכֻלְּהוּ, וְלֵית עָלֵהּ דְּאוֹסִיף וְגָרַע. וְלֹא עֹד אֶלָּא אֲפִלּוּ תֵּשַׁע סְפִירָן דְּאִנּוּן כְּלָלָא דא"ח, דְּאִיהוּ עַמּוּדָא דְּאֶמְצָעִיתָא כָּלִיל מֵאִנּוּן תֵּשַׁע, ° עִלַּת עַל כָּל עִלָּאִין לֹא נָחִית עָלֵהּ יִחוּדֵהּ, עַד דְּאַפִּיק לֵהּ בַּת זוּגֵהּ כְּלִילָא מֵעֶשֶׂר סְפִירָן. וּבְגִינַהּ נָחִית עָלֶיהָ יִחוּדֵהּ בְּגִין דְּתְהֵא חֲבִיבָה עָלֵהּ. וְאִיהוּ דְּאָחִיד בְּתַרְוַיְהוּ. וּבְגִין כָּךְ אִנּוּן חַד מִסִּטְרֵיה בְּלֹא חוּשְבָּן. וּבְזִמְנָא דְּאִיהוּ אָחִיד בְּתַרְוַיְהוּ לֵית תַּמָּן פֵּרוּדָא. ° וכַד אִיהוּ לֹא אָחִיד בְּתַרְוַיְהוּ אִנּוּן א"ח ד'. דְּאִית שִׁתּוּפָא דְּתַרְוַיְהוּ כְּגוֹן צַדִּיק דְּאִתְּמַר בֵּהּ ׳כִּי כֹּל בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ׳, וְתִרְגֵּם דְּאָחִיד בִּשְׁמַיָּא וּבְאַרְעָא. שִׁתּוּפָא דִּילֵהּ כְּגַוְנָא דִּבְרִית מִלָּה דְּאָחִיד בִּדְכַר וְנוּקְבָא. וְאִיהוּ, לְזִמְנִין יְדִיעָן אִית זִוּוּגָא, וּלְזִמְנִין אַפְרָשׁוּתָא. ° כְּגוֹן אַהֲרֹן כַּהֲנָא דְּאִתְּמַר בֵּהּ ׳וְאַל יָבֹא בְּכָל עֵת אֶל הַקֹּדֶשׁ׳ (ויקרא טז). וְזִמְנִין ׳בְּזֹאת יָבוֹא אַהֲרֹן אֶל הַקֹּדֶשׁ׳ כְּגַוְנָא דְּאִתְּתָא דִּלְזִמְנִין אִיהִי נִדָּה מְרַחֲקָא מִבַּעְלָהּ, וּלְזִמְנִין אִיהִי דַּכְיָא מֻתֶּרֶת לְבַעְלָהּ. אֲבָל כַּד עִלַּת עַל כָּל עִלָּאִין בֵּינַיְהוּ, לֵית תַּמָּן נִדּוֹת וְלֹא רִחוּק, וְלֹא קִצּוּץ, וְלֹא פֵּרוּד. וְאִיהוּ דְּקָשַׁר עֶשֶׂר סְפִירָן פְּנִימִיִּים וְעֶשֶׂר סְפִירָן חִיצוֹנִיִּים לְגַבַּיְהוּ. וּבְגִין דְּאִיהוּ מִלְּגָאו, שַׁוֵּי ° אֱמוּנָה דְּיִשְׂרָאֵל בְּהוֹן, בְּהַהִיא דְּהִיא קִשּׁוּרָא בְּכֻלְּהוּ פְּנִימִיִּים וְחִיצוֹנִיִּים, דְּאִיהִי כְּלִילָא מֵעִלָּאִין וְתַתָּאִין, עַד דְּלֵית סוֹף וְתַכְלִית. וּבְגִין דָּא קָרָא לָהּ אֱמוּנָה דְּיִשְׂרָאֵל, דְּבָהּ אִשְׁתְּמוֹדָעוּ עִלָּאִין וְתַתָּאִין, וְעִלַּת עַל כָּל עִלָּאִין. וּמָאן דִּמְיַחֵד לֵהּ בָּהּ, כְּאִלּוּ מְיַחֵד לֵהּ וְאַמְלִיךְ לֵהּ עַל כָּל עִלָּאִין וְתַתָּאִין: קָמַת שְׁכִינְתָּא מִכֻּרְסַייא דִּילַהּ, וּנְשִׁיקַת לֵהּ. וְרָעֲיָא מְהֵימָנָא נָשִׁיק לֵהּ. וְכָל עִלָּאִין וְתַתָּאִין בָּרִיכוּ לֵהּ, וִיהָבוּ לֵהּ נַבְזַבְזָן. ע"כ רָזָא דְּיִחוּדָא. ° מִכָּאן וְאֵילָךְ סִתְרֵי אוֹרַיְתָא וְטַעֲמֵי אוֹרַיְתָא:
תרגום
וְעוֹד, מִצַּד עַמּוּדָא דְּאֶמְצָעִיתָא נִקְרֵאת בֵּית קִבּוּל, שֶׁלִּפְעָמִים יוֹרֵד לָהּ נְבִיעָה וְהִיא מְלֵאָה, שֶׁכָּךְ אוֹתִיּוֹת אֱלֹהִים - מְלֵאָ"ה. וְלִפְעָמִים הִיא יְבֵשָׁה, כְּגוֹן (רות א) 'אֲנִי מְלֵאָה הָלַכְתִּי וְרֵיקָם הֱשִׁיבַנִי ה''. וּמִצַּד עִלַּת עַל כָּל הָעֶלְיוֹנִים לֹא יֶחְסַר וְלֹא יַעְדִּיף נְבִיעַת הָאוֹר, שֶׁכָּל הַסְּפִירוֹת מְקַבְּלוֹת זוֹ מִזּוֹ. וְיָכוֹל לַעֲשׂוֹת שָׁם דִּמְיוֹן כְּעֵין נְבִיעַת מַיִם הַמַּשְׁקָה אֶת הָאִילָן. וְאִם חָסֵר אוֹתָהּ הַנְּבִיעָה מִמֶּנּוּ, הוּא חָרֵב וְיָבֵשׁ, כְּעֵין נָהָר שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ '׳ אָזְלוּ מַיִם מִנִּי יָם׳ ' וְגוֹ'. אֲבָל בְּעִלַּת עַל כָּל הָעֶלְיוֹנִים אֵין לְמַעְלָה מִמֶּנּוּ מִי שֶׁמּוֹסִיף בּוֹ וְגוֹרֵעַ בּוֹ, שֶׁבְּכָל הַסְּפִירוֹת הוּא גּוֹרֵעַ נְבִיעָה מֵהֶן וּמוֹסִיף לָהֶן נְבִיעָה, כְּעֵין הַשְּׁכִינָה שֶׁלִּפְעָמִים הִיא מְלֵאָה וְלִפְעָמִים חֲסֵרָה, כָּךְ כָּל סְפִירָה וּסְפִירָה. וְהוּא הַמּוֹסִיף וְגוֹרֵעַ בְּכֻלָּן, וְאֵין עָלָיו מִי שֶׁמּוֹסִיף וְגוֹרֵעַ. וְלֹא עוֹד אֶלָּא אֲפִלּוּ תֵּשַׁע הַסְּפִירוֹת שֶׁהֵן כְּלַל אֶחָ"ד, שֶׁהוּא עַמּוּדָא דְּאֶמְצָעִיתָא הַכּוֹלֵל אֶת אוֹתָן תֵּשַׁע, עִלַּת עַל כָּל הָעֶלְיוֹנִים לֹא יוֹרֵד עָלָיו יִחוּדוֹ עַד שֶׁמּוֹצִיא אוֹתוֹ בַּת זוּגוֹ הַכְּלוּלָה מֵעֶשֶׂר סְפִירוֹת. וּבִגְלָלָהּ יוֹרֵד עָלֶיהָ יִחוּדוֹ, כְּדֵי שֶׁתְּהֵא חֲבִיבָה עָלָיו. וְהוּא הָאוֹחֵז בִּשְׁנֵיהֶם. וּבִגְלַל כָּךְ הֵם אֶחָד מִצִּדּוֹ בְּלֹא חֶשְׁבּוֹן. וּבְעֵת שֶׁהוּא אוֹחֵז בִּשְׁנֵיהֶם אֵין שָׁם פֵּרוּד. וּכְשֶׁאֵינוֹ אוֹחֵז בִּשְׁנֵיהֶם הֵם אֶחָ"ד וד'. שֶׁיֵּשׁ שִׁתּוּף שֶׁל שְׁנֵיהֶם, כְּגוֹן הַצַּדִּיק שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ ' ׳כִּי כֹל בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ׳ ', וְתִרְגְּמוּ שֶׁאוֹחֵז בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ. שִׁתּוּפוֹ כְּעֵין בְּרִית מִילָה הָאוֹחֶזֶת בְּזָכָר וּנְקֵבָה. וְהוּא, לִפְעָמִים יְדוּעִים - יֵשׁ זִוּוּג, וְלִפְעָמִים הַפְרָדָה. כְּגוֹן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ ' ׳וְאַל יָבֹא בְכָל עֵת אֶל הַקֹּדֶשׁ׳ (ויקרא טז) '. וְלִפְעָמִים ' ׳בְּזֹאת יָבֹא אַהֲרֹן אֶל הַקֹּדֶשׁ׳ ', כְּעֵין אִשָּׁה שֶׁלִּפְעָמִים הִיא נִדָּה מֻרְחֶקֶת מִבַּעְלָהּ, וְלִפְעָמִים הִיא טְהוֹרָה מֻתֶּרֶת לְבַעְלָהּ. אֲבָל כְּשֶׁעִלַּת עַל כָּל הָעֶלְיוֹנִים בֵּינֵיהֶם, אֵין שָׁם נִדּוּת וְלֹא רִחוּק, וְלֹא קִצּוּץ, וְלֹא פֵּרוּד. וְהוּא הַקּוֹשֵׁר עֶשֶׂר סְפִירוֹת פְּנִימִיּוֹת וְעֶשֶׂר סְפִירוֹת חִיצוֹנִיּוֹת אֲלֵיהֶם. וּבִגְלַל שֶׁהוּא בִּפְנִים, שָׂם אֱמוּנַת יִשְׂרָאֵל בָּהֶם, בְּאוֹתָהּ שֶׁהִיא הַקֶּשֶׁר בְּכָל הַפְּנִימִיִּים וְהַחִיצוֹנִיִּים, שֶׁהִיא כְּלוּלָה מֵעֶלְיוֹנִים וְתַחְתּוֹנִים, עַד שֶׁאֵין סוֹף וְתַכְלִית. וּבִגְלַל זֶה קָרָא לָהּ אֱמוּנַת יִשְׂרָאֵל, שֶׁבָּהּ נוֹדָעִים הָעֶלְיוֹנִים וְהַתַּחְתּוֹנִים, וְעִלַּת עַל כָּל הָעֶלְיוֹנִים. וּמִי שֶׁמְּיַחֵד אוֹתוֹ בָּהּ, כְּאִלּוּ מְיַחֵד אוֹתוֹ וּמַמְלִיךְ אוֹתוֹ עַל כָּל הָעֶלְיוֹנִים וְהַתַּחְתּוֹנִים: קָמָה הַשְּׁכִינָה מִכִּסְאָהּ וְנָשְׁקָה אוֹתוֹ. וְרוֹעֶה נֶאֱמָן נָשַׁק אוֹתָהּ. וְכָל הָעֶלְיוֹנִים וְהַתַּחְתּוֹנִים בֵּרְכוּ אוֹתוֹ, וְנָתְנוּ לוֹ מַתָּנוֹת. עַד כָּאן סוֹד הַיִּחוּד. מִכָּאן וָאֵילָךְ סִתְרֵי הַתּוֹרָה וְטַעֲמֵי הַתּוֹרָה:
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: [דף עח ע"ב] ועד מסטרא דעמודא דאמצעיתא אתקריאת בית קבול, דלזמנין נחית לה נביעו ° ואיהי מלאה. דהכי אתון דאלהים, מלא"ה. ולזמנין איהי יבשה כגון ° ׳אני מלאה הלכתי וריקם׳ (רות א) (עח ע"ב) השיבני ה'. ומסטרא דעלת על כל עלאין לא יחסר ולא יעדיף נביעו דנהורא, דכל ספירן מקבלין דין מדין. ויכלינן למעבד תמן דמיון כגונא דנביעו דמין, דאשקי לאילנא. ואם חסר ההוא נביעו מנה, איהו חרב ויבש. כגונא דנהר דאתמר בה ׳אזלו מים מני ים וגו'׳. ° אבל בעלת על כל עלאין לית לעלא מנה דאוסיף ביה וגרע ביה, דבכל ספירן איהו גרע נביעו מנהון, ואוסיף לון נביעו. כגונא דשכינתא דלזמנין איהי מלאה, ולזמנין איהי חסרה, הכי כל ספירה וספירה. ואיהו דאוסיף וגרע בכלהו, ולית עלה דאוסיף וגרע. ולא עד אלא אפלו תשע ספירן דאנון כללא דא"ח, דאיהו עמודא דאמצעיתא כליל מאנון תשע, ° עלת על כל עלאין לא נחית עלה יחודה, עד דאפיק לה בת זוגה כלילא מעשר ספירן. ובגינה נחית עליה יחודה בגין דתהא חביבה עלה. ואיהו דאחיד בתרויהו. ובגין כך אנון חד מסטריה בלא חושבן. ובזמנא דאיהו אחיד בתרויהו לית תמן פרודא. ° וכד איהו לא אחיד בתרויהו אנון א"ח ד'. דאית שתופא דתרויהו כגון צדיק דאתמר בה ׳כי כל בשמים ובארץ׳, ותרגם דאחיד בשמיא ובארעא. שתופא דילה כגונא דברית מלה דאחיד בדכר ונוקבא. ואיהו, לזמנין ידיען אית זווגא, ולזמנין אפרשותא. ° כגון אהרן כהנא דאתמר בה ׳ואל יבא בכל עת אל הקדש׳ (ויקרא טז). וזמנין ׳בזאת יבוא אהרן אל הקדש׳ כגונא דאתתא דלזמנין איהי נדה מרחקא מבעלה, ולזמנין איהי דכיא מתרת לבעלה. אבל כד עלת על כל עלאין ביניהו, לית תמן נדות ולא רחוק, ולא קצוץ, ולא פרוד. ואיהו דקשר עשר ספירן פנימיים ועשר ספירן חיצוניים לגביהו. ובגין דאיהו מלגאו, שוי ° אמונה דישראל בהון, בההיא דהיא קשורא בכלהו פנימיים וחיצוניים, דאיהי כלילא מעלאין ותתאין, עד דלית סוף ותכלית. ובגין דא קרא לה אמונה דישראל, דבה אשתמודעו עלאין ותתאין, ועלת על כל עלאין. ומאן דמיחד לה בה, כאלו מיחד לה ואמליך לה על כל עלאין ותתאין: קמת שכינתא מכרסייא דילה, ונשיקת לה. ורעיא מהימנא נשיק לה. וכל עלאין ותתאין בריכו לה, ויהבו לה נבזבזן. ע"כ רזא דיחודא. ° מכאן ואילך סתרי אוריתא וטעמי אוריתא:
התרגום: ועוד, מצד עמודא דאמצעיתא נקראת בית קבול, שלפעמים יורד לה נביעה והיא מלאה, שכך אותיות אלהים - מלא"ה. ולפעמים היא יבשה, כגון (רות א) 'אני מלאה הלכתי וריקם השיבני ה'. ומצד עלת על כל העליונים לא יחסר ולא יעדיף נביעת האור, שכל הספירות מקבלות זו מזו. ויכול לעשות שם דמיון כעין נביעת מים המשקה את האילן. ואם חסר אותה הנביעה ממנו, הוא חרב ויבש, כעין נהר שנאמר בו '׳ אזלו מים מני ים׳ ' וגו'. אבל בעלת על כל העליונים אין למעלה ממנו מי שמוסיף בו וגורע בו, שבכל הספירות הוא גורע נביעה מהן ומוסיף להן נביעה, כעין השכינה שלפעמים היא מלאה ולפעמים חסרה, כך כל ספירה וספירה. והוא המוסיף וגורע בכלן, ואין עליו מי שמוסיף וגורע. ולא עוד אלא אפלו תשע הספירות שהן כלל אח"ד, שהוא עמודא דאמצעיתא הכולל את אותן תשע, עלת על כל העליונים לא יורד עליו יחודו עד שמוציא אותו בת זוגו הכלולה מעשר ספירות. ובגללה יורד עליה יחודו, כדי שתהא חביבה עליו. והוא האוחז בשניהם. ובגלל כך הם אחד מצדו בלא חשבון. ובעת שהוא אוחז בשניהם אין שם פרוד. וכשאינו אוחז בשניהם הם אח"ד וד'. שיש שתוף של שניהם, כגון הצדיק שנאמר בו ' ׳כי כל בשמים ובארץ׳ ', ותרגמו שאוחז בשמים ובארץ. שתופו כעין ברית מילה האוחזת בזכר ונקבה. והוא, לפעמים ידועים - יש זווג, ולפעמים הפרדה. כגון אהרן הכהן שנאמר בו ' ׳ואל יבא בכל עת אל הקדש׳ (ויקרא טז) '. ולפעמים ' ׳בזאת יבא אהרן אל הקדש׳ ', כעין אשה שלפעמים היא נדה מרחקת מבעלה, ולפעמים היא טהורה מתרת לבעלה. אבל כשעלת על כל העליונים ביניהם, אין שם נדות ולא רחוק, ולא קצוץ, ולא פרוד. והוא הקושר עשר ספירות פנימיות ועשר ספירות חיצוניות אליהם. ובגלל שהוא בפנים, שם אמונת ישראל בהם, באותה שהיא הקשר בכל הפנימיים והחיצוניים, שהיא כלולה מעליונים ותחתונים, עד שאין סוף ותכלית. ובגלל זה קרא לה אמונת ישראל, שבה נודעים העליונים והתחתונים, ועלת על כל העליונים. ומי שמיחד אותו בה, כאלו מיחד אותו וממליך אותו על כל העליונים והתחתונים: קמה השכינה מכסאה ונשקה אותו. ורועה נאמן נשק אותה. וכל העליונים והתחתונים ברכו אותו, ונתנו לו מתנות. עד כאן סוד היחוד. מכאן ואילך סתרי התורה וטעמי התורה:
מן המפרשים
אור יקר: א״ח ד כאשר נבאר, ואח״כ יעלו שבע ספירות דהיינו מלכות בעמודא דאמצעיתא שבע ויתקשרו בבינה, ועלייתם משם ולמעלה מאחד מציאותם תכלית ייחוד עד שיעלה מהבינה אל החכמה, ומן החכמה אל הכתר, ושם אנו מכונין שהוא ראשון והוא אחרון ומבלעדיו אין…
ביאור הגר"א: ואיהי מליאה כו'. דאלקים בית קיבול דהויה ולכן נקרא ה' אלקים שם מלא:
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: